האוליגרך המפתיע
שנטל שאו
₪ 29.00
תקציר
עד מהרה אלה מוצאת את עצמה חולקת איתו את הווילה הים-תיכונית שלו, הולכת למסיבות יוקרה ומקבלת מידיו מתנות נפלאות.
אלה אמורה להרגיש נפלא. אבל בעברו של ואדים שוכנת אפלה שאפילו מתיקותה הבתולית אינה יכולה לחדור לתוכה. האם היא בכל זאת תצליח ללמד אותו לאהוב?
הכנרת אלה סטאפורד לא רגילה למסיבות, ולכן לא פלא שהרוסי המהורהר, ואדים אלכסנדרוב הכניע אותה! המשיכה העזה והפועמת מוציאה את היפהפייה האנגליה והשברירית משיווי משקלה היישר אל בין זרועותיו!
ספרי רומנטיקה, ספרים לקינדל Kindle
מספר עמודים: 208
יצא לאור ב: 2011
הוצאה לאור: שלגי
קוראים כותבים (11)
ספרי רומנטיקה, ספרים לקינדל Kindle
מספר עמודים: 208
יצא לאור ב: 2011
הוצאה לאור: שלגי
פרק ראשון
אודיטוריום הלובר – פריז
זה קרה בשנייה. מבט מרפרף על פני האודיטוריום הומה האדם של הלובר ובום, אלה הרגישה כאילו פגע בה ברק.
הגבר עמד במרחק מה, מוקף בנשים צרפתיות ואופנתיות שכולן ערגו לתשומת לבו. הרושם הראשון שלה מאותן שניות עוצרות נשימה כשעיניהם נפגשו היה שהוא גבוה, כהה ונאה להחריד – אבל כשקרעה את מבטה ממבטו הכחול והחודר מייד הוסיפה את המילה מסוכן לרשימה.
מזועזעת מתגובתה אל הזר המוחלט, הביטה מטה אל גביע השמפניה שלה, נחרדה לגלות שידיה רועדות והשתדלה להתרכז בשיחתה עם עיתונאי ממגזין מוסיקה מפורסם בפריז.
"הקהל ממש התלהב ממך הערב, מדמואזל סטפורד. הנגינה שלך בקונצ'רטו מספר שתיים לכינור של פרוקופייב הייתה ממש מדהימה."
"תודה לך." אלה חייכה חיוך קלוש אל העיתונאי, אבל עדיין הייתה מודעת בעוצמה למבטו החקרני של הגבר שעמד בצדו האחר של החדר ונדרש לה כל כוח רצונה כדי שלא תסובב את ראשה. היא כמעט חשה הקלה כשמרקוס הופיע לצדה.
"את יודעת שכולם אומרים שכוכב נולד הערב?" בירך אותה בהתלהבות. "את היית פשוט פגז, אלה. הרגע הצצתי בביקורת שסטפן היל כותב בשביל הטיים, ואני מצטט – 'תשוקתה של סטפורד והטכניקה המזהירה שלה הן לא מהעולם הזה. הברק המוזיקלי שלה מסנוור והופעתה הערב מקבעת את מעמדה כאחת מהכנריות המובילות בעולם.' לא רע, הא?" מרקוס לא היה מסוגל להסתיר את סיפוקו. "בואי – את צריכה להתערבב קצת. יש לפחות עוד חצי תריסר עיתונאים שרוצים לראיין אותך."
"למען האמת, אם לא אכפת לך, אני ממש רוצה לחזור בחזרה למלון."
חיוכו של מרקוס נמוג כשהבין שאלה רצינית. "אבל זה הלילה שלך," מחה.
אלה נשכה את שפתה. "אני מבינה שהמסיבה היא הזדמנות אידיאלית לעוד פרסום, אבל אני עייפה. הקונצרט סחט אותי." בייחוד מפני שכמה שעות לפני הופעת הסולו שלה כססה ציפורניים מרוב מתח, חשבה בחרטה. המוסיקה הייתה החיים שלה, אבל פחד הבמה המשתק שסבלה ממנו בכל פעם שניגנה בפומבי היה רחוק ממהנה, ולפעמים היא תהתה אם קריירה של סולנית זה מה שהיא באמת רוצה כשזה עושה אותה חולה פיזית מרוב פחד.
"הבאת קהל איכותי הערב, ואת לא יכולה פשוט להיעלם," התווכח מרקוס. "ראיתי לפחות שני שרים מהממשלה הצרפתית, שלא לדבר על האוליגרך הרוסי." הוא הציץ מעבר לכתפה של אלה ושרק שריקה נמוכה. "אל תסתכלי עכשיו, אבל ואדים אלכסנדרוב מגיע הנה."
