המתוקה 2: שכנוע מתוק



פרק 1

"את מכירה מישהו שמגשים פנטזיות מיניות?" שאלה סרינה ג'יימס.

השתררה דממה. הידיים שעיסו את כתפיה הנוקשות קפאו באחת. סרינה פקחה עין אחת כדי להציץ לעברה של פיית' מלון, ששכבה על משטח העיסוי שלצדה, ואז הפנתה את ראשה כדי להביט מעבר לכתפה אל המעסה, ג'ולי סטנפורד, הבעלים של מכון היופי והטיפוח שסרינה ופיית' נהגו לבקר בו מדי שבוע.

"הוי, מתוקה, את מגשימת הפנטזיות," העירה ג'ולי ביובש. "את מוכרחה לדבר על פנטזיות מיניות בזמן שאני מעסה אותך?"

"תפסיקי לקטר ותמשיכי לעסות," רטנה סרינה.

היא עצמה את עיניה וחזרה לשכב ברוגע על מיטת הטיפולים. היא לא היתה צריכה לדבר על מה שמעסיק אותה לאחרונה. אנחה קלושה נפלטה מבין שפתיה כשג'ולי החלה שוב ללוש את שריריה.

"על פנטזיות מיניות מתאים לדבר בזמן שאני עושה מסז' לנתן טאקר," אמרה ג'ולי בקול חולמני.

פיית' צחקה. "הוא בא לכאן הרבה?"

"כן, כן. פעמיים בחודש," אמרה ג'ולי בשמחה. "ואת זה אני מוכנה לעשות חינם. אני ממש צריכה להיזהר לא לרייר לו על הגב."

"הצד הקדמי לא עדיף?"

ג'ולי ציחקקה. "הוא מרשה לי לעסות לו רק את הגב. חבל. הייתי מוכנה לשלם כדי לעסות לו את החזה."

"רק את החזה, מה?" אמרה פיית'.

"למה רק את הגב?" שאלה סרינה.

ג'ולי צחקה, וידיה נרעדו מעט. "אני חושבת שהוא נבוך. לא רוצה שאני אראה שעומד לו."

ידיה נעו לאורך גבה של סרינה בחוזקה, וסרינה נהמה בהנאה.

"אבל בואי נפסיק לדבר על ההתמכרות שלי לנתן טאקר. מעניין אותי למה את שואלת על פנטזיות מיניות."

"כן, גם אותי מעניין," הצטרפה אליה פיית'. "את חושבת להרחיב את 'פנטזיות בע"מ'?"

סרינה ציחקקה. "ממש לא. כשאת משלמת לאנשים כדי שיגשימו את הפנטזיות המיניות של אחרים, קוראים לזה זנות, לא?"

"אז למה את מתעניינת בזה?" התעקשה ג'ולי.

היא טפחה על כתפה של סרינה כדי לאותת לה שהיא סיימה ושהיא מתחילה לעסות את פיית'.

סרינה התיישבה ולקחה את חלוק המגבת, עטפה את גופה והתיישבה על קצה מיטת הטיפולים. היא הביטה בפיית' שהחלה לקבל עיסוי מג'ולי. באמת, למה היא מתעניינת בזה?

זאת היתה פליטת פה, כזאת שנגרמה מהתסכול ההולך וגובר שלה. העבודה שלה התמקדה בהגשמת פנטזיות של אנשים אחרים — מהן מטופשות וסתמיות, ואחרות שהיו חלום חיים.

היא היתה גאה בעבודתה. היא גרמה אושר לאנשים. ואולי בגלל זה חוסר הסיפוק שלה תיסכל אותה.

"אולי אני פשוט צריכה זיון," מילמלה סרינה.

חיוך משועשע נפרש על שפתיה של ג'ולי. "כולנו צריכות. כולנו, חוץ מפיית' שלנו. אני בטוחה שגריי נותן לה כל מה שהיא צריכה בתחום הזה."

"הי, בלי לשנוא אותי," מחתה פיית'. "אני לא אשמה שאי אפשר לעמוד בפני."

סרינה השליכה על ראשה של פיית' מגבת ידיים, ופיית' תפסה אותה, משכה והשליכה עליה בחזרה.

"מתי אתם מתכוונים להתחתן?" שאלה סרינה את פיית'.

"לא, לא, אל תתחילי," אמרה פיית' ופקחה את עיניה כדי לנעוץ אותן בסרינה. "אנחנו מדברים על השאלה שלך על פנטזיות מיניות".

"נכון, נכון," אמרה ג'ולי ברצינות.

