הלוח העברי – פתרון תעלומת שנת הבריאה

פרק ראשון חידת החישוב של שנת בריאת העולם ביהדות

אנשי מחקר המשוחררים מאילוצים של אמונה, אילוצים שאין להם אחיזה באכסיומות היסוד של המדע, חייבים לבחון את שתי השאלות הבסיסיות הבאות ככל שהדבר נוגע לשנה העברית הלא היא שנת ה' תשפ"ב לבריאת העולם בעת כתיבת שורות אלה:

1. מה הביא את חכמי ישראל לחשוב כי העולם נברא לפני 5,782 שנה?

2. היכן כתוב במקורותינו מספר נתון של שנים ממנו ניתן לקבוע כי השנה כיום היא שנת 5782?

אנו נחדד ונבחן תחילה את השאלה השנייה שניסוחה האחר הוא – היכן כתובות ההנחיות כיצד לחשב את שנת הבריאה? - את המענה לשאלה הראשונה נפרט בפרק השני בו נשאל גם שאלה נוספת:

3. האם כל חכמי ישראל לדורותיהם המסתמכים על ספר התנ"ך שבידינו, המסורה, הסכימו כי אכן זאת היא שנת הבריאה?

רבים טועים לחשוב כי שנת בריאת העולם של הלוח העברי מוזכרת או ניתנת לחישוב מתוך ספרי התנ"ך. כפי שנראה, הניסיון להסיק מהי שנת הבריאה מתוך פרקי התנ"ך, נועד לכישלון.

והשאלה היא, אם־כך, כיצד הצליחו לקבוע עבורנו מהי שנת הבריאה במאות השנים שלפנה"ס?

בהיעדר כל מידע כרונולוגי־היסטורי מוצק ביחס לתאריך הבריאה המתוארת בתנ"ך, השאלה שעמדה לנגד עיניהם של חז"ל ושל כוהני הדת בכל אלפי שנות האירועים המתוארים בתנ"ך, במשנה ובתלמוד, הייתה:

- מצד אחד התנ"ך מספק לנו את מספר השנים שחלפו מדור לדור החל מן הבריאה, אך, מצד שני, אם אין לנו מידע ישיר על שנת הבריאה, מה היא נקודת ההתייחסות של אירוע המתואר בתנ"ך שלגביו יש לנו מידע מדעי־היסטורי מבוסס על השנה בה התרחש כדי לחשב ממנו לאחור מתי הייתה שנת בריאת העולם על־פי מספר השנים שחלפו מדור לדור?

ובתרגום השאלה לימינו:

השנה היא שנת ה' תשפ"ב (5782) לבריאת העולם, דהיינו, עד לראש השנה של שנה זו חלפו 5,781 שנה משנת בריאת העולם, זאת עפ"י הלוח העברי המשמש כיום את העם היהודי, ושאלתנו היא, הכיצד נקבעה שנה זו של תאריך הלוח העברי?

נניח שבידי כוהני הדת מתקופת אלכסנדר הגדול (המאה הרביעית לפנה"ס) ואילך, דוגמת יידוע ושמעון הצדיק, היה מצוי ספר התנ"ך שבידינו שהוא הספר עליו מסתמכת היהדות כיום כדי לחשב את השנים שבהן התרחשו האירועים המתוארים בו עד לתקופת עזרא ונחמיה, עד לחזרה מגלות בבל ובניין בית שני.

השאלה העומדת בפנינו היא כיצד יכלו כוהנים אלה, בתחילת שנות מניין השטרות27 שהנהיגו יורשי אלכסנדר הגדול, לוח שמניינו החל בשנת 313 לפנה"ס, ושהיה נפוץ בכל אומות המזרח הקדום, לחשב מתי נברא העולם על־פי המידע שמקורו בספר הספרים המצוי בידיהם?

לכאורה, נראה כי המלאכה קלה:

על־פי ספר בראשית בגרסתו הידועה לעיל כגרסת המסורה, אנו יודעים כי אדם הוליד את שת בהיותו בן 130 שנה, ושת הוליד את אנוש בהיותו בן 105 שנים.

נצרף שנים אלה ונקבל שאנוש נולד בשנת 235 אחרי בריאת אדם.

בדרך זו ימשיך ויוליך אותנו ספר בראשית עד שנגיע לכך שהמבול היה 1656 שנים אחרי בריאת אדם (טבלה 1).

אירוע כמו המבול הוא בעל משמעות היסטורית ואם היה בידי הכוהנים מידע כלשהו ממקורות היסטוריים מתי התרחש, כלומר, כמה שנים חלפו מאז המבול ועד לימיהם, הם יכלו להוסיף 1,656 שנה למכסת שנים זו ולקבוע על־פי ההיסטוריה והתנ"ך מתי הייתה שנת בריאת העולם.

אך, יש הסכמה מלאה בין כל החוקרים שאין בידינו מידע מדויק, לא כיום ולא לפני 2,000 שנה, המייחס באופן חד־משמעי אירוע מתועד היסטורית של שיטפונות גדולים. אף לא של צונאמי שמקורו ברעידת אדמה חזקה במיוחד שהתרחשה באגן המזרחי של הים־התיכון בשנת 2104 לפנה"ס, 1,656 שנה אחרי השנה המקובלת כיום כשנה של מולד אדם28 ביהדות. מקורות אחדים של העולם העתיק דוגמת מקורות הינדיים, בבליים ויווניים־רומיים, מזכירים אירועים הדומים למבול אך, בדומה לסיפור המבול בתנ"ך, הן לתיאור והן לתיארוך שלהם אין משקל תיעודי היסטורי. אולם, בכל מקרה, השנים המקובלות על מקורות ככאלה שבהן התרחש מבול, מתפרשות על־פני מאות רבות של שנים. כך, למשל:

1. לפי המסורת של התרבות ההינדית השנה בה החלה הספירה הנוכחית – הקאלי־יוגה – שנה בה עלה קרישנה ("Lord Krishna") לשמיים, התרחשה מיד לאחר שמבול שטף וכיסה את כל הערים ואת הנותר מהן כילה האש. על־פי מסורת זאת היה המבול בשנת 3102 לפנה"ס, שנה הרחוקה כדי אלף שנים משנת המבול על־פי התנ"ך בגרסת המסורה.