בהרגשה כבדה שזה בלתי נמנע אלה סובבה את ראשה רק מעט, וחשה את לבה הולם תחת צלעותיה כשעיניה נפגשו שוב במבט הכחול המבהיל. האיש נע בהחלטיות לכיוונה, והיא הביטה מהופנטת ביופי הגברי של פניו הקלסיים המעוצבים ובשערו השחור כפחם שהיה משוך לאחור ממצחו.
"מי זה?" לחשה אל מרקוס.
"מיליונר רוסי – עשה את ההון שלו מטלפונים סלולריים ועכשיו הוא הבעלים של תחנת טלוויזיה לווינית, עיתון בריטי ואימפריה נדל"נית שאומרים שהיא חולשת על חצי מצ'לסי או צ'לסקי, כמו שיש כאלה שקוראים לה עכשיו," הוסיף מרקוס ביובש. מרקוס השתתק במהירות, אבל אלה לא נזקקה לראות את חיוכו מסביר הפנים ביותר של מרקוס כדי לדעת שהגבר עומד מאחוריה. היא יכלה לחוש את נוכחותו. הניחוח החריף של הבושם שלו תקף את חושיה והשערות הזעירות שעל עורפה נעמדו כשדיבר בקול עמוק ומלודי שהיה עשיר וחושני כמו צלילים של צ'לו.
"סלחו לי שאני מפריע, אבל הייתי רוצה לברך את מיס סטאפורד על הופעתה הערב."
"מר אלכסנדרוב." ידו של מרקוס חלפה ליד אפה של אלה כאשר בירך את הרוסי. "אני מרקוס בנינג, היחצ"ן של אלה. וזאת, כמובן," – הוא טפח על כתפה של אלה במחווה מעט רכושנית – "היא הליידי אלינור סטאפורד."
אלה הסמיקה, והתרגזה מעט על מרקוס, שידע שהיא שונאת שהוא משתמש בתואר שלה, אבל הוא התעקש שזהו כלי שיווקי מוצלח. אבל כשהסתובבה להביט באיש, מרקוס, האורחים האחרים, הכול נמוג, ורק ואדים אלכסנדרוב התקיים. עיניה התרוממו אל פניו והסומק שעל לחייה העמיק בשל הזוהר הפראי שבמבטו. תערובת מסקרנת של פחד ושל התרגשות חלפה בה, ביחד עם התחושה המגוחכת שחייה לא יהיו שוב אותו דבר מעתה. מסיבה עלומה חשה שאינה מעוניינת ללחוץ את ידו ואדוות של הלם חלפו בתוכה כשהרים את ידה אל פיו ולחץ את שפתיו אל פרקי ידיה.
"אלינור." קולו המחוספס שלח את אותן רעידות מענגות במורד גבה שחשה כשמשכה את הקשת על פני מיתרי הכינור שלה. ליטופן העדין כנוצה של שפתיו על עורה בער כאילו סימן אותה, והיא שיחררה אנחה קטנה כשמשכה את ידה בחזרה, לבה הולם בפראות תחת צלעותיה.
"זהו כבוד לפגוש אותך, מר אלכסנדרוב," אמר מרקוס בהתלהבות. "האם אני צודק ולחברה שלך יש מונופול על מכירות הטלפונים הניידים ברוסיה?"
"אנחנו בהחלט ניצלנו את הפער בשוקי התקשורת בימי המסחר הראשונים, אבל החברה גדלה והתגוונה הרבה מאז," מלמל ואדים אלכסנדרוב בביטול. הוא המשיך לנעוץ את מבטו באלה, ומרקוס הבין בסופו של דבר את הרמז.
"איפה לעזאזל כל המלצרים? לא תזיק לי עוד כוס," מלמל והחווה בגביע השמפניה הריק שלו לפני שהלך לעבר הבר.
לשבריר שנייה אלה התפתתה ללכת אחריו, אבל נדמה שלעיניו החידתיות והכחולות של הרוסי הייתה השפעה מגנטית עליה, והיא כל כך הופתעה מגבריותו המתפרצת עד שמצאה את עצמה דבוקה למקומה.
"ניגנת לעילא הערב."
"תודה." היא נאבקה להגות תשובה מנומסת, כול ישותה מודעת למשיכה המחשמלת ששררה ביניהם. היא מעולם לא חוותה דבר כזה בעבר, מעולם לא הייתה כל כך מודעת לגבר, ולמען האמת זה היה מבהיל.
