הכי בסיסי

סוגיה ראשונה דנ"א לאומי כיצד אפשר לקבוע מיהו יהודי?

בשנת 1959 פורץ במדינת ישראל הצעירה ויכוח עז על השאלה - מי נחשב יהודי? ראש הממשלה דוד בן גוריון ז"ל מחליט לשלוח מכתבי התייעצות בעניין לעשרות הוגי דעות ורבנים. אחד המכתבים האלו מגיע עד ברוקלין, אל ביתו של רבי מנחם מנדל שניאורסון - הרבי מלובביץ', ממנהיגי היהדות האורתודוקסית בארצות הברית ובכלל. תשובתו של הרבי מלובביץ' נמסרת ביום ח' אדר א' תשי"ט והיא ברורה מאוד: "יהודי השייך לעם בני ישראל, הוא זה, ורק זה, שנולד מאם יהודייה או גר שנתגייר באופן גירות מדויק".

נוסח חוק השבות כפי שהוא תקף עד היום זהה כמעט לתשובה הזו, שהיא העמדה האורתודוקסית הקלאסית. למרות זאת, ישנם עדיין רבים שחולקים על הפסיקה החלוטה הזו והפולמוס בעניין נמשך מאז ועד היום - ולמעשה כבר הרבה טרם אותו מכתב. אך סימני השאלה סביב הפסיקה הזו לא נעצרים בבית המחוקקים או בקהילות ליברליות. גם בקרב הזרם הדתי המרכזי תמיד נותרה השאלה - מהו המקור לכך שדווקא לידה לאם יהודייה היא זאת שבעקבותיה נחשב אדם יהודי?

זו סוגיה חיה, נושמת ובועטת. מקרה אישי: יום שישי לפנות ערב בבה"ד 1, כמה דקות ומתחילים בקבלת שבת בבית הכנסת הסנה הבוער. בדלת נכנסים שניים ובפיהם שאלה שמאוד מטרידה אותם. שניהם ללא כיפה על ראשם והאמת שעד היום גם לא גילו עניין רב בעולם הדתי, לא בעד ולא נגד. ואז הם מספרים: לראשון אב גוי אך אם יהודייה. הוא "זכאי" להצטרף לתפילה. המצב של השני בדיוק הפוך - אביו יהודי, אך האם איננה יהודייה ולכן אין לו "ויזה" לבית הכנסת. מדוע, הם שואלים, שנינו, שגדלנו במדינת ישראל, משרתים בצה"ל, למדנו באותו בית ספר ובאותו גן ילדים, מדוע אנו שונים בראיית הדת? מדוע זה משנה אם האב הוא היהודי או דווקא האם?

השאלה הזו מהדהדת ודורשת מענה. ברורה וידועה ההלכה בעניין, אך מהי הסיבה שהיהדות הציבה את האם כגורם שמכריע מי יהודי ומי לא? מהו הטעם מאחורי הקביעה?

המקור הראשון לאיסור ההתבוללות והחיתון עם אומות העולם הוא בחומש דברים (ז, ג): "וְלֹא תִתְחַתֵּן בָּם בִּתְּךָ לֹא-תִתְּן לִבְנוֹ וּבִתּוֹ לֹא-תִקַּח לִבְנֶךָ". הפסוק הזה מבהיר כי כל נישואים בין יהודים לגויים אסורים המה, ולו משנה אם מדובר בחתן יהודי וכלה גויה או ההפך. יסוד האיסור הוא הרצון לשמור על זהות יהודית, אותנטית, משפחתית. היהדות היא דת שלה אב אחד והיא נבנתה על התגלות מרכזית אחת של הקב"ה. שמירתה בתצורתה הנוכחית מחייבת שמירה על עקרונות כמו שפה, לבוש וחיתון.

כאשר הגמרא לומדת את הפסוק שלנו, היא מגיעה למסקנה מחודדת יותר. במסכת קידושין (סח) נכתב כי נכד שנולד לאדם מבתו היהודייה נחשב "בנך", משמע נחשב יהודי, אבל נכד שאמו גויה אינו נחשב כן. זוהי הקביעה המוחלטת הראשונה שמפרידה בין יילוד אישה יהודייה ליילוד אישה נוכרייה.

