אני עץ

אֲנִי עֵץ – וּשְׁתֵּי רַגְלַיִם, אֲנִי עָף – לֵב וְיָדַיִם; אֲנִי עוֹף – מוּזָר, אֱנוֹשׁ אֶרֶךְ-אַפַּיִם, אֲנִי עוּץ – מֵאֶרֶץ אֵין-עֵינַיִם…

ירושלים. ילד חוץ בקיבוץ. בגרות. צבא. תואר ראשון ושני באוניברסיטה העברית (חינוך, היסטוריה של עם ישראל, יהדות זמננו). רעיה. שני ילדים ושני נכדים. מחנך ומורה ביסודי ובתיכון כארבעים שנה. גר בהרצלייה. בין תחנות החיים האלה ובהשראתן מתפרצת אנרגיה יוצרת, אש-תמיד רוחנית. דרכה משקיף המשורר אברהם ידידיה אל העולם (ואל עצמו)ומצייר. הליריקה הרעננה שבשיריו מתאפיינת בשימושים לא שגורים בשפה ובהומור. השירה אינה חסה על פרים ועל פרות, אבל בו בזמן היא מזדהה ועוטפת בנוחם. אברהם ידידיה מוכר כמוזיקאי יוצר – מלחין מוזיקה קלה לסוגיה ופזמונאי שחז-עט. אוסף השירים, שמונח לפנינו (יובל במספר) אינו מתכוון לפרוש השקפת עולם מובנית של המשורר, אלא ללכוד בזווית המיוחדת לו מרכיבי מציאות שונים (גם בעולמו האישי), אף אם סותרים הם זה את זה.