גשר ההלכה

פרק א מהי הלכה? 1. ההלכה כפרשנות

אלה החוקים והמשפטים והתורות, החוקים אלה המדרשות, והמשפטים אלו הדינים, והתורות מלמד ששתי תורות ניתנו להם לישראל, אחד בכתב ואחד בעל פה.17

כידוע, לפי המסורת, לצד התורה שבכתב שניתנה למשה רבנו בסיני, ניתנה תורה נוספת - התורה שבעל פה. התורה שבעל פה כוללת מדרשים ורעיונות רוחניים, ברם עיקרה של תורה זו הוא ההלכה,18 המכילה את החוקים, הדינים והמשפטים. ההלכה מייצגת את התרגום המעשי של דבר הא־להים הנמצא בתורה שבכתב. מרגע שנמסרה התורה לידינו בסיני - הרי ש"לא בשמים היא", ותפקיד החכמים בכל דור ודור לפרש אותה ולתת הוראות מעשיות בעבור עם ישראל.

במובן זה, התורה שבכתב היא תקציר בלבד ולימוד ממנה ללא התורה שבעל פה עלול להוביל לטעויות חמורות. התורה שבעל פה היא זו שמספקת את הפרטים במלואם, כפי שהיטיב לבטא הרש"ר הירש:19

יחס התורה שבכתב אל התורה שבעל פה כיחס התקצירים של הרצאה מדעית, שנאמרה בעל פה בשלמותה - אל ההרצאה שבעל פה. לגבי צוערי המדע, ששמעו את ההרצאות שבעל פה, מספיק ודי בתקצירים שבכתב בשביל שיזכירו וירעננו לעצמם תמיד מחדש בכל עת ובכל שעה את כל אותו מדע כולו... לגבי אלה אשר לא שמעו את ההרצאות מפיו של המורה, יהיו התקצירים כאבן שאין לה הופכין. אם ישחזרו את המדע מתוך התקצירים בלבד, ישקעו בהכרח בטעויות.

ההלכה נועדה להעניק כלים ולהציב כללים שבעזרתם ניתן יהיה ליישם את התורה שבכתב כתורת חיים. המשא ומתן ההלכתי מנתח את המציאות הקונקרטית מבחינה עובדתית, חברתית, מדעית או טכנולוגית, ומחיל את כללי ההלכה על תוצאות ניתוח המציאות. למותר לציין, נקודת מוצא זו מזמינה שאלות רבות, כגון: אם אמור להיות, לכאורה, פירוש אחד נכון ומוחלט ל"תקציר" של התורה שבכתב, מדוע צמחו מחלוקות כה רבות? האם שינוי מציאות החיים עשוי להשפיע על תוצאות המשא ומתן ההלכתי? האם קהל היעד עשוי להשפיע על הכרעת פסיקת ההלכה? ומה לגבי שינוי הנסיבות ההיסטוריות או החברתיות? לשאלות אלו ואחרות נתייחס בהמשך.

2. ההלכה כמפגש עם הא־להים

אמר רבי יוחנן: לא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא בשביל דברים שבעל פה, שנאמר: "כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל".20

לפי דברי רבי יוחנן, התורה שבעל פה אינה רק פירוש לתורה שבכתב ואף אינה משנית לה. ההיפך הוא הנכון! עיקר הסיבה להורדתה של התורה שבכתב לעולם הוא למען ובשביל התורה שבעל פה. זו ברית הנצח בין עם ישראל לבין הקב"ה. מעמד הר סיני היה גילוי חד־פעמי של הא־להים לעם ישראל. התורה שבכתב שניתנה במעמד זה, מייצגת אף היא את ה"חד פעמיות" באופן שאין לנו רשות לשנות ולו תג או פסיק ממנה. היא כולה א־להית וטרנסצנדנטית ונשארה כמות שהיא מיום שבו הגיעה לעולם האנושי, ללא שינוי וללא חידוש. ברם, התורה שבעל פה חיה ונושמת יום יום. בכל יום נולדים בה חידושים "ואפילו מה שתלמיד וותיק עתיד להורות לפני רבו כבר נאמר למשה מסיני".21 הסבר זה בדברי רבי יוחנן נידון באריכות בכתבי המהר"ל מפראג ולהלן תמצית דבריו:22

כי התורה היא ברית בין הקדוש ברוך הוא ובין ישראל... והחבור הזה שיש לישראל בתורה אינו רק על ידי דברים שבעל פה... שעל ידי תורה שבעל פה אנו מבינין אמיתת פירוש התורה... הרי כי על ידי התורה שבעל פה כרת הקדוש ברוך הוא הברית שהוא החבור, שכל ברית הוא חבור שנים ביחד...

ברית מייצגת חיבור בלתי פוסק - "כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל".23 דווקא התורה שבעל פה העוזרת לנו להגיע למעמקים של התורה שבכתב, היא זו שמבטיחה את ברית הנצח.

