איברים פנימיים

המיטה רועדת ורועדת ורועדת ורועדת. אין עליה אושר

ושמחה וכתמי זרע, שירמזו על אושר מוקדם, וגם לא שום נוזל אחר. יש בה חרדה ואימה וזיעה ויוני שוכב עליה מפושט איברים ובגדים, ותחתונים משוכים לו עד מעל לקו הכרס הקטנה. סביב שפת המיטה משייטים כרישים מחודדי סנפיר, כסופים ובוהקים באור הבוקר. הוא מושיט בהונות לטבילת בוקר ומושך אותן מיד מעלה ומתכווץ בחזרה בתנוחת עובר. היצורים מחודדי השיניים נוגסים בציפורניו שהן רק מעט ארוכות, אך עדיין לא דורשות קיצוץ. הכרישים הקטנים קופצים ושוהים לרגע באוויר וחושפים כלפיו שיניים וצוללים בחזרה.

שבועיים שכב על המיטה, אך היום נדרש להשיב את נפשו למולך השגרה והעבודה והבנק והחברים והרחוב. שבועיים שכב וחיכה יום יום שהכרישים יידומו ואז היה קם על רגליו משקיע מעט את המזרן ומרים ידיו לתקרה הצהובה כדי לתמוך בעצמו. אחר היה מדלג דילוג רחב אחד וממשיך אל היבשה ששכנה הלאה משם ושהייתה כבר הסלון וניגש אל חדר האמבטיה ומתרחץ במהרה. במשך כל הזמן הזה העיף מבט מפוחד לאחור לכיוון הסלון מדי פעם בפעם, וזיעתו הקרה שבה ובצבצה והרטיבה שוב את מצחו. הוא ספר 21-20-19-18 ומיהר להשלים את סדר הפעולות לפני שיתעוררו השדים הקטנים והמסנופרים והוא יוכל לחזור בריצה שקטה אל הממלכה הרכה, אל הפוך העוטף.

בשקט, במשך ימים, התכונן לפעולה אחת שתביא לחיסולם של הכרישים הקטנים. הוא אסף שברי כדורים ותרופות בכל גיחה מהירה למקלחת ולשירותים. טחן וגרס אקמול וערבב אותו עם אדוויל נוזלי וסירופ שיעול ישן ששכב בארון. את המידה המדויקת לא ידע, אך שיער שריכוז כלשהו יהמם את הכרישונים או לכל הפחות ירדימם לפרק זמן שיאפשר לו את אשר תכנן.

בבקבוק קטן זכוכיתי ירקרק ריכז את תמיסת השקט התמידי. אמש תחב אותה לכיס התחתונים הקדמי, הכיס הקטן שחפן את איברו. הוא חש את קרירות הגליל הדק כשזה נצמד אל הכיפה החשופה. הוא שב אל המיטה בדילוג אחד מהיר וכמעט צעק כשנזכר שהיה עליו לנחות על גבו, שלא לרסק את הבקבוק אל מפשעתו. המזרן הרך ספג את הזעזוע. באותו הלילה נרדם עם הבקבוק מתחת לכרית.

עכשיו הוא שולף את הבקבוק הירוק ומסובב בזהירות את הפקק שפיפטת זכוכית מחוברת בקצהּ, מעוקמת מעט. יוני אוחז בפטמת הגומי העדינה ומממלא את הפיפטה עד מחציתה בנוזל העכור ומבלי דעת הוא עוצר מספר שניות את נשימתו ושואף אוויר שוב.

עכשיו הוא נשכב על בטנו, חזהו העליון דואה מחוץ לשפת המיטה, ומתיז מעט מהנוזל אל הבריכה ומיד שוצפים המים הוורודים העמוקים ומהומה מתחילה ורוחשת במעמקיהם. אחר הוא סובב אל שתי הפאות האחרות של המיטה וחוזר על הפעולה. ואז סוגר את הבקבוק ומצמיד אותו אל חזהו, מעמיק את הפטמה הפיפטית בין שתי פטמותיו שלו, עמוק בשער החזה השחור הסבוך. ישוב במרכז המיטה הוא ממתין בקרני השמש שהתחזקו וחדרו לחדר החשוך. הוא ממתין עד שנדומו המים ושינו את צבעם מוורוד עתיק לטורקיז בהיר וצלול כמו בריכה של מלון. עתה הוא יכול לראות את אלי הנקם, הכרישים הקטנים, נחים בתחתית, קרוב מאוד לרצפה הבהירה. הוא מגליש את כף רגל שמאל ובועט קלות באחד מהם. היצור נדחק הצידה ואינו מראה סימני חיים.

צמרמורת קלה עולה בעורפו כאשר הוא צועד דרך הבריכה הקטנה אל תוך הסלון ומותיר אחריו שביל רטוב. ירכו נתקלת במזוודת הטרולי שנחה עדיין בלב החדר. זו מזדעזעת אך נותרת עומדת במקומה כמו ״נחום תקום״ חסר פנים. וכשהוא פונה ימינה אל המסדרון המתמשך אל המטבח והמקלחת הוא שב ומציץ בה בחשש מבעד למשקוף, נזכר במה ששוכן בתוכה. אין עליה זכר לדרך חזרה שעשה משם, מהחופשה. אך למרות זאת עדיין לא עומד לו כוחו לפעור את לוע הריצ׳רץ׳. לא, עדיין לא.

בשבועיים בהם שהה במיטה קרא בדחיפות מספר ספרים. המעבר על המילים, הוא חש, נוסך בו תחושה של רוגע. תבנית אות. תבנית מילה. תבנית שורה. תבנית עמוד. תבנית ספר. אלה לא רק הסיטו את תשומת לבו ממערבולת הרגשות שבה היה שרוי, אלא גם השיבו אליו את ממדי גופו בתוך העולם. אחד מהספרים שקרא היה המשחקים של ג׳רלד מאת סטיבן קינג, סיפור אימה על אישה שנשארה זנוחה לנפשה, אזוקה למיטתה בבית קיץ שומם על שפת האגם, תוצאה של הרפתקה מינית שהשתבשה. בתחילה בא אליה הצחוק, ואז הגיחה התדהמה וכשאלה עזבו, נפלה עליה בעתה. בעודה שוכבת שם אזוקה, הלילה יורד על הבקתה. צללי הכלבים המורעבים מגיחים, זאבי ערבות שרואים בה בשר טרי צצים בפתח הדלת. יוני התענג על האימה הזו, ולמרות שהוא עצמו לא היה אזוק, עלתה בו המחשבה על מה הוא היה עושה אם היה נשכח כך, והאם היה מוכן כמו אותה אישה בסיפור, לחתוך את מפרקי ידיו ולהחליק אותן החוצה, כאשר הדם הניגר משמש כחומר סיכה. ולאן היה רץ מיד לאחר מכן, ולמי.