היתוש

אנחנו נתונים במלחמה עם היתוש.1

צבא אדיר ומשחית של 110 טריליון יתושים אויבים שורץ בכל פינה על פני כדור הארץ, חוץ מבאנטרקטיקה, באיסלנד ובכמה איים זעירים בפולינזיה הצרפתית. הלוחמות העוקצניות של אוכלוסיית החרקים המזמזמת הזאת חמושות לפחות בחמישה־עשר כלי נשק ביולוגיים, שכל אחד מהם עלול להיות קטלני או להמיט מחלה על 7.7 מיליארד בני האדם, שלרשותם עומדים רק אמצעי הגנה מפוקפקים, ולא פעם מזיקים. למעשה, תקציב ההגנה שלנו — סך כל ההוצאה על מגינים אישיים, תרסיסים וחומרים דוחים — מתקרב במהירות ל־11 מיליארד דולר בשנה, ורק מוסיף לעלות. ואף על פי כן היתוש אינו נרתע, ומתקפותיו הקטלניות ופשעיו נגד האנושות נמשכים בלי הרף. מתקפות הנגד שלנו אמנם מפחיתות את מספר הנפגעים בשנה, אבל היתוש עדיין ראוי לתואר צייד האדם הקטלני ביותר על פני כדור הארץ. בשנה שעברה קטל היתוש 830,000 בני אדם "בלבד". אנחנו, הומו סאפּיינס החכם והנבון, עומדים במקום השני בלבד — אנחנו קטלנו באותה שנה 580,000 מבני מיננו.

קרן ביל ומֶלינדה גֵייטס, שתרמה כמעט 4 מיליארד דולרים לחקר היתושים מאז נוסדה בשנת 2000, מפרסמת דוח שנתי המונה את בעלי החיים המסוכנים ביותר לאדם. התחרות אפילו לא צמודה; האלוף הבלתי מעורער, טורף־העל של האדם מאז ומעולם, הוא היתוש. מאז שנת 2000, הממוצע השנתי של מיתות אדם בגלל עקיצת יתוש עומד על 2 מיליון בקירוב. אנחנו במקום השני, משתרכים הרחק מאחור עם 475,000 מיתות, ואחרינו בא הנחש (50,000), הכלב וזבוב החול (25,000 כל אחד), זבוב הצֶה־צֶה והפשפש של מחלת צ'אגאס (10,000 כל אחד). הרוצחים האכזריים מן האגדות ומסרטי הוליווד מרוחקים יותר במורד הרשימה: התנין ניצב במקום העשירי והוא גורם ל־1,000 מקרי מוות של בני אדם בשנה, אחריו בא ההיפופוטם עם 500 קורבנות, ואחריו הפיל והאריה, שכל אחד מהם מפיל 100 חללים בשנה. הכריש והזאב, הידועים כל כך לשמצה, חולקים את המקום החמישה־עשר וכל אחד מהם קוטל 7 בני אדם בשנה בממוצע.2

במהלך ההיסטוריה הרג היתוש יותר בני אדם מכל גורם תמותה אחר. חישובים סטטיסטיים מעמידים את המחלות שנגרמות עקב עקיצת יתוש בתור גורם המוות של קרוב למחצית מכלל בני האדם שחיו אי פעם. במספרים מוחלטים מדובר בכ־52 מיליארד בני אדם, מתוך כ־108 מיליארד בכל תקופת קיומנו הקצרה יחסית בתור מין, כמאתיים אלף שנים.3

ועם זה, היתוש עצמו אינו מזיק לאף אדם באופן ישיר. מה שגורם למבול הסבל והתמותה הוא המחלות הממאירות והמפותחות מאוד שהוא מעביר לבני אדם. בלעדיו לא היו מחוללי המחלה הזדוניים האלה עוברים לבני אדם ולא היו משלימים את מחזור ההדבקה. למעשה, אלמלא היתוש המחלות הללו לא היו קיימות כלל. בלעדיו אין להן קיום. ולולא המחלות האלה, היתושה המרושעת — שכל־כולה אינה עולה במידותיה ובמשקלה על חרצן של עינב — לא היתה מזיקה יותר מנמלה מצויה או מזבוב הבית, והספר הזה לא היה נכתב. כל שלטון המוות של היתוש היה נמחק מדפי ההיסטוריה, ולי לא היו סיפורים מרתקים ומיוחדים במינם לסַפֵּר. האם נוכל לתאר לנו עולם בלי יתושים קטלניים, או עולם נטול יתושים לחלוטין? העולם וכל תולדותיו כמו שאנו מכירים אותן, או חושבים שאנו מכירים אותן, היו שונים בתכלית השינוי, ועולמנו היה נראה ככוכב לכת זר בגלקסיה רחוקה.

