המסע המופלא במכונת הזמן

מָה שֶׁתִּקְרְאוּ עַכְשָׁו, יִשָּׁמַע דִּמְיוֹנִי וְאוּלַי לֹא אֲמִתִּי, אַךְ סִפּוּר הַרְפַּתְקָאוֹת כָּזֶה, שֶׁאֲנִי שָׁמַעְתִּי מֵאָדָם מְאוֹד מְכֻבָּד וְיָדוּעַ בַּמָּכוֹן לְחֵקֶר הֶחָלָל שֶׁבְּלוֹנְדוֹן — לֹא יִתָּכֵן שֶׁאֵינוֹ אֲמִיתִי. חַיָּב לִהְיוֹת בּוֹ לְפָחוֹת גַּרְעִין קָטַן שֶׁל אֱמֶת...

הַסִּפּוּר מַתְחִיל בְּאִיּוֹ, שֵׁם מוּזָר, נָכוֹן? אַךְ בְּאַנְגְּלִיָּה הַשֵּׁם הָזָה מְאוֹד נָפוֹץ.

אִיּוֹ הָיָה יֶלֶד סַקְרָן, וְיוֹם אֶחָד הוּא גִּלָּה תַּגְלִית מַדְהִימָה…

בְּמִשְׁפַּחְתּוֹ שֶׁל אִיּוֹ הִתְהַלְּכָה שְׁמוּעָה עַל מְכוֹנַת זְמַן, שֶׁנִּבְנְתָה לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת, וְהִצְלִיחָה לִנְחֹת בִּמְקוֹמוֹת מְיֻחָדִים וּבִזְמַנִּים שׁוֹנִים. אֲפִלּוּ הִגִיעָה לִתְקוּפַת הַדִּינוֹזָאוֹרִים, לְמִצְרַיִם הָעַתִּיקָה, וְגַם טָסָה לֶעָתִיד — לְכוֹכָבִים רְחוֹקִים.

הַמַּחְשָׁבוֹת עַל הַמְּכוֹנָה לֹא עָזְבוּ אֶת אִיּוֹ. הִיא הֶעֱסִיקָה אֶת מַחְשְׁבוֹתָיו מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ. הוּא אֲפִילוּ חָלַם עָלֶיהָ בִּשְׁנָתוֹ, וְרָאָה אֶת עַצְמוֹ מַגִּיעַ לִמְקוֹמוֹת, שֶׁאַף אָדָם לֹא הִגִּיעַ אֲלֵיהֶם. הוּא הֶחְלִיט לְחַפֵּשׂ הוֹכָחָה לְאוֹתָהּ שְׁמוּעָה. אוּלַי זוֹ לֹא אַגָּדָה...

אִיּוֹ נִכְנַס לְמִשְׂרָדוֹ שֶׁל אָבִיו. שָׁם הָיְתָה מְגֵרָה, שֶׁאָבִיו, תֹּם, נָהַג לָשִׁים בָּהּ כְּלֵי כְּתִיבָה.

אִיּוֹ פָּתַח אֶת הַמְּגֵרָה. כָּל כָּךְ הַרְבֵּה פְּעָמִים פָּתַח אֶת אוֹתָהּ מְגֵרָה. כָּל כָּךְ הַרְבֵּה פְּעָמִים אָבִיו בִּקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לְהָבִיא לוֹ גִּלְיוֹנוֹת נְיָר אוֹ פְּרִיטֵי צִיּוּד שׁוֹנִים מִשָּׁם...

לְהַפְתָּעָתוֹ הָרַבָּה גִּלָּה הַפַּעַם קֻפְסַת מַתֶּכֶת קְטַנָּה, שֶׁנִּרְאֲתָה מְאוֹד יְשָׁנָה, וְעָלֶיהָ חֲרוּטִים צִיּוּרִים מוּזָרִים. הַקֻּפְסָה הָיְתָה תְּחוּבָה בְּסוֹף הַמְּגֵרָה. זוֹ פַּעַם רִאשׁוֹנָה שֶׁנִּתְקַל בָּהּ. הוּא לֹא רָאָה אוֹתָהּ מֵעוֹלָם. בְּקֹשִׁי אֶפְשָׁר הָיָה לִרְאוֹתָהּ בְּשֶׁל עֲרֵמוֹת הַנְּיָרוֹת שֶׁהָיוּ מֻנָּחוֹת עָלֶיהָ.

אִיּוֹ נִסָּה לִפְתֹּחַ אֶת הַקֻּפְסָה, אַךְ לֹא הִצְלִיחַ. לְאַחַר נִסְיוֹנוֹת מְרֻבִּים גִּלָּה אֶת הַלְּשׁוֹנִית שֶׁהָיְתָה בַּתַּחְתִּית, וְרַק צָרִיךְ הָיָה לְהָזִיזָהּ יָמִינָה.

נְיָרוֹת, מִסְמָכִים וּפְתָקִים שׁוֹנִים נֶעֶרְמוּ שָׁם בְּעִרְבּוּבְיָה. לַמְרוֹת שֶׁהָעֹמֶס הָרַב בִּלְבֵּל אוֹתוֹ, הֶחְלִיט לֹא לְוַתֵּר. "כָּל הַזְּמַן אֲנִי שׁוֹמֵעַ רְמָזִים הַנּוֹגְעִים לִמְכוֹנַת הַזְּמַן. אֲנִי חַיָּב לִבְדֹּק אִם יֵשׁ אֱמֶת בָּאַגָּדוֹת הַלָּלוּ", מִלְמֵל לְעַצְמוֹ.

צְעָקָה נִפְלְטָה מִפִּיו כְּשֶׁגִּלָּה מַעֲטָפָה מַצְהִיבָה, יְשָׁנָה מְאוֹד וּמְקֻמֶּטֶת, שֶׁעַל גַּבָּהּ מֻדְפָּס בְּאוֹתִיּוֹת זָהָב שְׁמוֹ שֶׁל אַבָּא שֶׁל סָבוֹ, סַבָּא רַבָּא, גּ'וֹן. כְּשֶׁהָפַךְ אֶת הַמַּעֲטָפָה גִּלָּה שֶׁנִּשְׁלְחָה מֵהַמָּכוֹן הַבְּרִיטִי לְאַסְטְרוֹנוֹמְיָה וְחֵקֶר הֶחָלָל, הַשּׁוֹכֵן בְּלוֹנְדוֹן.

לִבּוֹ שֶׁל אִיּוֹ פָּעַם בִּפְרָאוּת... וְהוּא פָּתַח אֶת הַמַּעֲטָפָה...

הוּא לֹא תֵּאֵר לְעַצְמוֹ שֶׁהַגִּלּוּי הַזֶּה יְשַׁנֶּה אֶת חַיָּיו...