בואו נכיר...
שמי ינון. נולדתי בשנת 1974. אבי, יוסי, נהרג במלחמת יום הכיפורים, עוד לפני שהגחתי לאוויר העולם. גדלתי על אתוס של אב גיבור, עז נפש שהציל רבים, נלחם למען קיומנו בארץ הזאת ושילם בחייו. בזכותו — ורק בזכותו (לאחר שהקריב את הקורבן האולטימטיבי) — כולנו יכולים לחיות כאן, במדינתנו היקרה, בשלום ובבטחה.
זיכרון הילדות הראשון שלי מעומעם, ועם זאת ברור. להערכתי, זה היה בגיל ארבע. אימי ואני הלכנו במשעולי פארק מוריק ומולנו צעד גבר שהרכיב על כתפיו ילד, בן גילי. השניים צחקו ונראו מאושרים מאוד. פניתי אל אימי ואמרתי לה שגם אני רוצה ככה, להתרווח בנוחות על כתפיים מבוגרות ולהביט על העולם מלמעלה.
אימי ניסתה, אבל כנראה הייתי כבד מדי עבורה והיא לא הצליחה להניף אותי מעלה. את תגובתה אני זוכר בבירור, אימי פרצה בבכי והתנצלה בפניי על שאינה יכולה להרכיב אותי על כתפיה, ובעצם על כך שאני גדל ללא אב.
אירוע נוסף שנחרט במוחי התרחש כעבור שנתיים — הייתי בן שש, טקס יום הזיכרון בבית העלמין הצבאי. אירוע עצוב ומרשים ביותר, מן הסתם עבור ילד קטן שאביו הוא נוכח-נפקד משמעותי כל-כך בחייו. אני זוכר שבכל פעם שהתנגנה נעימת “התקווה״ החיילים עברו לדום והקצינים הצדיעו לדגל. או-אז גמלה בליבי ההחלטה — אתגייס לצבא, אהיה קצין ואצדיע לדגל.
ביסודי ובתיכון הייתי ילד חברותי מאוד. הספורט תפס חלק נכבד מזמני, אהבתי מאוד כדורגל, כדורסל ואתלטיקה קלה.
גם מחוץ למגרש הייתי פעלתן, ובכיתה — סקרן. אהבתי מאוד לקרוא, בכל שבוע שאלתי מהספרייה ארבעה-חמישה ספרים, וגמעתי את כולם בשקיקה. הסקרנות שלי לידע ולהרחבת אופקים לא ידעה שובע. תחום מדעי המוח משך אותי במיוחד כבר מגיל צעיר. השקעתי רבות בשיעורים שהיו בנושא, ובזמני הפנוי חקרתי, למדתי והרחבתי את ידיעותיי. היה לי ברור שבעתיד אבחר לי מקצוע שקשור לנושא זה, לא יכולתי אז לנחש שאצליח לשלב אותו עם תחומים נוספים שסקרנו אותי לא מעט, פסיכולוגיה ועולם המשפט.
השנים חלפו. חלומי מילדות, להיות קצין, הכתיב את המשך מסלול חיי: כשהגיעה העת, השקעתי רבות במבדקים ובמבחנים. היה לי חשוב להתגייס לתפקיד משמעותי, שיש בו אופק ברור וידוע להגשמת החלום שניטע בי אז, בטקס יום הזיכרון בבית העלמין הצבאי.
המאמצים נשאו פרי; שובצתי לשירות בחיל האוויר, וכעבור כמה חודשים יצאתי לקורס קצינים.
ארבע שנים לאחר מכן חתמתי על טופס שחרור.
טסתי לארה״ב, לטיול קצר אחרי צבא, ומייד לאחר מכן נרשמתי לאוניברסיטה.
למדתי משפטים ופסיכולוגיה: משפטים עבור הפרנסה, ופסיכולוגיה למען הנפש, בגלל הסקרנות הגדולה שניצתה אצלי כבר בבית הספר. שיערתי שמי שלומד פסיכולוגיה עשוי להבין טוב יותר כיצד פועל המוח, ושמחתי לגלות שצדקתי.