סרינה פלטה אנחה כעוסה. "אתן יותר גרועות מכלב שמצא עצם."

"נכון," אמרה ג'ולי בחיוך רחב. "אין לי חיים, זוכרת? אין לי בררה אלא לחיות דרך החיים של הלקוחות שלי. נו, ספרי כבר."

סרינה נשכה את שפתה התחתונה ומשכה בכתפיה. שיהיה. אם היא לא תנסה, היא בטח לא תצליח.

"יש לי פנטזיות... די מעניינות."

ג'ולי נחרה בבוז. "למי אין?"

סרינה הבחינה בסומק שהחל לטפס מכפות רגליה של פיית' במעלה גופהּ. היא חייכה. "אם לשפוט לפי הסומק הזה, נראה לי שלפיית' יש ועוד איך."

פיית' פלטה יבבה מבועתת והסתירה את פניה. "אנחנו לא מדברות עלי עכשיו," היא אמרה בקול עמום.

"לא, וחבל שכך," מילמלה ג'ולי. "אני בטוחה שהמראה המתוק והתמים הזה מסתיר מאחוריו מוח סוטה."

"סרינה. אנחנו מדברות על סרינה," ציינה פיית'.

ג'ולי שבה להביט בסרינה. "תספרי כבר, מותק. מה כל כך מעניין בפנטזיות המיניות שלך, ולמה את רוצה לדעת אם אנחנו מכירות מישהו שיכול להגשים אותן? את הרי נראית כל כך טוב, שלא תצטרכי להרחיק כדי למצוא מבחר גברים שיהיו מוכנים לציית להוראות."

סרינה נעצה בה מבט אפל. "לא אמרתי לכן באיזה פנטזיות מדובר."

"וואו," שרקה פיית', "ג'ולי, תמהרי. זה נשמע טוב מאוד."

"את מוותרת על ידי הפלא שלי לטובת הפנטזיות המעוותות שלה?" שאלה ג'ולי והעמידה פני נפגעת.

"כאילו שאת בעצמך לא להוטה לשמוע בדיוק כמוה," אמרה סרינה בקול מהורהר.

ג'ולי חייכה. "נכון. טוב, פיית', גמרנו. כדאי שתתלבשו. אין לך מושג איזה פנטזיות יש לסרינה, ולדעתי גריי יתנגד לשלישייה לסבית."

פיית' הוצפה בסומק אדום בוהק ונראתה כאילו היא עומדת להתפוצץ מסקרנות.

סרינה גילגלה את עיניה. "את מתרגשת בקלות מדי, פיית'."

"נדמה לך שאני מתוקה ותמימה כזאת," מילמלה פיית', בעודה מתעטפת בחלוק.

"מה אמרת?" ניסתה ג'ולי לתחקר.

"סרינה. אנחנו מדברות על סרינה. זוכרות?"

הטלפון צילצל, וג'ולי אותתה להן באצבעה שימתינו בזמן שהיא עונה לטלפון. סרינה התיישבה על מיטת הטיפולים, ורגליה תלויות באוויר לצד השולחן. בשבועות שבהם נהגו להיפגש שם למסז' ולארוחת צהריים, דיברו שתיהן על נושאים רבים ומגוונים, אבל אלה מעולם לא כללו את הפנטזיות הפרטיות, האפלות והעמוקות של סרינה, והיא בכלל לא היתה משוכנעת שהיא מוכנה לחשוף אותן. אפילו בפני שתי חברותיה הקרובות ביותר.

אבל אם לא בפניהן, אז בפני מי?

בדיוק.

היא נאנחה.

אולי עדיף שפשוט תשכח מהן ותמשיך להגשים פנטזיות רגשניות של אנשים אחרים.

ג'ולי חזרה, והבעה מתנצלת על פניה היפות. "מצטערת, בנות. אני לא יכולה להצטרף היום לצהריים. זאת היתה אחת הלקוחות שלי, שזקוקה לטיפול מקיף דחוף."

"חבל מאוד," אמרה פיית' בהבעה מאוכזבת.

"טיפול מקיף? זה לא נשמע טוב," העירה סרינה.

ג'ולי גיחכה. "זאת אשמתה שלה. היא הסתפרה אצל מעצבת שיער אחרת, ועכשיו היא מה־זה מתחרטת וזוחלת אלי בחזרה."

"ככה את אוהבת אותן," אמרה פיית' וקפצה ממיטת הטיפולים.