בתור גורם ההשמדה הראשי שלנו, חרמשו של מלאך המוות וקוטל האוכלוסיות הגדול, עמד היתוש תמיד בקו החזית של ההיסטוריה ושימש מרכיב מכריע בשינויים היסטוריים. הוא מילא תפקיד גדול בעיצוב ההיסטוריה, יותר מכל בעל חיים אחר שחולק איתנו את החיים בכפר הגלובלי שלנו. בעמודי הספר הזה, הרוויים דם ומחלות, תצאו למסע כרונולוגי מיוסר ומוכה יתושים בהיסטוריה הקולקטיבית הפתלתלה שלנו. ב־1852 הכיר קרל מרקס בעובדה ש"בני אדם בוראים את ההיסטוריה שלהם, אבל אין הם בוראים אותה כרצונם." היתוש העיקש, שאינו יודע שובע, הוא שחרץ את גורלנו. "ייתכן שזו סטירת לחי חצופה לכבוד העצמי של המין שלנו," כתב ההיסטוריון המהולל פרופסור ג'ון ר' מֶקניל מאוניברסיטת ג'ורג'טאון, "לחשוב שיתושים נחותים ונגיפים חסרי דעת מסוגלים להכריע בעניינים בינלאומיים; אבל הם מסוגלים." אנו נוטים לשכוח שההיסטוריה איננה תוצאה של הבלתי נמנע.

בסיפור הזה קיים מוטיב חוזר, והוא יחסי הגומלין בין מלחמה, פוליטיקה, נסיעות, מסחר, הדפוסים המשתנים של האקלים הטבעי והשימושים שעושה האדם בקרקע. היתוש אינו חי בחלל ריק, ושליטתו העולמית נולדה מתוך מאורעות היסטוריים, הן טבעיים והן מעשה ידי האדם וחברתו. מסענו הקצר יחסית, מהצעדים הראשונים שעשינו באפריקה ועד נדודינו ההיסטוריים מחוץ לאפריקה וברחבי העולם כולו, הוא פועל יוצא מן הזיווג האבולוציוני הזה בין טבע לחברה. אנחנו, בני האדם, מילאנו תפקיד חשוב בהעברת מחלות שנישאות בידי יתושים, באמצעות נדידות עמים (כפויות או אחרות), צפיפות אוכלוסין ולחצים דמוגרפיים. ביות צמחים ובעלי חיים (שהם כלי קיבול למחלות) בידי האדם במהלך ההיסטוריה, התפתחות החקלאות, בירוא היערות, שינויי האקלים (עקב גורמים טבעיים או מלאכותיים), מלחמות, סחר עולמי ונסיעות — כל אלה תרמו את חלקם בטיפוח האקולוגיות האידיאליות להתפשטותן ולתפוצתן של מחלות הנישאות בידי יתושים.

אבל היסטוריונים, עיתונאים והזיכרון האנושי המודרני רואים במחלות ובמגפות נושא משעמם למדי, בניגוד למלחמות, כיבושים, וגיבורי־על לאומיים שהם לא פעם מנהיגים צבאיים אפופי אגדה. הספרות נוטה לייחס את גורלן של אימפריות ואומות, את הניצחונות והמפלות במלחמות מכריעות, ואת עיצובם של מאורעות היסטוריים הרי גורל למעשיהם של שליטים יחידים ומצביאים דגולים, או לפעולתם של גורמים אנושיים כלליים יותר כגון פוליטיקה, דת וכלכלה. היתוש נמחק כליל מן ההיסטוריה והוצג בתור משקיף מן הצד, ולא בתור גורם פעיל בעיצוב תהליכי הציוויליזציה. זוהי דיבה של ממש, שגוזלת מן היתוש את תהילתו ואת השפעתו הרבה על מהלך ההיסטוריה. היתושים והמחלות הכרוכות בהם, שנלוו לנוסעים, לסוחרים, לחיילים ולמתיישבים בכל רחבי העולם, היו קטלניים הרבה יותר מכל המצאה ונשק מעשה ידי אדם. מאז ומעולם תקפו היתושים את האנושות בחמת זעם שלא נפוגה, והם טבעו חותם בל יימחה על סדר העולם הקיים.

