המלך הסקרן

לפני הרבה שנים חי מלך מאוד-מאוד עשיר, שהיו לו ארמונות מפוארים וגדולים. בכל מדינה שבה שלט היו לו כסף וזהב למכביר. את הונו לא היה אפשר לאמוד: סוסי מרוץ יקרים, משרתים, משרתות, יועצים לכל דבר וצבא חזק שסר למרותו. הארמונות שלו היו מבריקים ונקיים כל כך, שמספרים שאם נפל סבון על הרצפה, הסבון היה מתנקה. מובן שהיו לו שפים שבכל יום הכינו לו אוכל אחר על פי רצונו, ואנשי בידור שערכו בעבורו הופעות פרטיות בכל ערב.

ועם זאת המלך לא היה מרוצה מחייו, משהו היה חסר לו. הוא הרגיש משועמם, הכול בא לו בקלות, ולכן קרא ליועץ הבכיר שלו ואמר לו, "תראה, אני לא מרוצה מחיי."

"מה חסר לך, אדוני המלך?"

"ברצוני לדעת כמה דברים שאין לי עליהם תשובה."

"כן, אדוני המלך, ומה הם?"

"ראשית, ברצוני לדעת אם בני עמי מכירים אותי ויודעים מי המלך שלהם. שנית, ברצוני לדעת מי השף הכי טוב בעולם. ושלישית, אבקש ממך לחרוט על טבעתי זו פתגם בן שש מילים, שכשמלכים ושועי עולם יקראו אותו, הם ייעצבו אל ליבם וייכנסו לדיכאון, ואילו פשוטי העם שיקראו אותו יהיו מאושרים."