היו פילוסופים שהאמינו בבריאת העולם, אך כפרו בהשגחה ובהתגלות האל בעולם מתוך טענה שאין זה מכבודו של בורא עולם לעסוק בפרטים הקטנים. במובן זה, ההלכה היא האנטיתזה לתפיסה זו. ההלכה ממשיכה את הגילוי הא־להי מסיני, ומאפשרת מפגש יומיומי עם הא־להים המתעניין בכל פרט ממעשי בני האדם - "כי זכר כל המעשים לפניך בא, מעשה איש ופקודתו ועלילות מצעדי גבר, מחשבות אדם ותחבולותיו ויצרי מעללי איש".24 המסגרת ההלכתית עוטפת את היחיד על כל צעד ושעל, חובקת את הקהילה ואת האומה, ומאפשרת מפגש שוטף ובלתי פוסק עם הא־להים, באמצעות קיום פרטי ההלכה המבטאים את רצונו, כפי שמתאר הרב פרופ' ברקוביץ:25

המפגש מגלה לא רק את העניין הא־להי באדם אלא גם את דרישותיו של א־להים ממנו... חפצו של א־להים הוא חוק עבור האדם. מאחר שכל התגלות היא מעורבות א־להית בענייני האדם ומאחר שכל מעורבות היא אישור למהותם של הדברים שא־להים חפץ בהם, אי־אפשר להפריד בין התגלות לחוק... מעורבותו של א־להים בעולם וחוקיו למען העולם חד הם. החוק הוא הקשר המשמר את מערכת היחסים של ההשגחה הא־להית מעבר לחוויה הדתית הבסיסית של המפגש עצמו. המפגש חולף במהרה אך חוקי ה' נשארים לעד...

המפגש עם א־להים אינו רק חוויה אקסטזית חולפת. מערכת חוקי ההלכה מאפשרת מפגש מתמשך המלווה את האדם לאורך כל ימיו.

המפגש עם הבורא סביב ההלכה בא לידי ביטוי לא רק בקיומה, כי אם גם בלימוד ההלכה, בהתמודדות היום יומית של עקרונות ההלכה מול אתגרי החיים, ובפסיקה המתחדשת בכל דור ודור. לא ניתן לפסוק הלכה מספרי סיכום הלכות כגון "קיצור שולחן ערוך", "שמירת שבת כהלכתה" או מכל שו"ת אינטרנטי להבדיל. הרוצה לפסוק הלכה, חייב להתחקות אחר השורשים; חייב לחזור לבית המדרש של רבי עקיבא ורבי ישמעאל, להתחבט בהוויות אביי ורבא, להתאבק בעפר הגאונים והראשונים, הרא"ש והרמב"ם, הרי"ף והמהר"ם מרוטנברג. לקפוץ למי המעיין של השולחן ערוך והרמ"א ומשם לשחות במים אדירים של ים האחרונים והשו"תים. פסיקת הלכה טומנת בחובה מפגש עם נצח ישראל, כפי שמסביר הרב סולוביצ'יק:26

ההלכה עיטרה אידיאת פלאים זו של התמדת גילוי שכינה ודבר א־להים, וקראה אותה בשם מסורה וקבלה של תורה שבעל פה. מונחים אלה אינם מסמנים רק פעולה טכנית של סיפור דינים והלכות מאב לבן, מרב לתלמיד. המסורה והקבלה מתגשמות בעירוי התודעה הגילויית, במסורת חזון שדי חי, בתוך חוויה גועשת מדור לדור. דורות מתאחדים וגבולי זמן מזדווגים לנקודה אחת במוקד הגילוי.

דרך לימוד ההלכה וקיומה מתמזג האדם עם היסטוריה שלמה של נצח ישראל, עם אבות אבותיו שניהלו את אורחות חייהם על בסיס עקרונות זהים של ההלכה אף שחיו במציאות שונה, ועם צאצאיו בדורות הבאים, שימשיכו להיות חוליות בשרשרת אינסופית זו. ניתן לומר בפסקנות שיותר משישראל שמרו את ההלכה, ההלכה שימרה את נצח ישראל!

3. ההלכה וטבע החיים

רבי חנניא בן עקשיא אומר: רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות,27 שנאמר:28 "ושמרתם מצותי ועשיתם אותם אני ה'', ואומר:29 'ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".30

בניגוד לדתות אחרות אשר שאפו לרוחניות דרך בריחה והתנזרות מן העולם, ובשונה מתפיסות פילוסופיות שהאמינו בשכל הפועל ופסלו כל רעיון של מציאת אידיאל בגופו של האדם, הרי שהיהדות האמינה מאז ומעולם בקדושה שבתוך הטבע. קדושה ביהדות יכולה לחול רק על חפץ חומרי. הגוף היהודי מתקדש בברית המילה, בקידושין כדת משה וישראל או בקיום מעשי של תורה ומצוות. "נשמה שנתת בנו טהורה היא", ברם רק הגוף יכול להיות קדוש, כיוון שהנשמה היא מופשטת והגוף חומרי. את קדושת השבת אנו מקבלים באמצעות קידוש על היין; בשר הקורבנות הוא בשר קודשים. קיום ההלכה על ידי גופו החומרי של האדם, הוא זה שיוצק קדושה לתוך הטבע. ריבוי המצוות מסייע לגוף האדם להזדכך שהרי "רצה הקב"ה לזכות את ישראל", כפי שמסביר רבי חנניא. במובן זה ההלכה היא צינור הקדושה שמחדיר את דבר ה' לטבע העולם. היטיב לבטא רעיון זה הגרי"ד סולוביצ'יק:31

