המתכון לאהבה

אהבה. זו מילה גדולה — קשה להגדיר אותה במדויק. משוררים מנסים לעשות זאת כבר מאות שנים. היא כמו ורד אדום־אדום (רוברט ברנס). לחלופין, "היא סימן קבוע לעד, משקיף על סערות ולעולם לא ירעד" (ויליאם שייקספיר). היא "דברים רבים ומפוארים" (על פי כותרת סרט רומנטי אחד); או ש"אהבה פירושה שלעולם אין צורך לומר 'אני מצטער'" (משפט בסרט "סיפור אהבה"). האם דבר כל כך ענק, כל כך חיוני, כל כך מסתורי, כל כך אינדיבידואלי — יכול לעבוד על פי נוסחה? האם יש "מתכון" לאהבה?

במילה אחת: כן.

והדבר החשוב ביותר שיש לדעת על "המתכון לאהבה" הוא שהוא קטן. מנות קטנות, יומיומיות, הן מה שנדרש כדי ליצור מערכת יחסים בריאה. מדוע? כי זו בדיוק המהות של מערכת יחסים — לא דבר אחד גדול, אלא מיליון דברים זעירים, בכל יום, לכל החיים.

אנחנו יודעים על מה אנחנו מדברים: בחמישים השנים האחרונות, אנחנו בוחנים את האהבה מתחת למיקרוסקופ, החל מהמחקר המוקדם ביותר של ג'ון על אינטראקציות זוגיות באוניברסיטת אינדיאנה ועד היום, מכיוון שאנחנו עדיין עובדים עם זוגות במכון גוטמן. כשהקמנו את מעבדת האהבה בסיאטל ב־1990, ביקשנו לדעת: מה גורם לאהבה להחזיק מעמד? למה זוג אחד נשאר ביחד לנצח, בעוד שזוגיות אחרת מתפרקת? והאם בכלל ניתן לכמת את הנתונים הללו — להשתמש בכלים מדעיים ובמודלים מתמטיים כדי לחזות אם זוג יחיה באושר ועושר עד עצם היום הזה?

מאז, הבאנו אל המעבדה זוגות מכל הסוגים — נשואים ושאינם נשואים, להטב"קים וסטרייטים, זוגות עם ילדים ובלי ילדים, זוגות טריים וזוגות מנוסים עם ותק של כמה עשורים — וכל זה כדי להתעמק בגורמי המפתח שהופכים מערכת יחסים לטובה. התבונַנו בכל היבט של מערכות היחסים שלהם — שפת הגוף שלהם, הדרך שבה הם משוחחים, הדרך שבה הם רבים, ההיסטוריה האישית שלהם וסיפורי האהבה שלהם; צפינו בקצב הלב שלהם עולה ויורד ומדדנו את שטף הורמוני הלחץ בגופם. צילמנו כל תנועה שלהם ובחנו את הסרטונים עד לרמת רזולוציה של מאית השנייה. כל פיסת נתונים שאפשר לאסוף, אספנו. הרמנו את המסך מעל האהבה, פירקנו אותה לרכיביה הקטנים כדי לקבוע מה בדיוק גרם לה לעבוד. כמו מאיץ החלקיקים שמרסק אטום, רצינו לראות אם נוכל לבודד את אבני הבניין של האהבה.

ומה למדנו כשהכנסנו את האהבה למעבדה?

ובכן, הרבה. זו הייתה משימת חיינו. והספר הקטן הזה יציע לכם רק חלק ממנה. אבל אנחנו חושבים שזה החלק החשוב ביותר, במובנים רבים. בתוכנית פעולה קצרה זו, שאורכה שבעה ימים, נכיר לכם את הממצאים הבסיסיים ביותר שלנו — הצעדים הראשונים לקראת בניית אהבה מתמשכת. והנה התקציר המקדים: אהבה היא תרגול. יותר משהיא תחושה, היא פעולה. היא משהו שעושים, לא משהו שפשוט קורה לכם. וצריך לתת — ולקבל — מנה יומית כדי לשמור על מערכת יחסים בריאה ומשגשגת.