במקביל ללימוד התלמודי, רבים מנסים לאתר אסמכתא מוצקה יותר לקביעת היהדות על פי האם. אחד הנתיבים האפשריים הוא ספר עזרא. בפרק י (יא), אומר עזרא: "וְעַתָּה תְּנוּ תוֹדָה לה' אֱלֹהֵי-אֲבֹתֵיכֶם וַעֲשׂוּ רְצוֹנוֹ וְהִבָּדְלוּ מֵעַמֵּי הָאָרֶץ וּמִן-הַנָּשִׁים הַנָּכְרִיּוֹת". הנשים הן במוקד, עם גברים נוכרים ניתן להתמודד, אך הנשים הנוכריות הן הסכנה לאובדן היהדות.

בנוסף, בתחילת אותו פרק מספר התנ"ך כי שכניה בן יחיאל מבני עילם אומר לעזרא: "אֲנַחְנוּ מָעַלְנוּ בֵאלֹהֵינוּ וַנֹּשֶׁב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת מֵעַמֵּי הָאָרֶץ וְעַתָּה יֵשׁ-מִקְוֶה (=פתרון) לְיִשְׂרָאֵל עַל-זֹאת. וְעַתָּה נִכְרָת-בְּרִית לֵאלֹהֵינוּ לְהוֹצִיא כָל-נָשִׁים וְהַנּוֹלָד מֵהֶם בַּעֲצַת ה' וְהַחֲרֵדִים בְּמִצְוַת אֱלֹהֵינוּ וְכַתּוֹרָה יֵעָשֶׂה". את הנשים הנוכריות מוציאים. זהו הנתיב לשמירה על הבית.

האם זו אכן הוכחה ודאית? ספק גדול. ייתכן שהיה צורך להוציא את הנשים הנוכריות דווקא, מסיבה פשוטה - החוטאים מצד בני ישראל היו הגברים, הנשים היו חזקות יותר ולא חטאו עם גברים נוכרים. על כן, צריך להוציא רק את הנשים.

מכל מקום, אלו הם עיקרי המקורות המקראיים. נתמקד עתה בזווית ההלכתית:

הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה (טו, ג) כותב כי אם אישה הרתה מגוי או עבד, בין שהיה זה באונס ובין שלרצונה, הוולד נחשב יהודי. זאת, אומר הרמב"ם, כיוון שהכלל הוא: "בן הבא מן העבד או מן הגוי או מן השפחה או מן הגויה הרי הוא כאמו ואין משגיחין על האב".

אם כן, ההלכה נחרצת מאוד. אכן, רק בן לאם יהודייה ייחשב ליהודי בעוד בן לאם שאינה יהודייה לא יהיה יהודי ואין כל חשיבות לדתו של האב. כעת, נוכל להעמיק בסיבה שגרמה לקביעה הזו, ואף לשוני, לדוגמה, בין כך שכהונה נקבעת על פי האב בעוד עצם היהדות נקבעת לפי האם.

ננסה כעת להבין מהו טעם הפסק הזה, אך עוד לפני שנעמיק בגישות המרכזיות, מומלץ לעיין בדברי הרב יעקב יחיאל ויינברג (קובץ מיהו יהודי, ירושלים תשי"ט, עמ' 73), שיהוו את המבוא לדעות שיוצגו להלן:

לפי דיני התורה, הולך הולד אחרי האם. אין אנו יודעים טעמי התורה. יש אומרים שהוא טעם ביולוגי ביצירת הולד ותכונתו הגופנית והנפשית, ויש אומרים שיש בזה טעם מוסרי, שכן האם והשפעתה התמידית מכריעה בחינוך הבנים... ואחרים רואים את הטעם בוודאות הבלתי מפוקפקת בהשתייכות הילד הנולד לאמו. אבל יהיו הטעמים איך שיהיו, כאן מכריע לא היסוד הרציונלי של החקירה המדעית, אלא היסוד הדתי שהוא היה הגורם המכריע בעיצוב דמות האומה ובעיצוב המשפחה העברית.