בניגוד למחשבה הכללית שהתייאשה מבחינה מטפיסית־מוסרית מן הטבע שבאדם והתמכרה לרוחני־השכלי, הכריזה היהדות על גאולת הגוף, פדות המציאות הביולוגית ממעבי חשכת היצרים הבהמיים הבלתי תכליתיים והבלתי משמעותיים. היהדות רובה ככולה כרוכה בחיים הגופניים הריאליים, בפונקציות פיסיולוגיות... זיקוק החיים הבהמיים על כל שפעת תאוותיהם ויצריהם והעלתם למדרגת עבודת הא־להים היא מטרת ההלכה. אולם זיקוק זה אינו מתקיים בכור של שלילה וסגפנות כי אם על ידי הטבעת כיוון ותכליתיות על החיים הטבעיים...

בשונה מדתות ואמונות אחרות, לפי היהדות, גופו של האדם אינו טמא במהותו. אמנם האדם הוא בעל יצרים בהמיים, אבל בכוחו לעדן את האנרגיות הללו, לשלוט בדחפיו ולהעניק משמעות לפעולותיו הפיזיות. זו מטרה ההלכה, לא הכחשת הגוף כי אם עילויו:

הציווי ההלכתי לא בא לטמא את האדם המוחשי ולרחקו אלא לטהרו ולקרבו. הגורם ההלכתי כשהוא חל על חיי בשרים רוויים ומדושנים תכופי אינסטינקטיביות פרועה, אטומי תאוות פרא, מאציל את הוד השכינה על הגוף. ההלכה מצווה על האדם להתענג על הדר הבריאה וזיווה במידה לא פחותה מאיש התענוג, ברם הנאת איש ההלכה היא מתוקנת ומוקצעת ומצורפת... מעולם לא אסרה תורה את הנאות העולם הזה על האדם ולא תבעה ממנו סיגופים ועינויים: "ר' אלעזר הקפר ברבי אומר "וכפר עליו מאשר חטא על הנפש" וכי באיזו נפש חטא זה? אלא שציער עצמו מן היין. והלא דברים קל וחומר ומה זה שלא ציער עצמו אלא מן היין נקרא חוטא המצער עצמו מכל דבר על אחת כמה וכמה!...32

אחת ממטרות ההלכה היא להילחם בהדוניזם ורדיפת תאוות חסרת גבולות. ההלכה תאפשר לאדם לנהל את תאוותיו ולעדן אותן ובכך תשחרר אותו משליטה אובססיבית שלהן עליו:

ההלכה שונאת את התוהו שבתענוג - כשהגוף המשועבד לטבע ואחוז בהלה מפני חשרת כוחות חשק איתנים מתנפל על ההנאה וממצה אותה. ההלכה מדירה את האדם מהיסטריה של תאוה ושגעון. ההנאה שעליה ממליצה ההלכה נטולה היא את האינטנסיביות היתירה וגירוי העצבים ושכרון החושים, ברם יש בה מיפי העידון ותפארת האסתטיות שבחיים. כשאדם נהנה מן העולם בהתאם להשקפת ההלכה, הנאתו היא צנועה וענוגה, הנאה שאין בה לא מבולמוס של עריות ולא מקדחת של גרגרנות האכילה. הפונקציה הבהמית שחיי האדם תלויים בה, התעדנה על ידי ההלכה ונהפכה לפולחן דתי ופעולה מוסרית גבוהה...

מסגרת ההלכה מרסנת את החייתיות שבמין האנושי ומסייעת לאדם לבנות חיים מלאי משמעות. מסיבה זו, חודרת ההלכה גם לפרטים האזוטריים והאינטימיים ביותר:33

האדם עובד את הא־להים גם בשבתו בבית־הכבוד... וכשהליברליות הדתית היהודית באה בטרוניה על ההלכה המקובלת ואמרה: יהדות זו מה טיבה - דת האיצטומכא? אמרה דבר מה ולא ידעה מה אמרה. אמנם כן, ההלכה היא תורת הגוף. אולם כאן אתה מוצא את גדולתה: על־ידי קידוש הגוויה היא יוצרת חטיבה אחת שלימה של אדם פסיכוסומטי העובד את יוצרו ברוחו ובגופו ומעלה את החיה למרומי הנצח.

ההלכה מכניעה ומעדנת את טבע העולם וכך גואלת אותו מן הפרימיטיביות והאגוצנטריות הטבועות בו.