2. זמן המבול בלוחות החרוטים של גילגמש, מוערך לסוף המאה ה־28 לפנה"ס סביב שנת 2700 לפנה"ס וסיפור בניית תיבה מיוחדת המופיעה בלוחות בבליים־אכדיים־שומריים אלה, מזכיר את סיפור הבנייה של תיבת נוח. אך, התיארוך של אירועים אלה שונה בכ־600 שנה משנת המבול בתנ"ך שבידינו.

3. במיתולוגיה היוונית־רומית מסמל המבול של אוגיגוס (Ogygos) את תום עידן "החשיכה" שהחל עם בריאת העולם והנקרא כך משום שאין לאנושות, להבנתה, כל מידע מוצק על מה שהתרחש מן הבריאה ועד למבול. על־פי הדעה שהייתה מקובלת, מבול זה אירע 1,600 שנה לפני המשחקים האולימפיים הראשונים שהיו, כאמור, בשנת 776 לפנה"ס.

על־כן, מבול זה התרחש בשנת 2376 לפנה"ס, כ־270 שנה לפני שנת המבול בתנ"ך.29

אמנם, הכרונולוג מרקוס טרנטיוס וארו30 (Marcus Terentius Varro) העריך בעת שכתב את חיבורו הכרונולוגי בשנת 37 לפנה"ס, כי המבול של אוגיגוס התרחש כ־2,100 שנים לפניו. ע"כ, יש חוקרים המייחסים לו את הקביעה כי שנת המבול של אוג'יגס הייתה בשנת 2137 לפנה"ס, שנה השונה משנת המבול עפ"י התנ"ך בכ־33 שנים בלבד.

אך, וארו לא טען לתיעוד היסטורי והעלה השערה בלבד שהייתה במידה רבה דעת יחיד בין חכמי יוון ורומי. כך, למשל, קדם לו אפלטון בתיאור המבול של אוגיגוס אותו ייחס לשנת 9500 לפנה"ס. אפלטון הקדים בדור אחד או אף היה בן־דורם של כוהני בית שני מתקופת אלכסנדר הגדול ולכן ברור לכול כי הם לא יכלו להיעזר בשנת המבול של אוגיגוס, או בזו הנובעת מסיפורי מבול נוספים, כדי להעריך מתי הייתה שנת הבריאה.

אם כך, עלינו להגיע למסקנה כי צירוף שנות הלידה מאדם עד נח עם גילו של נח בתחילת המבול המקראי, לא יכול היה לשמש את חז"ל כדי לחשב ולקבוע את שנת הבריאה.

אלא שבכך, כמובן, לא נסתתמו תקוותינו להמשיך לנסות ולהבין כיצד קבעו כוהני בית שני את שנת הבריאה:

התנ"ך מוליך אותנו קדימה עם סדר שנים רצוף מהמבול עד ללידת אברם ובסה"כ 1,948 שנים אחרי בריאת אדם, ומשם עד ליציאת מצרים, אירוע שעל־פי מניין השנים בתנ"ך התרחש 2,448 שנה אחרי בריאת אדם, או, על־פי גרסת המסורה, בדיוק 500 שנה אחרי לידת אברם.

לא נותר לנו אלא לבחון האם יש בידינו תיעוד היסטורי בלתי תלוי המאפשר לטעון כי כוהני הבית השני בתקופת המכבים ידעו לקבוע כמה שנים לפניהם התרחשה יציאת מצרים?

ואולי הם יכלו להיעזר דווקא בסיפור עשר המכות שנפלו על המצרים באמצעות תיאורם במסמכים אחרים המאפשרים, כך קיוו, תיארוך היסטורי בתחום של שנה־שנתיים של מאורעות שקדמו לשנת יציאת מצרים?

וליקובסקי31 הציע להיעזר במסמך "פפירוס איפוור" כהוכחה לאמיתות סיפור יציאת מצרים. "פפירוס איפוור", הוא פפירוס מצרי עתיק, שהיה תחילה מתוארך לסוף המאה ה־13 לפנה"ס, מסמך שמצרים מתוארת בו כמוכת אסונות טבע קשים עם מרד העבדים במושליהם. כיום חוקרים רבים הגיעו למסקנה כי הוא נכתב מאות שנים קודם לכן, בסוף השושלת ה־12, מאות שנים לפני שנת עשר המכות. למרות זאת, בספרות העממית אימצו את המסמך כאסמכתא היסטורית לקיום סיפור יציאת מצרים, הן משום תיאור המרד והן משום התיאורים של "הנהר שהוא דם" ושל "גירוש הזרים ממצרים" המופיעים בו.

בספרות המחקרית אנו נמצא גם השערה נוספת לפיה כל עשר המכות הן תופעות טבע המתלוות להתפרצות געשית גדולת ממדים - ההתפרצות המינואית שהתרחשה בים האגאי באי סנטוריני ושהשפעתה הורגשה היטב במצרים. אולם גם לגבי התפרצות זו שיש המשייכים אותה לעשר המכות המתוארות בספר שמות, התרחשה לדעת החוקרים בין המאות ה־17 וה־16 לפנה"ס, כמה מאות שנים לפני יציאת מצרים של הלוח העברי.32 אך מאחר שאפילו המאה שבה התרחשה ההתפרצות אינה ידועה בוודאות לחוקרים, על אחת כמה וכמה לא ידועה השנה עצמה. גם "פפירוס איפוור" אינו מספק, בכל דרך שהיא, נקודת אחיזה ממנה ניתן להחסיר את מספר השנים המקראיות של יציאת מצרים ולהגיע לשנת הבריאה.

