1961
הראשון
תל אביב, 17 בספטמבר 1961
לכבוד
עיריית תל אביב
מנהל מחלקת ההנדסה
הנדון: בית מספר 18 ברחוב סמולנסקין
א.נ.,
אני מבקש להפנות את תשומת לב כבודו כי בעלת דירת הגג, הגברת קלרה נוימן, החלה להקים בדירתה מבנה חדש על ידי ניתוץ קירות חדר המגורים ותוספת של גזוזטרה חדשה הפונה לרחוב.
לא זו בלבד שמראהָ החיצוני הוא איום ובנייתה מהווה מטרד לכולם, אלא שלדעתי מהווה הגזוזטרה הנבנית גם סכנה לדיירים ולעוברי אורח.
כרצפת הגזוזטרה משמש גגון, שאיני בטוח כלל וכלל כי נועד להחזיק משקל שכזה. היות שהמקום אינו מרוחק ביותר מהים, אוכלת החלודה את הברזל של הגגון. גם חלקים מן הטיח והבטון המכסה את הברזלים המחזקים את הגגון נפלו, והברזל גלוי לעין. סכנה היא כי הגזוזטרה הנבנית תיפול בכל רגע על ראשינו.
כאזרח ותיק של העיר הזאת הריני מוצא לנכון להעיר את תשומת לב כבודו על כך. המחלקה אשר כבודו עומד בראשה חייבת לטפל בכך ויפה שעה אחת קודם.
בכל הכבוד,
א' בוכמילר,
אזרח תל־אביבי
תל אביב, 21 בספטמבר 1961
לכבוד
עיריית תל אביב
מנהל מחלקת ההנדסה
הנדון: בית מספר 18 ברחוב סמולנסקין — בנייה ללא רישיון
א.נ.,
בהמשך למכתבי מיום 17.9.1961 שעליו טרם קיבלתי מענה מכבודו, אבקש לשוב ולהסב תשומת לבו של כבודו לפעולות הבנייה המתרקמות של הגב' קלרה נוימן על גג ביתנו.
בימים האחרונים החלה הגברת נוימן פועלת נמרצות לקדם את הרחבת דירתה ובניית הגזוזטרה שתצורף לה, ופועלים כבר החלו לעבוד על גג הבית.
השאון שנגרם בשל העבודות הוא קשה מנשוא, והרעש הגובר נהפך זה מכבר למטרד בלתי פוסק. דיירי הבניין כולו סובלים מן הלכלוך הרב שנזרק כל העת מקומת הגג, וכולנו חרדים לגורלה של אותה גזוזטרה נבנית, אשר אחריתה מאיימת ליפול על ראשינו.
כבר לפני כשבוע ראיתי כי חומרי בנייה רבים מועלים לגג, ועליתי אל הגב' נוימן לשאלהּ לפשר הדבר. היא השיבתני כי היא מתחילה בהריסה ובבנייה וכי "הדבר אינו עסקנו". פנייתי אליה בבקשה כי תפנה לעירייה כדי לקבל אישור לפעולותיה הושבה ריקם, והראיה, הבנייה המתחדשת בעת האחרונה.
אם לא די בסכנת ההתמוטטות המרחפת מעל לראשינו וברעש והלכלוך אשר נגרמים לנו כל העת, יש בבניית הגזוזטרה הרעועה גם כדי לכער את מראהו של הבניין כולו ולהוזיל את מחיר הדירות. דבר זה חשוב לנו במיוחד אם נבקש למכור אותן אי־פעם. אנו מבקשים אם כן את התערבותכם המידית כל עוד העבודה בשלביה הראשונים.
בתקווה כי מכתבי זה לפחות יביא לידי ביקורת של הגזוזטרה בבית הנ"ל, הריני חותם,
בכבוד רב,
א' בוכמילר
אזרח תל־אביבי (בשם דיירי הבית)
4.10.1961
לכבוד
מר א' בוכמילר
רח' סמולנסקין מס' 18
תל אביב־יפו
הנדון: בניין ברחוב סמולנסקין מס' 18 —
תלונתך על בנייה על גג
א.נ.,
תלונתך שבנדון התקבלה אצלנו ותיבדק בהקדם.
