הניגוד הנכון

רתחתי כשקראתי את הודעת הטקסט שקיבלתי מהנפש התאומה הפוטנציאלית שלי.

לא נעים לי לעשות את זה ברגע האחרון, אבל נראה לי שאנחנו לא מעוניינים באותם הדברים כרגע. אני בטוח שעוד נתראה.

נשפתי אוויר ממושכות דרך אפי – כמו דרקון שבכל רגע עלול לשרוף למישהו את הפנים המזוינות שלו.

את הפנים של ברנדן, ליתר דיוק.

כשכתב 'ברגע האחרון' הוא התייחס לעובדה שבעוד רבע שעה הוא היה אמור לאסוף אותי לדייט.

וכשכתב ׳אני בטוח שעוד נתראה', הוא התכוון 'אני עדיין פה למטרות סקס מזדמן, כמובן'.

תחושת אכזבה פעפעה בוורידיי. בפרופיל שלו באתר ההיכרויות ציין ברנדן מפורשות שהוא רומנטיקן חסר תקנה במסע לאיתור אשתו העתידית. כמיהתו למערכת יחסים משמעותית הייתה הסיבה שבגללה התחברנו מלכתחילה. רק לפני שני לילות, לאחר ארוחת ערב וסקס, הוא בדה מליבו סיפורים שחשבתי שהם אמיתיים כמו הסדינים שעטפו את גופי. סיפורים על נסיעה לצפון המדינה כדי לפגוש את הוריו ועל סופי שבוע ארוכים ואינטימיים שהוא כבר התחיל לתכנן עבורנו. סיפור על מונוגמיה ומחויבות שהשתלב עם מטרותיי האישיות בצורה מושלמת.

לא נראה לי שאנחנו מעוניינים באותם הדברים כרגע.

תיקנתי במיומנות את איפור העיניים שלי, החלקתי את הקמטים בשמלה שלי ויישרתי את העגילים המשובצים ביהלומים שעיטרו את אוזניי. שקלתי מגוון רחב של תגובות, החל מתגובה מנומסת וכלה בתגובה חומלת. בסופו של דבר, ניגשתי אל נגן התקליטים שלי והנחתי את המחט על תקליט של ג'ואן ג'ט. ברגע שקולה מילא את חלל הדירה שלי – בעודה שרה על בחורות פרועות ואהבה בעידן האבן – חייכתי. הרמתי את הטלפון שלי והתחלתי להקליד.

ברנדן היקר, כך פתחתי את ההודעה. אתה מוזמן ללכת להזדיין... לנצח. ושאלוהים יעזור לך אם מתישהו תיתקל באחותי הגדולה בסמטה חשוכה.

לחצתי על 'שלח', ואז הגברתי את הווליום. העובדה שהייתי עורכת דין מצטיינת לא סתרה את העובדה שעדיין הייתי הבת של שני פאנקיסטים שזרקו אותי לרחבת הפוגו בגיל עשר – הדרך הייחודית שלהם ללמד אותי לשחות.

הייתי בת למשפחת קווין, לעזאזל. לימדו אותנו להגיב בכל הכוח.

שיטות הנקמה שלי תמיד היו שונות מאלה של שאר בני משפחתי. ולכן הן היו מוצלחות יותר לאין שיעור. זה לא היה אלא מכשול זמני. בסופה של כל מערכת יחסים שניהלתי השנה נקטתי את אותם צעדים. טיפלתי בקשרים הרומנטיים שלי באותה יעילות אכזרית שבה ניגשתי לבחינת לשכת עורכי הדין: על ידי תכנון אסטרטגיה מפורטת שהפיקה את המרב מהיעדים שלי והבטיחה תוצאות.

מה שאומר שהכנתי כמויות אין־סופיות של גיליונות אקסל מזורגגים.

