דמעות של גואש

מבוא במפגשים הראשונים שלי כמטפלת בהפרעות אכילה באמצעות אומנות, הרגשתי כמו תיירת זרה שהלכה לאיבוד ביער עד ללא שילוט או סימני דרך. ההיגיון של המחלה הזו היה שונה מכל מה שקשור למציאות, להבנָתי ולידע שרכשתי. משפט אחד של המטופלים חזר ונשנה וסלל לי שביל, שהפך אחר כך לדרך שבה הלכתי לאורך עשרות שנות טיפול. בתחילת כל מפגש אמרו לי המטופלות והמטופלים: "אני לא זוכר.ת כלום". השאלה שעלתה בי הייתה איך אפשר ליצור רצף טיפולי שניתן יהיה לבנות עליו נרטיב מתמשך, שהוא כה חשוב להתקדמות בטיפול. ככל שצללתי והבנתי את עולם הפרעות האכילה, הבנתי שהייתה זו התנהלותם של הלוקים בהפרעות אכילה כדי למסך ולהתנתק מסיפור כאבם, סיפור שהוביל אותם להיעזר בסימפטומים של הפרעת האכילה. לאור הבנה זו פתחתי כל מפגש בהצגת הציור מהמפגש הקודם. הציור הונצח על גבי הבריסטול, ובעצם אִפשר ליצור רצף טיפולי. הציור הוא ויזואלי ומבטא תחושות, אירועים וחוויות. הוא אינטואיטיבי ונעשה ללא מעורבות חיצונית של מטפלים, ולכן ניתן לסמוך עליו כמדייק, בעיקר נסיבות שאִפשרו להפרעת האכילה להכות שורש בנפשם ובגופם של הלוקים בה. אני נסמכת עליו כעל שפה שאותה למדתי לקרוא, להבין, להתרשם מעושר הביטוי, ולתרגם למטופלים במילים את אשר ציירו על גבי הבריסטול. אני עדיין ממשיכה להיות מופתעת ואף מוקסמת משפת הציורים, על אף הידע הרב שצברתי בעשרות שנות הטיפולים. הציורים מביעים תחושות ומחשבות בעזרת דימויים, מטפורות וציורים אבסטרקטיים של אווירה, ואל המסע שלי אקח אתכם בהצגת תהליכי טיפול בהפרעות אכילה באמצעות אומנות. תפיסת עולמי המקצועית־טיפולית בטיפול באמצעות אומנות בהפרעות אכילה: כדי להיפגש עם סיפור החיים והנסיבות שבגינם לקו המטופלים בהפרעת האכילה, אני יוצרת ביחד איתם כספת גדולה של רגשות, תחושות, חוויות ומחשבות. דרכה ניתן יהיה להבין את הנסיבות והסיבות להיווצרות הפרעת האכילה. בכספת טמונים כעס, עצב, דיכאון, בדידות, ביקורת עצמית, גועל וביטול עצמיים, הרצון להיות נאהב.ת, געגועים למה שהיה ואיננו או למה שלא יהיה אי פעם, ופגיעות רבות – גופניות או רגשיות, כמו חרמות, בגידות, כישלונות ועוד. חלק מהתחושות ייאמרו בקול וחלק יצופו בהמשך מתוך הטיפול. מתוך הכספת יתבקשו המטופלים לבחור תחושה או קושי רגשי, ולבטא זאת בציור. הציור יוביל לשיח ושאלות שלי על הציור, ומכאן יעלו פרטים חשובים הקשורים לנסיבות ולסיבות שמהן צמחה הפרעת האכילה. תפקידי כמטפלת הוא לשקף ולחבר את המצויר למציאות חייהם של המטופלים, ובכך לאפשר התחלה של מאבק בהפרעת האכילה. גילוי טיפולי נאות: בכל תחילת טיפול אני מציגה למטופל או למטופלת את סדר הציורים לפי הכרונולוגיה שלהם, ובנוסף את ההסברים על הציורים ומשם נתקדם. התהליכים הטיפוליים הבאים יבהירו ויתקפו את הנאמר בזאת. מהשלב שבו יבטאו המטופלים בציור את תחושותיהם, ייווצר עושר ציורי שלא תמיד יכולתי לדעת או לשאול לגביו במילים במפגשים הראשונים של הטיפול. השלב הבא הוא משמעותי: בהתאם לסיפור האישי של כל אחת ואחד נוכל להכיר את הנסיבות הרגשיות שבגינן פונים המטופלים במיידי, לסימפטומים של הפרעות האכילה, כגון צומות, הקאות, ספורט בעצימות גבוהה מאוד, כשהם חווים תזכורות מעברם הקרוב והרחוק. הזיהוי של הקשיים הרגשיים הוא תנאי הכרחי להתחלת המאבק בהפרעת האכילה. למדתי רבות מכל המטופלות והמטופלים שלי על הנסיבות שבגינן לקו בהפרעת האכילה, על המבנה הנפשי והרגשי שלהם, על הקושי לבטא מצוקות במלל (לוקים באנורקסיה) או להפך, להציף במילים אותי ואת עצמם על אירועים, רגשות, תחושות, בלי לנסח במדויק מָהם הגורמים שהיו לפני הסימפטומים, שבעקבותיהם למדו "להיעזר" בהפרעות האכילה (לוקים בבולימיה). במשך השנים הבנתי את מהות הקושי, האבל, תחושת האובדן, הכרוכים בוויתור על הפרעת האכילה, שנחשבת כעוגן יחיד בכאוס של מציאות חייהם, למרות הסבל שהיא גורמת ללוקים בה. לאור הבנה זו ייחדתי את המקום של טיפול באומנות לאפשור ולביטוי רגשות, תחושות, תפיסת מציאות מעוותת, אירועים טראומתיים, פרידה, וכך נגלה לי עולם עשיר של דימויים בעזרת ציורים שאפשר לי ללמוד על הלך הנפש של המטופלים שלי. חלק מהנושאים מעולם הרגש שעולים תדיר הם: כאב, בדידות, חרמות, תיעוב עצמי, תחושות אשמה וביקורת עצמית, צורך בלתי נדלה באהבה ובהכרה, פגיעות גופניות ונפשיות, חרטות, כעס עצמי, נטישה הורית, הקושי להרגיש "שונה וחריגה", געגועים למה שאין, בייחוד כשמדובר במערכות יחסים קשות עם הורים. ואלו רק חלק מהנושאים שקיבלו הכרה ונוכחות על גבי הבריסטול. חלקם יודגמו בספרי בעזרת הציורים. הפנמת הקול הטיפולי שלי על ידי המטופלים תיצור התערבות מעכבת כלפי האוטומט, ובכך יתחיל להישבר מעט הקשר הסימביוטי בין הלוקים בהפרעות האכילה לסימפטומים. אם הם יצליחו לעכב או להימנע מכל סימפטום – תיווצר חוויה של התחלת ההתמודדות במחלה הקשה הזו.