הדבר המפתיע הוא, שלא מדובר במחוות גדולות. לא מדובר בזר פרחים ליום האהבה או בנסיעה של הרגע האחרון לפריז. זה לא ג'ון קיוזאק שעומד מול חלון חדר השינה שלך עם רדיו טייפ ענק. במקום זאת, כל העניין הוא דברים קטנים שנעשים לעיתים קרובות. שמעתם את הביטוי, "השטן נמצא בפרטים הקטנים"? אז במערכות יחסים, האהבה נמצאת בפרטים הקטנים. אלה דברים שקל לעשות, אבל לעיתים קרובות מדי שוכחים מהם. כולנו שמענו את העצה, "אל תתעכבו על זוטות". אולי זו עצה טובה לחיים, אבל כשמדובר באהבה, היא מוטעית לחלוטין. אהבה מבוססת כולה על הדברים הקטנים. והגיע הזמן להתעכב עליהם.

הסלע ששינה את מסלולו של הנהר

מארק ואנט החליטו להיפרד. זו לא הייתה החלטה קלה — הם היו נשואים יותר מעשור והייתה להם ילדה בת שמונה. אבל משהו היה ללא ספק כבוי, וזה נמשך כבר זמן רב. הייתה דעיכה איטית של המְשיכה, העניין, החברוּת. הנישואים שלהם הפכו משעממים ומעופשים. הם כבר לא ציפו כמו פעם לפגוש זה את זה בסוף היום; איכשהו, רוב האינטראקציות שלהם הסתיימו עכשיו במתח או בהצלפות לשוניות, ללא כל מתיקות. במקרה הטוב, הם הרגישו כמו שותפים לעסק או לדירה, לא כמו זוג נאהבים או חברים.

הם לא ניסו את זה קודם. אבל אנט חשבה, למה לא? אין להם מה להפסיד.

המטפל הקשיב לסיפור שלהם. הוא שאל אותם מה לדעתם לא בסדר, ומדוע הם רוצים להיפרד. לאורך סדרה של מפגשים שבועיים, התבררו הסיבות: לא מסתדרים. אין סקס. נראה שכל מה שאנחנו עושים הוא לריב.

ואז, שבוע אחד, הוא אמר: "יש לי בשבילכם משימת סופשבוע."

הוא אמר להם שהוא רוצה שהם יעשו משהו מחוץ לאזור הנוחות שלהם. לפי התיאור שלהם, מארק ואנט היו אנשים בררנים למדי — הם אהבו לשמור על בית נקי ומסודר, ללא רבב. ניקיון היה אצלם בעדיפות עליונה. בתם הקפידה שהצעצועים שלה יהיו מסודרים תמיד; בבית שלהם, הכול היה במקום. אז המשימה שהמטפל נתן להם הייתה: צאו לחצר האחורית, למלחמת בוץ.

בני הזוג היו המומים. מלחמת מה?

"מלחמת בוץ," התעקש המטפל. "הוציאו את הצינור, עשו שלולית של בוץ, לבשו בגדים ישנים, וקדימה. השליכו בוץ זה על זה, פשוט לכו על זה!"

כשחזרו הביתה, בני הזוג נענעו בראשיהם ונאנחו. חבל שהתברר שהמטפל הזה אידיוט. הם יצטרכו למצוא אחד חדש.

לבת שלהם, שהקשיבה לשיחה, הייתה דעה שונה.

"אני חושבת שזה רעיון אדיר!" התערבה בשיחה.

הם רק נענעו בראשיהם. ילדים... סוף השבוע התקדם, והם הרגישו — כמו תמיד — מנותקים זה מזה ומתוחים. במטבח הנקי והמבריק שלהם, הם שתו קפה ודיברו על זה: לוותר על הטיפול? להתחיל שוב לחפש ולמצוא מטפל חדש? ושוב, בתם התערבה. "בואו נעשה מלחמת בוץ!" קראה. "נו, בואו! פשוט תנסו!"