איור 12: פפירוס איפוור המתוארך למאות ה־17 וה־16 לפנה"ס.

לא זו בלבד אלא שבנוסף, יש מדענים הטוענים שאירוע יציאת מצרים כלל לא התרחש בשנים שטוען המקרא כאילו התרחש. ולכן, עדיין אין בידינו שנה היסטורית של אירוע, שקבע מסמך היסטורי בלתי תלוי, ציון זמן שממנו נוכל להבין כיצד יכלו כוהני בית שני לצעוד לאחור 2,448 שנים מיציאת מצרים כדי לקבוע מהי שנת הבריאה.

ראוי לציין כי ספר היובלים שהחוקרים משערים שנכתב במאה ה־2 לפנה"ס מונה גם הוא מספר שנים דומה, 2,450, מן הבריאה ועד ליציאת מצרים השונה רק בשנתיים מן המספר של 2,448 דלעיל. מספר שנים זה של 2,450 שבו מסתיים מניין השנים של ספר היובלים, מתקבל שם גם מתוך האמונה, שהיא בבסיס ספר יובלים זה, לפיה הכרונולוגיה של העולם מתחלקת ליובלים בני 49 שנים ושהאירוע המרכזי של יציאת מצרים ומתן תורה, שהוא, כאמור, האירוע האחרון המתואר בספר, התרחש לאחר שנשלמו 50 יובלים כאלה. מספר מאגי של יובלים: חצי מאה, המשתלב היטב עם תמונה מאגית מרכזית אחרת שעליה נרחיב את הדיבור בפרק השני.

אך, אין באמונה זו כדי לתארך את שנת הבריאה כי לכרונולוגים דרושה לשם כך קביעת השנה לאירוע בסקאלה היסטורית בלתי תלויה.

העובדה כי איננו יכולים לקבוע באופן בלתי תלוי את שנת יציאת מצרים, אינה צריכה לרפות את ידינו במשימתנו להבין את הדרך בה נקבעה שנת הבריאה, כי שלא כמו ספר היובלים, התנ"ך ממשיך לספק לנו ממצאים כרונולוגיים גם מעבר ליציאת מצרים. נחלוף יחדיו על־פני כל הדורות ממשה ועד לשלמה המלך ונמצא כי על־פי התנ"ך בית המקדש הראשון נבנה על־ידיו 2,928 שנים אחרי בריאת אדם. מספר זה של 2,928 שנים מקובל על כל חוקרי התנ"ך היהודים מאז המאה השנייה לספירה, שבה מפורט הסיכום הראשון של הכרונולוגיה של התנ"ך בספר סדר עולם רבה33 המיוחס לתנא רבי יוסי בן חלפתא.

בהתאם לסדר האירועים המתואר בתנ"ך, שלמה המלך החל את בנייתו של הבית הראשון על הר הבית בירושלים בשנה הרביעית למלכותו. הוא החל את מלכותו לאחר שירש את הכתר של דוד המלך, אשר שנות מלכותו הסתכמו ב־40 שנה, מתוכן, בשבע השנים הראשונות, הייתה חברון עיר מלכותו. ירושלים נכבשה, על־כן, על־ידי דוד והפכה לראשונה לבירת ממלכת יהודה 37 שנים לפני שהחל שלמה בבניית בית ראשון.

דהיינו, 2,891 שנה אחרי בריאת אדם לאחר שנפחית 37 מ־2,928 (ר' להלן הפסוקים מן התנ"ך).

ואכן על־פי המסורת היהודית, בהתבסס על התנ"ך, הר הבית נכבש על־ידי דוד המלך בשנת ב' אלפים, תתצ"א ממולד אדם (2891, לפי "סדר עולם רבה") ושנה לאחר מכן הפך דוד למלך של כל שבטי ישראל.

העיר ירושלים הפכה, אם־כן, להיות בירת העם היהודי החל משנת ב' תתצ"ב = 2892 למניין הבריאה ממולד אדם.

נקיים עתה אתנחתא קלה מכוהני בית המקדש בתקופת בית שני, אליהם נחזור עוד מעט קט ונעבור היישר אל שנות ה־90 של המאה ה־20.

ממשלת ישראל חיפשה דרכים להדגיש בפני אומות העולם שהעיר ירושלים שימשה כבירת דוד המלך כבר לפני כשלושת אלפים שנה, עובדה המקנה לעיר מעמד של אחת הבירות הקדומות ביותר ומבליטה את הקשר בן אלפי השנים שבין העם היהודי לבירתו ירושלים.

אין דרך טובה יותר להביא עובדה זו לתודעת אומות העולם מאשר לציין עם ראשי המדינות בתבל יובל מרשים שכזה ברוב עם ועדה.

הממשלה פנתה, אם־כן, להיסטוריונים וביקשה מהם לדעת מתי ימלאו 3,000 שנה לעיר ירושלים כבירת עם ישראל.

ישבו ההיסטוריונים על המדוכה וחיפשו אירוע היסטורי המתועד במסמכים בלתי תלויים שהתרחש סמוך לתקופת ממלכות דוד ושלמה.

