אל תאמינו

1 נמל התעופה הבינלאומי היוּאנוֹרָה סנט לוסיה מרץ 2017 כעבור עשר שנים

סידני ראיין סיימה להקליד, שמרה את הקובץ וסגרה את המחשב הנייד שלה. היא התכופפה ושלפה את התיק שלה מתחת למושב. לפי הלחצים שבאוזניה ידעה שהם החלו להוריד גובה לקראת הנחיתה. היא שלפה תיקייה עבה מהתיק, פתחה אותה והוציאה את המכתב המקורי שהתחיל את המסע שלה.

סידני היקרה,

עבר הרבה זמן. חמש-עשרה שנה? ברכות על כל ההצלחה. עקבתי מקרוב אחרי הקריירה שלך, כמו שאת בטח מתארת לעצמך. את לוחמת למען אנשים שלא יכולים לעזור לעצמם. אני בטוחה שאת מודעת לכך שהישגייך השפיעו לא רק על האנשים שנהנו מהם ישירות. לאנשים כמוני, שגורלם נקבע מזמן, את הענקת תקווה שאולי דברים עדיין יכולים להשתנות.

אני מניחה שאת מכירה את הסיפור שלי. אני מקווה שהמכתב הזה יגיע לידייך. את הסיכוי האחרון שלי, במלוא מובן המילה. מיציתי את כל הליכי הערעור שעמדו לרשותי בערכאות המשפטיות המקומיות. כאן זה לא כמו בארצות הברית. בעשר השנים האחרונות למדתי על בוריה את מערכת המשפט של סנט לוסיה. אין בנמצא שום פרצה ואי-אפשר לנסות עוד שום הליך רשמי. משלב זה והלאה אני יכולה לסמוך רק על דבר אחד שיעזור לי - בדיקה מחודשת של הראיות. בלעדיה אני אגמור את החיים שלי בכלא. ועם כל שנה שעוברת, אני מרגישה שפחות ופחות אנשים מתעניינים במקרה שלי. בזמן האחרון נדמה לי שאף אחד לא זוכר אותי חוץ מהמשפחה שלי.

אני כותבת לך, סידני, כדי לבקש ממך לשקול לעזור לחברה ותיקה. ברור לי שאין הבטחות. ואין לי אפשרות להציע תשלום כלשהו. ובכל זאת, אני עדיין מוצאת את עצמי כותבת לך. אין לי מישהו אחר.

עורך הדין שלי ואני יכולים לספק לך את כל המידע על המקרה שלי. אולי, אם תעברי על הכול, תראי משהו שרבים אחרים פספסו.

תודה, סידני, על כל דבר שתוכלי לעשות למען חברה ותיקה.

שלך,

גרייס סיבולד

סידני קיפלה את המכתב והסבה את מבטה אל החלון. המטוס גלש בנחת למטה, ורגע לפני שנדמה היה שהוא עומד לנחות על הים, מסלול נחיתה הופיע ומשך את גלגליו של האירבוס A330 אל קרקע בטוחה. לאחר חמש דקות נסיעה על המסלול עצר המטוס מול דלתות הטרמינל. כולם התחילו לפתוח את תאי האחסון ולאסוף תיקים. סידני יצאה מהמטוס אל המדרגות הניידות ובתוך שניות עטו פניה ברק של זיעה מהלחות הגבוהה האופיינית לאיים הקריביים. היא ירדה לאספלט והרגישה את חומו מהביל סביבה בלהבות בלתי נראות. צוות הצילום שלה ארגן את הציוד, והיא התקדמה לתוך הטרמינל. חצי שעה לאחר מכן, אחרי ביקורת מכס ודרכונים, היא היטלטלה במושב האחורי של המונית המסחרית בדרכים ההרריות והמתפתלות של סנט לוסיה.

נוף הררי וירוק של יערות גשם מילא את חלונות המונית מכל הכיוונים במשך רוב הנסיעה, שנמשכה כשעה. לקראת הסוף הוריד הנהג הילוך, והרכב המסחרי טיפס במאמץ רב בעלייה תלולה. בסוף העלייה, בשולי מטעי ז'אלוזי, נגלה לעיניהם נוף האוקיינוס מעבר לעמק. בשמש של אמצע אחר הצהריים היה למים ברק כשל אבן חן ירקרקה, ומנקודת התצפית הגבוהה הנוף נראה כמעט כמו קריקטורה, עם הים שמשנה את גוני הכחול שלו מבהיר לכהה ככל שהמבט מתרחק מהחוף למעמקים.