"תמשיכו בלעדי. אבל," היא אמרה ונעצה בשתיהן מבט חודר. "אני מצפה לדיווח מלא אחר כך. בלי להחסיר שום פרט. אל תכריחו אותי להכאיב לכן."

סרינה גילגלה את עיניה, ירדה ממיטת הטיפולים והלכה להתלבש. "תאמיני לי, ג'ולי, זה לא כל כך מסעיר. כאילו שמשהו בחיים המשעממים־תחת שלי יכול להיות מסעיר."

ג'ולי בחנה אותה במבט מפקפק. "אני לא ממש בטוחה, סרינה. בסוף תמיד מתברר שאלה שנראים לנו הכי משעממים, מסתירים את הסודות הכי מדהימים."

שוב האדימו פניה של פיית', וסרינה וג'ולי פרצו בצחוק.

"מתברר שלא הפעלנו על פיית' מספיק לחץ כדי שתגלה את הסודות שלה," אמרה סרינה ביובש.

"תכריחי אותה לגלות לך בארוחת הצהריים," הציעה ג'ולי. "ואחר כך תתקשרי אלי ותספרי לי הכול."

"אוי, היא לא תעשה את זה," אמרה פיית' בתמימות. "בגלל שאז אני איאלץ ללכלך עליה באוזנייך."

"כדאי מאוד שמישהו יגלה לי הכול על שתיכן, יצורות שטניות שכמותכן," הזהירה ג'ולי. "אני אמנע מכן את שירותי הטובים עד שהכול יתגלה. ואת, יקירתי, צריכה לעבור בקרוב טיפול בשעווה."

"אוף," רטנה פיית'.

סרינה שילבה את זרועה בזו של פיית' והחלה לגרור אותה לעבר המלתחה. "את יודעת שאנחנו יכולות למצוא לנו מכון יופי אחר."

ג'ולי נחרה בבוז. "ברור, אם את רוצה להיראות כמו דחליל."

"היא נורא שחצנית, לא?" אמרה סרינה בלחישה רמה, בעודן יוצאות מהחדר.

הצחוק של ג'ולי ליווה אותן אל תוך המלתחה.

סרינה פנתה אל התא שלה כדי להתלבש, ודקות ספורות לאחר מכן פגשה את פיית' בחוץ. ג'ולי כבר עיסתה שם לקוחה מוטרדת. סרינה ופיית' עשו את דרכן לעבר הדלת, וג'ולי לכדה את מבטן וגילגלה את עיניה לשמים. סרינה הפריחה לעברה נשיקה.

"המקום הרגיל?" שאלה סרינה כשהיא ופיית' צעדו לכיוון מגרש החניה.

פיית' הנידה את ראשה. "אם אנחנו מתכוונות לדון בכל הפרטים המלוכלכים, אני לא רוצה לעשות את זה בקטלמנ'ס."

סרינה זקפה גבה. "למה לא?"

"כי מישהו מהבחורים עלול להיות שם," אמרה פיית'.

"את צודקת," מילמלה סרינה. הגברים שפיית' עבדה איתם, יצורים גבריים לתפארת אחד־אחד, נהגו לפקוד בקביעות את קטלמנ'ס, הפאב־מסעדה המקומי. וסרינה ממש לא רצתה קהל. למרות שאם מישהו מהם היה מתנדב לקום ולהגשים את הפנטזיות שלה, היא לא היתה מתלוננת.

"אז לאן?" היא שאלה כשנעמדו ליד המכוניות שלהן.

"מה דעתך על הדירה שלי?" הציעה פיית'. "זה לא רחוק, ואני יכולה לחמם לנו שאריות."

סרינה נאנחה. "ותהיה לנו מספיק פרטיות בשביל לנהל את השיחה המרתקת שאת עומדת להכריח אותי לנהל."

פיית' חייכה חיוך שובב. "בדיוק."

סרינה נכנסה לדירה בעקבות פיית'. רק פעם אחת היא ביקרה קודם לכן בביתה של פיית', מיד אחרי שהארוס של פיית', גריי מונטגומרי, העביר לשם את רוב חפציו.

"סליחה על הבלגן," אמרה פיית' כשעקפה ארגז שהיה מונח על הרצפה.

"עוברת דירה?" שאלה סרינה.

חיוך האיר את פניה של פיית'. "גריי ואני קונים בית. אנחנו מקווים לעבור לשם מיד אחרי שנתחתן."

"ג'ולי עדיין פגועה עד עמקי נשמתה מזה שאתם לא מתכננים חתונת ענק בכנסייה, שלכבודה היא היתה יכולה ליפייף אותך לגמרי," אמרה סרינה והתיישבה על כיסא הבר ליד דלפק המטבח.

