בירושלים היו אומרים

מאמע לשון דער קאמף צווישן יידיש און עברית.

המאבק בין היידיש לעברית.

"ועידת צ'רנוביץ", שנקראה גם "ועידת הסופרים", התקיימה בשנת 1908. הוועידה התכנסה כדי לקבוע מי מהשפות תהא השפה הלאומית של העם היהודי - העברית או היידיש.

הדיון התפתח לוויכוח סוער שנקרא "ריב הלשונות".

גרינבוים (לימים, שר בממשלת ישראל) צידד בעד העברית ואמר:

"יידיש איז אַזוי ווי אַ דינסט-מיידל,

און עבֿרית איז אַזוי ווי אַ באַלעבאָסטע".

היידיש היא כמו השפחה,

והעברית היא כמו בעלת הבית.

ענה לו ז'יטלאווסקי

(ההוגה המרכזי של היידישיזם הרדיקלי):

"לעיתים, השפחה במטבח אהובה יותר מהגבירה בסלון".

יידיש רעדסאך, עברית רעטמען.

יידיש מתדברת, עברית מדברים.

(ח"נ ביאליק)

ייִדיש איז דאָך אַזוי שיין, ייִדיש איז ה"ים" מיט חן. ייִדיש רעדן : טאטעס און מאמעס, זיידעס באבעס. אדרבה, פרובט, זאגט גוט שאבעס, אין "גויישע שפראך".

היידיש מאוד יפה, יידיש היא ים מלא חן.

ביידיש מדברים:

אבות, אימהות, סבים וסבתות.

אדרבה, נסו לומר "שבת שלום" בשפה זרה.

מה מכינים לשבת

פאָפאָגאי.

תוכי.

דודל היה תוכי מיוחד במינו.

הוא דיבר בשפות רבות.

דיברו איתו אנגלית ענה באנגלית, וכן בצרפתית ובגרמנית.

שאלו אותו: "יידיש אתה יודע?"

ענה: "עם אף כמו שלי, שלא אדע יידיש?!"

ייִדיש איבעראַל.

יידיש בכל מקום.

קדיה מולודובסקי, סופרת ומשוררת דגולה, זכתה בפרס והגיעה מארצות הברית לארץ לרגל האירוע.

בטקס שנערך לכבודה בירכה קדיה את הנוכחים ביידיש. בן גוריון קם וגער בה:

"אין כאן מקום ליידיש! עברית היא השפה היחידה בארץ ואין בלתה!"

קדיה נפגעה, הפסיקה את דבריה ושבה למקומה.

סופרי היידיש בארה"ב התקוממו נגד יחסו של בן גוריון ליידיש ולסופרת.

בן גוריון הכיר בטעותו וביקש מקדיה לזמן אותו לביתה בניו יורק למפגש פיוס עם סופרי היידיש.

הפגישה התקיימה על טהרת... היידיש.

הסופרים התפעלו מהיידיש העסיסית של בן גוריון.

אלע טעג גייען נישט אוועק אין איין טאָג.

כל הימים לא נגמרים ביום אחד.

את ההיסטוריה אפילו האלוקים לא יכול לשנות.

(‏שמעון פרס)

בדרך לציון

הרב רפאל קצנלבוגן