מתחתי את צווארי, התיישבתי על הכיסא המשרדי שלי והנחתי רגל על רגל. על הקיר מולי היה תלוי מיצג של לוחות שנה המקודדים לפי צבעים, רשימות של משימות ופתקיות דביקות. את רוב עבודת התכנון הקפדנית שהיה עליי לעשות בתור עורכת דין בתחום המקרקעין שמרתי למשרד שלי ב"קופר פיטרסון סטאקהאוס". מגוון המשימות שניצבו לפניי היו קשורות למטרות האישיות שלי – חלומות ותקוות שטיפחתי בתיכון ולא הרפיתי מהם בנחישות שלרגע לא חדלה לבלבל את הוריי ואת אחותי הגדולה רוקסי.

ברקע התחיל להתנגן השיר 'Bad Reputation'. חייכתי. להקת הפאנק של ההורים שלי, 'רימוני היד', ביצעה גרסת כיסוי קטלנית לשיר הזה, ובתור נערות, רוקסי ואני המצאנו ריקוד שלם במיוחד בשבילו. הלך הרוח של השיר הזה התאים בול לראש המגולח, לאיפור העיניים השחור ולווסט העור של אחותי הפאנקיסטית. הוא ממש לא התאים להלך הרוח שאפיין אותי בתיכון, מכיוון שהוא כלל בעיקר סוודר צמות, הערות שהכנתי לשעת הלימוד העצמאית ומבחנים להשלמה בבית. נכון שהייתי דור שני לילדי פרא, אבל מעולם לא הלכתי לשום מקום בלי אטמי האוזניים שלי. בלעדיהם לא הייתי מסוגלת ללמוד במהלך החזרות הפרועות והרועשות של 'רימוני היד'.

אבל אז, שניות בודדות מתחילת השיר, החיוך שלי התפוגג ונעלם. מבחינה טכנית, אפשר לומר שבמהלך השנה האחרונה התנהגתי כמו בת ממש מחורבנת. עד לאחרונה רוקסי ואני היינו נוהגות לבלות כל שלישי בערב בריקודים במועדון הפאנק רוק האחרון שנותר בעיר ניו יורק, 'הרד רום'. הלהקה של ההורים שלנו הייתה מככבת שם על בסיס קבוע. ובדרך כלל בני משפחת קווין נוהגים לבלות שם בתדירות שעלולה להזיק לבריאות.

לא ביקרתי שם כבר יותר מעשרה חודשים.

גיליון האקסל במחשב הנייד שלי מילא את המסך בדיוק בתזמון הנכון וחידד את המיקוד שלי. ממש מעל המסך ניצב דף מחברת דהוי ומקומט שפיונה בת השמונה עשרה שרטטה עליו, באופן תמציתי ובכתב יד מוקפד, את מסלול חייה העתידיים.

לסיים את הלימודים בתיכון ולשאת נאום בטקס הסיום בתור מצטיינת השכבה.

ללמוד באוניברסיטת ניו יורק כסטודנטית לתואר ראשון, ואחר כך בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת קולומביה.

להתקבל לעבודה במשרד עורכי דין מכובד במנהטן.

לפגוש את הנפש התאומה שלך ולהתחתן עד גיל שלושים.

ליד המטרה האחרונה ציירתי לב בסגנון ילדותי.

והמטרה האחרונה נותרה המטרה האחרונה שטרם השגתי – אף על פי שבהחלט התחלתי להרגיש שהמועד האחרון שקבעתי להשגתה הולך ומתקרב במהירות מסחררת.

סרקתי במבטי את גיליון האקסל שכלל פירוט של דייטים, מערכות יחסים קצרות טווח ובני זוג, אף על פי שאף אחד מהגברים שיצאתי איתם השנה לא היה טוב מספיק כדי להרוויח את התואר הזה. יצאתי עם ברנדן במשך יותר מחודשיים. כמו כל השאר, על הנייר, לכאורה, הוא ענה על כל המאפיינים הרצויים בטורי גיליון האקסל שיצרתי לשם כך.

שואף לקריירה משגשגת.

רוצה להשתקע בעיר ניו יורק.

רוצה להתחתן.

