בלאקאאוט

למעשה, הוא רצה להטיח את הטלפון בקרקע ולרמוס אותו עד שיפסיק לצלצל לתמיד. היו פעמים בחייו שזה בדיוק מה שהיה עושה, אבל נייט היה בן שלושים ושבע, ובחודשים האחרונים נראו סימנים קלושים לכך שהוא מתחיל להתבגר.

השיחה המזוהה הבהירה לו ששותפו וחברו, דאג ברוק, מנסה להשיג אותו. הם לא דיברו כבר יומיים, ונייט קיווה שדאג חזר לעשתונותיו ונרגע. צלצול הטלפון היה כנראה סימן לכך שהיעדר התקשורת לא היה אלא הפוגה קצרה בסחרור המהיר כלפי מטה.

לפני ההפוגה בת היומיים כל השיחות ביניהם היו דומות, ולנייט כבר נמאס. דאג היה אומר לו שהוא מתקדם, שהוא קרוב לפענוח מוצלח של החקירה. הוא לא היה מוסר פרטים, רק אומר שנייט ישתגע כשישמע מה הוא חשף. נייט היה מגיב באומרו שדאג לא צריך בכלל לעסוק בחקירה הזאת, שהוא מסכן את מה שנשאר מהקריירה שלו אחרי שהרס כמעט לחלוטין את חייו האישיים. למסר הזה לא היה שום סיכוי לחדור אליו.

אבל דאג לא היה רק שותפו של נייט, הוא היה גם חברו הטוב ביותר, ונייט ידע שהוא האדם היחיד שמסוגל להרגיע את דאג באותם מקרים תכופים שבהם גבר עליו תסכולו. חשוב מכך, נייט היה האדם היחיד שהיה לו סיכוי להניא את דאג מלעשות דבר שהוא עתיד להתחרט עליו עד סוף ימיו.

דאג היה טיפוס פרוע, בלתי צפוי, תמיד היה כזה. לפעמים זה עזר לו בעבודה, ולפעמים לא. העובדה הזאת אילצה את שותפו, נייט, ליטול על עצמו את תפקיד המבוגר האחראי. ונייט לא ממש התאים לתפקיד הזה.

וכך, המשיבון נכנס לפעולה, אבל אז נעתר נייט וענה לטלפון בכל זאת, מפני שזה מה שעושים שותפים וחברים. העיכוב הזה גרם לכך שהמשך השיחה הוקלט. "היי, דאג. מה קורה?"

"תפסתי אותו, נייט. הפעם תפסתי אותו. אתה..."

נייט שמע את רמות הלחץ הגבוהות בקולו של דאג. הוא כבר היה רגיל לזה, אבל הפעם הלחץ היה גבוה מהרגיל. הוא שוב יצטרך להרגיע אותו ולהוריד אותו מהסולם שהפך גבוה ומסוכן יותר. נייט קטע את דבריו. "בחייך, דאג, אתה לא יכול להמשיך לעשות את זה."

"תשתוק, נייט, ותקשיב לי. אתה חייב להגיע לכאן עם גיבוי, ואתה חייב ליידע את האף-בי-איי."

"אף-בי-איי?" זו הייתה תפנית בעלילה, תפנית בלתי רצויה. "למה?"

"זה גדול בהרבה ממה שחשבנו, נייט. ועכשיו הבנתי הכול."

לא היה כנראה דבר שדאג יכול היה לומר שיפתיע את נייט יותר. "איפה אתה, לעזאזל?" שאל.

"תמצא את קונְגֶרְס ו—"

"הֵי!" זו הייתה המילה הבאה ששמע נייט בטלפון, אבל זה לא היה קולו של דאג. אחר כך נשמע צליל קרקוש, כאילו הטלפון נפל, ואז צליל מובהק של שתי יריות... אחר כך, כעבור כמה שניות, שתי יריות נוספות.

ואז נייט שמע רק את קולו שלו, צורח לקו המת.