יתושים שכירי חרב עמדו בראש צבאות מגפה ופשטו על שדות קרב בכל רחבי העולם, ובמקרים רבים קבעו את תוצאתן של מלחמות הרות גורל. שוב ושוב המיט היתוש חורבן על הצבאות הגדולים ביותר של דורו. בפרפרזה על דברי החוקר הנודע ג'ארד דיימונד — המדפים האינסופיים של ספרי ההיסטוריה הצבאית, והסרטים ההוליוודיים המעלים על נס מצביאים עטורי תהילה, כל אלה מעוותים את האמת, אשר מוציאה את כל האוויר מן האגו המנופח שלנו: מחלות שנישאו בידי יתושים היו הרסניות וקטלניות יותר מכוחם של האדם, כלי המלחמה והתחבולות של המצביאים המבריקים ביותר. כשאנו מסיירים בין ביצורים וחפירות, ומבקרים בזירות מלחמה היסטוריות, ראוי לנו לזכור שחייל חולה פוגם במכונת המלחמה יותר מחייל הרוג; הוא לא רק דורש החלפה, אלא גם מוסיף לכלות משאבים יקרים. בכל ימי קיומנו עתיר המלחמות, המחלות שהפיצו יתושים היו מעמסה קשה, רצחנית ונפוצה בשדות הקרב.

מערכות החיסון שלנו מותאמות היטב לסביבה שאנו חיים בה. סקרנותנו, תאוות הבצע שלנו, כושר ההמצאה, היהירות והתוקפנות הבוטה שלנו מטילים גם את החיידקים אל מערבולת המאורעות ההיסטוריים העולמיים. יתושים אינם מכבדים גבולות בינלאומיים, גדרות וחומות. צבאות צועדים, חוקרים סקרנים, מתיישבים תאבי קרקעות (ועבדיהם האפריקנים) הביאו מחלות חדשות לארצות רחוקות, אבל הם גם הוכרעו בידי מיקרו־אורגניזמים באותן ארצות רחוקות שביקשו לכבוש. וכששינה היתוש את נופי הציוויליזציה, בני האדם נדרשו מבלי משים להגיב על קריאת התיגר העולמית הזאת. אחרי ככלות הכול, האמת העוקצנית היא שהיתוש, בתור הטורף הקטלני ביותר שלנו, כיוון את המאורעות של ההיסטוריה האנושית שעיצבו את המציאות הנוכחית יותר מכל גורם חיצוני אחר.

נראה לי שאני יכול לומר בביטחון שלרוב קוראי הספר הזה יש דבר אחד משותף — שנאה יוקדת ליתושים. מעיכת יתושים היא בילוי אוניברסלי, וכך היה משחר ההיסטוריה האנושית. בכל הדורות, מאז ההומינידים הקדמונים באפריקה ועד ימינו, אנו נתונים במאבק הישרדות לחיים ולמוות עם יתוש, שאינו יצור פשוט כלל וכלל. בכל ההיסטוריה שלנו לא היה לנו שום סיכוי במאבק המוטה הזה, במאזן הכוחות הלא־שקולים. באמצעות הסתגלות אבולוציונית הצליח אויבנו המושבע והקטלני להתגבר על כל מאמצינו להשמידו. היתושים ניזונו דרך קבע מדמנו והוסיפו לקיים את שלטון הטרור. היתוש הוא עודנו מחריב העולמות הגדול ורוצח האדם הראשון במעלה בעולם.

מלחמתנו ביתוש היא מלחמת העולם שלנו.

1 בספר הזה הכוונה תמיד ליתוש ממין נקבה, אלא אם כן נאמר אחרת במפורש. (הערת המתרגם)

2 הסטטיסטיקה השנתית של מקרי מוות ממחלות שנגרמות עקב עקיצת יתושים בתקופה הנדונה עומדת על 3-1 מיליון. רוב החוקרים מוכנים להתפשר על 2 מיליון.

3 האומדנים האלה מסתמכים על הגורמים והמודלים המדעיים הבאים: מקורם ומשך קיומם של הומו סאפּיינס ושל המחלות שגורמים היתושים באפריקה; מסגרת הזמן ודפוסי ההגירה של בני אדם, יתושים ומחלות שנגרמות עקב עקיצת יתושים מחוץ לאפריקה; הופעתם הראשונה והתפתחותם של אמצעי הגנה גנטיים כנגד סוגים מסוימים של מלריה; שיעורי תמותה ממחלות יתושים במהלך ההיסטוריה; הדמוגרפיה וגידול האוכלוסייה האנושית; שינויי אקלים ותנודות בטמפרטורה העולמית.