לאחר שאמרנו את זה, וברור לנו כי זו ההלכה והדיון התיאורטי כאן אין בו כדי לקרוא תיגר על הלכה ברורה זו אלא אך ורק לנסות ולהבין את עקרונותיה, ניתן להתמקד בארבע הטענות המרכזיות כדי לנסות ולהבין את טעמה, והן:

1. אין יוחסין לאב נוכרי (תוך הקבלה מסוימת למשפט הרומי).

2. טענת ברי ושמא (שתוביל אותנו לשאלת ה הדנ"א).

3. הגישה התרבותית-סוציולוגית (שתוביל אותנו לשאלת האימוץ).

4. הילד כחלק מגוף האם (שתוביל אותנו לשאלת גיור בן גיורת ועד לנושא הפונדקאות).

הטעם הראשון הוא המרכזי יחסית בין הוגי הדעות, ועיקרו שלילת היוחסין לאב. הגמרא במסכת יבמות קובעת כי זרעו של אב גוי הוא כהפקר ולכן לא יוצר אבהות. הקביעה הזו, כמובן, איננה מדעית אלא הגותית. את הגישה הזו מסביר בפירוט הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל (תחומין יג, 283), וקובע כי נמצאנו למדים שאין קידושים תופסים אצל גויים גם בזמן הזה, ולכן בת ישראל שהרתה - אין לאב זכות דתית בילד. כאמור, אין התורה אומרת שאדם שאינו יהודי לא מסוגל להיות אבא. אלא, שנקבעה תקנה מיוחדת שנקבעה בגין מגוון סיבות, יש הטוענים היסטוריות כגון אונס, ועל פיה הובהר שבת ישראל שהרתה לגוי - כאילו אין לילד אב.

עדיין, הגישה הזו היא אנטי-משפטית לחלוטין וסותרת את המשפט התקף כיום. הרי ברור שלאב ישנה משמעות רבה בבנו! אך מעניין לראות כי במערכת המשפט של העולם העתיק דווקא ישנן תופעות כאלו.

חוק רומאי גורס כי ילד שנולד מבני זוג הראויים לנישואים ייחשב על פי האב. מנגד, בנישואי תערובת בין אזרחים לאחרים שאינם אזרחים, הוולד נקבע על פי מעמד האם. זאת אומרת, הרציונל המסוים המחלק בין נישואים בין בני מעמד שווה לבני מעמד שונה לא היה קיים רק ביהדות. עם זאת צריך לציין שניסיון השלכה זה עומד בפני קושי משמעותי אם אכן ננסה להחיל אותו על המשפחה היהודית - הרי כאמור, כהנים, לוויים ואף ממזר נחשבים על פי אבותיהם.

מכל מקום, זוהי הגישה הבסיסית - לאב הגוי אין בעלות דתית על הילד, ולכן רק האם היא שקובעת את זיקתו הדתית.

הדעה השנייה היא מעין טענת ברי ושמא. כלל הלכתי ידוע הוא, שאם יש שני צדדים בדין - אחד שאין ספק בנכונותו ואחד שאין ודאות מלאה שהוא אכן נכון, עלינו לפסוק על פי הברור (ברי) על פני הספק (שמא). קצת מזכיר את הביטוי השגור שגורס כי עדיפה ציפור אחת ביד משתיים על העץ.

במקרה שלפנינו, ודאי עד השגת היכולת לבצע בדיקות אבהות, ברור מאוד מי האם, אך ישנו ספק תמידי מי הוא האב. לכן, כיוון ששער הכניסה ליהדות חייב להיות מדויק רק עבור יהודים ללא ספק, האם היא היחידה שיש בכוחה לספק הוכחה ברורה כזו. מרגע שהילד הוגדר כיהודי, אגב, קל לנו יותר להטיל על האב את הסיווג שלו ככהן, לוי או ישראל. זוהי כבר הוכחה הנסמכת על הקרקע הברורה שמהווה ודאות היהדות.

