הסוד שהוא מסתיר

ברגע שעלינו על המטוס הנחתי את מזוודת הטרולי שלי במדף שמעל המושבים שלנו במחלקה הראשונה. המזוודה הייתה כבדה, עמוסה מדי בכל הקניות שעשינו בווגאס, או למען האמת, בקניות שאני עשיתי.

ברנדון, בן זוגי בשש השנים האחרונות, הוא שתכנן את החופשה הקצרה שלנו. חשבתי שנהיה רק שנינו לבד, אבל כמו תמיד, הצטרפו אלינו כמה מחבריו.

לא סבלתי את החברים שלו. חבורה של בחורים עשירים, שחצנים, מרוכזים בעצמם ורודפי נשים כפייתיים. "תודה על העזרה שלך." נעצתי מבט בברנדון כאשר התיישבתי לידו.

"זה הזבל שלך, לא שלי. את זאת שעשית את כל הקניות, אז תתמודדי עם זה."

"אתה מנוול."

"ואת כלבה."

הנעתי את ראשי באיטיות תוך כדי בהייה בגבר שהביט בי מהמושב שבצד השני של המעבר. שאלוהים יעזור לי, הוא היה שווה בטירוף. שלחתי לעברו חיוך ידידותי ואז הסבתי את מבטי. ברנדון הוציא את האייפד והחל לבדוק את המיילים שלו בדיוק כאשר הקברניט הודיע ברמקול שיש עיכוב קל בהמראה. נאנחתי והושטתי את ידי כדי להוציא את הקינדל מהתיק שלי. "שיט."

"מה?" שאל ברנדון.

"חשבתי ששמתי את הקינדל בתיק היד שלי, אבל כנראה השארתי אותו במזוודה." נאנחתי והתרוממתי מהמושב כדי להגיע למדף העליון. התבוננתי בברנדון כאשר הסתבכתי בניסיון להוריד את הטרולי מהמדף. "תוכל לעזור לי, בבקשה? אתה הרבה יותר גבוה ממני."

"לעזאזל, לא. כמו שכבר אמרתי, זה הזבל שלך, לא שלי. תושיבי כבר את התחת שלך ותראי סרט או משהו, גבי. את מעצבנת אותי," הוא סינן לעברי בעודו מתחבר לאוזניות.

נרתעתי, אבל אז הרגשתי מישהו נוגע בגבי בעדינות. "בואי, תני לי לעזור לך כי אני רואה שהחבר שלך מסרב לעזור," הוא אמר בקול מחוספס. זזתי הצידה כדי שהגבר המדליק יצליח להוריד את המזוודה שלי. "תוציאי משם מה שאת צריכה ואני אחזיר אותה."

"תודה רבה." חייכתי לעברו, מרגישה נבוכה מהסיטואציה. פתחתי את הרוכסן של הכיס הקדמי והוצאתי את הקינדל. הוא הרים את המזוודה והחזיר אותה למדף ללא שום מאמץ.

"שוב, תודה רבה," אמרתי בשקט כשהתיישבתי.

"היי, גבר, תודה על העזרה. היא לפעמים מתנהגת בצורה מטופשת," אמר ברנדון.

הגבר לא הסתכל לעברו, אלא רק הביט בי ואמר בשקט, "בבקשה," ואז שלח מבט עוין לעבר ברנדון.

הדלקתי את הקינדל ועברתי היישר לעמוד שהפסקתי לקרוא ליד הבריכה בלאס וגאס. לא הצלחתי להתרכז במילים. כל מה שהעסיק אותי היה הגבר הנאה להדהים שישב בצד השני של המעבר.

לשמחתי היה קל מאוד לבחון אותו בדקדקנות בזמן שהוא היה עסוק בהנחת המזוודה שלי על המדף. זכרתי כל פרט הודות לזיכרון הצילומי שלי. ברגע שהסתכלתי עליו לראשונה, עיניו הכחולות והחודרות ומבנה פניו המושלם שהסתיים בקו לסת מרובע תפסו את תשומת ליבי.

שערו החום הבהיר היה מושלם ועוצב בדיוק בדרך שבה רציתי שברנדון יסדר את שערו. הוא לבש חליפה אפורה־כהה ששידרה יוקרה, והתאים לה חולצה לבנה ועניבה עם פסים אפורים־שחורים. התנשמתי בכבדות רק מהמחשבה עליו.

כאשר סוף־סוף המראנו, ברנדון קרא לדיילת וביקש ממנה ויסקי. היא הנהנה ואז הסתכלה עליי.

"את רוצה משהו?"

"כוס יין לבן, בבקשה. אשתה כל סוג שיש."

"או־קיי." היא חייכה כשנגעה בכתף שלי.

היא פנתה לעבר הגבר המדליק ושאלה מה הוא רוצה. הוא הסתכל עליי ופיו התעקל כשדיבר. "אני גם רוצה כוס יין לבן. אשתה כל סוג שיש."

ליבי החל לפעום במהירות וחיוך עלה על פניי. הורדתי במהירות את מבטי לעבר הקינדל.

לאחר שהדיילת הביאה לנו את המשקאות, שלפתי חפיסת שוקולד מהתיק.

"את באמת מתכוונת לאכול את זה?" שאל ברנדון בקול כעוס.

"כן, למה? אתה רוצה קצת?"

"על מה דיברנו בווגאס? את זוכרת שהראיתי לך את הבחורות המהממות בחוטיני ואמרתי לך שאת יכולה להיראות כמוהן אם רק תתאמצי קצת? זוכרת? ועכשיו את מוותרת לעצמך עם אכילת ממתקים?"

"אתה צודק. אני מצטערת, מותק," עניתי בתחושת לחץ והחזרתי את השוקולד לתיק.

"זה טוב יותר. את יודעת שאני אוהב אותך, מתוקה, אבל לפעמים צריך לדחוף אותך לכיוון הנכון."

הסתכלתי על הקינדל והרגשתי איך הגבר ההוא בוהה בי. חששתי להסתכל עליו. ידעתי שאם אעשה זאת, אתחיל כנראה לבכות. כבר הרגשתי איך הדמעות עולות בעיניי.