זאת ועוד, הפילוסופיה המערבית האמינה בכוחו של החינוך הרציונאלי לשחרר את האדם מהחיה שבו. על פי הפילוסופיה - הידע והחוכמה הם הכלים שבאמצעותם יכניע האדם את הרע שבו. אלא שיש פער עצום בין התיאוריה לבין המציאות, פער שעליו מנסה ההלכה לגשר, כפי שמסביר הרב פרופ' ברקוביץ:34

מאז העת העתיקה סברה התרבות המערבית בטעות כי אפשר לשכנע את הגוף כשמביאים לפניו נימוקים רציונאליים כשאומרים לו מה מותר ומה אסור לו לעשות; וכך היא ייחלה לשווא להתנהגות מוסרית אפקטיבית שתהיה פרי החינוך. התרבות המערבית במיטבה דיברה אל השכל אך מעולם לא הגיעה אל הגוף ממש הגוף אינו קשוב לטיעונים הגיוניים. הדרך היחידה שבה אפשר ללמדו היא להכריחו לעשות דברים מסוימים. לא ניתן ללמד שחיה מקריאה בספרים העוסקים בטכניקת השחייה...

הכלל הבסיסי שטבע ספר החינוך35 - "אחרי הפעולות נמשכים הלבבות" - הוא הבסיס לפילוסופיה של ההלכה ככלי לאימון, לריסון, לשליטה עצמית ולאילוף ה"אגו":36

שיטת האימון של "המצוות הפולחניות" תוקפת את היעד המבוצר של האגוצנטריות הביו־פיזית בצורה עקיפה: לעולם אין היא דורשת ממנו ביטול עצמי מוחלט... שמירת דיני הכשרות למשל, לעולם אינה דורשת שלילה מוחלטת של הצורך האנושי במזון, כלומר דיכוי מוחלט של ה"תיאבון". האיסור הוא תמיד זמני וחלקי.

ההלכה אינה מצרה את צעדיו של האדם, אלא נותנת לו מינוף והעצמה, כוח וביטחון. למה הדבר דומה? לאדם הפוסע על גגו של גורד שחקים. כאשר אין גדר הגנה בשולי הגג, ירגיש האדם פחד משתק ויתקשה לפסוע במרחבי הגג. קיומה של גדר יוצר מסגרת, מעניק תחושת ביטחון ובדוגמה שלפנינו מאפשר לאדם לנוע בחופשיות על הגג. בהעדר מסגרת הלכתית מסודרת, קשה למצוא קדושה ומשמעות בחיים. קיום ההלכה עשוי להעניק משמעות לכל פעולה ונשימה, לכל צעד ושעל, לכל הישג והצלחה בחייו של אדם. ההלכה מאפשרת לאדם ליצור מציאות של קדושה, כדברי הרב סולוביצ'יק:37

קדושה מייצגת חיים מסודרים וקבועים על פי ההלכה, ומוצאת את מילואה בקיום איסורי ביאה, מאכלות אסורות וכיוצא בהם. ולא לחינם כלל הרמב״ם איסורים אלה בספר הקדושה. הקדושה נוצרת על ידי האדם, על ידי בשר ודם!

כאמור, ההלכה גואלת את האדם מחולשותיו של המין האנושי ומעניקה תקווה לחיי קדושה ומשמעות בעולם הזה.38 מסיבה זו התורה לא עסקה כלל במציאותו של עולם הבא. על אף אמונתנו בעולם שלאחר המוות, אין הוא עיקר ביהדות.39 אנו מאמינים בגאולת האדם בחייו, המתאפשרת דרך אורח חיים הנאמן לדרכה של ההלכה:40

אם אדם מישראל חי על פי ההלכה, אז גאולה תהיה לו. עולם שפל יכול להתרומם למדרגת עולם האצילות. אם אדם מישראל מכיר, למשל, את דיני השבת והלכות קדושת היום וכל דקדוקיהם, אם הוא מבין מתוך העמקה והבנה חודרת עד התהום את גופי התורה המתרקמים בתוך מסכת שבת המלכה, הרי הוא רואה בשקיעת החמה בערבי שבתות לא רק תופעה טבעית, קוסמית, אלא חזיון נערץ, נקדש ונישא, שאין למעלה ממנו - קדושת עולם התלויה בביאת השמש.

בזכות קיום ההלכה מתמזג הטבע של העולם עם הקדושה, מזדכך ומתעלה אל עבר בורא עולם.

4. ההלכה כגשר בין התורה למציאות

תנו רבנן: כיצד מרקדין לפני הכלה? בית שמאי אומרים: כלה כמות שהיא, ובית הלל אומרים: כלה נאה וחסודה. אמרו להן בית שמאי לבית הלל: הרי שהיתה חיגרת או סומא, אומרין לה, כלה נאה וחסודה?