המסמך שהם הוציאו מתחת ידם היה מושתת כולו על הסכמה מדעית כמעט מקצה אל קצה: המאורע ההיסטורי שניתן לתארך בקירוב רב הוא מלחמת המלך רחבעם בשנה החמישית למלכותו בצבא המצרי בראשות המלך פרעה־ששנוק־הראשון הוא המלך התנ"כי שישק. במלחמה זו הביסו הגייסות המצריים את לוחמי ישראל בקרב מכריע ליד מגידו, שנהרסה באותו הקרב. שרידים ארכיאולוגיים מקרב זה נתגלו בתל מגידו ושנת הקרב נקבעה על־פי כתובות מצריות, ללא קשר לתנ"ך, כשנת 924 לפנה"ס.34 סיפור זה של מלחמות שישק במלך רחבעם, הכולל את כיבוש ירושלים, מתואר הן בספר דברי הימים:

"וַיַּעַל שִׁישַׁק מֶלֶךְ-מִצְרַיִם, עַל־יְרוּשָׁלִַם, וַיִּקַּח אֶת־אֹצְרוֹת בֵּית־יְהוָה וְאֶת־אֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ, אֶת־הַכֹּל לָקָח; וַיִּקַּח אֶת־מָגִנֵּי הַזָּהָב, אֲשֶׁר עָשָׂה שְׁלֹמֹה. וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם תַּחְתֵּיהֶם, מָגִנֵּי נְחֹשֶׁת – דברי הימים ב' יב.

והן במקור ההיסטורי המקביל לסיפור המלחמה התנכי:

סיפור הניצחון מצוי בכתובת המוקדשת לציון הישגיו של פרעה ששנוק הראשון, המזוהה, כאמור, עם שישק התנ"כי, שנמצאה במקדש אמון ליד העיר לוקסור שבמצרים.

החוקרים שהכינו את המסמך עבור ממשלת ישראל, הגיעו למסקנה שבאמצעות התאמת האירועים המתוארים בתנ"ך ובמקדש אמון, ניתן לחשב עתה את מספר השנים מאז הפכה ירושלים לבירת העם היהודי ועד היום:

אם מפחיתים 5 שנים של שנות מלכותו של רחבעם (מלכים א פרק י"ד, כ"ה: "וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַחֲמִישִׁית, לַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם; עָלָה שושק (שִׁישַׁק) מֶלֶךְ-מִצְרַיִם, עַל־יְרוּשָׁלִָם") וממשיכים ומפחיתים 40 שנה של מלכות שלמה (דברי הימים ב פרק ט, ל: "וַיִּמְלֹךְ שְׁלֹמֹה בִירוּשָׁלִַם עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל, אַרְבָּעִים שָׁנָה"), ולבסוף מפחיתים עוד 33 שנים מתוך שנות מלכותו של דוד מאז הפך את ירושלים לבירה אחרי שכבש את העיר מידי היבוסים (מלכים א, פרק ב יא: "וְהַיָּמִים, אֲשֶׁר מָלַךְ דָּוִד עַל־יִשְׂרָאֵל, אַרְבָּעִים, שָׁנָה: בְּחֶבְרוֹן מָלַךְ, שֶׁבַע שָׁנִים, וּבִירוּשָׁלִַם מָלַךְ, שְׁלֹשִׁים וְשָׁלֹשׁ שָׁנִים"), ובסה"כ 79 שנים, מגיעים למסקנה שירושלים היא בירת העם היהודי מאז שנת 1003/4 לפנה"ס. כך סיכמו מדעני מדינת ישראל במסמך אותו הגישו לממשלת ישראל.

איור 13: הכתובת במצרים על המלך שישק

וביום ה־4 בספטמבר 1995, ט' באלול התשנ"ה, הוציאה רשות הדואר סדרה של בולים לרגל פתיחת חגיגות שנת ה־3000 של העיר ירושלים מאז הפכה לעיר דוד:

איור 14: מעטפת הבול לרגל חגיגות 3,000 שנה לירושלים

מאותו היום ואילך החלה סדרה ארוכה של טקסים בכנסת ישראל ובעיר ירושלים וחגיגות ה־3000 היו לאירוע הממלכתי והעירוני המרכזי של שנות ה־90 במדינת ישראל.

אין חולק על עובדה זו של החגיגות מטעם הממשלה להן היו שותפים כל שריה ובכללם השרים מטעם המפלגות הדתיות הציוניות.

במקביל, באותה המידה, אין חולק על העובדה כי על־פי התנ"ך, כמפורט לעיל, הפכה ירושלים לבירת המלך דוד אחרי שזו נכבשה מידי היבוסים, 2,891 אחרי בריאת אדם.

על־כן, על־פי התנ"ך השנה בה החלו החגיגות, הייתה צריכה להיות שנת 5891 ( = 2891 + 3000) אחרי שנת בריאת העולם.

אולם, אם נסתכל על צידי החותמת של יום הופעת הבולים הרשמיים של המדינה לרגל פתיחת אירועי שנות ה־3000 נבחין כי התאריך הוא, כפי שציינו עיל, 4.9.1995, ט' באלול ה תשנ"ה, כלומר השנה העברית היא שנת 5755/6 לבריאת העולם.

הפרש של 135/6 שנים.

אילו הייתה בידי דוד המלך הכרונולוגיה התנ"כית עד לימיו כפי שהיא מצויה כיום בידינו, הוא היה מגיע לכלל מסקנה ששנת בריאת העולם הייתה בהכרח שונה מזו שלנו. לא בשנה או שתיים אלא בלמעלה מ־135 שנה.

ממשלת ישראל התעלמה, על־כן, בהחלטתה זו מן הכרונולוגיה של הלוח העברי!!