היא לא הרפתה. אם יש לכם ילדים, או שאתם מכירים ילדים, אתם יודעים כמה עקשנים — וקולניים — הם יכולים להיות. מארק ואנט הרימו ידיים. "בסדר, בסדר," אמרו. "ניצחת." הם לבשו בגדים ישנים. מארק שלף טי שירט שקיבל בהופעה שהיו בה לפני שנים, כשעדיין לא נישאו. אלא שהשׂיער שלו האפיר מאז והחולצה שלו הייתה קצת צמודה באזור המותניים; אנט מצאה את עצמה בחולצה ישנה ומוכתמת, שמזמן יצאה מהאופנה. שניהם הרגישו מגוחכים כשעמדו שם, בחצר האחורית, בזמן שהצינור הזרים מים קרים לתוך ערימת אדמה. אבל בתם הביטה בהם בציפייה, נרגשת, ומה הם היו אמורים לעשות? מארק התכופף, גרף חופן בוץ קר, ואז היסס. אנט ניצלה את הרגע כדי להעיף בוץ לעברו. הבוץ ניקד את פניו בנמשים. עכשיו, אחרי שהתגרתה בו, הוא השליך את החופן שלו לעברה; היא פלטה צווחה וגרפה עוד בוץ בידיה; הבת שלהם אספה כמויות ענקיות, ועד מהרה זו הייתה מלחמת בוץ של ממש. הם התגלגלו מצחוק, משליכים בוץ לכל עבר, מחליקים, מתגלגלים ומתפלשים בתוכו. בסופו של דבר הם מצאו את עצמם מחובקים, צוחקים ומתנשקים. הם מעולם לא הרגישו קרובים יותר. או... דוחים יותר.

מלחמת הבוץ הזו שינתה לחלוטין את מערכת היחסים שלהם. רק כמה רגעים בזמן — ובכל זאת, הייתה לה השפעה עצומה. מאותו רגע, מארק ואנט החליטו לְפַנות יותר זמן לכיף ולהרפתקאות במשפחתם. החוויה שלהם הזכירה לנו כיצד נהר יכול לשנות לחלוטין את מסלולו בגלל סלע אחד שנפל לתוך הזרם. הנהר, העוקף את הסלע, מתרומם באזור הגדה ומפלס לעצמו מסלול חדש בתוך החול, החמר והסלעים. גיאולוגים גילו שעם הזמן, נהרות יכולים לפסל כך אפילו עמקים חדשים — וכל זה הודות לשינוי זעיר אחד.

אל תוך מעבדת האהבה

מארק ואנט סיפרו את הסיפור הזה, ופרטים נוספים, כשבאו אל מעבדת האהבה כדי להשתתף באחד המחקרים שלנו. כשהתבונַנו בהם, היה לנו ברור שהם הצליחו ליצור מחדש חיי נישואים יציבים ואוהבים. אחרי כל כך הרבה שנים של מחקר אינטנסיבי, אנחנו יכולים לִצפות בזוג במשך חמש־עשרה דקות ולנבא, ברמת דיוק של 90 אחוז, אם הם יישארו יחד או לא... ואם הזוגיות הזו תהיה מאושרת.1 ויכולנו לראות שמארק ואנט היו כעת מחויבים לטווח ארוך.

בראשית דרכו המקצועית, הרבה לפני שייסדנו את מכון גוטמן, ג'ון היה מתמטיקאי. הוא הוקסם מהדרכים הרבות שבאמצעותן מִספרים יכולים לנבא אמיתות חשובות בנוגע לעולם. אבל בעודו עסוק בעבודה על התזה שלו לתואר שני במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT), הוא מצא את עצמו מתעניין יותר בספרי הפסיכולוגיה של שותפו לדירה, מאשר באלה שלו. הוא החליף מסלול. ואז, אחרי שני עשורים של חקר מערכות יחסים, צצה מחדש אהבתו הישנה למתמטיקה. הוא התחיל לתהות לגבי המתמטיקה של האהבה. אחרי הכול, ביולוגים מתמטיים הצליחו ליצור מודלים של כל מיני דברים, החל ממגפות, דרך היווצרות גידולים ועד לסיבה שבגללה לטיגריסים יש פסים ולנמרים יש כתמים. למה לא ליצור מודל של אהבה?

