69 פיתויים של טירוף

הסלון מרופד היטב בניחוח העשיר שאת משאירה אחרייך, בעודך מטשטשת עם פיסת נייר את האודם החודרני של שפתייך. "שבי מולי ותניחי את חפצייך לצד השולחן"!

אמרתי לך. מזגתי לך כוס מרטיני עם שתי קוביות קרח, וכבר היה עבורן שימוש אחר.

לא חיכיתי שקוביות הקרח יימסו בכוס האלכוהול ששתית.

"תביאי אלי!", ביקשתי בקול ברור. לגמתי את קוביית הקרח לפי הרותח, התקרבתי אל שפתייך שהיו בריח דובדבן נקי, והקרח נמס עליהן כאילו לא היה. שוב התיישבתי מולך וטעמתי את מחשבותייך אל כולי. "הפעם תורך, חלף הזמן שלך ושוב תורי".

רציתי לאתגר אותך לתסיסה שמתקבעת לי בגוף.

את מלקקת את קצות שפתייך, חודרת עם חיצים חדים לתוך מוחי ובכל רגע קשה לי למצמץ. "את רוצה אותי?", את שואלת. "זו באמת שאלה רצינית?", אני מגחכת כשגופי רותח מחום מולך. "לא ממש!", אני עונה לך כשעיניי מתלוצצות מול עינייך. ידעתי שלא תוכלי לעמוד במשחק המוחות הזה.

"שוב את משחקת, הא?". את מגישה לי את גופך המרתק, מסירה כתפייה אחת מכתף דקיקה. העברתי את אצבעותי על כתפך, קירבתי את שפתי בלשון חמימה ומלטפת את העור שמצטמרר מכל מגע שלי. "מה את אומרת? אני רוצה אותך?", לחשתי כמו לחש קסם לשתינו שלא הותיר מקום לספק.

הסרתי את הכתפייה השנייה ושפתי לא הפסיקו לטייל עלייך. התענגתי על קולך המרחף בהנאות שצורחות ממך ללא הפסקה.

בגדייך על רצפת הסלון, עוד פריט שנשמט מגופך ונזרק אי-שם בחלל.

תפסתי את ידייך מאחורי גבך. "תרשי לי?", שאלתי בנימוס תוך כדי הלהט המשוגע שהיה בתוכנו. "מרשה לך מה שאת רוצה", את מאשרת בקלילות את תשוקותייך מולי. שלפתי חגורה ממכנסי השחורים אותם ניסית לפתוח ברעב.

סיבוב ועוד סיבוב וידייך כבולות. דחקתי אותך לפינת השולחן ופישקתי את רגלייך.

ראשך מתנדנד לכל כיוון. "אויי, מה את עושה לי...". הייתי קשובה לתזוזות גופך ולצלילים שמגיעים בעקבותיו ללא הרף. קצות אצבעותי מטיילות על ירכייך, ידיי מפשקות עוד קצת את רגלייך. "תשחררי אותי, אני רוצה לגעת בך", את מתחננת שאפרום את הקשר העבה שמלופף על ידייך.

"עדיין לא!", אני מחייכת וממשיכה בשלי, טורפת כל רגע מתוכך.