חיוכו הציני של ואדים הזהיר אותה שהוא מזהה את מודעותה אליו. "מעולם לא שמעתי מישהו שאינו רוסי שמנגן את פרוקופייב בכוונה ובתשוקה שבהן הוא – והרבה מאנשי ארצי – ידוע," מלמל בקול קטיפתי שנדמה שעטף את אלה בליטופו האינטימי.
האם זו דרך עקיפה לומר לה שהוא מלא תשוקה? המחשבה הלא קרואה צצה במוחה וצבע לבלב לאורך עצמות לחייה כשהבינה שאין לו שום צורך לציין את מה שכל כך בולט לעין – אפילו לה, עם ניסיונה המיני המצומצם. ואדים אלכסנדרוב ענד את גבריותו כמו תג, והיא מצאה את ההערכה הבוטה שבעיניו כשסקר את גופה מטרידה מאוד.
"את נהנית מהמסיבה?"
אלה הציצה באולם קבלת הפנים ההומה, שכמה מאות אורחים דיברו בו כולם בבת אחת. זמזום הקולות הכאיב לאוזניה. "מאוד נחמד," מלמלה.
הניצוץ המשועשע בעיניו של ואדים אמר לה שהוא יודע שהיא משקרת. "אני מבין שיש לך עוד הופעה מחר בערב, אז אני מניח שאת נשארת בפריז."
"כן. באינטרקונטיננטל," הוסיפה כשגבותיו התרוממו בשאלה.
"אני בהילטון, לא רחוק ממך. יש לי מכונית שממתינה בחוץ – אני יכול להציע לך טרמפ בחזרה למלון? אולי נוכל לשתות משהו ביחד?"
"תודה, אבל אני לא יכולה לעזוב עכשיו את המסיבה," מלמלה אלה, מודעת לכך שלפני כמה דקות תכננה לעשות בדיוק את זה. אבל חושניותו הבוטה של ואדים אלכסנדרוב הטרידה את שלוותה הרבה יותר מדי והיא לא הייתה מסוגלת לשוחח איתו סתם שיחת חולין. המבט הרעב שבעיניו הזהיר אותה שיצפה שמשקה אחד בבר יוביל להזמנה אל חדרה – והיא בהחלט לא הייתה מסוג הנשים שמתמסרות ללילה אחד.
אבל אם כן הייתה מסוג הנשים שהמזמינות זר סקסי לבלות איתן את הלילה? לרגע השתולל דמיונה, וסדרה של תמונות מפתיעות הבהבה במוחה, של ואדים מפשיט אותה ונוגע בגופה לפני שהוריד אותה אל הסדינים הלבנים והפריכים של מיטת חדר המלון שלה ועשה איתה אהבה.
מה היא חושבת? היא יכלה לחוש את החום הקורן מפניה והסיטה את עיניה בהיסוס ממבטו החקרני של ואדים, מבוהלת מהמחשבה שאולי הצליח לקרוא את מחשבותיה.
"המסיבה היא לכבודך. כמובן שאני מבין למה את רוצה להישאר," לאט בטון לעגני קמעה. "אני אהיה בלונדון בשבוע הבא. אולי נוכל לאכול ארוחת ערב ביחד?"
אלה ביטלה במהירות את הדחף הילדותי להיענות להזמנתו. "אני חוששת שאני עסוקה."
"כל ערב?" חיוכו החושני החסיר פעימה מלבה. "הוא גבר בר מזל."
היא קימטה את מצחה. "מי?"
"המאהב שדורש את תשומת לבך בכל לילה."
"אין לי מאהב – " היא עצרה בפתאומיות, מבינה שבלי להתכוון חשפה את חייה האישיים יותר מכפי שרצתה. ניצוץ הסיפוק שבעיניו הפעיל פעמוני אזהרה והיא נשאה חרש תפילת הודיה כשהבחינה במרקוס שסימן לה להצטרף אליו בבר. "אם תסלח לי, אני חושבת שהיחצ"ן שלי סידר לי ראיון." היא היססה, כשנימוסים טובים מולדים נלחמו בדחף ליצור מרחק כמה שיותר גדול בינה לבין הרוסי טורד המנוחה, ואז אמרה במהירות, "תודה על ההזמנה, אבל המוסיקה גוזלת את כל זמני ואני לא יוצאת כרגע."