הייתי מלאת תשוקה בנוגע לקריירה שלי ונמשכתי לגברים שהרגישו כמוני, לגברים שגילו עניין וסקרנות בעבודות שלהם ובעולם שמסביבם. אבל הייתי צריכה שמוקד התשוקה הזאת יהיה פה, בעיר שבה אני גאה שנולדתי וגדלתי. עיר הידועה לשמצה בקושי לפתח כלפיה אהבה, ועוד יותר בקושי לזנוח. לא ייחלתי שאני ובעלי לעתיד נגשים את החלום האמריקאי, אבל בהחלט השתוקקתי ליציבות שמקנה השתקעות במקום אחד, בשכונה שבה נוכל להרגיש בבית.

בזמן שרוקסי אספה מגזינים שעל שעריהם התנוססו תמונות של מוזיקאים, אני אספתי מגזינים שאת דפיהם עיטרו תמונות של הינומות עדינות, שמלות כלה שהותירו מאחוריהן שובל מפואר וזרי שושנים מרהיבים ביופיים. חתונה גדולה ומסורתית ניצבה בסתירה גמורה לאורח החיים האנטי־ממסדי והאנרכיסטי של משפחתי.

וזאת הייתה כל הפואנטה.

על אף שאהבתי את בני משפחתי הפרועים, המקועקעים, שאהבו לבצע צלילת במה בהופעות, התוהו ובוהו של ילדותי הוביל אותי לפיתוח אישיות חרדתית. ילדים אחרים בגילי השתתפו באימוני כדורגל, הכינו שיעורי בית ליד שולחן ארוחת הערב והלכו לישון בשעות קבועות. רוקסי ואני בילינו את הקיצים שלנו בדרכים עם האוטובוס של הלהקה של ההורים שלנו, ולסבא וסבתא שלנו היו שיער קוצני ופנים מקועקעות.

אפשר לומר שפחות או יותר גדלנו ב'רד רום'.

לכן, לעולם לא אוכל להכחיש שמוזיקה הייתה חלק ממני, זרמה בדמי ועטפה כל תא ותא בגופי. אבל כשההורים שלי היו מגיעים ליום הורים ופוגשים את המורה שלי, הייתי מתפללת בכל כוחי שהם יהיו פאקינג נורמליים. במקום להביא קאפקייקס שעליהם נכתב מסר חתרני בזיגוג שחור.

בזמן שמילאתי את התא בגיליון האקסל שלי שתויג בכותרת 'סיכום הסיבות לסיום מערכת היחסים', נחיריי התרחבו לאחר ששוב מצאתי את עצמי מקלידה לא מעוניין במערכת יחסים ארוכת טווח. הגברים שיצאתי איתם השנה היו נערי הפוסטר של אמריקה התאגידית – בנים למשפחות מקושרות עם סירות מפרש ופנטהאוזים. לעיתים קרובות הם החזיקו בתארים מתקדמים ופילסו לעצמם דרך לתפקידים בכירים ומרשימים עם הרבה חברים, בני משפחה קרובים ותחומי עניין.

בהתבסס על החישובים הקפדניים שלי, הייתה בינינו התאמה.

אבל אני בטוח שעוד נתראה בסביבה.

בלעתי רוק בכבדות מבעד לנוקשות בגרוני והמשכתי לעיין בגיליון האקסל שהכיל בעלים פוטנציאליים שנותרו בגדר פוטנציאל בלבד. כמעט אף אחד מהם לא החזיק מעמד יותר משלושה או ארבעה שבועות. וכמו שאר הדברים בחיי, החלטתי לקפוץ ראש היישר לתוך סצנת הדייטים, כמו גם אל בין זרועותיהם של גברים אלה, במסירות ובתחושה שיש לי מטרה.

אבל הנתונים שלפניי היו מזיקים יותר מאשר מעצימים. הייתה אפשרות סבירה מאוד שהגברים שבחרתי בסך הכול חזרו כמו תוכים על כל מה שרציתי לשמוע רק כדי להכניס אותי למיטה.

הקדשתי שנה שלמה של מאמצים מפרכים למציאת האחד – לחינם. הקדשתי שנה שלמה מחיי ליציאה עם גברים שהתבררו כחסרי תועלת. שנה שלמה מחיי ש –

בטעות הפלתי חבילה של פתקיות צבעוניות נדבקות. בעקבותיה נפלה גם כוס מלאה בעטים, ואלה התפזרו ברחבי הרצפה כמו גולות. עצרתי לרגע, ושוב נשפתי אוויר כמו דרקון. נגעתי בזווית עיני, שם דמעה חצופה העזה לבצבץ. מחיתי את הדמעה והנדתי בראשי.

