בני קרטר 5: להסתבך איתו

1

ג׳ורדן

הופ עלתה אל המושב האחורי של האופנוע שלי באותה קלות דעת שבה נהגה בגיל שש־עשרה — בלי לחשוב על ההשלכות. היא התנהלה כדרכה ברוב המצבים — בחיפזון. לא הייתי אמור להיות מופתע. הופ קרטר תמיד הגיעה להחלטה תוך פחות מדקה, ללא קשר להשלכות הגורליות שהיו עלולות לקרות בעקבותיה.

היא הייתה טיפוס של הכול או כלום ותמיד חיבבתי אותה בגלל זה.

אבל ההחלטה האימפולסיבית החדשה שלה הפחידה אותי.

היא הבטיחה להיות איתי ונופפה לפניי בעתיד שלא ידעתי בוודאות שאוכל להיות חלק ממנו.

היא לא הבינה את זה.

לא הבינה כלום.

לא הייתי הבחור שזכרה.

הייתי קורבן פשע שריצה מאסר עולם.

דברים כאלה לא נעלמים.

העבר שלי מעולם לא היה נחלת העבר וכל יום נאבקתי לצאת מהמיטה.

הייתי שונה לחלוטין מהבחור שבו התאהבה לפני שנים רבות. לא היה קל לאהוב אותי והיה אפילו קשה עוד יותר לחיות איתי. היו לי גבולות, בעיות והגבלות. הסמים השתלטו עליי במשך שנים. למרות שהצלחתי להחזיר לעצמי חלק מהשליטה, הייתי מכור ותמיד אישאר כזה.

האם היא הבינה את זה?

האם הבינה שלא אוכל להעניק לה את האהבה המושלמת שאחריה רדפה באובססיביות מאז הילדות?

סקס היה תחום דפוק מבחינתי והייתי אלרגי לעצם הרעיון של הקמת משפחה. החוויות והניסיונות שעברתי בחיי עקרו ממני את הרצון להתרבות.

האם הופ תרצה דבר כזה בהמשך הדרך?

אם כן, עמדנו להיתקל בבעיה.

הייתי בן שלושים וידעתי היטב שאני לא רוצה להיות אבא.

לא היה לי הרבה ניסיון באבהות. לא היה לי אבא בילדות והאבא שקיבלתי דפק אותי כל כך שכל יום חוויתי רגעים שבהם רציתי להצית את עצמי באש ולשרוף את העור מעצמותיי.

״אני לא יציב, הופ,״ הכרחתי את עצמי לומר ונתתי לה נתיב מילוט.

״לא אכפת לי.״ התגובה שלה הייתה בדיוק מה שצפיתי. יהיה אכפת לך, חשבתי לעצמי, כשתגלי את זה בעצמך.

״אני לא יכול להבטיח לך שום דבר.״ היא הייתה צריכה להבין את זה. היא הייתה צריכה לשמוע את המילים שלי.

כל נים בישותי דרש שאניח את ידי על ידה ואאמץ אותה אליי, אבל ידעתי שאם אעשה את זה, המעשה יהיה אנוכי מאוד. אם אחזיר אותה לסיפור שלנו, אגרור אותה לעוד עתיד לא ברור. אהבתי אותה יותר מדי ולא רציתי שהיא תעבור את זה פעמיים. ״אני מכור שתמיד הורס דברים.״

״ואני בת למשפחת קרטר עם לב ששייך אך ורק לך,״ הייתה התגובה שלה — שוב, בלי לחשוב על זה לעומק. ״לאן שאתה הולך, גם אני הולכת.״

כאב, תדהמה והכרת תודה עמוקה הציפו אותי ואיימו על שרידי היכולת שלי לתפקד.

איך היא מסוגלת לעשות דבר כזה?

איך היא מסוגלת להרוג אותי במילים ולהחזיר אותי לחיים בהבטחות?

הלב שלי פאקינג נשבר. הוא נשבר מהרגע שבו התרחקתי ממנה. זו הייתה אשמתי. אני טעיתי. תמיד ידעתי להודות בטעויות שלי, ועזיבת הבחורה הזאת הייתה הטעות הגדולה מכולן.

לעזאזל, האישה הזאת תוריד אותי שוב על הברכיים. אף מילה לא תצליח לבטא כמה הרגע הזה היה משמעותי לי.

היא ידעה את הסודות שלי — את החוויות העמוקות והאפלות ואת הכאב הסמוי מן העין.

והיא עדיין כאן, מוכנה להמר הכול עליי.

היא לא יודעת הכול, סינן קול עמוק בתוך הראש שלי.

והיא לעולם לא תדע!

לא היה לי מושג איך אוכל אי פעם להצליח לעמוד בקצב שלה.

אבל זה מה שרציתי.

לראשונה מזה תקופה ארוכה, רציתי להיות אנוכי.

רציתי לכבוש את אשתי.

רציתי שהיא תהיה שלי.