בכבוד רב,
ברוך דומיני
סגן מהנדס העיר
גדעון –
ארבעה אבות
באתי לקרוא את הספר הזה בלי שום ציפיות ויצאתי מופתע לטובה. כתיבה טובה ושנונה, עלילה עם הפתעות ודמויות מיוחדות. יופי
איריס –
ארבע אבות
אני מאוד אוהבת ספרים שכתובים במכתבים, אין מה לומר הסגנון שובה, משלים מדהימים מעולמות בע”ח, סאגה ישראלית עכשיות פר אקסלנס. יחד עם זאת, לא יכולתי שלא להעלב בשם המין הנשי. אישה תוותראת חיי וחיי בתה בגלל אהבה לא ממומשת? רק גבר יכול לחשוב ככה, וגבר שלא ממש מעריך נשים או אימהות.
Siv30 –
ארבעה אבות
ספר נפלא שאילולי הפרק האחרון שלו היה זוכה אצלי ל- 5 כוכבים נוצצים. אבל, כן, טוב הפרק האחרון נכתב וגם פורסם והוא גרע כוכב שלם מהנפלאות הזו.
עלילת הרומאן מורכבת, אינטיליגנטית וסוחפת. לא האמנתי כשקראתי שזהו ספרו הראשון של אמיר זיו.
זהו סיפור אפל שכולל בתוכו אהבה, שינאה, מציצנות, מניפולטיביות, בגידה, נקמה, שיברון לב, מוות ואולי אפילו רצח. יש בו מיסתורין שמושך את הקורא להמשיך לקרוא ולגלות מה יעלה בגורלן של הדמויות ובכך הוא גולש גם לסוגת המתח. הוא מורכב משלוש עלילות משנה המשתרגות לעלילה קוהרנטית אחת בחלק האחרון של הספר.
הספר מתחיל בשנת 1961, בהתכתבות יבשושית בין אליהו בוכמילר וסגן מהנדס העיר ברוך דומיני, בדבר חריגת בנייה של מרפסת אותה סגרה השכנה מהקומה העליונה קלרה נוימן. די במהירות ובלי שהקורא מוכן לכך, ההתכתבות גולשת למכתבים סוערים, חושניים ואישיים שנובעים מהיותה של אותה קלרה נוימן טיפוס מצודד עין. במיוחד לגברים.
שנים לאחר מכן, בשנת 1993 גיורא וטרינר בעל אופי גמיש ונוח להתפשר מגלה שאישתו שרון, עורכת דין חזקה ומצליחנית, בוגדת בו עם מיכה. כבספירלה האירועים הנובעים מגילוי זה הולכים ומסתחררים עד לסופם הטראגי. הקורא לא נחשף לכלל האירועים והתוצאות שלהם בחלק השני של הספר. הגילויים המרעישים יצופו בחלק השלישי והאחרון של הספר שנכתב כיומן רשת. בחלק השני משובצות אנקדוטות, משלים על בעלי חיים שאמורים להשליך על חיי הדמויות. אהבתי את השימוש במטאפורות מעולם החיי. סיפורים שמאירים את העלילה בנקודות אור מבזיקות ולפעמים משעשעות.
בשנת 2004 כותבת נירה בת ה- 17 , בתם של גיורא ושרון, יומן רשת. בפוסטים דחוסים היא מתארת את השתלשלות האירועים הטראגיים עבורה ועבור משפחתה.
בין שלושת העלילות עובר קו מחבר אחד יונתן בוכמילר. בנו של א’ בוכמילר מהחלק הראשון. אחרי פרשיית אהבים כושלת מתנתק יונתן בוכמילר מאביו ואינו מסוגל לפתח יחסים עם נשים. מארכיאולוג עם עתיד מזהיר, הוא הופך לטיפוס מסתגר, מציצן ומניפולטיבי שידו ניכרת בשלל האירועים הטראגיים שמשובצים בעלילה.
התמוגגתי בקריאת הספר. השפה, מבנה העלילה מבריקים. לצערי הפרק האחרון הרס לי קצת את ההתמוגגות מהספר הנפלא הזה.