באחד הקורסים הראשונים בפסיכולוגיה למדתי שיעור נפלא, על חלוקת בני האדם לסוגי טיפוסים. המידע הזה יועבר גם אליכם, קוראי הספר (שער שלישי, עמ׳ 491). בעקבות אותו שיעור התחלתי להבין אנשים טוב יותר. למדתי לצפות את התנהגותם ואת תגובתם לאירועים שונים ולאמירות של הסביבה, וכן כיצד יפעלו במצבי שגרה ובזמני הפרת שגרה. שמתי לב שאני עצמי כבר הרבה פחות כועס על האנשים סביבי, משום שאני יודע מה המקור להתנהגותם או תגובתם. ככל שתרגלתי והתאמנתי, גיליתי שפעמים רבות אנשים מנתבים את כעסם על עצמם לזעם על אחרים. עוד הבנתי שאנשים נוטים לפעול באופן שלילי במצבים שבהם הם חשים מאוימים. לדוגמה: בסיטואציות שהם מפחדים שייעזבו על-ידי בן או בת הזוג שלהם לחיים — בין שמדובר בחשש אמיתי ובין שזו חרדה מומצאת — הם יפעלו בתוקפנות כלפי מושא חששם. התוצאה העגומה במקרים רבים כאלה היא שבן או בת הזוג באמת יעזבו.
הצוהר שנפתח בפניי בלימודים לתואר ראשון גירה את בלוטות תיאבון הידע שלי, והרצון להעמיק בהיכרות עם נפש האדם הפך לתשוקה ולכוח מניע: המשכתי ללימודי תואר שני בפסיכולוגיה קוגניטיבית, וכן למדתי לתואר שני ולדוקטורט בקרימינולוגיה.
במשך שנים רבות עסקתי בתחום המשפטים, המשפט הפלילי ודיני תעבורה. החיבור הלא-מפתיע בין שני התחומים הללו מתבטא בצורך קריטי להבין לעומק ולרוחב את האופן שבו אנחנו מתנהלים בעולם, איך הנפש שלנו מגיבה ללחצים, כיצד עובד הזיכרון האנושי, מה הסימנים לכך שאנשים משקרים, מתי העד עומד לפני שבירה — ועוד ועוד.
עניינים אלו לא כתובים בחוק היבש, אבל חשיבותם עצומה הן לתחום המשפט הפלילי והן בדיני תעבורה.
אולם הביטויים החיצוניים הם רק קצה הקרחון. עניֵין אותי להבין מדוע בכלל אנשים מבצעים פשעים? האם טבע האדם טוב מיסודו או רע מיסודו?
עם הזמן גיליתי שאני נמשך לצד החיובי של הפסיכולוגיה ומדעי המוח, ונוסף על עיסוקי כעורך דין הקפדתי להמשיך לשהות בין כותלי האקדמיה. לימדתי באוניברסיטת תל אביב, באוניברסיטת בר אילן ובמרכז האקדמי פרס. בין הקורסים שהעברתי: מבוא למשפט, מבוא לפסיכולוגיה, פסיכולוגיה התפתחותית, וגם דיני תעבורה, דיני עונשין ומבוא לקרימינולוגיה. בהמשך הרציתי בנושא: “פסיכולוגיה כמנוף להצלחה בעולם העסקים״, וגם בתחום שבו עוסק ספר זה, “פסיכולוגיה קוגניטיבית״ משולבת עם האפיק החדש, המסקרן והמסעיר בעולם הבנת הנפש, “הפסיכולוגיה החיובית״.