ואדים התקרב אליה קמעה, כך שיכלה לחוש את החום הקורן מגופו. היא נדרכה, עיניה נפערות בתדהמה כשהושיט את ידו וליטף באצבעו את לחיה. "אז אני פשוט אצטרך לנסות לשכנע אותך לשנות את דעתך," הבטיח ברכות, לפני שהסתובב והלך, מותיר אותה בוהה אחריו בחוסר אונים.
לונדון – שבוע לאחר מכן
חדר הגן בבית אמסברי רחש מלמולים כשהאורחים מילאו אותו ותפסו את מקומם. חברי התזמורת המלכותית של לונדון כבר היו במקומותיהם, ונשמע הרחש הרגיל של דפי התווים ואדוות השיחות של הנגנים שהתכוננו לקונצרט.
אלה הוציאה את הכינור שלה מהתיק שלו ורעדה קלות בעונג כשהעבירה את אצבעותיה על עץ המייפל החלק והמבריק. הסטראדיוואריוס היה מעודן ומאוד פגיע. אספנים רבים הציעו לה הון בתמורה לכלי הנגינה הנדיר שלה – מספיק כדי שתוכל לקנות לעצמה נכס לחיות בו ושעדיין יוותר לה סכום יפה שירכך את ימיה אם הקריירה שלה תיכשל. אבל הכינור היה שייך לאמה; הערך הסנטימנטלי שלו לא יסולא בפז והיא לעולם לא תיפרד ממנו.
היא רפרפה בעמודי התווים שעל העמוד שלפניה, עוברת בראשה על הסימפוניה, אף שלא ממש נזקקה לדפים אחרי שהתאמנה ארבע שעות אחרי הצהריים. אבודה בעולם משלה, הייתה מודעת רק במעורפל לקולות שסביבה עד שמישהו אמר את שמה.
"את רחוק מכאן, נכון?" עמיתתה הכנרת הראשונה, ג'ני מארץ', אמרה בקוצר רוח. "אמרתי שנראה שלאחת מאיתנו יש מעריץ – אף שלמרבה הצער לא נראה לי שהוא שלי," הוסיפה, נימת הצער הכנה שבקולה גורמת לאלה להרים לבסוף את ראשה.
"למי את מתכוונת?" מלמלה ובחנה את החדר במבט סקרני.
התזמורת הופיעה בבית אמסברי שבשדרה המערבית של לונדון בכמה הזדמנויות. חדר הגן התאים למאתיים אנשים וסיפק אווירה אינטימית יותר מאשר אולמות גדולים יותר, אבל אלה העדיפה את האנונימיות של אולם רויאל אלברט או של אולם הפסטיבל. עיניה סרקו את הקהל שבשורה הראשונה ונעצרו באחת על הדמות שישבה במרחק לא רב ממנה.
"הו! מה הוא עושה כאן?" מלמלה והפנתה את ראשה שנייה אחת מאוחר מדי ולא הספיקה להתחמק מהבהוב המבט המוכר של הגבר שחדר לחלומותיה בכל לילה בשבוע האחרון.
"את מכירה אותו?" עיניה של ג'ני נפערו והיא לא הצליחה להסתיר את רמז הקנאה בקולה. "איזה סוס שחור את, אלה. הוא ממש מהמם. מי זה?"
"קוראים לו ואדים אלכסנדרוב," אמרה אלה בטון קפוץ, מודעת לכך שג'ני תנסה לסחוט ממנה פרטים כל הלילה. "הוא מיליונר רוסי. פגשתי אותו פעם אחת לרגע – אבל אני לא מכירה אותו."
"טוב, זה ברור שהוא רוצה ללמוד להכיר אותך," אמרה ג'ני בהרהור, מסוקרנת מכתמי הצבע התאומים שהופיעו על לחייה של אלה. ליידי אלינור סטאפורד הייתה ידועה בשלוותה הסטואית – עד כדי כך שזכתה לכינוי נסיכת הקרח על ידי כמה מחברי תזמורת אחרים – אבל ברגע זה אלה נראתה סמוקה למדי.
"אני לא מבינה למה הוא כאן," מלמלה אלה במתיחות. "לפי טורי הרכילות במגזינים שאני קוראת, הוא אמור להיות בפסטיבל הסרטים בקאן עם שחקנית איטלקייה מפורסמת." התמונה שלו ושל בת זוגו החושנית עלתה במוחה של אלה, ולמרבה רוגזה לא הייתה מסוגלת לשכוח אותה, וגם לא לגרש את המחשבה על גופו העירום של ואדים עושה אהבה עם הפילגש האחרונה שלו. חייו הפרטיים לא עניינו אותה, הזכירה לעצמה בחדות. ואדים אלכסנדרוב לא מעניין אותה, והיא בהחלט לא תיכנע לדחף לסובב את ראשה ולפגוש את המבט הכחול החודר שחשה שמתמקד בה.