והרי התורה אמרה: מדבר שקר תרחק! (שמות כג, ו) אמרו להם בית הלל לבית שמאי: לדבריכם, מי שלקח מקח רע מן השוק, ישבחנו בעיניו או יגננו בעיניו? הוי אומר: ישבחנו בעיניו. מכאן אמרו חכמים: לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות.41

המשנה והתלמוד גדושים במחלוקות בין בית הלל לבית שמאי. הגם שבבית שמאי היו תלמידי חכמים גדולים יותר שהרי "בית שמאי מחדדי טפי",42 נפסקה ההלכה כבית הלל, שהיו נוחים ועלובים43 ודעתם מעורבת עם הבריות. את הסיבה לכך שנפסקה הלכה כמותם למרות נחיתותם בחוכמה, מסביר המהר"ל:44

הטעם שנתן בית שמאי מצד חדוד השכלי שהיו חריפים מאוד, הוא שקול כמו הטעם שנתן בית הלל רק כי הנעלבים ואינם עולבין... כי מדה זאת הוא מדת הפשיטות לגמרי, ולכך ראוים דבריו להלכה, כי ההלכה הוא שכל פשוט, והשכל נמשך אחר המדה שיש בו, וכאשר הוא נעלב יש לו מדת הפשיטות ונמשך אחר השכל הפשוט אשר הוא ראוי להלכה.

לפי הסבר המהר"ל, תיאור חוכמתם של בית שמאי שקול לתיאור ענוותנותם של בית הלל. התחכום הרב של בית שמאי הוא הוא הסיבה שלא נפסקה הלכה כמותם, וזו גם הסיבה שנפסקה ההלכה כגישת בית הלל - הפשוטה, הצנועה והעממית. ההלכה אינה שייכת למגדל שן רוחני מתבדל וגם לא לפקולטה למדעי הרוח באקדמיה. ההלכה אינה שייכת לגאונים ולעילויים אלא לאלו שמתחברים למציאות; אלו שדעתם מעורבת עם הבריות; אלו אשר בשל רגישותם הרבה לבני האדם, כאשר ייפגשו עם כלה שיופיה ממנה והלאה, יכריזו בשכלם הישר - "כלה נאה וחסודה!".

רבי צדוק מלובלין מסביר באופן דומה את הסיבה שלא נפסקה הלכה לפי רבי מאיר,45 אף ש"הוא מאיר עיני חכמים בהלכה"46 ונחשב לגדול משאר רבני דורו:47

וכמו שאמרו שם דגלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאין בדורו כמותו... וזהו שאמרו שם שלא יכלו לעמוד על סוף דעתו שאין לחכמתו ודעתו סוף, ועל כן לא קבעו הלכה כמותו, דקביעות ההלכה הוא ההילוך הראוי להתנהגות האדם בעולם הזה.

למרות גאוניותו של רבי מאיר, הוא חי מעל העולם הזה ולכן אין הלכה כמותו. הלכה אינה תיאוריה מופשטת או חוכמה עליונה. הלכה אמורה לשקף הדרכה מעשית לציבור כיצד ללכת בעולם הזה, כפי שמסביר הרב קוק:48

בתורה שבעל־פה אנו יורדים כבר אל החיים. אנו חשים שהננו מקבלים את האורה העליונה... בצנור המתקרב לחיי המעשה.

תפקיד ההלכה לאפשר חיבור מעשי וריאלי בין התורה שבכתב, שהיא נצחית ובלתי ניתנת לשינוי, לבין חיי האדם המשתנים מדור לדור ומתקופה לתקופה. במובן זה, ההלכה היא הגשר שבין התורה שבכתב למציאות. ההלכה מתמודדת עם המציאות המשתנה ועם אתגרי החיים, ונותנת מענה אקטואלי באמצעות כללי הפסיקה המצויים בארגז הכלים שלה. עקרון יסוד במשנתו של הלל הזקן הוא:49 "אוהב את הבריות ומקרבן לתורה". הלל מבין את הבריות, ויודע שההלכה נכתבה בעבור בני אדם ולא בעבור מלאכי השרת.

בשל העובדה שההלכה אמורה לשמש גשר שבין התורה שבכתב למציאות, ומאחר שמציאות העולם בהגדרתה היא דינמית בניגוד לתורה שבכתב שהיא סטטית ולעולם לא תשתנה, הרי שההלכה מטבעה חייבת להשתנות כמענה למציאות המשתנה. ההלכה אינה רצה או מדלגת, אבל גם אינה דורכת במקום - היא הולכת לאיטה בזהירות ובסבלנות, קשובה לעם ולצרכיו. היא איננה סובלת רבולוציה, ברם האבולוציה היא בדמה של ההלכה. ההלכה היא זו שמעניקה לתורה שבכתב את האפשרות להיות נצחית ולהתאים לכל דור ולכל מצב, בזכות הכוח שלה לגשר בין התורה למציאות. הרב חיים דוד הלוי, רבה הספרדי של תל אביב, כתב דברים דומים במאמר הנקרא "גמישות ההלכה וז"ל:50

גדר "הלכה" הוא משורש הלך, והוראתו דבר שהולך ובא מקודם ועד סוף... היינו הדרך המקובלת שילכו בה ישראל.