הנהג החל לרדת לעמק לכיוון אתר הנופש שוגר ביץ'. בניגוד לחלקה הראשון של הנסיעה, שהתאפיין בשורה של עליות תלולות שמנוע המונית המסחרית הצליח בקושי להתגבר עליהן, הירידה לעמק התאפיינה בחריקות בלמים תכופות ובעיקולים אטיים ומסוכנים. ככל שהעמיקו לתוך הבקעה, כך הלכו וגבהו שתי פסגות הפיטון הוולקניות, אחת מכל צד, הגרו פיטון והפטי פיטון. צמד ההרים הפרה-היסטוריים התלולים גרמו לסידני להרגיש שהיא נכנסת לפארק היורה.

סוף-סוף הגיע הרכב לעיקול האחרון ושער ברזל גדול נפתח לקראתם בכניסה לאתר. הלחות התקיפה אותה שוב ברגע שהדלת הצדדית נפתחה והיא יצאה מהמונית.

"מיז ראיין," אמרה לה אחת מעובדות המקום והושיטה לה סלסילה עם מגבות קטנות, לחות וקרות. "ברוכה הבאה לשוגר ביץ'."

סידני הניחה את המגבת על עורפה.

"הצוות יעביר את הציוד שלכם," אמרה האישה במבטא קריבי נעים. "החֶברה שלך כבר סידרה את הליך ההרשמה כך שהחדר שלך מוכן."

סידני הנהנה והלכה בעקבות האישה על שביל בין שדרות עצי לבונה, שצלם הציע הקלה מהחום. המארחת הצביעה על ציוני דרך בדרכן.

"הספא שלנו שם," אמרה והצביעה. "הוא מפורסם בכל העולם ומומלץ ביותר. בנוי ממש בתוך הג'ונגל."

סידני חייכה והנהנה למראה יחידות האירוח שנראו כמו בתים על עצים בתוך יער הגשם ומדרגות העץ שירדו מכל בקתה.

האישה הצביעה לכיוון השני. "השביל הזה יוביל אותך לחוף."

ענפי דקלים גבוהים עטפו את הטיילת המרוצפת אבנים. כפותיהם רשרשו ברוח הקלה מהים לקראת סוף השביל, שם, מהמקום שבו סידני עמדה, אפשר היה לראות נקודה של שמש וגלים.

הן פנו בעוד עיקול בשביל. "והנה הבקתה שלך."

האישה פתחה את הדלת במפתח והזמינה את סידני להיכנס לחדר המפנק, שהרהיטים בו היו לבנים וללא רבב. רצפת עץ כהה הבריקה באור השמש שחדר מהחלונות ומהדלתות הצרפתיות.

"הבר מצויד בכל מה שתרצי - מים, מיץ, משקאות מוגזים. גם אלכוהול. התיקים שלך יגיעו עוד מעט."

"תודה," אמרה סידני. היא הסתכלה על הלוחית הקטנה ליד דלת חדרה. 306.

"כן," אמרה האישה, שראתה את השאלה בעיניה של סידני. "זה החדר שהיא התארחה בו."

סידני הנהנה.

"תתקשרי בבקשה אם תצטרכי משהו," אמרה האישה.

"תודה."

סידני סגרה את הדלת והניחה למזגן בחדר הקריר לצנן את גופה ולהפריד את חולצתה מעורה. היא הביטה סביב בחדר, מרצפת העץ המבריקה ועד לחדר הרחצה היוקרתי, לפאטיו שטוף השמש ולמיטת האפריון המפוארת, עם שמיכת פוך לבנה מדהימה. היא ליטפה את השמיכה העבה והתיישבה בקצה המיטה.

לפני עשר שנים, גרייס סיבולד ישנה בחדר זה ממש בלילה שבו נהרג ג'וליאן קרייסט.