תשוקה נסיכית

"אז מה היה לסופר החמקן להגיד על ההצעה שלי הפעם?" אמר ניק למו"ל בזמן ששני הגברים ישבו זה מול זה משני עבריו של מכתבתו של המו"ל, מבטאו האמריקני מתעמעם בשעמום מוליך שולל.

מוליך שולל, מפני שניק היה הכל חוץ מאשר משועמם כאשר היה מדובר בקניית זכויות ההסרטה של הספר המרגש של ג'יי.איי. ווטסון...

ג'יימס סטיבנס התבונן בו בחוסר נוחות. גבר בשנות החמישים שלו, עומד בראש סטיבנס הוצאה-לאור מאז פרישתו של אביו לפני למעלה מעשרים שנה, ג'יימס ראה כבר הכל, לכאורה, כאשר מדובר במזג בלתי צפוי לפרקים של הסופרים שעבדו עמו.

אבל מבטו הבוחן של ניק מתחת לעפעפיים המושפלים שלו ראה שהגבר האחר משתאה נוכח יחסו של ג'יי.איי. ווטסון בדיוק כניק עצמו.

מה כל-כך מסובך בנוגע לרצונו לרכוש את זכויות ההסרטה של הספר שכבש בסערה את עולם המו"לות לפני שישה חודשים? הרי זה חלומו של כל סופר להפוך את הספר שלו לסרט! סרט – וגם אם במקרה זה הנחתום מעיד על עיסתו – שיופק ויבוים על ידי לא אחר מאשר ניקולס פרינס זוכה האוסקר!

אבל לא, מארבעת המכתבים שנשלחו אל הסופר במהלך החודשיים האחרונים, שניים הוחזרו מבלי שנפתחו כלל, השלישי הביא לסירוב מנומס אך נחרץ וניק עוד לא קיבל מענה לרביעי. אבל על פי הבעתו המיוסרת של ג'יימס סטיבנס הוא הסיק שמדובר בסירוב נוסף.

לאמיתו של דבר, החודשיים של הציפיה למענה של ג'יי.איי. ווטסון היו מתסכלים ביותר עבור ניק. לפני חודש הוא אפילו סעד בחברת עורכת בכירה בהוצאה-לאור, שטיפלה בסופר מתוך תקווה שיצליח לעקוף לגמרי את ג'יימס סטיבנס ולהגיע ישירות אל הסופר עצמו. לאחר כמה ארוחות ערב משותפות ג'יין מורו נעשתה נינוחה מספיק בחברתו כדי לספר לו, אחרי שאילצה אותו להבטיח לה לא לחשוף את המקור שלו, ששמו האמיתי של הסופר הוא ניקסון. אבל היא הודתה שפירור מידע זה לא יסייע לו במיוחד, מאחר שהמוציאים-לאור יוצרים קשר עם הסופר דרך תיבת-דואר בלבד.

"הוא דחה שוב את ההצעה שלי," ניחש ניק, הבעתו קודרת.

"כן," אישר ג'יימס, חש הקלה על שלא היה צריך להגיד את המילים בעצמו.

"מה לא בסדר אתו?" ניק קם במרץ, גבר גדול, הרבה מעל מטר ושמונים, שערו הכהה ארוך וסתור מעט, עיניים אפורות נוצצות שולטות בתווי הפנים המסותתים. "האם הוא רוצה עוד כסף? האם זה העניין?" שיער. "אני אתן לו מה שהוא רוצה. במסגרת סבירה."

ג'יימס נאנח, גבר בעל מבנה גוף צנום עם שיער מקליש, ורק האור החריף בעיניו הכחולות הפריך את מראהו הידידותי-משהו. "אולי אם אראה לך את המכתב האחרון שקיבלנו..." הוא פתח תיק שנח על שולחנו, הרים מתוכו את העמוד הראשון והושיטו לניק.

רק שורה אחת הודפסה על הדף: "לא גם אם ניק פרינס היה מבקש ממני בעצמו."

קצר. לעניין. סירוב חד וחלק.