קוראים לי פיונה לנוקס קווין, ואני לא אישה שבוכה על גברים חסרי תועלת.

אני אישה שמתכננת תוכניות.

בזמן שאספתי מהרצפה את כל החפצים שהפלתי, ידיי נחתו על תיק העבודה שלי, שבאותה שעה היה דחוס בתיקיות של מסמכים משפטיים שאורגנו בקפידה.

ואז, לפתע, הבזיקה במוחי הברקה. והכרתי את האישה המושלמת – את האחות המושלמת – שתסייע לי ביישום התוכנית החדשה שהגיתי. שלחתי הודעה לאותה אחות והודעתי לה שבכוונתי לקפוץ אליה לביקור ספונטני. התעלמתי מהצביטה הקלה בחזה שהזכירה לי שכבר יותר מחודש לא יצא לי לראות את חברתי הטובה ביותר. מאז שרוקסי מצאה את הנפש התאומה שלה – והייתה כל כך מאושרת, עד שממש כאב לי לראות את זה – כמיהתי לסמן וי ליד אחד הסעיפים החשובים ביותר ברשימת המשימות של חיי התעצמה במידה ניכרת. אז לא ממש יצא לנו להתראות בתדירות שאליה היינו מורגלות. אבל עכשיו היה לה את אדוארד, ולי היה בעל למצוא. ידעתי שבנקודה מסוימת איאלץ למקד בחיפוש את כל תשומת ליבי ולצמצם הסחות דעת.

סיפרתי לכל החיות, והן מאוד נרגשות לקראת המפגש עם דודה פי, היא כתבה בתגובה. דרך אגב, הכול בסדר?

תופפתי בקצות אצבעותיי על דופן הטלפון שלי. בפעם היחידה שרוקסי פגשה את ברנדן היא לא ממש גילתה כלפיו התלהבות יתרה. המילים המדויקות שלה היו אני מעדיפה להתבונן בצבע מתייבש על קיר ולא לדבר איתו. עכשיו הזיכרון הזה סיפק אותי. ברור שלעולם לא אודה בזה בפני אחותי הגדולה, אבל היא צדקה, לכל הרוחות. כל הזמן טיפחתי תקווה שהאישיות והכריזמה שלו יגיחו לפתע משום מקום, כאילו הוא פשוט הסתיר אותן כדי שהוא יוכל להפתיע אותי מאוחר יותר. התלהבותו (כביכול) מהרעיון של חתונה ומחויבות היא שהניעה אותי להמשיך לדבוק בו.

שנאתי להודות בתבוסה. אבל ברגע שרוקסי תביט בפנים שלי, הודות לכוחות האחות הגדולה הנסתרים שלה, היא תעלה על השקר בו במקום. ברנדן זרק אותי. אני בסדר, אבל אני צריכה שאת ואדוארד תעזרו לי במשהו.

שנייה לאחר מכן מסך הטלפון שלי נדלק, ועליו הופיעה תשובתה: את צריכה שנעזור לך להסתיר את הגופה המזוינת שלו?

הצמדתי את הטלפון לחזה שלי ועצמתי את עיניי, שמחה שאני לבדי ברגע הפגיעוּת הקצר הזה. בני משפחת קווין יכולים להיות מתסכלים ואינטנסיביים, אבל מעולם לא היה לי צל של ספק שהם יזיזו בשבילי הרים אם רק אבקש מהם.

אני מודה לך על ההצעה הנדיבה, אבל אני מסודרת מבחינת שירותי היפטרות מגופות. הכנסתי תיקיות מסמכים לתוך התיק שלי. הרמתי את המחט מהתקליט והחרשתי את המוזיקה. תיקנתי את כתם האיפור הקטנטן מעל הריסים שלי והעפתי מבט אחרון בדמותי המשתקפת במראה.

ידעתי מה עליי לעשות עכשיו.

הגיע הזמן שאחתום על חוזה מזוין.