אנה בננה והקוף שבאמצע

קָפַצְתִּי כְּמוֹ עַכְבָּרוֹנִי קַפְצוֹנִי, מַרְגִּישָׁה עֵרָה כְּמוֹ נְמֵרָה. חָשַׁבְתִּי עַל חַיּוֹת.

"בָּנָנָה!" אָמַרְתִּי,

וְנִשְׁעַנְתִּי מֵעֵבֶר לְצַד הַמִּטָּה.

"אֲנַחְנוּ הוֹלְכוֹת

לְגַן הַחַיּוֹת!"

בָּנָנָה הִתְבּוֹנְנָה בִּי

בְּעֵינֵי הַכַּלְבָּה הַגְּדוֹלוֹת

שֶׁלָּהּ וְחָבְטָה בִּזְנָבָהּ בַּכָּרִית בַּסַּל שֶׁהִיא יְשֵׁנָה בּוֹ. הוֹשַׁטְתִּי יָד וּמָשַׁכְתִּי בָּאָזְנַיִם הָרַכּוֹת שֶׁלָּהּ. הִיא הֵבִינָה, כַּמּוּבָן, שֶׁהַמִּלָּה "אֲנַחְנוּ" לֹא כּוֹלֶלֶת אוֹתָהּ - אָסוּר לִכְלָבִים לְהִצְטָרֵף לַטִּיּוּלִים שֶׁל בֵּית הַסֵּפֶר. הַמִּלָּה "אֲנַחְנוּ" כָּלְלָה אוֹתִי וְאֶת הַחֲבֵרוֹת הֲכִי טוֹבוֹת שֶׁלִּי, סֵיידִי וְאִיזַבֶּל, וְגַם אֶת שְׁאַר הַכִּתָּה שֶׁלָּנוּ וְעוֹד שְׁתֵּי כִּתּוֹת גִּימֶל. זֶה עָמַד לִהְיוֹת יוֹם מַמָּשׁ כֵּיפִי.

"הַלְוַאי שֶׁהָיִיתִי יְכוֹלָה לְהַסְתִּיר אוֹתָךְ בַּתַּרְמִיל שֶׁלִּי וְלָקַחַת אוֹתָךְ אִתִּי," אָמַרְתִּי. "אָז הָיִית יְכוֹלָה לִפְגֹּשׁ אֶת הַנּוֹבְחָנִיּוֹת."

הַמּוֹרָה שֶׁלִּי, מִיז בּוּרְלַנְד, הֶרְאֲתָה לָנוּ תְּמוּנוֹת שֶׁל נוֹבְחָנִיּוֹת וְשֶׁל חַיּוֹת אֲחֵרוֹת שֶׁנִּרְאֶה בְּגַן הַחַיּוֹת. לָמַדְנוּ מָה הַחַיּוֹת אוֹכְלוֹת וְאֵיךְ הֵן מְשַׂחֲקוֹת וְעוֹד דְּבָרִים מַגְנִיבִים עֲלֵיהֶן. נֶהֱנֵיתִי לִשְׁמֹעַ עַל סְבִיבוֹת הַמְּגוּרִים שֶׁל הַחַיּוֹת, לְמָשָׁל הֵיכָן הֵן יְשֵׁנוֹת וּמֵאֵילוּ חֲלָקִים שֶׁל הָעוֹלָם הֵן בָּאוּ. מִיז בּוּרְלַנְד אוֹמֶרֶת שֶׁחַיּוֹת הֵן חֵלֶק מִמָּה שֶׁהוֹפֵךְ אֶת הָאֵזוֹר שֶׁהֵן חַיּוֹת בּוֹ לְיִחוּדִי ("יִחוּדִי" הָיְתָה מִלַּת הַיּוֹם. פֵּרוּשָׁהּ מְיֻחָד וְשׁוֹנֶה וְיָחִיד בְּמִינוֹ). זֶה הָיָה מְאוֹד הֶגְיוֹנִי בְּעֵינַי. בָּנָנָה בְּהֶחְלֵט הוֹפֶכֶת אֶת הַבַּיִת שֶׁלִּי לְיִחוּדִי, וְהַחֶדֶר שֶׁלִּי מְיֻחָד בִּמְיֻחָד כִּי הִיא יְשֵׁנָה שָׁם.

"אֲבָל לַמְרוֹת שֶׁהֵן נוֹבְחוֹת," אָמַרְתִּי לָהּ בְּעוֹדִי מַחְלִיקָה מֵהַמִּטָּה, "נוֹבְחָנִיּוֹת הֵן מִמִּשְׁפַּחַת הַסְּנָאִיִּים, לֹא הַכְּלָבִים. אָז לוּ הָיִיתִי לוֹקַחַת אוֹתָךְ לְגַן הַחַיּוֹת, בֶּטַח הָיִית רוֹצָה לִרְדֹּף אַחֲרֵיהֶן."

בָּנָנָה כִּשְׁכְּשָׁה בְּהַסְכָּמָה. הִיא אוֹהֶבֶת לִרְדֹּף אַחֲרֵי סְנָאִים.

"קוֹרְאִים לָהֶן נוֹבְחָנִיּוֹת כִּי הֵן נוֹבְחוֹת כְּמוֹ כְּלָבִים," אָמַרְתִּי לָהּ. "הֵן בְּדֶרֶךְ כְּלָל גָּרוֹת בָּעֲרָבָה. חוּץ מֵאֵלֶּה שֶׁגָּרוֹת בְּגַן הַחַיּוֹת."