העבודה שלי, מגוון ההתמחויות שלי והנושאים שאני נהנה לחקור ולגלות לימדו אותי שאין באמת גבולות להשפעה ההדדית של ההתנהגות על המוח, והנפלא ביותר הוא שהדברים דינמיים ונתונים לשינוי. הניסיון שלי, הידע שצברתי והמימוש בפועל שאני רואה מדי יום — על דוכן העדים, במסדרונות בית המשפט, במשרדי ובכיתות הלימוד שלי באקדמיה — מוכיחים שאפשר ליישם כלים פרקטיים, פשוטים ויעילים להפליא כדי לשדרג את החיים בכל גיל ובכל תחום! במקרים רבים אפשר לשפר את מצב הרוח ללא התערבות תרופתית, אפשר לאמץ כמה קיצורי דרך להצלחה ולשגשוג אישי, זוגי, משפחתי ותעסוקתי, אפשר לחדד ולשייף את היכולות ואת הכישורים שלנו, ואפשר — בהחלט אפשר — להשפיע על הסביבה שלנו ולגרום לאנשים שאנו אוהבים ושאכפת לנו מהם להיות מאושרים, שלווים ומצליחים.
המפתחות לחיים כאלה קיימים.
ובכובעי האקדמי אדגיש: מדובר בכלים שנבדקו מחקרית והוכחו כיעילים ביותר.
הניסיון שלי בחיי הפרטיים, כאב לשלושה ילדים וכבן זוג, וכן כאיש אקדמיה ועורך דין, חשף בפניי אמת פשוטה שאותה חשוב לי להבהיר ולהעביר: המפתחות לחיים של אושר, שלווה והצלחה אינם זהים בהכרח בכל גיל.
הכלים שיעזרו לילד להיות מאושר אינם זהים בהכרח לכלים שיעזרו לאדם בגיל השלישי לחוות אושר.
הפרמטרים, הטכניקות והיישום משתנים במעבר בין תחנות החיים.
מסיבה זו בדיוק כתבתי את הספר הזה ופרשתי בו את מתודת הפסיכולוגיה הקוגניטיבית-חיובית, בדגש על חשיפת סודות האושר וההצלחה בחלוקה לשכבות גיל.
נקודת המוצא שלנו היא שהמוח האנושי — בעיניי ובעיני רבים, יצירת פאר בלתי נתפסת שאנו עוד רחוקים מאוד מלהבין ולהקיף את יכולותיה — הוא קברניט הספינה שלנו, ספינת החיים, והוא המשיט אותנו ליעדנו. אולם כיוון שבמשך מיליוני שנות אבולוציה המוח התעצב לכוון אותנו למטרות של הישרדות והשארת צאצאים, עלינו להכיר, כמה שניתן, את המנגנונים המתורגמים לדפוסי התנהגות כדי להתמירם למען המטרה העדכנית: חוויית אושר, שלווה והצלחה.
הספר מחולק לשערים: בשער הראשון נתוודע ככל האפשר, שהרי עדיין רב הנסתר על הגלוי, למערכת העצבים והמוח, ונבחן את הקשר בין הפיזי למנטלי, בין מתודת הפסיכולוגיה הקלאסית לחידושים הרלוונטיים בתחום. זהו שער קצר, אבל הקריאה בו חיונית להבנת הכלים שיינתנו בהמשך, ובעיקר — ליישומם.
השער השני מוקדש לאוצרות היקרים לנו מכול — הילדים שלנו.
נכיר את הגורמים לאושר אצל ילדים, נעסוק בנושאים המטרידים את מוחם של ילדים ובני נוער, נקבל מפתחות לשיחה על אושר עם הצאצאים ונצטייד במפת דרכים לתקשורת מצוינת בין הורים לילדיהם.
השער השלישי הוא כניסה אמיצה וכנה אל עצמנו, אל חיינו, אל הפחדים שלנו, אל מערכות היחסים שאנו טווים, אל החלומות הכמוסים ביותר שלנו.
ניחשף לגורמים המשפיעים על האושר שלנו בחיי היום-יום, בזוגיות, בעבודה ובמערכות יחסים חבריות.
נקבל מפתחות לפיצוח ולסילוק הפרעות חרדה, וכמובטח, נתוודע למאפיינים המדויקים של הטיפוסים השונים בחברה, נחקור ונעמיק בתקשורת לא מילולית — שפת גוף והבעות פנים — ונבחן את השפעת המצב הכלכלי על רף האושר שלנו.