אך מקום איתנו לשאול, כיון שברור ביותר, שכל חוק או תקנה אינם יכולים להחזיק מעמד זמן רב מפאת השינוי בתנאי החיים, וחוק שהיה טוב לשעתו, אינו מתאים אחרי דור או יותר, וטעון תיקון או שינוי וכדומה, כיצד תורתנו הקדושה נתנה לנו חוקים ומשפטים צדיקים וישרים, מלפני אלפי שנים ואנו ממשיכים לנהוג לפיהם עד היום, ואף נמשיך עד סוף כל הדורות. כיצד קרה שאותם חוקים היו טובים לשעתם וטובים עד עצם היום הזה?... ומכאן, שדבר זה היה אפשרי רק משום שניתנה הרשות לחכמי ישראל לדורותיהם לחדש חידושי הלכה על פי שינויי הזמנים והמקרים, ורק בזכות זה נתאפשר קיומה של תורה בישראל, ויכולים היו "ללכת" בדרך התורה והמצווה...

דווקא גמישותה של ההלכה היא זו שהבטיחה את נצחיותה של התורה. כפי שנראה בפרקים הבאים, ההלכה הלכה והתפתחה בכל דור ובכל תקופה, כמענה לאתגרים ולצורכי הזמן. ברם, התהליך היה איטי, שקול ומדוד. ההלכה מעולם לא נכנעה למציאות, אבל גם לא התעלמה ממנה.

תפקיד פוסקי ההלכה בכל דור ובכל תקופה לדאוג שההלכה תמשיך לפעום ולנשום, לתסוס ולהגיב למציאות, כדי שתמלא בנאמנות את תפקידה כגשר בין התורה לבין העולם, גשר איתן בעל יסודות מוצקים.

5. להיכן צריכה ההלכה ללכת?

באותו היום השיב רבי אליעזר כל תשובות שבעולם ולא קיבלו הימנו.

אמר להם: אם הלכה כמותי חרוב זה יוכיח. נעקר חרוב ממקומו מאה אמה...

אמרו לו אין מביאין ראיה מן החרוב.

חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי אמת המים יוכיחו. חזרו אמת המים לאחוריהם.

אמרו לו אין מביאין ראיה מאמת המים.

חזר ואמר להם אם הלכה כמותי, כותלי בית המדרש יוכיחו. הטו כותלי בית המדרש ליפול. גער בהם רבי יהושע... אמר להם: אם תלמידי חכמים מנצחים זה את זה בהלכה, אתם מה טיבכם?!...

חזר ואמר להם אם הלכה כמותי מן השמים יוכיחו. יצאתה בת קול ואמרה: מה לכם אצל ר' אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום.

עמד ר' יהושע על רגליו ואמר: לא בשמים היא!

מאי "לא בשמים היא"?

אמר רבי ירמיה: מאחר שכבר נתנה תורה מהר סיני, אין אנו משגיחין בבת קול, שכבר כתבת בהר סיני בתורה51 'אחרי רבים להטות'.

פגש רבי נתן את אליהו הנביא,

אמר ליה: מאי עביד קודשא בריך הוא בההיא שעתא? [מה עשה הקב"ה באותה שעה?] אמר ליה: קא חייך ואמר: "נצחוני בני, נצחוני בני".52

מדרש מכונן זה העוסק במחלוקת סביב "תנורו של עכנאי" - תנור הבנוי מחוליות - מבטא באופן החריף ביותר את המסר שההלכה אינה בשמים אלא ניתנה לחכמי ישראל. אף שרבי אליעזר בן הורקנוס מביא עימו מעשי ניסים והוכחות מן השמים, חכמים לא התרגשו ולא השתכנעו ופסקו הלכה כנגדו, עד כדי כך שהם ניצחו אפילו את הקב"ה, לפי תיאורו של רבי נתן. ההלכה אינה בשמים; ההלכה קשורה במציאות וככזו היא חייבת להתכתב איתה. זה תפקיד פוסקי ההלכה בכל דור. הקב"ה נתן את הסמכות לחכמי ישראל להכריע ולפסוק הלכה - "אחרי רבים להטות".53 לא ניתן לכלול בספר את כל הפרטים שיהיו רלוונטיים אי פעם. מסיבה זו פירטה התורה רק את הכללים ונתנה סמכות לחכמים לפסוק לגבי הפרטים, כפי שמסביר הרב פרופ' ברקוביץ:54

שום ספר אינו יכול להכיל את הוראות ביצועה של התורה בכל המקרים ובכל המצבים הבלתי מוגבלים המתרחשים ומשתכללים בחיים היהודיים במסגרת ההיסטוריה... משום זה הכרחי הוא שתהיה בכל דור ודור סמכות פועלת לברר לפרש ולקבוע מה התורה דורשת מהיהודי ומעם ישראל במצב בו הם נמצאים... מכיוון שהתורה ניתנה לבני אדם הכרחי הוא שיישומה של התורה לחיי האדם במשך חילופי הזמנים והתקופות יהיה מתפקידו ובאחריותו של האדם. זוהי המשמעות של המעשה בפלוגתא בין החכמים בתנורו של עכנאי. כאשר ר' יהושע עמד על רגליו ושיתק את הבת קול באומרו "לא בשמים היא", הוא בעצם נתן ביטוי לרעיון שכיוון שמטרת התורה היא להתגשם בחיי האדם ובלתי אפשרי הוא מדי פעם ופעם לעלות השמיימה ולשאול את בית דין של מעלה לחוות דעתם, אין מנוס מהמנגנון ומהסדר האנושיים לקבוע את ההלכה על פי הכללים שבתורה לפי מיטב הבנתם של החכמים את העניין שעליהם הם דנים... ההוראה למעשה דורשת את הבנת המצב החדש ואחריותו של הפוסק היא למצוא תוך העמקה בתורת הדורות את המלה האמיתית בשביל המצב החדש.

