22 נהרות

הנהר הראשון (א) – נהריים (שני נהרות) – ההתחלה - "שלום עליכם! בני, מה שלומכם?" - "ברוך הבא אבא, תשתה קפה?" - "לא תודה, תן לחבק את הנכדים, התגעגעתי." - "שלום באבו (סבא בגיאורגית)!" הנכד נאור-דעה מסתגל לנוכחותי, כרגיל מתחיל לערום לפניי את מרכולתו – מבחר מכוניות צעצוע. - "אין ברירה, צריך לשתף אתו פעולה," מגחך בני, מנחמיה. ובכן מתחילים את המשחק הרגיל שלנו, מלֻווה במלים קטועות מצידו אך ממוקדות כוונה. מתי אזכה שיתחיל לדבר וישאל אותי שאלות… הרהרתי בליבי ונרדמתי. באבו שומע את הנכד, "ספר על עצמך". מרגיש מוזר. האם זה חלום או מציאות? כיצד הנכד מבקש לספר לו על העדה שלנו. בתת-המודע יודע אני שזה חלום אך למה לקלקל... אזרום ואספר, "אולי לא תבין כעת, אך כשתגדל תלמד, תחקור ותבין". עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן... תָּלִינוּ כִּנֹּרוֹתֵינוּ. כִּי שָׁם שְׁאֵלוּנוּ שׁוֹבֵינוּ דִּבְרֵי שִׁיר... שִׁירוּ לָנוּ מִשִּׁיר צִיּוֹן. אֵיךְ נָשִׁיר אֶת שִׁיר ה' עַל אַדְמַת נֵכָר? אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם תִּשְׁכַּח יְמִינִי. תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי. זְכֹר ה' לִבְנֵי אֱדוֹם... בַּת בָּבֶל הַשְּׁדוּדָה אַשְׁרֵי שֶׁיְשַׁלֶּם לָךְ אֶת גְּמוּלֵךְ שֶׁגָּמַלְתְּ לָנוּ... (תהילים פרק קלז). המזמור חובר בגלות בבל, אחרי חורבן בית ראשון, הטבח ביהודה וההגליה של עשרת השבטים מממלכת ישראל. כך מתחיל סיפור הגלות הראשון שעל גדות הפרת והחידקל, כמו לא הספיק לעם הזה הסבל על גדות היאור, הנילוס שבמצרים. מאז עברו מים רבים בהרבה נהרות בתבל, אך אנו נתחיל את הסיפור מארם נהריים. משם החלו הנדודים של אברהם אבינו לפני היווצרותנו כעם העברי. אברהם אבינו, המכונה "אב ארץ ארם", יצא מאוּר כשדים שעל גדות נהר הפרת והחידקל, בא לחרן שבארם נהריים (השוכן דרומית מקווקז) ומשם לארץ כנען. פרת (אפרת בגיאורגית): "פרין ורבין", כלומר מפרה ומרבה דגים וטבע. יהודי בבל נהגו לברך בראותם את הנהר מעל "אשגרא" (הגשר בעברית) ברכת: "ברוך עושה מעשה בראשית" (זכר לשיוכו לנהרות שזרמו מגן עדן), אך בהמשך הפסיקו לברך על חלק מן הנהר משום שהפרסים שינו את מהלך זרימתו ובכך חדל להיות כ"מעשה בראשית". נהר חידקל או דגלת בארמית (טיגריס): מימיו חדים בזרימתם ומהירים. מימיו טובים לשתייה, ומי ששתה ממי החידקל נעשה חריף בשכלו. (תלמוד בבלי, ברכות נטא). על פי האגדה, השותים ממנו הופכים לאדמונים. הגיאורגים הקדמונים, בהכירם את האזור, שייכו את מוצאינו ל"אור" – מקום מוצאו של אברהם אבינו. כמי שעבר את הפרת והחידקל ובהמשך את נהר הירדן, נקרא אברהם "העברי" ואנו כצאצאיו נקראים "עבריים" או "אֶבְרַאֵלִי" בפי הגיאורגים. הסיומת "אלי" משמעותה שיוך למקום, וכך "אוריה", הסיומת "יה" מלמדת על שיוך למקום או לקבוצה שנקראים "אור". על פי אחד המדרשים, "אוּר" משמעותו –מאורת צפעונים, ו"אור כשדים" הכוונה למאורה של כשדים. מכאן כנראה כינוי הגנאי "אוריה" בפי המקומיים מאוחר יותר, כלומר אלה שמוצאם ממאורת נחשים. מבלי לייחס זאת ישירות לאברהם אבינו או לצאצאיו, יש להבין את ההקשר כך: מרבית הפולשים הראשונים לגיאורגיה הגיעו מארם נהריים. אנו נקראים בני ישראל על שם יעקב אבינו המאחד תחת שם זה את שנים-עשר השבטים, ונחלתם נקראת בשם "ארץ ישראל". כך היה מימי יהושע בן נון, בתקופת השופטים ובהמשך כממלכה וכמעצמה אזורית בתקופת המלכים שאול, דוד ושלמה (ניתן להבחין באותיות י'ש'ר'א'ל" – הכוללות את האותיות הראשונות של שמות אבות ואימהות האומה). אולם הפלגנות המאפיינת את עם ישראל לא פסחה על המעצמה החדשה. יצוין שאף לאחר יציאת מצרים היינו חלוקים לארבעה מחנות, ואפילו בעידן שלנו השתתפו בבחירות הראשונות לכנסת ישראל 21 מפלגות.