פיית' עיקמה את פרצופה. "גריי ואני לא רוצים בלגן גדול. בטח לא אחרי כל מה שקרה." החיוך שלה נמחה, ועננת כאב חלפה על פניה. "גם פופ רצה חתונה גדולה, כדי שיוכל למסור אותי לגריי, אבל האמת היא שגריי ואני פשוט רוצים להיות יחד. וכמה שיותר מהר, יותר טוב."

סרינה חייכה. "אני חושבת שזה נהדר, פיית'. מגיע לך להיות מאושרת אחרי כל מה שעברת."

"מספיק לדבר עלי," אמרה פיית' בחיוך והוציאה מהמקרר קופסאות מזון. "התכנסנו כאן כדי לדבר עלייך ועל הפנטזיות הסוטות שלך."

סרינה רטנה. "מי בדיוק טען שהן סוטות?"

פיית' ציחקקה. "הפנטזיות הכי טובות תמיד סוטות. אז מה העניין, סרינה?" פיית' נעצה את מבטה בחברתה, ופניה הרצינו. "בזמן האחרון את מתנהגת קצת שונה. את מרוחקת, כאילו שמשהו מעציב אותך."

סרינה הניחה את מרפקיה על הדלפק וחפנה בכף ידה את סנטרה. "כל מיני מחשבות, זה הכול."

"על מה?"

"על זה שאני מקדישה כל כך הרבה זמן להגשמת פנטזיות של אחרים, אבל מתעלמת מאלה שלי. ואז הבנתי שבכל מקרה, אין לי מושג איך להגשים אותן. פנטזיות של אחרים הן כל כך... נורמליות לעומת שלי. אמא שלי היתה מקבלת התקף לב אם היתה יודעת שהילדה שהיא גידלה לעצמאות, לא להיות תלויה בשום גבר אף פעם, אשת עסקים מצליחה, חולמת בסתר להיות שפחת מין של גבר."

פיית' השתנקה ואז השתעלה בעדינות כדי להסוות את תגובתה. "שפחת מין?" פלטה בקול חורק.

"כן, ידעתי שזה ישמח אותך במיוחד," אמרה סרינה בעגמומיות.

"לא, לא. כלומר, זה פשוט הדבר האחרון שציפיתי שתגידי."

"אז בואי תגידי בגלוי. אני משוגעת על כל הראש."

פיית' הניחה לפני סרינה צלחת לזניה, ואז התיישבה גם היא על כיסא בר מהצד השני של הדלפק. "את לא משוגעת, סרינה," היא אמרה בשלווה. "אבל שפחת מין? את מדברת על לילה אחד של סקס סוער שבו את משחקת שפחה מול אדון או על משהו אחר לגמרי?"

סרינה הרגישה את לחייה מוצפות בחום. לעזאזל. היא, בניגוד לפיית', לא נהגה להסמיק.

"תראי, הייתי מעדיפה שזה יימשך יותר מלילה אחד, אבל אני לא מתכוונת למשהו קבוע. זאת אומרת, אני חושבת שזה מה שאני רוצה. הרעיון מדליק אותי, אבל גם יכול להיות שאני אשנא את זה."

פיית' השתתקה לרגע אחד ממושך, וסרינה נעה באי־נוחות ונברה באוכל שבצלחתה.

"את שואלת את עצמך מאיפה לעזאזל שלפתי את זה, נכון?" מילמלה סרינה.

"תפסיקי להתגונן, ואל תתנצלי על התשוקות שלך," נזפה בה פיית'. "אלוהים! נשים לא מתנצלות מספיק? אני פשוט מנסה להבין עד כמה את רצינית. אם את סתם רוצה להשתעשע בפנטזיה, את תמיד יכולה לשכור לך... איך בכלל קוראים לזונה ממין זכר?" שאלה פיית' וציחקקה.

סרינה עצמה את עיניה. "אני לא שוכרת לי שום ג'יגולו. אני רוצה מישהו נורמלי למחצה. עדיף מישהו שלא עשה את זה כבר עם חצי מהנשים ביוסטון. והייתי רוצה שזה יהיה ליותר מלילה אחד. לא יודעת, אולי חודש. אני לא אוכל לגלות שום דבר אמיתי אם זה יימשך רק לילה אחד."

פיית' הביטה בה במבט מהורהר. "אני מכירה מישהו שאולי יוכל לעזור לך."

פיה של סרינה נפער בתדהמה. "את?"