הואיל ותפקיד פוסקי ההלכה להוריד את התורה למציאות, הם חייבים בראש ובראשונה להבין את רוח האומה ואת נפש העם. מסיבה זו נפסקה הלכה כתלמידי בית הלל "שדעתן מעורבת עם הבריות", גישה שקיבלו מרבם הזקן שהיה "אוהב את הבריות ומקרבן לתורה", כפי שראינו לעיל.

התפתחות ההלכה והתורה שבעל פה תלויות באופן ישיר ברוח האומה, כדברי הרב קוק:55

אנו חשים, שרוח האומה, הקשורה כשלהבת בגחלת באור תורת אמת, היא גרמה באופיה המיוחד, שתורה שבע"פ נוצרה בצורתה המיוחדה. ודאי כלולה היא תורת האדם הזאת בתורת ד' - תורת ד' היא גם היא. העין הפקוחה של צופה באספקלריה המאירה, הנאמן בכל בית ה', לא אפשר שממנה תהיה נעלמת שפעת־חיים זאת לכל פתוחיה. גם מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש - הכל נאמר למשה מסיני. ושני אורים הללו עושים עולם שלם, ששמים וארץ ישקו בתוכו.

על פי הרב קוק, עולם שלם ומתוקן יכול להיווצר רק מסינרגיה של שתי תורות - תורה שבכתב שמקורה מן השמים ותורה שבעל פה שמקורה ברוח האומה. הראשונה לא משתנה ולעולם לא תשתנה. השנייה היא תורת חיים, שתפקידה להתפתח ולהשלים את העולם.

משמעות הכלל "לא בשמים היא" היא שהתורה שבכתב אינה אנושית ותפקיד חכמי ההלכה להעניק לה את ממד האנושיות באמצעות התורה שבעל פה. אם התורה מאבדת את יכולתה להיות תורת חיים, הרי שההלכה אינה מקיימת את תפקידה וחוטאת לייעודה.

ההלכה אינה צריכה להיכנע למציאות, בוודאי לא לקלקולים שלה, אך בבד בבד אסור לה לאבד את הקשר למציאות. ההלכה חייבת להתכתב עם המציאות, כדי להמשיך ולמלא את תפקידה ההיסטורי, שהרי עתידה של היהדות תלוי בהלכה. בתקופתנו חווה החברה האנושית טלטלות רבות עוצמה, מתנסה בשינויים מפליגים בקצב מסחרר כאשר ערכים ישנים נעקרים ואחרים ממלאים את מקומם. במציאות מורכבת זו ניצבת ההלכה בפני מבחן מכריע שמונח לפתחם של פוסקי ההלכה. אם לא יינתן מענה אותנטי של תורת חיים הקשובה למציאות, עלולה ההלכה בדורות הבאים להיות נחלת פלח מצומצם מאוד בעם ישראל, וממילא יסכן הדבר את עתידה של היהדות. ההלכה חייבת להמשיך ללכת! לא להימצא במצב של סטגנציה או חלילה בתהליך של רגרסיה. שאלת השאלות היא - הכיצד?! באילו כלים הלכתיים ניתן להשתמש כדי לפתור את בעיות השעה? ומהו הגבול שבין שינוי הלכתי לגיטימי לבין רפורמה? מהו הגבול שבין כניעה למציאות לבין התנתקות ממנה? מי רשאי לעסוק במלאכת הפסיקה? כיצד ניתן לעשות את מלאכת "הבורר" הזו באופן שיחזק ויבצר את ההלכה? על שאלות אלו ואחרות ננסה לענות בפרקים הבאים.

17. ספרא בחקותי פרק ח.

18. בשלב זה אתייחס להלכה באופן כללי, כמערכת חוקים וכללים של התורה שבעל פה, בה השתמשו חכמינו כדי להורות הוראה לציבור. בפרקים הבאים אתייחס לסוגים השונים של ההלכות - הלכות מן התורה או מדברי חכמים, הלכות למשה מסיני וכוחם של מנהגים, חומרות וגזירות.

19. רבי שמשון רפאל הירש (גרמניה, המאה ה־19), פירוש על התורה, שמות כא, ב וע"ע בדברי רבי צדוק מלובלין: "כי באמת עיקר התורה הוא תורה שבעל פה כי מה שבכתב אין לאדם תפיסה בו אלא על ידי תורה שבעל פה" (רסיסי לילה, אות נו).

20. גיטין ס ע"ב.