אבל מודעותה המדגדגת אליו לא פחתה, והיא הייתה מוכרחה להכריח את עצמה להתרכז כשהקהל התיישב והמנצח הראשי של התזמורת המלכותית, גוסטבו ג'רמיין, הניף את שרביטו. היא אהבה מאוד את הסימפוניה "מן העולם החדש" של דבוז'אק והתעצבנה על עצמה שנוכחותו של ואדים מסיטה את תשומת לבה ממנה. היא לקחה נשימה עמוקה, מיקמה את הכינור שלה מתחת לסנטרה ורק אז, כשמשכה את הקשת שלה, נרגעה והעניקה את כל תשומת לבה למוסיקה שזרמה מעץ וממיתרים ונדמה שחדרה לתוכה ומחקה כל מחשבה אחרת.
שעה וחצי לאחר מכן התווים האחרונים של הסימפוניה התפוגגו ותשואות הקהל ניפצו את חלומה של אלה וירו אותה בחזרה אל המציאות.
"אלוהים אדירים! גוסטבו כמעט מחייך," לחשה ג'ני כשחברי התזמורת נעמדו וקדו. "זה אומר שבפעם הראשונה הוא מרוצה מההופעה שלנו. יותר מדי נכון – לי זה נשמע מושלם למדי."
"לא הייתי ממש מרוצה מאיך שניגנתי בהתחלה של התיבה הרביעית," מלמלה אלה.
"אבל את אפילו יותר פרפקציוניסטית מגוסטבו," אמרה ג'ני, לא מודאגת. "לפי התגובה של הקהל, הם אהבו את זה – בייחוד הרוסי שלך. הוא לא הסיר ממך את העיניים כל הערב."
"הוא לא הרוסי שלי." אלה לא רצתה שיזכירו לה את ואדים אלכסנדרוב, או לגלות שהוא הסתכל עליה. היא בהחלט לא רצתה להציץ לכיוונו, אבל, כמו בובה הנמשכת על ידי חוט בלתי נראה, הפנתה את ראשה קמעה, עיניה נמשכות בהחלטיות אל הדמות בעלת השיער השחור שבשורה הראשונה.
ג'ני צדקה – הוא היה מהמם, הודתה בחוסר רצון. המוסיקה שלטה בחייה, ובדרך כלל כמעט לא הבחינה בגברים, אבל לא ניתן היה להתעלם מואדים. הוא היה גבוה – מטר תשעים או תשעים וחמשה לפי הערכתה – עם כתפיים רחבות מרשימות עטויות ז'קט חליפה מחויטת לעילא. שערו השחור כפחם ועורו בגון הזית רמזו על מוצא ים תיכוני, שגרם לעיניו הכחולות והבורקות מתחת לגבותיו השחורות העבות להיראות אפילו מפחידות יותר. פניו הקשים היו מפוסלות בעידון ולהן עצמות לחיים חדות כתער, אף אצילי וסנטר מרובע שהצביע על אופי נחוש, בעוד פיו היפה והמעוצב היה כה חושני.
הו, כן – ממש מהמם, והתגובה שלה אליו הייתה ממש מורטת עצבים, חשבה אלה, חשה את לבה הולם תחת צלעותיה כשהעיניים הכחולות האלה טיילו עליה בבחינה איטית ושפתיו התעקלו לחיוך משועשע שהזהיר אותה שהוא בהחלט מודע להשפעה שיש לו עליה.
"אז, איפה פגשת מיליונר רוסי וסקסי?" מלמלה ג'ני מתחת לתשואות הקהל. "ואם את לא מעוניינת בו, אני חושבת שזה רק הוגן שתציגי אותו בפני. אפשר ממש לאכול אותו."
אי אפשר היה להתעלם מהערותיה של ג'ני ואלה עיוותה את שפתיה. "פגשתי אותו בפריז."
עיניה של ג'ני נפערו. "פריז – עיר הרומנטיקה. זה נהיה יותר ויותר טוב. שכבת איתו?"
"לא! ממש לא." אלה העניקה לחברתה מבט שערורייתי. "את חושבת שאני אקפוץ למיטה עם גבר שרק הכרתי?"