ועתה נשוב אל כוהני בית המקדש השני בתקופת אלכסנדר הגדול. ומדוע דווקא אל כוהנים אלה? משום שכל סיפורי התנ"ך בגרסה שבידינו מסתיימים לפני תקופתם של הכוהנים ובניגוד לדוד המלך הם כבר יכלו מבחינה היסטורית לקרוא עליהם בספר הספרים שבידיהם.

לצורך הדיון, אנו נצא מנקודת הנחה שלהם לא היה מידע בלתי תלוי ממקורות מצריים על השנה בה התרחש הקרב במגידו. כל שהם יכולים היו לעשות אם כן כדי לדעת מתי הייתה שנת בריאת העולם, הוא להמשיך ולמנות את השנים על־פי התנ"ך עד לסוף גלות בבל, עד לימי עזרא ונחמיה.

על־פי המקורות התנ"כיים בית המקדש הראשון עמד על תילו 410 שנים וגלות בבל ארכה 70 שנה. חנוכת בית המקדש השני הייתה, ע"כ, 3,408 שנים אחרי בריאת אדם,35 שהיא שנת 352 לפנה"ס (טבלה 1). אלכסנדר הגדול כבש, כאמור, את ארץ ישראל מידי הפרסים בשנת 333 לפנה"ס. באותה השנה הוא פגש את יידוע ואת גביהא בן פסיקא שהגנו על אחיהם היהודים בפני טענותיהם של יתר העמים ובעיקר השומרונים בוויכוחים שנערכו בפניו.

אילו היו גביהא בן פסיקא ויידוע הכהן מאמינים ששנת בריאת העולם ממולד אדם היא זהה לזו המקובלת על היהדות כיום, דהיינו שנת 3760 לפנה"ס, ואילו היה בידיהם ספר הספרים עם הכרונולוגיה המתארת את סדר האירועים כפי שמקובל עלינו כיום, הם היו נתקלים בבעיה קשה:

עפ"י ספר הספרים חלפו 3338 שנים מבריאת העולם ועד שנחרב בית ראשון, כלומר, אם בריאת העולם ממולד תוהו (שנה לפני מולד אדם) הייתה בשנת 3761 לפנה"ס הרי שחורבן הבית הראשון היה בשנת 422 לפנה"ס.

89 שנים בלבד לפני שפגשו את אלכסנדר הגדול.

עפ"י התנ"ך נחנך בית המקדש השני 70 שנה מאוחר יותר, סמוך לעליית עזרא ונחמיה לארץ ישראל. 19 שנה לפני המפגש עם אלכסנדר הגדול.

הם יכולים היו, אם־כן, לזכור את חנוכת בית שני מימי בחרותם.

אך, סדר זמנים זה עמד בניגוד מוחלט לחוויותיהם – הם היו יודעים על גופם כי הכרונולוגיה בתנ"ך שגויה וכי בבניית בית שני החלו רק אלה שחיו לפחות חמישה דורות לפניהם.

אלכסנדר הגדול שטח בפני היהודים את שאלותיהם המתריסות של יתר העמים ובעיקר השומרונים בוויכוחים שנערכו בפניו, בהן כאלה המתייחסות לבריאה. מסכת "תמיד" מפרטת את השאלות ובולטת בהן חסרונה של השאלה: מתי נברא העולם? הוא הסתפק בשאלות על סדר הבריאה דוגמת השאלה האם האור נברא לפני החושך או שמא החושך לפני האור. או, האם המרחק אל מרכז הרקיע מעל לראשיהם נברא כשהוא קצר מן המרחק לקצה מזרח או לקצה מערב.

אילו נשאלו על שנת הבריאה לא הייתה דרך בה יכלו להסביר לאלכסנדר הגדול כי זו הייתה השנה המקובלת כפי שהיא מקובלת כיום.

ואכן, הנוצרים הקתולים, שבמאה ה־16 לספירה כבר אימצו רובם ככולם את גרסת המסורה של התנ"ך, הבינו את בעיית אי־ההתאמה בין האירועים ההיסטוריים דוגמת חורבן בית ראשון לבין הכרונולוגיה של סדר עולם רבה. הבנה זו הביאה לכך שהם לא קיבלו עליהם במקביל את שנת הבריאה של היהדות.

ניוטון שהיה, כאמור, נוצרי אדוק, לא פקפק בגישתו המדעית ובאמונתו הדתית בצורך להגיע לשנת הבריאה על בסיס הכרונולוגיה של התנ"ך. אולם, זאת עשה רק על־ידי מציאת נקודת מפגש בין אירועים היסטוריים שתאריכיהם ידועים לבין הסיפור התנ"כי.

לגביו, האירוע ההיסטורי המתועד ביותר המתואר גם בתנ"ך, הוא סיפור הכיבוש של ירושלים על־ידי נבוכדנצר ושריפת בית המקדש.

לאחר ניתוח המידע ההיסטורי על מלכי בבל שהתבסס גם על עבודותיו הכרונולגיות של תלמי, מגדולי האסטרונומים של העת העתיקה (איור 13) בספרו "האלמגסט",36 ואף־על־פי שלא חסך את שבטו מהדרך בה קבע תלמי את המיקומים של כוכבי הרקיע, הגיע ניוטון למסקנה שחורבן הבית התרחש בשנת 588 לפנה"ס. מאידך גיסא, אירוע זה, על־פי התנ"ך, התרחש, כפי שמציין ניוטון, בשנה ה־11 למלכותו של צדקיהו.

איור 15: קלאודיוס פטולמיוּס (Ptolemaeus)‏ (100~ - 170~ לספירה), המקובל כגדול האסטרונומים מן המאה השנייה לספירה ועד לקופרניקוס, וקפלר ומחבר האלמגסט על יסודות האסטרונומיה.

