אתקן

נולדתי בכ"ז אב ה-תשמט, 28/8/1989, ב17:30 בערב, בהדסה הר הצופים בירושלים. בדיוק באותה שעה בבית חולים בחדרה, סבא שלי, אבא של אבא, משה שמואל דיסון שכולם קראו לו מוסי, הפסיק לנשום בכוחות עצמו וחובר למכונת הנשמה. אבא שלי נסע מחדר לידה בירושלים לבית החולים בחדרה לבשר לאבא שלו שנולד לו נכד. סבא מוסי הנהן כשהוא מחובר למכונת ההנשמה. יום לאחר מכן הוא נפטר. זכרונו לברכה. ואז התחילה השבעה עליו בבית שלו ושל סבתא נחמה שהיה בכפר הרא"ה. ביום שסבתא ואבא ושתי אחיותיו יונינה ואילנה קמו מהשבעה עשו לי ברית מילה. באותו סלון שבו ישבו שבעה בבית של סבא וסבתא. ההורים שלי תכננו לקרוא לי יאיר אבל בגלל שסבא מוסי בדיוק נפטר, קראו לי משה יאיר. משה יאיר דיסון.

נולדתי למשפחה דתית לאומית. שני ההורים שלי היו נשואים קודם לכן. לאמא שלי היו בת ובן מנישואים קודמים חני ומוטי. חני גרה היום בלונדון ומוטי בניו יורק. חני פרופסורית לספרות ומוטי עורך דין. לאבא שלי היו שתי בנות מנישואים קודמים אביטל ועדי שנפטרו כמה שנים לפני כן בתאונת דרכים שהוא עשה ושהובילה גם לגירושין שלו. אני הייתי בן ראשון להורים שלי ביחד, ונולד להם עוד בן אחרי שנתיים, אחי הקטן אוריאל. שעובד היום בשביל משרד החוץ ובמסגרת תפקידו מטייל הרבה בעולם. ההורים שלי נשואים עד היום ברוך השם.

סבא מוסי נולד בדרום אפריקה למשפחה חילונית. למד וטרינריה וחזר בתשובה. הוא שנא את הבדלי המעמדות בדרום אפריקה בין השחורים ללבנים ושקל אם ללמוד קודם רבנות בארצות הברית ואז לעלות לארץ ולהיות רב או לעלות מיד ולהיות וטרינר. והחליט שבארץ צריכים וטרינר. הוא היה גם תלמיד חכם גדול שלמד למשל ערבית במטרה ללמוד את כתבי הרמב"ם בשפת המקור. וגם כתב דברי תורה בתחום הוטרינריה, הנוגעים לדיני כשרות עופות. אשתו סבתא נחמה נולדה בירושלים והכירה את סבא מוסי בקיבוץ בני דרום. הם התחתנו ועברו לכפר ויתקין ואז לכפר הרא"ה. ושם סבתא גרה עד שנפטרה. זכרונה לברכה. היא הספיקה להכיר את הנינים שלה, הילדים שלי. זה בקצרה על צד אבא שלי במשפחה.

עכשיו קצת על הצד של אמא. ההורים של אמא שלי הם מרדכי ורחל מרגליות. זכרונם לברכה. סבא מרדכי נולד בורשה ונפטר בירושלים כשאמא שלי היתה בת שש עשרה אז לא הכרתי אותו. הוא היה סופר, חוקר ופרופסור לתלמוד באוניברסיטה העברית. גם הוא כמו סבא מוסי העדיף לא להיות רב. למרות שלימד באוניברסיטה מה שלומדים בישיבות. סבתא רחל נקראה לפני נישואיה קוליץ והיא האחות של הרב הראשי לירושלים לשעבר הרב יצחק קוליץ ז"ל. אביה, הרב דוד נחמן קולידצקי ז"ל, היה רב הקהילה היהודית בעיר אליטא שבליטא, הוא נפטר ואז סבתא רחל עלתה לארץ בתחילת שנות השלושים. כמה שנים לפני השואה היא חזרה לליטא והתרימה את הקהילה היהודית באליטא בתור בתו של הרב לשעבר, על מנת להעלות את אימה ואת שני אחיה לארץ. היא הצליחה בכך וכך הצילה את כל משפחתה הגרעינית. כל יהודי העיר הזו שנשארו בה נהרגו בפוגרום בתחילת המלחמה. סבתא רחל היתה מורה בבית ספר וסופרת. באוניברסיטה היא כתבה את הדוקטורט שלה על כך שישעיהו א' וישעיהו ב' נכתבו על ידי אותו נביא, בניגוד לקביעות של ביקורת המקרא. המרצה שלה נתן לה ציון אפס אז היא עבדה על הטקסט עוד תקופה והוציאה את הספר "אחד היה ישעיהו". לקחתי מסבתא רחל הרבה השראה לחיי. לצערי היא לא הספיקה לפגוש את הילדים שלי.

ההורים שלי הם נחליאל ואלישבע דיסון. שניהם נולדו בארץ. אבא שלי עוסק הרבה שנים בהשבת רכוש שנגזל בשואה ממזרח אירופה. ואמא שלי עסקה הרבה שנים בעבודה סוציאלית. הם גידלו אותי ואת אחי אוריאל בשכונת קטמון הישנה בירושלים. והם עדיין שם ברוך השם.

מצד אבא שלי אני הבכור באחים, והבכור בבני דודים. יש לי שלושה בני דודים בצד הזה של המשפחה שהם הילדים של אילנה אחות של אבא. מיכל דניאל ואייל. עד גיל מסויים בילדות הייתי המנהיג של החבורה הזאת, אחי ובני הדודים, בשבתות שעשינו אצל סבתא נחמה בכפר הרא"ה או אצל דודה שלי ברמת גן או אצלנו בבית בירושלים.

יום אחד בערך בגיל שש כשהיינו שבת אצל סבתא נחמה התיישבו מולי כל המבוגרים, וכל הילדים, וסיפרו לי שנולדתי ביום שסבא משה נפטר. הם סיפרו לי את זה ואז בהו בי לראות איך אגיב. בהו בי וראיתי את הגלגלים שלהם במוח מסתובבים. שמעתי אותם חושבים "הוא חושב שהוא גלגול של סבא"… למרות שאף פעם לא הרגשתי כך. וגם נולדתי יום לפני שהוא נפטר בפועל. אבל לא משנה מה חשבתי או הרגשתי הם כבר בנו את הסרט בראש מראש ומאז שסיפרו לי את זה הם הסתכלו עלי תמיד כאילו אני חצי משוגע. כאילו אני מתיימר להיות סבא מוסי.