ועם זאת, למרות שזה היה מרגיז, לא הסירוב היה זה שלכד את תשומת לבו של ניק כאשר המשיך להתבונן במכתב. שכן בראש המכתב היה מודפס מספר תיבת-הדואר שג'יין הזכירה, וזו היתה תיבת-דואר כאן, בלונדון דווקא. עובדה שג'יימס סטיבנס ודאי שכח כאשר הציע לניק להציץ במכתב...

ניק הרים את עיניו אל המו"ל, מבטו הכסוף מצומצם כאשר החזיר לו את המכתב בלי להגיד דבר; לא היו לו ספקות שג'יימס סטיבנס היה אדם בעל כבוד, שאם היה יודע שהוא פוגע באנונימיות של הסופר באמצעות גילוי מיקום תיבת-הדואר לניק, הוא היה ממהר להתקשר אל הסופר כדי לדרוש ממנו לשנות מיד את מיקומה של תיבת-הדואר הזו.

"האם ניסית לדבר עם האיש פנים-אל-פנים – לא?" הוא הזעיף פנים כאשר ג'יימס נענע בראשו.

ג'יימס נאנח בכבדות. "מעולם לא פגשתי אותו – "

"מעולם לא?" חזר אחריו ניק בחוסר אמון; זה הופך להיות פארסה. ג'יימס סירב מלכתחילה לאפשר לו לפגוש את ג'יי.איי. ווטסון, אבל ניק לא שיער שזה נבע מהעובדה שגם ג'יימס לא פגש את הסופר מעולם!

המו"ל הקדיר פנים. "מעולם לא פגשתי אותו. מעולם לא ראיתי אותו. מעולם לא דיברתי אתו," התיז. "לא נמסר לי מעולם מספר טלפון, אתה מבין. למעשה, הקשר שלנו נעשה באמצעות הדואר בלבד."

"אני לא מאמין!" ניק קרס על הכסא הניצב מול השולחן, אחוז השתאות נוכח הדברים ששמע. הודות לג'יין מורו, הוא ידע על תיבת-הדואר, אבל הוא חשב שנקודת המפגש נקבעה אחרי שהסופר והמו"ל נפגשו. "וכל הזמן הזה חשבתי שהעניין החמקני הזה היה תרגיל מו"לי!"

"הלוואי!" הפטיר ג'יימס בתסכול. "אבל האמת היא שקיבלנו כתב-יד ללא מתווכים כמעט לפני שמונה-עשר חודשים. עורכת זוטרה קראה אותו לבסוף ומיהרה למסור אותו לעמית בכיר יותר ברגע שקלטה את איכות הכתיבה ואת יופיו של הסיפור. כתב-היד הגיע לבסוף אל שולחנו של עורך בכיר, לאחר שהיה במשרד כמעט שלושה חודשים – עובדה שהיתה למעשה לא כל-כך נוראה!" התגונן כאשר ניק שלח לעברו מבט מצמית.

"אם אתה אומר," מלמל ניק, עדיין המום מהידיעה שאף-אחד בבית ההוצאה-לאור המכובד הזה לא פגש מעולם את הסופר שעשה להם מיליונים, כמו גם לעצמו, במהלך ששת החודשים האחרונים.

ג'יין מורו לא סיפקה לו את פיסת המידע החשובה הזו!

"זה בדיוק מה שאני אומר." ג'יימס הזדקף בכסא העור בעל המשענת הגבוהה שלו. "מובן שביקשנו להיפגש עם מר ווטסון בהזדמנויות שונות, אבל לשווא," המשיך נחושות בזמן שניק התכוון להשמיע עוד הערה נבזית. "כל גישה נתקלה בסירוב נחרץ."

ניק נענע בראשו. לא פלא שהוא מתקשה כל-כך בניסיונו ליצור קשר עם הסופר, אם אפילו המו"ל שלו נתקל בחומה בצורה!

"זה נכון," הבטיחו ג'יימס סטיבנס, אינו מבין לאשורו את נענוע הראש של ניק. "החוזה, כל ההצעות של העורכים – למרות שעלי להודות שלא היו רבות כאלה," הוסיף בהערצה. "הכל נעשה באמצעות הדואר."

