הבנות מאוחרות

כְּמוֹ רוּחַ טוֹבָה הוּא הָיָה לָךְ כְּמוֹ רוּחַ טוֹבָה, נְדִירוֹת אַתְּ חוֹוָה. הוּא שׁוֹרֵר לָךְ שִׁירִים וְהִרְטִיט מֵיתָרִים. הוּא בִּדֵּר שְׂעָרֵךְ וְטִלְטֵל שַׁעֲרֵךְ. אֶת נִשְׁקֵךְ הוּא פָּרַק, הֶעֱלִים אוֹ זָרַק. אֶת נַפְשֵׁךְ הוּא בִּלְבֵּל, אֶת רוּחֵךְ הוּא עִרְבֵּל. הוּא נָשַׁב, הוּא סָעַר, הוּא פָּתַח, הוּא סָגַר, הוּא לָחַשׁ, הוּא הִרְעִים, הוּא הִפְלִיא, הוּא הִדְהִים, הוּא סִלֵּק הַפְּחָדִים וְגִחֵךְ לַהֵדִים. בְּעֵינַיִךְ הִבִּיט, אֶת דָּמֵךְ הוּא הִצִּית וְעוֹפֵף וְלִטֵּף וְסִפֵּר אַגָּדוֹת וּפוֹרֵר אֶת כֻּלֵּךְ לִפְרוּדוֹת בּוֹדְדוֹת. הוּא הֵבִיא בִּכְנָפָיו אַהֲבָה אַדִּירָה שֶׁנָּפַלְתְּ בָּהּ שְׁדוּדָה, חַלָּשָׁה וּשְׁבִירָה. הוּא נָשַׁב וְהֵנִיעַ סְפִינוֹת מִפְרָשִׂים וְצָבַע אֶת חַיַּיִךְ בְּצֶבַע מַקְסִים וּכְדֶרֶךְ רוּחוֹת – הוּא פָּרַח וְנִשָּׂא וְהוֹתִיר לָךְ בִּלְבַד לָשֵׂאת הַמַּשָּׂא.