21. תלמוד ירושלמי, מסכת חגיגה, דף ז ע"ב.

22. רבי יהודה ליווא בן בצלאל (פולין-צ'כיה, המאה ה־16), חדושי אגדות, חלק שני, עמ' קכג.

23. שמות לד, כז.

24. מתוך תפילת זיכרונות, מוסף לראש השנה.

25. הרב פרופ' אליעזר ברקוביץ, מאמרים על יסודות היהדות, הוצאת שלם 2009, עמ' 104-105.

26. הגרי"ד סולוביצ'יק, איש ההלכה - גלוי ונסתר, הסוכנות היהודית 1992, עמ' 227.

27. הדיון הנוכחי עוסק במושג ההלכה במובן של מערכת חוקים ומצוות ולא בהקשר של פסיקת הלכה.

28. ויקרא כב לא.

29. ישעיה מב כא.

30. תנא דבי אליהו זוטא, פרק יז.

31. הגרי"ד סולוביצ'יק, איש ההלכה - גלוי ונסתר, עמ' 207-209.

32. נדרים י ע"א.

33. הגרי"ד סולוביצ'יק, איש ההלכה - גלוי ונסתר, עמ' 215.

34. הרב פרופ' אליעזר ברקוביץ, מאמרים על יסודות היהדות, עמ' 121-123.

35. ספר החינוך, מצוה טז.

36. הרב פרופ' אליעזר ברקוביץ, מאמרים על יסודות היהדות, עמ' 123.

37. הגרי"ד סולוביצ'יק, איש ההלכה - גלוי ונסתר, עמ' 47.

38. ע"ע בדברי הגרי"ד סולוביצ'יק, איש ההלכה - גלוי ונסתר, עמ' 92: "האדם מסמל, מצד אחד, את ההוויה היותר שלימה ומתוקנת, את צלם הא־להים, ומצד אחר, את התוהו ובוהו היותר נורא, ששולט ביצור. כל הניגוד שבמיקרוקוסמוס בין התפארת והשלימות האוֹנטית למפלצת ה'אפס', משתקף במיקרוקוסמוס באדם - והלה אוגר אל תוכו את היצירה המשוכללת ואת התוהו ובוהו המופלאים, את האור ואת החושך, את התהום ואת החוק, את החיה ואת צלם הא־להים, את הישות הגסה והעכורה ואת ההוויה הבהירה. כל המחשבה האנושית טיפלה בשניות מוזרה זו, שירדה לאדם, ורצתה לנצחה ולהתגבר עליה. מאפלטון ואריסטו שהבדילו בין הנפש הצומחת לנפש החיונית והמשכלת, עד הפסיכואנליזה של פרויד וסיעתו, שהכריזו על התהום שמתחת־לידע, חוזרת שאלת הדואליזם שבאדם וניעורה ומבקשת לה את פתרונה. היהדות אומרת, כי האדם עומד על פרשת דרכים ותוהה על כיוון צעדיו; לפניו אלטרנטיבה נוראה - צלם א־להים או חיית טרף, תפארת האצילות או מפלצת היקום, בחיר היצורים או יצור מושחת, דמותו של איש הא־להים או דיוקן ה'אדם העליון' של ניטשה, ועל האדם להכריע ולהחליט ...עיקר העיקרים הוא, שהאדם חייב ליצור את עצמו. אידיאה זו הורידה היהדות לעולם".

39. עיין באריכות במאמר של הרב קוק "למהלך האידאות בישראל" בספר אורות, שם הוא מסביר שעולם הבא קיבל מקום מרכזי באמונה רק בעקבות הגלות של אלפיים שנה, כעוגן הצלה וכנר באפלת הצרות.

40. הגרי"ד סולוביצ'יק, איש ההלכה - גלוי ונסתר, עמ' 41.

41. כתובות יז ע"א.

42. יבמות יד ע"א.

43. עירובין יג ע"ב, וע"ע בפרק ב בדיון על הנושא: "מה בין הלכה לאמת?".

44. המהר"ל, באר הגולה, הבאר הראשון.

45. ראוי להעיר שלמרות שלא נפסקה הלכה כרבי מאיר, אמרו חז"ל שסתם משנה כרבי מאיר, ובדרך כלל ההלכה כסתם משנה ואכמ"ל.

46. מסכת עירובין שם.

47. רבי צדוק הכהן רבינוביץ' מלובלין (פולין, המאה ה־19), תקנת השבין, טו.

48. הראי"ה קוק, אורות התורה, מוסד הרב קוק 1940, א, א.

49. אבות א, יב.

50. הרב חיים דוד הלוי (המאה ה־20, ישראל), "גמישות ההלכה", שו"ת עשה לך רב, ז, סי' נד.

51. שמות כג.

52. בבא מציעא נט ע"ב.

53. ע"ע בפרק ה בדיון בנושא: "מקור סמכות חכמים".

54. הרב פרופ' אליעזר ברקוביץ, ההלכה כוחה ותפקידה, מהדורה שנייה, מוסד הרב קוק 2008, עמ' רצג.

55. אורות התורה, א, א.