השער הרביעי עוסק בתחנה קריטית בחיינו ובחיי האנשים שהביאו אותנו לעולם — הזִקנה. בשער זה נלמד על האתגרים הצפויים לנו לאחר הפרישה לפנסיה.
נכיר את התמורות האופייניות לשכבת גיל זו, בגוף ובנפש. נדון בשאלת הסביבה המיטבית לאוכלוסייה המבוגרת: בית או דיור מוגן? נעמיק באמצעים לשיפור תפקודי המוח ובהתמודדויות רלוונטיות נוספות, ובעיקר — נקבל מפתחות לאושר, שלווה והצלחה עד 120, ולא פחות מדקה אחת קודם!
שתי הערות לפני שיוצאים למסע המרתק:
• הספר רווי בציטוטים ובקטעי ידע מעשירים, בדוגמאות ובסיפורים מהחיים המבוססים על מקרים אמיתיים, ומובאים בשינוי פרטים מזהים.
• בשל מגבלות השפה העברית, לא תמיד הצלחתי לכתוב במילים שפונות לכל המגדרים, אבל מובן שהדברים נועדו לכל איש-אישה ומה שביניהם.
אני מלא תקווה שהספר הזה יסייע לכם בשיפור חייכם, בהתאם למקום ולזמן בחייכם כרגע, שתוכלו להיות הגורם המסייע והמבין לקבוצות גיל אחרות, ושתשכילו למקסם את אושרכם ואת הצלחתכם בכל משעולי החיים, מהעריסה ועד 120.
ינון היימן.
האם המוח שלנו שואף שנהיה מאושרים?
כל בעלי החיים, ובהם בני האדם, מכוונים להישרדות ולהשארת צאצאים. זו נקודת המוצא. המוח האנושי, פרי פיתוח של מיליוני שנות אבולוציה, מגויס למטרה זו ומשכלל אותה כל העת. אך האם פיתוחים ושכלולים שהיו רלוונטיים — ואפילו חיוניים — להישרדותנו לפני מיליוני, אלפי או מאות שנים תקפים גם היום? לא כולם. חלק מהם לא מותאמים בעליל לחיים בעידן המודרני, עד כדי כך שהם עלולים לפגום באיכות החיים, ולמעשה — בכושר ההישרדות ובהבאת צאצאים. על כל אלו נדון בפירוט בכל אחד מחלקי הספר, נכיר את המנגנונים המפעילים אותנו, איזה עיקרון אבולוציוני הם משרתים וכיצד אנו יכולים לעקוף אותם או לתעלם לאפיק שייטיב איתנו. כדי שהפעולות שאציע בספר יהיו אפקטיביות, אני מזמין אתכם לצאת איתי למסע קצר בזמן — מסע בשביל האבולוציה.
נתחיל מההתחלה
לפני כשלושה מיליון שנים עברו בני האדם להליכה זקופה. השינוי הזה מהותי כיוון שזקיפות קומה מאפשרת לנו לבחון את סביבתנו, זו שאנו רגילים לה, וגם סביבה חדשה; לקלוט סכנות, לאתר משאבים זמינים ולשפר את הסיכויים שלנו לשרוד. על כן אין להתפלא על שהברירה הטבעית השאירה אותנו במצב הזה. שינוי נוסף ש״זכה״ אף הוא לעדיפות ולשימור — הגדלת נפח המוח. ביחס לגוף, המוח האנושי גדול פי שלושה ממוחם של כל בעלי החיים, לרבות קופי האדם.
כדאי לדעת: גודלו של המוח, כשלעצמו, אינו מדד לרמת האינטליגנציה. הגורם המשפיע באמת הוא סוג הרקמה המצויה במוח.
האדם ייחודי בממלכת החי ומתבלט בכמה תכונות: הוא משנה את בית הגידול שלו כדי שיתאים לצרכיו, הוא מהנדס סביבה, הוא מסוגל להסיק מסקנות, לתכנן, ליצור, לזכור. הוא בעל תודעה והכרה מפותחות, הוא יודע להמציא אומנות, לפתח טכנולוגיות, לחקור את המדע, להשתמש בסמלים מופשטים, ברעיונות, בדמיון, לייצר אידיאולוגיות ומוסדות חברתיים מורכבים. לאדם יש גם יכולת להתבוננות פנימית ולניתוח עצמי.