"לא, בדרך כלל לא." קרירותה של אלה אל בני המין השני הייתה ידועה. "אבל אולי אם הוא היה מסתכל עלי כמו שהוא מסתכל עליך עכשיו..." מלמלה ג'ני בשנינות.
אלה ידעה שהיא עומדת להצטער על שאלתה הבאה. "איך הוא מסתכל עלי?" שאלה, שואפת להישמע בלתי מעוניינת – ונכשלת.
"כאילו שהוא מדמיין איך הוא מפשיט אותך, לאט לאט, ומלטף כל סנטימטר בגופך בידיו בעוד הוא חושף אותך למבטו הרעב."
"למען השם, ג'ן! אין לי מושג איזה ספרים את קוראת לאחרונה."
ג'ני הביטה בפניה של אלה שהוצפו בצבע וגיחכה. "את שאלת – אני רק מספרת לך מה אני חושבת שעובר לרוסי שלך בראש."
"הוא לא הרוסי שלי." אלה לקחה נשימה עמוקה, ובעזרת כוח הרצון בלבד לא הציצה בואדים – אבל לא יכלה להתעלם מזיכרון המשיכה הצרופה שחשה בפעם הראשונה שפגשה אותו. כוח מעבר לשליטתה תבע שתסב את ראשה, וכשעיניה נתקלו במבטו הזוהר חשה משיכה עזה של מודעות מינית במעמקי בטנה. לחרדתה כי רבה חשה דגדוג מעודן חולף בה כשואדים הוריד את עיניו בכוונה אל הפסגות הנוקשות שמתחת לשמלת המשי הצמודה שלה. בפנים ארגמניות, הסיטה ממנו את ראשה ובעזרת כוח הרצון בלבד הכריחה את שפתיו לחייך כשפנתה אל הקהל וקדה פעם נוספת.
ואדים חש פרץ של סיפוק כאשר ציין לעצמו את סימני הבגידה לכך שאלה סטאפורד לא מחוסנת כלפיו כפי שהייתה רוצה שיאמין. כשנפגשו לפני שבוע הוא נפעם מיופייה העדין והסתקרן משלוותה. הוא רוצה אותה, מאוד – אולי יותר משאי פעם רצה אישה, הרהר כשעיניו חלפו על פני גופה העדין, עקבו אחרי קימורן העדין של שפתיה, אחר מותניה הצרים ומלאותן העדינה של שדיה מתחת לשמלת הקוקטייל השחורה שלה.
שערה היה אסוף לפקעת אלגנטית, ולרגע התענג על הפנטזיה המהנה להסיר את הסיכות כך ששער המשי הזהוב והחיוור ייפול סביב כתפיה. למרבה תדהמתו, חש עצמו מתקשה. הוא לא היה כל כך מגורה מאז היה נער מלא טסטוסטרון, ציין לעצמו בלעג ולקח נשימה חדה, נחיריו מתרחבים קמעה כשכפה שליטה עצמית חסרת פשרות על ההורמונים שלו.
חברי התזמורת יצאו עתה מהאולם. הוא היה מודע לכך שאלה נמנעה במכוון מלהביט לכיוונו, אבל כשצעדה קדימה שלחה לעברו מבט זוהר, וצבע לבלב על עצמות לחייה כשהרכין את ראשו בתגובה.
תגובתה מצאה חן בעיניו. הוא ידע כאשר נפגשו בפריז, כשראה את להבת מודעותה המבוהלת בעיניה, שהמשיכה הדדית. אלכימיה מינית היא כוח רב עוצמה שאחזה בשניהם, אבל מסיבה כלשהי היא סירבה להזמנתו לארוחת ערב בטון קריר שעמד בניגוד לאישוניה המורחבים ולרעידות העדינות של פיה.
הוא דחה את השמועות שרצו בינות לכמה מעמיתיה על כך שהיא פריג'ידית. אף אחד לא יכול לנגן על כלי בכזו תשוקה והתלהבות כשקרח זורם בעורקיו. אבל התנגדותה הייתה בהחלט בגדר חידוש. מעולם לפני כן לא נתקל בבעיה לשכנע כל אישה אל מיטתו, הרהר ואדים בציניות, מודע לכך שלמעמדו כמיליונר הייתה השפעה נכבדה על כוח המשיכה שלו.
אבל אלה הייתה שונה מהדוגמניות ומנשות החברה שבדרך כלל התרועע עימן. היא הייתה בת אצולה בריטית; יפה, חכמה ומוזיקאית מוכשרת. לא ניתן לערער על המשיכה המינית שביניהם, וכשואדים הפנה את ראשו להביט בגזרתה העדינה יוצאת מהאולם החליט בנחישות להפוך אותה למאהבת שלו.