סוגיית צד תיאורטית. אמרנו כי בעבר, אכן ניתן היה לזהות ילד על פי האם ולא ניתן היה לזהות על פי האב. אך כיום, כאשר יש לנו היכולת לבצע בדיקות דנ"א, ולו אכן רק סיבה זו גרמה להחלטה לקבוע יהדות על פי האם, הייתכן שהדין יהיה שונה?

בפסיקה מרתקת קובע הרב וואזנר (תחומין כא) את המעמד ההלכתי של הבדיקות הללו, נכון לעת הזו. הרב וואזנר מעביר קו בין מקרים הפיכים למקרים שאינם כאלו. מה הכוונה? אם נמצאה גופת אדם, ועל פי בדיקת דנ"א זיהו אותו כאדם רווק. במקרה כזה, סומכים את ידינו על הבדיקה ומכירים באדם ההוא כחלל. אבל, אם החשד שלנו הוא שהמת הוא אדם נשוי - באותו מקרה לא נסמוך על הבדיקה, כיוון שאם יש אחוז אחד שהיא טועה, עשויה האישה להתחתן מחדש ועלול להיוולד ממזר.

השאלה הזאת תמשיך לרתק את עולם ההלכה היהודי. באחד מערוצי הטלוויזיה הגדילו ובדקו את ההיסטוריה של דמויות בכירות במדינה. הרב ישראל מאיר לאו התגלה כאשכנזי, בן למשפחת רבנים, אם מישהו מופתע. לגבי חלק מהיתר היו הגילויים מסעירים יותר.

האם היכולת להבטיח זיהוי מלא תשנה את הפסיקה הזו ואולי אף את פסיקת מיהו יהודי? הרי נוכל לגלות אם לאדם ישנם גנים יהודיים גם אם הם מהאב בלבד. יתרה מכן, לבחינה שכזו יש השפעה מרחיקת לכת על דיני הראיות, לרבות בחינת מעמדם של עדי ראייה. ימים יגידו.

אגב, בעת האחרונה פורסם כי במכון פוע"ה נמצאה שיטה לזיהוי יהדות על פי דגימת רוק. נכון, שם מדובר על זיהוי דרך האם בלבד - כפי שדורשת ההלכה - אך עצם היכולת לקבוע יהדות לא על פי לידה ועדות עליה אלא על פי שימוש באמצעים הדומים לדנ"א היא בשורה של ממש.

הדעה השלישית היא כבר מכיוון אחר לגמרי. היא לוקחת אותנו למחוזות אשר שמים את הדגש דווקא על הסוגיה התרבותית-סוציולוגית על חשבון השאלה ההלכתית הטכנית. לפי הגישה הזו, כיוון שהאם היא האמונה על חינוך הילדים, היא גם זו שקובעת את זהותם.

נניח לרגע לשאלת תקפות הדעה הזו כיום ונתבונן בה בראיית מאקרו. הדעה הזו מרתקת כיוון שהיא מעניקה מקום קריטי לסוגיית החינוך. עצם הטענה שבהיבט מסוים החינוך גובר על השורשים היא לא פחות מדרמה.

הדעה הזו תעמוד במקרה מבחן דרמטי יותר כאשר נעמת אותה עם שאלה אחרת - שאלת האימוץ. על פי ההלכה, גם ילד שאומץ עם לידתו חייב בהליך גיור, אם כי מוקל. אם נעמיק בתזה הזו בגישתה המרחיבה, אולי נגיע למסקנה שילד כזה כלל לא צריך לעבור הליך גיור? אם יש בכוחו של החינוך לקבוע דת, האם לא נכון יהיה להשתמש בכוח זה גם כאן?