בָּנָנָה פִּהֲקָה וּמָתְחָה אֶת רַגְלֶיהָ הַקִּדְמִיּוֹת. כַּנִּרְאֶה הִיא שָׁמְעָה מַסְפִּיק עֻבְדּוֹת בְּקֶשֶׁר לַנּוֹבְחָנִיּוֹת.

סִדַּרְתִּי אֶת הַמִּטָּה שֶׁלָּהּ וְלָבַשְׁתִּי אֶת הַתִּלְבֹּשֶׁת שֶׁלִּי, טַיְטְס שְׁחֹרִים, חֻלְצַת פַּסִּים וְרֻדָּה-לְבָנָה, נַעֲלֵי הִתְעַמְּלוּת וְרֻדּוֹת, וְגַרְבַּיִם עִם נְקֻדּוֹת בְּצֶבַע שָׁחֹר וְלָבָן. בִּזְמַן שֶׁהִתְלַבַּשְׁתִּי שַׁרְתִּי שִׁיר מְטֻפָּשׁ שֶׁאִיזַבֶּל וַאֲנִי הִמְצֵאנוּ. "הוֹלְכוֹת לְגַן חַיּוֹת! יֵאי יֵאי אַיוֹת! הוֹלְכוֹת לְגַן חַיּוֹת! לְשָׁם אָנוּ הוֹלְכוֹת!" אֶתְמוֹל בַּהַפְסָקָה אִיזַבֶּל וַאֲנִי שִׁלַּבְנוּ זְרוֹעוֹת וְדִלַּגְנוּ בְּמִגְרַשׁ הַמִּשְׂחָקִים בִּזְמַן שֶׁשַּׁרְנוּ אֶת הַשִּׁיר בְּכָל הַכּוֹחַ. עָצַרְנוּ כַּאֲשֶׁר הִבְחַנְתִּי בְּסֵיידִי מִתְבּוֹנֶנֶת בָּנוּ בִּזְרוֹעוֹת מְשֻׁלָּבוֹת וְהַבָּעָה מֻדְאֶגֶת. לֹא הִתְכַּוַּנּוּ לֹא לִכְלֹל אֶת סֵיידִי. זֶה פָּשׁוּט קָרָה. לְמַרְבֵּה הַמַּזָּל, אִיזַבֶּל אָחֲזָה בִּזְרוֹעָהּ שֶׁל סֵיידִי וּבִמְהֵרָה שְׁלָשְׁתֵּנוּ דִּלַּגְנוּ וְשַׁרְנוּ, וְסֵיידִי נִרְאֲתָה מְאֻשֶּׁרֶת שׁוּב. אֲבָל זֶה הָיָה מְסֻכָּן.

סֵיידִי וַאֲנִי חֲבֵרוֹת מֵאָז וּמִתָּמִיד, אֲבָל אֶת אִיזַבֶּל פָּגַשְׁנוּ רַק הַשָּׁנָה. זֶה כֵּיף פִּי שְׁנַיִם שֶׁיֵּשׁ לִי שְׁתֵּי חֲבֵרוֹת הֲכִי טוֹבוֹת, וְרֹב הַזְּמַן אֲנַחְנוּ מִסְתַּדְּרוֹת מְצֻיָּן. אֲבָל בְּמוּבָנִים מְסֻיָּמִים, סֵיידִי וְאִיזַבֶּל עֲדַיִן מִתְרַגְּלוֹת זוֹ לָזוֹ, אֲנִי חוֹשֶׁבֶת. שָׂמַחְתִּי שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ יוֹם שָׁלֵם בְּגַן הַחַיּוֹת לֵהָנוֹת כִּשְׁלִישִׁיָּה. בָּנָנָה וַאֲנִי הָיִינוּ בְּטוּחוֹת שֶׁבְּסוֹף הַטִּיּוּל גַּם סֵיידִי וְאִיזַבֶּל יְכַנּוּ זוֹ אֶת זוֹ "הַחֲבֵרָה הֲכִי טוֹבָה."

לָקַחְתִּי אֶת הַתַּרְמִיל שֶׁלִּי מֵהָרִצְפָּה וּפֶתֶק נָפַל מֵהַכִּיס הַצְּדָדִי. פָּתַחְתִּי אֶת הַנְּיָר הַמְּקֻפָּל וְרָאִיתִי שֶׁזֶּה צִיּוּר שֶׁאִיזַבֶּל צִיְּרָה - שְׁתֵּי דֻּבּוֹת פַּנְדָּה חֲמוּדוֹת לוֹעֲסוֹת בַּמְבּוּק. הִיא כָּתְבָה אַנָּה מִתַּחַת לְאַחַת הַפַּנְדּוֹת וְאִיזַבֶּל מִתַּחַת לָאַחֶרֶת. הַפַּנְדּוֹת אֲפִלּוּ דָּמוּ לָנוּ קְצָת. אִיזַבֶּל הִיא אָמָּנִית מַדְהִימָה.

חִיַּכְתִּי אֶל הַצִּיּוּר וְהִדְבַּקְתִּי אוֹתוֹ לַמַּרְאָה שֶׁלִּי, מִתַּחַת לְסִדְרַת תְּמוּנוֹת שֶׁבָּהֶן סֵיידִי וַאֲנִי עוֹשׂוֹת פַּרְצוּפִים בְּתָא צִלּוּם. "הִנֵּה," אָמַרְתִּי לְבָּנָנָה. "אֵיךְ זֶה נִרְאֶה?"