הערב בבית ארמסברי היה אירוע צדקה שאורגן על ידי פטרון הילדים ולאחר הופעת התזמורת המלכותית של לונדון הוגשו מבחר גבינות ויינות משובחים באולם המצרי. אלה חייכה ופטפטה עם האורחים, אבל הייתה מודעת לתחושת הריקנות המוכרת שבתוכה שתמיד באה לאחר הופעה. היא השקיעה את לבה ואת נשמתה בנגינה, אבל עתה חשה מרוקנת, וזמזום הקולות החמיר את כאב ראשה המתבשל.
היא לא ראתה את ואדים מאז שהבחינה במבטו המשועשע בדרכה החוצה מאולם ההופעה, והיא הניחה שהוא עזב מייד לאחר ההופעה. היא חשה הקלה לדעת שלא תצטרך להתמודד עם נוכחותו המטרידה בשארית הערב, חשבה כשיצאה מהדלת המובילה אל חממת התפוזים – פטיו בעל תקרת זכוכית שניצב לכל אורך הבית ושהיה שקט וקריר אחרי האווירה הדחוסה של האולם המצרי. היה יפה כאן בינות לעצי ההדר הירוקים, אבל היא רצתה להיות שוב בבית בקינגפישר, ליד נהר התמזה, ביתה בשנים האחרונות. היא הציצה בשעונה, תוהה מתי תוכל לחמוק מהמסיבה, ופלטה אנחה מבוהלת כשדמות הגיחה בינות לצללים.
"חשבתי שהלכת." התדהמה שיוותה לקולה גוון מחודד, וגבותיו הכהות של ואדים אלכסנדרוב התרוממו בשאלה.
"מחמיא לי ששמת לב להיעדרותי, ליידי אלינור."
קולו העמוק בעל המבטא היה כל כך סקסי עד שלא הצליחה לרסן רעד קטן שעבר בה בתגובה. האור היחיד בחממת התפוזים הגיע מקרני הירח הכסופות שהסתננו מבעד לזכוכית, והיא קיוותה שהוא לא יכול להבחין בצבע שהכתים את לחייה.
"בבקשה, אל תקרא לי ככה," אמרה בחמיצות. "אני לעולם לא משתמשת בתואר שלי."
"היית מעדיפה שאקרא לך אלה, כמו החברים שלך?" באור הפנינה האפור העמום חיוכו של ואדים חשף טורי שיניים לבנות ומושלמות שהזכירו לאלה זאב טורף. "אני שמח שאת רואה בי חבר," לאט. "זה מסמן צעד גדול קדימה במערכת היחסים שלנו."
היא קפאה, זועמת בשל הטון המזלזל שלו, ומודעת לנימה חבויה ורצינית בקולו שהזהירה אותה שעליה לעמוד על המשמר. "אין לנו מערכת יחסים להתקדם בה קדימה או אחורה או לכל מקום אחר," ירתה.
"מצב מתסכל שאפשר לתקנו בקלות. יש לי שני כרטיסים למאדאם בטרפליי בבית האופרה המלכותית ברביעי בערב. התואילי בטובך להצטרף אלי? נוכל לאכול ארוחת ערב אחרי ההופעה."
"אני טסה להופעה בקלן ברביעי," אמרה לו אלה בכנות, אומרת לעצמה שדקירת החרטה שחשה קשורה רק לעובדה שהאופרה של פוצ'יני היא אחת האהובות עליה.
ואדים משך בכתפיו, מושך את תשומת לבה לרוחבן המאיים של כתפיו, והיא הרגישה משיכה מסקרנת נמוך בבטנה. "אני אשנה את הכרטיסים לערב אחר."
ביטחונו העצמי המופרז היה של אדם הרגיל לקבל את מה שהוא רוצה וחיוכו היהיר העמיד את השערות על עורפה של אלה. ללא ספק הוא מצפה שנשים פשוט יפלו לרגליו, ואין ספק שיהיו רבות שיקפצו על ההזדמנות לבלות איתו ערב – ואז כנראה יקפצו למיטתו באותה התלהבות – אבל היא לא אחת מהן. היא ניסתה לסרב לו בנימוס, אבל ללא ספק יש צורך בטקטיקה בוטה יותר. "איזה חלק של לא אתה לא מבין?" שאלה בקור.