הדעה הרביעית והאחרונה, אותה שמעתי מראש ישיבת ההסדר במעלה אדומים הרב נחום אליעזר רבינוביץ', היא פיזיולוגית. הילד, בסופו של יום, גדל ממש בתוך גופה של האם. הוא חלק ממנה ואי אפשר לנתק ביניהם. אמנם, צריך להודות שעל פי רוב הדעות ההלכתיות, במקרה שאם מתגיירת במהלך ההיריון בנה חייב בגיור, אך ניתן לטעון שכיוון שהשניים עדיין אינם אותה ישות ממש, השינוי שעברה האם, הכולל רכיב מחשבתי ולא רק פיזי, לא ישנה את הסטטוס המקורי שבו נוצר הוולד.

כך או כך, השאלה הזו קריטית מאוד גם לנושא הפונדקאות - נושא שעולה מפעם לפעם לכותרות, ולאחרונה בשל משברים בארצות כגון נפאל, שם ישנן פונדקאיות רבות. ישנם שני סוגים מרכזיים של פונדקאות. בסוג הראשון, האם הפונדקאית מצטרפת לתהליך כאשר קיים כמעט עובר. באפשרות השנייה, כל תהליך ההיריון קורה ברחמהּ של הפונדקאית. לכאורה, אם המבחן הוא הפיזיולוגי, במקרה שבו התהליך כולו מתרחש ברחם האם הפונדקאית ודאי שאין מקום לשקול יהדות. אך במקרה שבו יצירת העובר לא נעשית ברחם האם הפונדקאית, אולי יהיה מקום לשקול דין שונה? הרי אין אם גויה בסיפור?! גם שאלה זו, שלא מעט כבר החלו לעסוק בה בזהירות רבה, נותרת תלויה ועומדת.

בשנת 2002 כותב פרופסור מיכאל קורינאלדי ("לשאלת מיהו יהודי", אתר "דעת", פרשת אמור, תשס"ב, גיליון מס' 72) את השורות הבאות:

עדיין לא עלה בידי המחקר לפענח את חידת הזהות היהודית לפי האם לכל היבטיה, לרבות הזמן והרקע ההיסטורי והטעמים למעבר לקביעת היוחסין לפי האם גם בבן ישראלית מנוכרי. אף ששאלה זו דורשת מחקר רב תחומי, יש לבצע מלאכה זו, ויפה שעה אחת קודם.

לסיכום, ההלכה היא ברורה וחדה, בין שננסה ללמוד אותה מהפסוקים בהקשר ישיר או בדרך של הסקה והתבססות על הגמרא כמקור הראשון.

התחום המחשבתי עודנו פתוח. מה גרם להפקעת זכות האב הנוכרי כמופיע בגמרא? האם זוהי אכן טענת ברי ושמא? האם התפתחויות היסטורית? כך או כך, על האישה היהודייה הוטלה האחריות להיות שער הכניסה לעולם היהודי, בעיני בעיקר בשל ההיבטים שהציג הרב רבינוביץ' על עקרון החיבור הפיזי בין האם לילד. האם יש במינוי יוקרתי זה גם כדי להבהיר לכל מי שהיה צריך זאת עד כמה מרכזי ביהדות מעמדה של האישה?

אבל האמת, שבנושאים האלה כדאי לפעמים להקשיב לעצות טובות של אנשים חכמים. בחנוכה תשי"ט קיבל רה"מ בן גוריון את מכתב התשובה של הסופר ש"י עגנון ובו משפט מרכזי אחד:

ואתה ששלום המדינה וטובת המדינה תלויים בך, כדאי שתמשוך ידך מלדון בענייני דת בין טוב בין למוטב...

שורה תחתונה: קביעת היהדות נעשית ללא ספק על פי האם. ישנן השערות רבות בדבר הסיבה לקביעה זו, החל בתקנה על אי-אבהות של אב גוי, דרך ודאות האם היולדת על פני האב וכלה בהיבטים פיזיולוגיים תוך ראיית הילד והאם כגוף אחד, ותזות חינוכיות-חברתיות המעניקות לאם את מרכז עולם הילד לאור תפקידה כמחנכת.