אחד הדברים הראשונים שג'ון גילה במעבדת האהבה היה שלעיתים קרובות אנחנו טועים בנוגע לדברים שגורמים לאהבה להחזיק מעמד. הוא עקב אחר התיאוריות והתוצאות שלו לאורך זמן, ומצא ש־60 אחוז מהתפיסות המוקדמות ביותר שלו בנוגע לדברים שגורמים לנישואים להצליח או להיכשל, היו שגויות. כמו כולנו, הוא שאב את הרעיונות הללו מסטריאוטיפים תרבותיים — הספרים, תוכניות הטלוויזיה והסרטים האהובים עלינו, המשפחות שלנו והחוויות שחווינו. כל אלה יכולים להוליך אותנו שולל, והם אכן עושים זאת לעיתים קרובות. זו הסיבה שאנו באמת זקוקים למסד נתונים. ניתוח נתונים יכול לחשוף במדויק מה נכון ומה לא נכון לגבי הדברים שעוזרים למערכות יחסים להצליח. למרבה המזל, למרות אותו תיעוד מוקדם עגום של תחזיות גרועות, ג'ון לא הרים ידיים. עם אשתו, ד"ר ג'ולי שוורץ גוטמן, וחברו הטוב ביותר, ד"ר רוברט לבנסון, הוא הקדיש את הקריירה שלו לאיסוף וניתוח נתונים במטרה לגלות אמיתות. והתוצאות? מדע של אהבה אכן קיים. והחדשות המשמחות ביותר: אנחנו מכירים כעת דרכים ברורות שעוזרות לזוגיות. אהבה היא — אחרי כל הזמן הזה — כבר לא כזו תעלומה.

בחנו יותר משלושת אלפים זוגות במעבדת האהבה, אחרי חלקם עקבנו במשך כעשרים שנה, וחקרנו יותר מארבעים אלף זוגות שעמדו להתחיל טיפול זוגי. צפינו באינסוף שעות של הקלטות. צברנו מיליוני נתונים. ומה שגילינו הוא, שיש גורמים אוניברסליים שגורמים למערכת יחסים להצליח או להיכשל, ומנבאים אם בני הזוג יישארו לחיות יחד באושר, או לא.

ראשית, בני זוג צריכים להישאר סקרנים האחד לגבי השני. כולנו גדלים ומשתנים עם הזמן. זוגות מצליחים יודעים זאת ומקדישים זמן ליצירה ולהרחבה של "מפות האהבה" שלהם — הידע שלהם בנוגע לעולמות הפנימיים של כל אחד מהם. זה אומר לא רק לשאול שאלות, אלא גם לשאול את השאלות מהסוג הנכון.

שנית, שני בני הזוג צריכים לחוש חיבה והתפעלות הדדית.

זה אומר, בין היתר, לראות ולהעריך את הדברים הטובים שבן/בת הזוג שלכם עושים, למצוא ולהתמקד בדברים שגורמים לכם להתפעל מהם, ולבטא את הדברים הללו בקול או במגע. אנשים רבים חושבים שבני הזוג שלהם כבר יודעים שהם אהובים ומוערכים — אבל מה שראינו הוא, שהם לא. מילים אוהבות צריכות להיאמר בקול לעיתים קרובות הרבה יותר ממה שנדמה לנו. זו לא כוס המים הבודדת שאתם משקים בה את העציץ שלכם אחת לכמה ימים, אלא החמצן שאתם שואפים לריאותיכם ללא הרף.

ושלישית, הם פונים האחד אל השני ולא מתרחקים. זה אומר שהם יוצרים ונענים למה שאנחנו מכנים "הצעות לקשר", כדי להישאר מחוברים. הצעות יכולות להיות דברים קטנים, כמו לקרוא בשמו/ה של בן/בת הזוג, וגם דברים גדולים, כמו לבקש שייענו לצרכים עמוקים יותר. זוגות מצליחים הם מספיק פִּקחים כדי לשים לב מתי בן הזוג שלהם מציע להם הצעה, והם עוזבים את מה שהם עושים, אם יש בכך צורך, כדי להיענות לה.