הוא בהחלט לא נראה פגוע, חיוכו התרחב והוא פסע לעברה, מבטו הכחול והחודר לוכד את שלה באותו חוסר אונים של ארנב שנלכד בפנסי מכונית. קומתה הייתה ממוצעת ועקביה העניקו לה יתרון של שמונה סנטימטרים נוספים, אבל הוא עדיין התנשא מעליה, חזו החסון מחסום מאיים שמנע את בריחתה מחממת התפוזים. הוא פלש למחשבותיה ביום ובלילה בשבוע האחרון, ועכשיו, כשנשמה את ניחוח הבושם האקזוטי שלו, חושיה זמזמו והיא לא יכלה להתכחש למודעותה המייסרת אליו.
"החלק הזה," אמר ואדים ברוך, החליק את ידו מתחת לסנטרה והרכין את ראשו לפני שהיה סיפק בידה להבין את כוונותיו – או להגיב.
לימור –
האוליגרך המפתיע
אלה נגנית כינור פוגשת בואדים האוליגרך. מייד הם חשים במשיכה בניהם והיא אפילו עוברת לגור איתו. אך סוד מהעבר מעיב על הקשר. ספר קליל וחמוד מומלץ לאוהבי הז’אנר.
רונית –
האוליגרך המפתיע
ספר נעולה מאוד אוהבת את הספרים של שנטל שאו מאוד מרגשים פשוט חודרים ללב ממולץ ביותר וכמובן הסוף ידוע לכלום
רונית –
האוליגרך המפתיע
הכנרת אלה סטאפורד לא רגילה למסיבות, ולכן לא פלא שהרוסי המהורהר, ואדים אלכסנדרוב הכניע אותה! המשיכה העזה והפועמת מוציאה את היפהפייה האנגליה והשברירית משיווי משקלה היישר אל בין זרועותיו! ממש כך ממולץ ביותר כל מילה נוספת מיותרת
גלי (בעלים מאומתים) –
האוליגרך המפתיע
מקסים רענן כתוב יפה מאוד. התיאורים מקסימים. אהבתי כל רגע. הוא יפה חזק מלא תשוקה והיא שברירית כינו אותה פריג’ידית. ואדים מפתח את התעלומה שלה והיא מכבדת בזרועותיו. וואו שווה מומלץ מאוד
ניצה (בעלים מאומתים) –
האוליגארך המפתיע
סעפור מאגש ומקסים. עלילה רומנטית לפי כללי גאנר. ואדים ואלה נפגשים ויש להם מטענים מהעבר. מתאהבים ובסוף מתחתנים ומביאים תינוקת.
בדרך הם מגלים אחד על השני סודות מהעבר
ניצה (בעלים מאומתים) –
האוליגארך המפתיע
סעפור מאגש ומקסים. עלילה רומנטית לפי כללי גאנר. ואדים ואלה נפגשים ויש להם מטענים מהעבר. מתאהבים ובסוף מתחתנים ומביאים תינוקת.
בדרך הם מגלים אחד על השני סודות מהעבר
ניצה (בעלים מאומתים) –
האוליגארך המפתיע
סעפור מאגש ומקסים. עלילה רומנטית לפי כללי גאנר. ואדים ואלה נפגשים ויש להם מטענים מהעבר. מתאהבים ובסוף מתחתנים ומביאים תינוקת.
בדרך הם מגלים אחד על השני סודות מהעבר
יונית (בעלים מאומתים) –
האוליגארך המפתיע
ואדים ואלה נפגשים ויש להם מטענים מהעבר. מתאהבים ובסוף מתחתנים ומביאים תינוקת.
בדרך הם מגלים אחד על השני סודות מהעבר
יונית (בעלים מאומתים) –
האוליגארך המפתיע
ואדים ואלה נפגשים ויש להם מטענים מהעבר. מתאהבים ובסוף מתחתנים ומביאים תינוקת.
בדרך הם מגלים אחד על השני סודות מהעבר
צפית (בעלים מאומתים) –
האוליגארך המפתיע
סיפור מרגש ומקסים. עלילה רומנטית לפי כללי גאנר. ואדים ואלה נפגשים ויש להם מטענים מהעבר. מתאהבים ובסוף מתחתנים ומביאים תינוקת.
בדרך הם מגלים אחד על השני סודות מהעבר
צפית (בעלים מאומתים) –
האוליגארך המפתיע
סיפור מרגש ומקסים. עלילה רומנטית לפי כללי גאנר. ואדים ואלה נפגשים ויש להם מטענים מהעבר. מתאהבים ובסוף מתחתנים ומביאים תינוקת.
בדרך הם מגלים אחד על השני סודות מהעבר