וניוטון מסכם את מחקרו זה במילים: "וכל הפירוט לעיל מוביל למסקנה ששנות מלכותם של יהויכין, צדקיהו ונבוכדנצר נראות כמוגדרות היטב וכך ניתן לחבר בין הכרונולוגיה של היהודים המפורטת בברית הישנה לבין האירועים ההיסטוריים המקובלים על המדע."

אילו ניוטון היה מתבקש על־ידי האקדמיה המלכותית באנגליה לקבוע גם מתי הפכה ירושלים לבירתו של המלך דוד, הוא היה יוצא מנקודת החיבור הזו של שנת BC‏ 588‏37 וסופר לאחור את השנים המופיעות בתנ"ך, כפי שנהגו בוועדה המייעצת לממשלת ישראל שיצאה גם היא מנקודת חיבור אחרת בין ההיסטוריה לבין התנ"ך הלוא היא, כאמור, נקודת החיבור של הקרב על מגידו.

ניוטון וממשלת ישראל היו מגיעים לאותה המסקנה – השנה הראשונה למלכותו של דוד על ירושלים שונה בכ־135 שנה מזו של הלוח העברי.

קדם לניוטון בכיובל שנים האסטרונום וחוקר התנ"ך, נוצרי אף הוא. בשם יוסף סקליגר, אשר בשנת 1583, שנה לאחר המעבר באיטליה מהלוח היוליאני38 ללוח הגרגוריאני,39 פרסם גרסה משלו לכרונולוגיה של התנ"ך. יוסף סקליגר זכה למקום של כבוד בהיסטוריה של המדע בזכות יצירת סקאלת הזמן הידועה בשם "מספר היום היוליאני" (Julian Day Number, על־שם אביו יוליוס) המשמשת עד היום באסטרונומיה לקביעת הזמן האוניברסלי של אירועים אסטרונומיים.40

הגרסה שלו לקביעת השנים של האירועים התנ"כיים דומה מאוד לכרונולוגיה של "סדר עולם רבה" כאשר שני ההבדלים הבולטים הם תחילה הקביעה שבין לידת אברהם לבין יציאת מצרים חלפו 505 שנים ולא 500 שנה.

קביעה זו מתבססת על הנחתו שעל־פי המסורה נכנס אברם לארץ ישראל בהיותו בן 75 מחד ("וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו יְהוָה וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט וְאַבְרָם בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה בְּצֵאתוֹ מֵחָרָן." בראשית י"ב ד), ומאידך גיסא, שחלפו 430 שנה מן הכניסה לארץ ישראל ועד ליציאת מצרים ("וַיְהִי, מִקֵּץ שְׁלֹשִׁים שָׁנָה, וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה; וַיְהִי, בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, יָצְאוּ כָּל־צִבְאוֹת יהוה מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם." בראשית י"ב מ"א).

איור 16: יוספוס יוסטוס סקליגר (1540 - 1609)

ובסך הכל, עפ"י סקליגר, חלפו 2,453 שנה מאדם ועד ליציאת מצרים ולא 2,448 שנים כמקובל על־פי "סדר עולם רבה". נוסיף כי גם במקורות יהודיים שקדמו ל"סדר עולם", דוגמת הכרונולוגיה של יוסף בן מתתיהו, שבספרו "קדמוניות היהודים" הוא מסכם במאה הראשונה לספירה: "מאדם למבול 1656, מהמבול עד לדת אברהם 292, מלידתו עד יציאתו מחרן 75, מיציאתו מחרן ועד ליציאת מצרים 430."41 ובסה"כ 2,453 שנה. זו הייתה גם דעתם של מחברי כרונולוגיה רבים אחרים, בניגוד ללוח העברי המקובל כיום.

מספר זה של 2,453 הגדול ב־5 שנים מן המקובל כיום ביהדות מתאים במדויק לחישוב האסטרונומי שלנו והוא יוסבר בהמשך בפרק השני.

18 שנים נוספות מבדילות בין 410 השנים שעל־פי "סדר עולם רבה" חלפו מחנוכת בית ראשון ועד לשנת חורבן הבית לבין החישוב המקביל בכרונולוגיה של סקליגר.

יוספוס סקליגר, כפי שנהג גם ניוטון לאחריו, לא הטיל ספק בכך כי הדרך לקביעת שנת הבריאה חייבת הייתה לעבור דרך נקודת מפגש של אירוע המתועד בספרי ההיסטוריה שלפיהם שנת חורבן בית ראשון הייתה, עפ"י החישובים בדורו, בשנת BC‏ 588. כך הגיע לשנת הבריאה של BC‏ 3949:

588 + (410+18) + 480 + 2453 = 3949

או 188/9 שנים לפני שנת הבריאה המקובלת ביהדות.

שנת בריאה זו קרובה כדי 51 שנה לשנת הבריאה של איזיק ניוטון שעמל על חישוב השנים אף הוא עפ"י המסורה והגיע, כאמור, לשנת בריאה של 4000 לפנה"ס.

אמנם, בניגוד להסכמה בקרב היהודים הקיימת היום ביחס לשנת הבריאה, הרי שהנוצרים הקתולים לא קיבלו כאיש אחד את חישוביהם של סקליגר ושל ניוטון ביחס לשנת הבריאה על־פי המסורה, כפי שטבלה 2 מעידה על מחלוקות דומות ביחס לתרגום ליוונית, דהיינו. "תרגום ה־70". ולדוגמה, מאז המאה ה־17 ועד למאה ה־20 הייתה מצורפת לתנ"ך הכרונולוגיה של הבישוף ג'יימס אשר (James Ussher).42 תנ"ך זה היה בשימוש הנוצרים של העולם המערבי, והיה מחולק חינם בכל בתי המלון בעולם המערבי. שנת הבריאה אליה הגיע הבישופ עפ"י חישוביו המבוססים אף הם על הכרונולוגיה של התנ"ך, הייתה השנה BC‏ 4004.43 אך, למרות ההבדל בשנת הבריאה, הכרונולוגיה של הבישופ הייתה דומה בדרישתה הבסיסית לכרונולוגיות של ניוטון וסקליגר בכך שהיא עמדה על כך שכל החישוב חייב להתאים לנקודת החיבור של שנת חורבן בית ראשון עפ"י הממצאים ההיסטוריים אותה העמיד על שנת 586 לפנה"ס כמקובל היום.

