הסוד של יאיר

פִּתְאוֹם הִבְחִין בְּדָבָר לֹא בָּרוּר,

“זֶה נִרְאֶה כְּמוֹ בֵּיצָה, אוֹ אֲפִלּוּ כַּדּוּר…”

בֹּקֶר אֶחָד מוֹצֵא יָאִיר, יֶלֶד הַלּוֹקֶה בְּתִסְמֹנֶת דָּאוּן, כַּדּוּר עָגֹל מְלֻכְלָךְ וּמוּזָר שֶׁמּוֹבִיל אוֹתוֹ לְמַסָּע אָרֹךְ לְגִלּוּי הַסּוֹד שֶׁהוּא טוֹמֵן בְּתוֹכוֹ. לַמְרוֹת הָאֶתְגָּרִים הָרַבִּים בַּדֶּרֶךְ יַחַד עִם עֶזְרָה מִמִּשְׁפָּחָה וַחֲבֵרִים הוּא מַצְלִיחַ לִמְצֹא אֶת הַכּוֹחוֹת הַפְּנִימִיִּים שֶׁלּוֹ, לְהִתְמוֹדֵד וּלְהִתְגַּבֵּר עַל הַקְּשָׁיִים כָּל הַדֶּרֶךְ לְגִלּוּי הַסּוֹד.

הַסֵּפֶר מְיֹעָד לִילָדִים וּמְבֻגָּרִים וּמַדְגִּישׁ אֶת הַחֲשִׁיבוּת הָרַבָּה שֶׁל הַדֶּרֶךְ אֶל הַמַּטָּרָה, הִתְמוֹדְדוּת עִם אֶתְגָּרִים וְאֶת הָעָצְמָה בִּמְצִיאַת נְקֻדּוֹת הַחֹזֶק וְהַמַּשְׁאַבִּים הַחִיּוּבִיִּים שֶׁלָּנוּ וְשֶׁל הַסּוֹבְבִים אוֹתָנוּ. הַחַיִּים מְזַמְּנִים לָנוּ חֲוָיוֹת, מַסָּעוֹת וְאֶתְגָּרִים שׁוֹנִים אַךְ בְּנוֹסָף הֵם מְסַפְּקִים לָנוּ גַּם אֶת הַיְּכֹלֶת לִבְחֹר כֵּיצַד לְהִתְמוֹדֵד אִתָּם וַאֲפִלּוּ לִמְצֹא בִּקְשָׁיִים שֶׁבַּדֶּרֶךְ הִזְדַּמְּנוּיוֹת לִצְמִיחָה וְהַצְלָחָה.

מוֹרָן לֵוִי, אִמָּא שֶׁל יָאִיר, הוֹדָיָה, הַרְאֵל וּמִיכַל. יַזָּמִית עִסְקִית וְיוֹעֶצֶת אִרְגּוּנִית-חִנּוּכִית, מִתְנַדֶּבֶת וּפְעִילָה חֶבְרָתִית בְּנוֹשְׂאֵי הֲכָלָה וְשִׁלּוּב אֻכְלוּסִיּוֹת מְיֻחָדוֹת בַּקְּהִלָּה. הַסּוֹד שֶׁל יָאִיר הוּא סֵפֶר הַבִּכּוּרִים שֶׁלָּהּ דַּרְכּוֹ הִיא מַעֲבִירָה אֶת הַמֶּסֶר עַל חֲשִׁיבוּתָן שֶׁל הַתִּקְוָה, הָאֱמוּנָה וְהָאַהֲבָה כְּכֵלִים חִיּוּנִיִּים לְהַגְשָׁמָה וּצְמִיחָה אִישִׁית וְחֶבְרָתִית.