0
0 הצבעות
0

73′

דיויד קהאן

 40.00

תקציר

אתם הולכים ברחוב ומתקרבים אליי. לא מגולחים, מיוזעים, עיניכם קרועות ומבטכם התוהה מרוקן. חבריי מהפלוגה, לאן אתם הולכים? ירון, איתן, נשמות רכות שכמותכן, חכו לי! אני אוחז בזרועו של ירון, והוא פונה אליי בחיוך של ילד שנקבר תחת השנים והאבק, וממשיך ללכת עם השאר, חבורת זאבים זקנים שמשוטטת ברחובות זרים, עקורה מנווה המדבר של נעוריה. הם לא מחכים לי. למה אני מחכה?
ארבעים וארבע שנים אחרי המלחמה, לבסוף, פוקעים החוטים הדקיקים בעורפי, פרחי סבלותיי הצהבהבים זוקפים ראשם, רעננים מבעד לעננת האופל, ובאוזניי זמזום פרא שאינו חדל.
עכבישי אימה שחורים טוו משך שנים מקלעת סבוכה בגבי ולכדו שם את בהלותיי שקפאו בין שכמותיי, עד שעמוד צווארי התקשה כאבן.
מדוע איש לא ראה? איך לא ראתה אישה? למה לא ראיתי בעצמי?

ממואר המלחמה הזה, שבו שב דיוויד קאהן בעל כורחו אל זיכרונותיו כטנקיסט במלחמת יום כיפור, הוא מן הטקסטים החזקים והאמיצים שידעה ספרות המלחמה העברית. קאהן, שבא לגול אבן אחת מפי הבאר, חושף תהום מלחמה שנאטמה בהלם, הכחשה ואלם. אלא שבכוח התבוננות סוחף וביושרה מצמררת הוא מצליח לחשוף את פניו הריקים, האלימים, של שדה הקרב ואת חותמו הטבוע עמוק בנפשו. סוף-סוף מפציע דיבור של ממש על המלחמה הארורה ההיא, על מחיריה הבלתי נגמרים ועל מה שנותר אחריה.

דיוויד קאהן הוא פסיכולוג קליני. רומן המסע שלו, “עונת פרא”, ראה אור ב-2014 בהוצאת כרמל.

קוראים כותבים

אין עדיין חוות דעת.