ועל כל זה אחראי המוח — האיבר שבמרוצת מיליוני שנות אבולוציה נעשה מפותח יותר ובעל נפח גדול יותר.
אם נמשיך לטוות לאחור את רצף הזמן של האבולוציה האנושית, נגלה כי האלמנט המשפיע ביותר אחרי ההזדקפות והגדלת נפח המוח הוא הופעת השפה.
השפה שינתה לחלוטין את כישורי התקשורת שלנו ושדרגה את חיינו לבלי הכר. בשונה מבעלי חיים אחרים, באמצעות שפה אנו יכולים לחלק הוראות, להעביר אינפורמציה בזמן אמת, ללמוד משגיאותיהם של אחרים ולהעביר מידע מדור לדור. בדיוק כפי שנעשה בספר הזה.
שילוב עמידה זקופה והליכה על ארבע — לפני כ-10 מיליון שנים.
יצירת כלי אבן ראשונים — לפני כשלושה מיליון שנים.
סימנים למגורי קבע ואכילת בשר — לפני כמיליון שנים וחצי.
שימוש באש — לפני כ-700,000 שנים.
עדויות להומו-סאפיינס (האדם החושב) — גזע האדם כפי שאנו מכירים אותו כיום — לפני כ-150,000 שנים.
המהפכה החקלאית — לפני כ-10,000 שנים. מהפכה זו אופיינה במעבר הדרגתי של בני אדם מקבוצות של נוודים (ציידים-לקטים) לחברות מבוססות מיקום.
המהפכה התעשייתית — החל מאמצע המאה ה-18. מהפכה זו אופיינה בכמה שינויים גדולים בתחום התחבורה, הכלכלה והמסחר. בין ההמצאות הגדולות: מנוע הקיטור.
המהפכה הטכנולוגית (ידועה גם בשם “המהפכה התעשייתית השנייה״) — מתחילת המאה ה-19 עד ימי מלחמת העולם הראשונה. מהפכה זו אופיינה בהתפתחויות טכנולוגיות רבות בשלל תחומים. בין ההמצאות הגדולות: כלי תעופה.
המהפכה הדיגיטלית — החל משנות ה-80 של המאה ה-20 עד ימינו. המהפכה היא חלק מהמעבר ההדרגתי לעידן המידע.
האושר בשירות הציידים-לקטים
איך התפתח הרצון העמוק שלנו לחוות כמה שיותר תחושות טובות? ומה הקשר בינו לבין הצורך האבולוציוני בהמשך הקיום?
נדמיין שבט של ציידים-לקטים; קבוצה כזו תועיל כמובן לפרט בייעודו האבולוציוני — הישרדות והבאת צאצאים, זאת לעומת סיכויי ההישרדות האפסיים של הומו-סאפיינס שהתהלך לו בדד באפריקה לפני כ-150 אלף שנים. סכנות רבות ארבו ליצור כה פגיע, חסר עורף קבוצתי מגונן ומפתח.
אם כן הבה נתחקה אחר ההשערה להיווצרות התחושה הטובה שמעניקה לנו השייכות לקבוצה חברתית.
בני האדם שורדים טוב יותר בקבוצות-חיבור בין האנשים בקבוצה מוביל לשיתופי פעולה קבוצתיים-שיתופי פעולה כאלה מגבירים את סיכויי ההישרדות וההתרבות של כל פרט בקבוצה.
מכאן שרצוי לנו להרגיש טוב בתוך קבוצה. והנה מחקרים מתחום הפסיכולוגיה החיובית מציבים פעם אחר פעם את הקשרים האנושיים הטובים בין חברים ובין בני משפחה כפקטורים עיקריים לתחושת אושר.