"אבל יש לכם מכתבי מעריצים, דברים כאלה? אתם שולחים גם אותם בדואר?" שאל ניק.

ג'יימס נענע בראשו והרים משולחנו עוד תיק, אותו הגיש לניק. התיק היה מפוצץ. "אנחנו שולחים לו מבחר מזמן לזמן, כדי שהוא יידע מה מרגיש הציבור ביחס לספר. אבל לא את המכתבים הנבזיים, כמובן; אלה מטופלים כאן."

"מכתבים נבזיים?" ניק הרים גבה.

"מכתבים מעליבים." ג'יימס משך בכתפיו. "איומי מוות," הבהיר. "הצלחה פתאומית כזו נוטה להוציא את הרע ביותר אצל אנשים מסוימים."

אה, ניק האמין לו; הוא קיבל לא מעט מכתבים נבזיים במהלך השנים. "החוזה." הוא חזר לנקודה שג'יימס הזכיר מוקדם יותר ושעשויה להיות רלוונטית לצרכיו. "הרי – "

"הסעיף הנוגע לזכויות הסרטה וטלוויזיה הוצא מהחוזה," שיסעו ג'יימס בקלילות, מנחש את שאלתו הבאה של ניק. "לדרישת הסופר, כמובן." עיניים כחולות נצצו בעליזות.

"כמובן." ניק זעף; למה שעיניו של הגבר השני לא יבהיקו בעליצות – אחרי-הכל, סטיבנס הוצאה-לאור צחקו כל הדרך אל הבנק.

ג'יימס הצטחק ללא בושה. "רצינו את הספר, בכל תנאי."

ניק היה בטוח שספר כמו ילד בלתי רגיל מגיע להוצאה-לאור פעם בחיים, כך שהוא לא יכול להאשים את הגבר האחר על שהסכים לכל התנאים שהעמיד הסופר בדרך לפרסומו. אם לא היה עושה זאת, אז הוצאה-לאור אחרת היתה עושה זאת.

לא שכל זה עזר לניק עכשיו; הוא רצה להפוך את הספר הזה לסרט, וללא שיתוף-הפעולה של הסופר הוא לא היה יכול לעשות זאת.

"אתה חושב שאתה מתוסכל?" ג'יימס נענע בראשו. "אתה יכול לתאר לעצמך כמה הפסדנו מאחר שלא יכולנו להציג את הסופר, לספק ראיונות אישיים, חתימות על ספרים, דברים כאלה? התנהגותו החמקנית של ווטסון גרמה לנו ודאי הפסדים של מיליונים במכירות."

"אבל עשיתם מיליונים בכל מקרה," לאט ניק בידיעה. "ואני מניח שגם רכישת זכויות ההסרטה לא תזיק לכם."

"לא," הסכים הגבר האחר בחיוך. "אבל מאחר שלא תרכוש את זכויות ההסרטה – "

"מי אמר שלא?" חתך ניק בחריפות, הבעתו קודרת שוב כאשר קם.

ג'יימס הביט בו בסקרנות. "מה גורם לך לחשוב שתצליח לפגוש ולדבר עם האיש שאנחנו מנסים לפגוש מזה חודשים, לשווא?"

"זה פשוט." ניק חייך בביטחון. "אני לא משחק על פי אותם חוקים שמגבילים אותך, ג'יימס." ועכשיו, כשיש לו את מספר תיבת-הדואר, הוא התכוון לרדוף אחרי ג'יי.איי. ווטסון – או שאולי מוטב להגיד ניקסון – בכל דרך אפשרית. "טענתו של ווטסון שגם אם ניק פרינס עצמו יבקש ממנו תהפוך לעובדה בלתי מעורערת," אמר לג'יימס בזעף. "ואני מזהיר אותך, אני לא מקבל תשובה שלילית!" הוסיף ניק בחריפות.

הוא לא התכוון לקבל תשובה שלילית גם הפעם. וזה מה שג'יי.איי. ווטסון יגלה בקרוב מאוד!