תשוקה ללא תכלית

"מיס פלטשר?" שאל שומר הסף הקשיש והקמל, שהיה עטוף בטוניקה בגון שנהב ובטורבן בצבע דומה.

מיה הינהנה ופנתה להתבונן במלון המוזנח שניצב לפניה. בעמודי השיש המרשימים ובטיח המתפורר של האכסדרה. במדרגות השיש היפהפיות של הכניסה שנשחקו מרוב שנים והמוני רגלים...

בסבך הפרוע של הגינה הלא מטופחת...

"ברוכה הבאה לפננג, פנינת המזרח," הוא אמר בנימה מהודרת, "ואל מלון קורנווליס, הלב הזוהר של ג'ורג'טאון הקולוניאלית."

המלון אכן היה ממוקם במרכז הרובע הקולוניאלי של האי, והיה לו איזשהו חן מרופט מימי עברו – אבל זוהר? מיה לכסנה מבט משועשע לעבר שומר הסף.

"אני יודע מה את חושבת," הוא אמר. "שהמלון ישן וזקוק להרבה שיפוצים. אבל לפני שישים שנה, כשרק התחלתי לעבוד פה, היה לו באמת פאר מרשים."

"אני מאמינה לך."

רג'ה, לפי תג השם הצנוע שעל דש בגדו, קרן מאושר. "והוא עוד יכול לשוב להדרו. זה מה שאהבה יכולה לעשות."

אהבה, והרבה מאוד כסף.

"אבל רק אחרי שהקללה תוסר."

"יש עליו קללה?"

"כמובן. אחרת איך את חושבת שהמלון היה יכול להגיע למצב כזה?"

"שנים על גבי שנים של הזנחה."

"כן, גם זה," הוא אמר. "אני אודיע למר אית'ן על הגעתך. הוא חיכה לך. כולנו חיכינו." ר'גה פתח את הדלת לפניה. "מיס פלטשר."

"מיה," היא אמרה, ונזכרה לשאול את עצמה באיחור מנין הוא יודע את שמה.

"מיס מיה," הוא אמר, ועיניו הקשישות מאירות. "ברוכה הבאה הביתה."