אלה הגורמים שמבדילים בין "מאסטרים" של אהבה לבין מקרי אסון. יתרה מזאת, המאסטרים מבינים שהדברים הקטנים שאתם עושים (או לא עושים) על בסיס יומיומי, הם אלה שיכולים לגרום למערכת יחסים להצליח, או להיכשל — משום שהם אלה שיוצרים אינטימיות. לא צריך הרבה זמן כדי להפוך מערכת יחסים על פיה. זה דורש שאלה אחת או שתיים — מהסוג הנכון. זה דורש אמירת תודה, או מחמאה אמיתית, מהלב. זה דורש לתת לבן/בת הזוג שלכם הזדמנות לעשות משהו עבורכם. זה דורש נשיקה בת שש שניות. זה דורש... חופן של בוץ.

אולי שמתם לב לכמה דברים הבולטים בהיעדרם מהרשימה שלעיל. בעיקר, קונפליקט.

כמובן שקונפליקט הוא חלק מכל מערכת יחסים קרובה. אבל כשמערכת יחסים נמצאת על הקרשים, או אפילו רק מתקררת מעט, קונפליקט רציני הוא המקום האחרון שאתם רוצים להתחיל בו. אנחנו לא אומרים שעליכם להתעלם מהבעיות שלכם. אנחנו רק אומרים שזו לא צריכה להיות נקודת ההתחלה. למדנו במעבדה שלנו שמערכות היחסים הטובות ביותר אינן מבוססות על כך שבני הזוג מתמקדים בלהגיד זה לזה מה לא בסדר. הן בנויות על כך שבני זוג אומרים זה לזה, בעיקר, מה כן בסדר. אז בין שאתם עוברים תקופה קשה, או רק יוצאים לדרך ותוהים אילו נקודות חיכוך מחכות לכם בהמשך, אחד הדברים שלא נעשה כאן הוא להושיב אתכם ליד השולחן כדי שתעבדו על כישורי ניהול הקונפליקטים שלכם, או תעברו סדנה שתתמקד בבעיות הגדולות ביותר שלכם. אנחנו נגיד לכם, לפני הכול, לצאת אל החצר האחורית, ליצור בה שלולית של בוץ, ולעשות חיים.

אנחנו מבטיחים שנעשה זאת כך שיהיה לכם קל. במהלך השבוע הקרוב, אתם יכולים לשנות לטובה את התרבות הזוגית שלכם — ואתם יכולים לעשות זאת בצעדים קטנים, מעשיים ומידיים. בשבעת הימים הקרובים, זה יהיה המוטו שלכם: דברים קטנים לעיתים קרובות.

זה ה"אלף־בית של מערכות יחסים". לא לומדים את השיעור הזה בתיכון או במכללה (אף על פי שצריך!). לכן אין לנו ברירה אלא ללמוד על מערכות יחסים מצפייה בהורים שלנו, או בטלוויזיה ובסרטים. וזו לא תמיד תוכנית לימודים טובה. לקח לנו שנים לפצח את הנוסחה לזוגיות טובה, ובשבעת הימים הקרובים, אנחנו הולכים לשתף אתכם בעצות הטובות, המזוקקות והעוצמתיות ביותר שלנו.

כל אחד יכול לעשות זאת, מכל נקודת התחלה. ג'ולי עבדה בקליניקה שלה עם אנשים שהיו מצויים בנסיבות המאתגרות ביותר שאפשר להעלות על הדעת: לוחמים לשעבר עם תסמונת פוסט טראומטית, מכורים להרואין, מחלימים מסרטן וקהילות החיות בעוני מחפיר. זה קשה, ושובר לב. והיא אוהבת את זה. זו עבודה שמראה את החוסן המדהים של נפש האדם — אנשים המגיחים מתוך החשיכה אל המקומות המוארים. במעבדת האהבה, היא ראתה כיצד אותו הדבר מתרחש במערכות יחסים. אולי לא נשארו גחלים — רק אפר. ובכל זאת, נושפים קצת ו... ווששש! הלהבה מזנקת מתוכו.