לעומתו, איש המדע לייטפוט (Lightfoot) אשר היה שותף לבישופ אשר (Ussher) בחלק מניתוחיו הכרונולוגיים, הציב את שנת הבריאה לשנה BC‏ 3929. ניתן להיווכח, על־כן, כי לייטפוט אימץ את הניתוח הכרונולוגי של "סדר עולם רבה" אשר מנה 3338 שנים בין בריאת העולם לבין חורבן בית ראשון. הוא רק הוסיף למספר זה 5 שנים מכניסת אברם לא"י ועד ליציאת מצרים כפי שעשו זאת, כאמור, סקליגר וניוטון בדומה לחוקרים יהודים מהעת העתיקה והעמיד את הפרש השנים בין הבריאה לחורבן בית ראשון על 3,343 שנים.

לייטפוט הציב אף הוא את שנת חורבן הבית על־פי ספרי ההיסטוריה לשנת 586 לפנה"ס ואם נוסיף לשנה זו 3,343 שנים, נגיע לערך שהוא הציב כשנת הבריאה.

אייזיק ניוטון, סקליגר, בישופ אשר, לייטפוט וממשלת ישראל, אותה ממשלה שאימצה את חגיגות ה־3000 של ירושלים, מסכימים כולם – אין כל צידוק היסטורי לשנת הבריאה של הלוח העברי. אם־כך, נותרת השאלה כיצד קבעו בלוח העברי את שנת הבריאה על בסיס הכרונולוגיה של התנ"ך?

האם מתוך טעות בקביעה ההיסטורית של שנת חורבן הבית? ואם התשובה לכך היא חיובית - מה היה הגורם לטעות זאת?

בפרק הבא אנו נַראה כי חז"ל שקבעו את שנת הבריאה, עשו זאת בכלים המדעיים ביותר שעמדו לרשותם. הם לא היו מוכנים להתבסס על נתון היסטורי שהיה שנוי במחלוקת בתקופתם המתייחס לאירוע זה או אחר המוזכר בתנ"ך. לגביהם מהלכי כוכבי הלכת, השמש והירח המשייטים בביטחה בשמי הבורא, הם המפתח לחישוב מתי נברא העולם ומתי היה חורבן בית ראשון.

אנו נציג בעבודתנו את ההבנה המקובלת של חז"ל ומחברי הכרונולוגיה של התנ"ך שהתבססה על מיקום המאורות הגדולים, השמש והירח, בעת היבראם. מתוך חישובים אסטרונומיים מעוררי התפעלות של מחברי הכרונולוגיה שהתבססו על הידע שבתקופתם, נראה כיצד הם קבעו על־פי תנועות שמימיות אלה את שנת הבריאה. לא זו בלבד, אלא ניווכח כי כך נהגו מחברי התנ"ך גם ביחס לתיארוך מאורעות אחרים לאורך הסיפור התנ"כי שכוונו על־ידיהם מתוך רצון להבטיח שהאירועים המרכזיים יתרחשו מבחינה אסטרונומית כבמעשה הבריאה.

27 למניין השטרות אנו מקדישים פרק בפני עצמו, הפרק השלישי, בו אנו דנים בשאלה האם היא החלה בשנת 313 או 312 לפנה"ס.

28 ר' הגדרתו בפרק הרביעי.

29 במאה ה־18 הציב החוקר האנגלי יהושפט אספין את שנת מבול זה ל־1764 לפנה"ס.

30 Varronian chronology, 1st century BC

31 עמנואל וליקובסקי (1950).

32 עפ"י שנות הבריאה אליהן הגיעו סקליגר, ניוטון, לייטפוט ובישופ אשר, יציאת מצרים הייתה במאה ה־16 לפנה"ס.

33 יוסף בן חלפתא, המאה השנייה לספירה.

34 http://www.mfa.gov.il/MFA/MFAArchive/1990_1999/1993/6/JERUSALEM

%203000-%20When%20did%20King%20David%20conquer%20Jerusa

35 ופירוט החישוב הוא עפ"י התנ"ך בגרסת המסורה, חלפו, כאמור, 2,891 שנים מן הבריאה ועד להכרזת העיר ירושלים כבירת ישראל ובנוסף חלפו 33 שנים בהן מלך דוד המלך בירושלים ובית המקדש הראשון נבנה בשנה הרביעית למלכותו של שלמה, אשר ע"כ שנת חנוכת בית שני היא 3408 = 2891+33+4+410+70.

36 אנו ניעזר בספר זה פעמים אחדות בחישובים האסטרונומיים של העת העתיקה עפ"י נתוני היסוד המופיעים בו.

37 נדגיש כי ההבדל בין ניוטון להיסטוריונים של היום בקביעת השנה של חורבן בית ראשון עומד על 2 שנים בלבד.