פיית' הוציאה לה לשון ועיקמה את פניה. "אני לא תמימה כמו שאת וג'ולי חושבות."

סרינה צחקה. "כן, אני יודעת, יקירתי. המתוקות הביישניות הן תמיד הבחורות הכי מלוכלכות."

"בחורות מלוכלכות?" סיננה פיית'. "אני צריכה להזכיר לך מי משתינו מתכננת להפוך לשפחת מין?"

סרינה חייכה. "יש בזה משהו אסור כל כך, נכון?"

היא הכניסה לפיה מזלג עמוס לזניה ועצמה את עיניה. "את יודעת שאת טבחית מעולה? אני לא יודעת אפילו להרתיח מים. גריי בטח חושב שהוא הגיע לגן עדן."

"הוא לא מתחתן איתי בגלל כישורי הבישול שלי," אמרה פיית' בענייניות.

"תודי. את בחורה לגמרי מלוכלכת," שידלה אותה סרינה.

פיית' חייכה אליה חיוך נעדר התנצלות. "אני יכולה לתת לך את מספר הטלפון של דיימון רושֶה."

"דיימון רושה? הוא הבחור שאת חושבת שיוכל להפוך אותי לשפחת מין?"

"לא באופן אישי," הסבירה פיית'. "אבל הוא הבעלים של... לעזאזל, עדיין לא ברור לי איך לקרוא לזה. אני חושבת שדיימון לא היה שמח לשמוע אותי קוראת לזה מועדון מין."

"מועדון מין?" סרינה הרימה גבה ונעצה בפיית' מבט מופתע. "מה יש לך בדיוק לחפש במועדון מין?"

"הייתי שם רק פעם אחת," מילמלה פיית'.

"ברור שאת מסתירה ממני דברים."

"זה לא ממש עלה בשיחה," אמרה פיית' וצחקה. "בכל מקרה, בואי נחזור לדיימון. אם תתקשרי אליו ותגידי לו מה את רוצה, אני בטוחה שהוא יוכל לעזור. נדמה לי שב... מוסד שלו יש משהו שמתאים לכל אחד."

"וזה בטוח?" שאלה סרינה בספקנות.

"מאוד בטוח. דיימון מקפיד על אמצעי בטיחות, והוא מסנן את החברים בקפדנות."

"גריי יודע על הדיימון הזה?" שאלה סרינה לא רק מתוך סקרנות, אלא גם מתוך כוונה לגרום לפיית' להסמיק.

אבל פיית' לא רק שלא הסמיקה, אלא חייכה חיוך רחב. "גריי יודע הכול על דיימון. דיימון מטיס אותנו לירח הדבש במטוס הפרטי שלו."

"זה אומר שעסקי הסקס מאוד רווחיים," לחשה סרינה.

"טוב, ה'בית' הוא רק עסק צדדי שלו. דיימון הוא איש עסקים." פיית' קימטה את מצחה. "את יודעת, אני לא חושבת שהוא אי־פעם סיפר לי מה הוא עושה בדיוק."

"נהדר, הוא בטח סוחר סמים."

"הוא לא סוחר סמים," אמרה פיית' בכעס. "תתקשרי אליו. תספרי לו מה את רוצה. מאוד נעים לדבר איתו."

"את לא מתכוונת לנסות לשכנע אותי לוותר על השיגעון הזה?" שאלה סרינה. "את חברה שלי. את אמורה להיות אכזרית ולהטיף לי, כדי שאחר כך נוכל להופיע אצל אופרה וינפרי ולספר על זה שאנחנו אחיות בנפש."

"או שאני יכולה להופיע ב'הפושעים הכי מבוקשים באמריקה' אחרי שאני ארצח אותך ואשליך את הגופה שלך למֵי המפרץ," מילמלה פיית'.

סרינה תחבה לפיה עוד לזניה ולגמה מהתה.

"בסדר, אני אתקשר אליו. בתנאי שאני לא אגיע הביתה ואשתפן. את אמורה לשכנע אותי להרפות מזה, לא לספק לי שם של מישהו שיכול לעזור לי לצעוד בדרך להתהוללות."

"אלה שמתהוללים נהנים הרבה יותר," אמרה פיית', ונצנוץ זדוני הופיע בעיניה.

"כך אומרים המנוסים."

פיית' ניגשה אל אחת המגירות והוציאה משם פנקס ועט. כשחזרה שירבטה מספר על הדף ותלשה אותו מהפנקס.

היא הגישה את הדף לסרינה. "לכי הביתה וצלצלי אליו."