מחקר רחב היקף, שנערך במשך 75 שנים וכלל ארבעה
דורות של חוקרים מאוניברסיטת הרווארד, קבע:
אנשים שמחוברים חברתית יותר למשפחה, לחברים,
לקהילה, מאושרים יותר. בריאותם הפיזית משופרת ותוחלת החיים שלהם ארוכה יותר מאשר אנשים שאינם חשים חיבור
חזק למשפחה. חוויית הבדידות היא רעילה.
ממדורת השבט לגלילה אינסופית בפייסבוק
קשרים אישיים משמעותיים התהוו בשלל דרכים בין פרטים בקבוצות פרימיטיביות; החל מפשיטה משותפת על עדר צבאים — או על כל בעל חיים אחר שאינו טורף — שהצריכה תכנון, תקשורת יעילה, יחסי אמון ועבודת צוות, והסתיימה בחגיגת ניצחון ובחלוקת השלל; עבור בטקסי התבגרות, טקסים פגאניים וטקסים אחרים; וכלה בייסוד מסורות משפחתיות ושבטיות, הכוללות ישיבה סביב המדורה, העלאת זיכרונות, העברת מורשת וסיפורים רבים מאוד מפי זקני השבט. כך נוצרו תחושות שייכות לשבט, וממילא — התהווה הקשר בין אלו לביטחון אישי.
הדברים לא השתנו במאות אלפי השנים שחלפו. כפי שהוכח וכפי שנדגים בשערים הבאים, קשרים אישיים טובים וחמים הם הדלק שלנו לחיים, והמוח שלנו משדר לנו תחושות טובות כשהם זמינים עבורנו.
אנו מפרשים תחושות טובות אלו כחוויית אושר.
וכך, בעוד המנגנונים הרגשיים והמוחיים כמעט לא השתנו במרוצת שנות קיומה של האנושות, המציאות דווקא בהחלט השתנתה. השתנתה לבלי הכר! חברות כמו אלו שתיארנו בתחילת הפסקה כמעט לא קיימות היום. מכאן עולה השאלה, מה האלטרנטיבה המודרנית? האם אנו יכולים לחוש חיבור ושייכות ללא ציד משותף, ללא טקסים מסורתיים וללא כריעה סביב המדורה בחברת שאר הפרטים שבקבוצה?
רבים נוטים לתפוס את העולם המודרני כ״קר ומנוכר״, ואת החיים במרחב הווירטואלי, העשיר לכאורה באינטראקציות חברתיות, כפיקציה שרק מגבירה תחושות של עצב קיומי ובדידות.
תפיסה זו מגובה במחקרים, אך אינה גזרת גורל — בשום פנים ואופן לא!
אם רק נקבל מושג על האופן שבו המוח שלנו — הכמהּ כל-כך לחוש ביטחון ושליטה — עובד, ונתוודע במעט לשלל התהליכים הפיזיולוגיים בגוף, נגלה שאותם גורמים שהשפיעו על הציידים-לקטים משפיעים גם עלינו ושיש לנו אפשרות לשפר ולשכלל את המיומנויות המנטליות והפיזיות שיעשירו את תחושת האושר שלנו.
כדאי לזכור: המוח שלנו בנוי כך שנדאג, שנהיה דרוכים, שנזכור בעיקר חוויות לא טובות. הסיבה לכך פשוטה, המערכות במוח התפתחו כדי שנשרוד. לכן המנגנונים האוטומטיים מורים לנו לפחד, לדאוג, להיות בסטרס, כי אלו בדיוק הדברים שידחפו אותנו לשמור על עצמנו ולהגן על הצאצאים שלנו. אנחנו מתוכנתים כך שהטראומות ייחרטו בנו כדי שלא נחזור שוב על פעולות מסַכנות או ניקלע למצבים שהמערכות תופסות ככאלו שסיכנו אותנו בעבר.
אם לפי האמרה העממית ידיעת המחלה היא חצי תרופה, הרי היכרות עם מערכות הגוף האחראיות לתחושות שאנו חשים היא נקודת זינוק מצוינת לחיים של אושר, שלווה והצלחה.
הזינוק שלנו מתחיל עכשיו!
קוראים כותבים
אין עדיין חוות דעת.