38 הלוח היוליאני הוא הלוח בו אורך השנה שווה ל־365.25 יום ולכן בכל מחזור של 4 שנים ישנן 3 שנים בנות 365 יום כל אחת ואילו השנה הרביעית היא בת 366 יום אורך שנה המושג ע"י הוספת יום לחודש פברואר מ־28 ל־29 יום. יתר חודשי השנה בה הם: ינואר עם 31 יום, מרס 31, אפריל 30, מאי 31, יוני 30, יולי 31, אוגוסט 31, ספטמבר 30, אוקטובר 31, נובמבר 30 ודצמבר 31. בשנים שלפני הספירה ניעזר בתיארוך של הלוח היוליאני אילו היה קיים, לוח המקבל את הכינוי "הלוח היוליאני הפרולפטי". נחזור ונגדיר את הלוח הגרגוריאני והיוליאני להלן.

39 הלוח הגרגוריאני הוא הלוח האזרחי, שהחליף את הלוח היוליאני במרבית אומות העולם ואורכו נקבע ל־365.2425 יום הארוך מאורך השנה הממוצעת האמיתי בכמחצית הדקה בלבד. זאת משיגים ע"י הכלל בו בכל מאה שנים במחזור של 400 שנה פברואר הוא בן 28 יום (ולא 29 כצפוי) להוציא את השנים שחלוקתן ב־400 תיתן מספר שלם. כך למשל, בשנים 1700, 1800, ו־1900 פברואר היה בן 28 ימים ואילו בשנת 2000 הוא בן 28 ימים. השימוש בערכי הלוח הגרגוריאני אילו היה קיים לפני ה־15באוקטובר 1582 יכונה אף הוא כשימוש בלוח הגרגוריאני הפרולפטי.

40 המעבר מאורך השנה היוליאנית (על־שם יוליוס קיסר ויש אומרים על־שמו, יוסטוס, אביו של סקליגר), שהיא, כאמור, בת 365 הימים ו־6 שעות, לאורך השנה הגרגוריאנית הקצרה ממנה ב־10 דקות ו־48 שניות, הביא את סקליגר למסקנה כי לא ניתן להסתפק בציון התאריך בשנה של אירוע אסטרונומי, במיוחד כאשר חלק מאומות העולם נשאר נאמן ללוח היוליאני. ציון התאריך של אירוע אסטרונומי שהתרחש לפני מאות שנים יגרום לאי ודאות משום שכל 400 שנה נצבר הפרש של שלושה ימים בין הזמנים הנקבעים על-פי תאריכים זהים בשני הלוחות.

יוסף סקליגר הגה רעיון פשוט ביותר שבאמצעותו ניתן להתגבר על בעיה זו: במקום לציין את תאריך האירוע האסטרונומי, או במקום למנות את השנים שחלפו מנקודת מוצא וציון התאריך, יש למנות את הימים, השעות וחלקי השעה מנקודת מוצא נתונה וכך לקבוע את "מספר היום היוליאני" (Julian Day Number) ללא תאריך.

נקודת המוצא שלו נבחרה כנקודת התחלה של 3 מחזורים מרכזיים הקיימים בלוחות שונים:

1. המחזור של הלוח היוליאני שבו בכל 28 שנה חוזר התאריך לאותו היום בשבוע.

2. המחזור הקרוי המחזור המטוני בן 19 השנים שבבסיס הדמיון בין 235 חודשי ירח ממוצעים לבין 19 שנות חמה.

3. מחזור המיסים בן 15 השנים שהנהיג הקיסר הרומאי דיוקלטיאנוס החל משנת 298 לספירה, ויש המונים את מחזור המיסים החל מ־1 בספטמבר 327 לספירה כמחזור אותו הנהיג הקיסר קונסטנטינוס הגדול.

בשנת 525 לספירה Anno Domini שהנהיג הנזיר דיוניסיוּס אקסיגוס (Dionysius Exiguus), הוא קבע גם כי שנת לידתו של ישו היא 1 לספירה (1 AD) וכי שנה זו היא תחילתו של מחזור מטוני חדש בן 19 השנים. הוא גם קבע כי בשנה 1 לספירה הייתה השנה ה־9 למחזור השמש בן 28 השנים.

יוסף סקליגר שאימץ את חישוביו של דיוניסיוס כפי שעשו כל קודמיו, חישב ומצא שהשנה הראשונה של כל 3 המחזורים לעיל היא שנת BC‏ 4713 והוא קבע כי היום היוליאני יהיה שווה ל־0 בצהרי־היום של ה־1 בינואר של שנה זו בלוח הפרולפטי היוליאני (הכינוי ללוח היוליאני בן 365.25 יום בממוצע לשנה, אילו היה קיים גם בכל אלפי השנה לפנה"ס). היה זה האסטרונום הבריטי הנודע הרשל אשר לקראת סוף המאה ה־18 ניסח את הכללים לשימוש היום היוליאני באסטרונומיה כאשר שעת הצהרים נקבעה על־פי צהרי העיר אלכסנדריה. רק בסוף המאה ה־19 נקבע כי צהרי היום היוליאני מוגדרים על־פי קו האורך של גריניץ'. ולדוגמה, בצהרי ה־1 בינואר שנת 2023 בלוח הגרגוריאני יהיה מספר היום היוליאני שווה ל־2459972 בסקלת הזמן־האוניברסלי (UT).

41 ח.י. בורנשטיין, תרפ"א.

42 (J. Ussher, The Annals of the World iv (1658

43 פירוט מלא של הכרונולגיה שלו ניתן למצוא בכתביו של הגיאוגרף והכרונולוג הבריטי יהושפט אספין (Jehoshaphat Aspin) שהתפרסמו במחצית הראשונה של המאה ה־19. יחד עם זאת, רבים הם הטוענים כיום כי חישוביו היו מוטים ונועדו להבטיח ששנת לידתו של ישו, BC‏ 4, הייתה בחלוף 4,000 שנה מן הבריאה. אנו נרחיב בעניין התאמה זו של מספר שלם של אלפי שנה בעמוד 174, בדיון על המיליינאליזם ביהדות, ובנצרות.