0
0 הצבעות
1

בבשר החי

ורה ג'אקוני

 34.00

תקציר

המשפטים של ורה ג’אקוני – בהירים, רבי משמעות ומושחזים – מרכיבים דמויות וסצנות שבריריות המותירות את הקורא במצב עדין, מנוכר ומתוח – כאילו העולמות הנבראים יתמוטטו בכל רגע.

הסיפורים המקובצים בספר “בבשר החי” הם וריאציות על נושא “האישה האנומלית” החיה בצל השגרה המחזורית של הפרט הממוצע בעיר המנוכרת. סיפוריה של ג’אקוני עשויים ממעברים חלקלקים ודיאלוגים מלאי תעוזה, אך הדברים בהם לא תמיד נאמרים במלואם. כתיבה זו מכניסה את הקורא למצב של דריכות מסוימת, אם נרצה, לאשליה של קיום שאינה מתגשמת לעולם – תחושה מוכרת לרבים החיים במאה העשרים וכזו שרק מעטים יודעם להמחיש.

ורה ג’אקוני אינה מסתירה את אהבתה למסורת הסופרות האנגלוסקסיות שאהבו להעמיד את הריאליזם ב”בפינה”, כגון פלאנרי אוקונור או יודורה וולטי ואפילו קת’רין מנספילד – מסורת ספרותית שהעניקה לקוראים פרספקטיבות מגוונות לא פחות מאשר מיטב הספרות האקספרימנטלית של המאה העשרים. גם ורה ג’אקוני עורכת ניסויים ספרותיים – אך היא עושה זאת בידיעה שאי אפשר לספר את המציאות אך בהחלט יש טעם לתאר באימה ובפליאה את הפרגמנטים שאנו תופסים מתוכה.

“הדמויות הראשיות בספר המצוין הזה חיות בארץ פנימית זרה. ג’אקוני טווה, במיומנות של עכביש, קורים בלתי נראים בחומר שלא נאמר”. וירחיניה קוסי

“ג’אקוני חוקרת את הקצה הפרברטי של התרבות באמצעות ההגבלות, החובות והמודלים הנכפים על החברים החלשים ביותר בחברה”. הוגו סלאס

“ספר מעולה ובלתי רגיל. הסצנות בו כה חזקות שאי אפשר להפסיק לחשוב עליהן. הן כתובות בכישרון רב, ללא מניירות ספרותיות וללא טריקים. ג’אקוני מוכנה להשאיר את הקורא בלא נשימה, המום וצף”. דמיאן דומנק

קוראים כותבים (1)

  1. מיקי

    בבשר החי

    יש בספר הזה 7 קטעים שכולם עוסקים במופרעות הנפשית של נשים. (ציטוט, של אישה, כל הזכויות שמורות למחברת …) ואכן, שבעה סיפורים, 4 קצרים שעוסקים בנשים שונות, ועוד 3 שעוסקים באותו זוג. מרתק

  2. yaelhar

    בבשר החי

    יש בספר הזה 7 קטעים שכולם עוסקים במופרעות הנפשית של נשים. נשים שנראות כלפי חוץ נורמליות ונורמטיביות, היוצאות להן מדעתן בשקט במהלך הסיפור. ולמרות התבנית הסיפורית הריאלית לגמרי, זה יוצר הרגשה של סיפור בידיוני. למרות שהסופרת היא ככל הנראה אשה, הסיפורים נראים כאילו כתב אותם גבר הנדהם מהתנהלותן של הנשים עליהן הוא כותב. הגברים בסיפורים האלה – ובכולם יש גם גברים – נראים כמו איזה פליטים שהגיעו בטעות לאי טרופי נידח, והם מנסים להבין את המנטליות, השפה והמנהגים המוזרים של תושבי המקום.

    הספר? סביר, אפשר לקרוא עם עשירית מוח. לא יעשה לכם קלקול קיבה, זה בטוח.