הצי האבוד 1: גבורה

 1

האוויר הקר שנשב פנימה מפתחי האוורור עדיין נשא ריח קלוש של ציוד שרוף ושל מתכת שהתחממה יתר על המידה. הדים קלושים של פיצוץ הגיעו אל תאו כשהספינה רעדה. קולות התרוממו בפחד מחוץ לתא ורגליים חלפו מהר על פני הפתח. אבל הוא לא זז כי ידע שאילו היה האויב מחדש את המתקפה הייתה נשמעת אזעקה והספינה הייתה סופגת הרבה יותר מפגיעה יחידה. חוץ מזה, עם או בלי התקפה, לא היה לו שום תפקיד לרוץ אליו, שום תפקיד למלא.

הוא ישב בתא הקטן שהוקצה לו, זרועותיו שלובות וידיו תחובות בבתי השחי כדי להרחיק קור פנימי שנדמה כי סירב להרפות ממנו. הוא שמע את קולות הספינה ואנשיה, וכל עוד נותר הפתח סגור עמדה בפניו האפשרות לנסות להעמיד פנים שהספינה היא הספינה שהוא מכיר, וצוותה מורכב מהאנשים ששירת איתם. אבל הספינות והאנשים הללו היו נחלת העבר, כפי שהיה גם הוא אמור להיות על–פי כל כללי הצדק.

כאשר שינה מעט את תנוחתו והידק את אגרופיו כנגד הקור שגאה בתוכו נגעה אחת מברכיו בקצה המחוספס של שולחן העבודה הקטן שהתא הזה התהדר בו. הוא בהה בקצה השולחן וניסה להבין מה משמעות הדבר. העתיד אמור להיות חלק. חלק ונקי ובהיר. הוא לא אמור להיות מחוספס יותר ושחוק יותר מהעבר. זה ידוע לכול. אבל הרי גם מלחמות לא אמורות להיות אינסופיות, להימשך עוד ועוד ולרוקן את החלקוּת ואת הבהירות מעתיד, שעכשיו יכול להרשות לעצמו אך ורק יעילות.

"קפטן גירי, אתה מתבקש להגיע לרציף המעבורות."

להודעה נדרש רגע לחלחל. למה שירצו אותו? אבל פקודה היא פקודה, ואם יאבד עכשיו את אחיזתה של המשמעת הוא עלול לגלות שלא נותר לו דבר. הוא נשף בכבדות וקם ברגליים נוּקשות מרוב קור, פנימי וחיצוני כאחד. הוא השתהה כדי להכין את עצמו לפני שפתח את דלת התא, כי לא רצה להתמודד עם האנשים שמחוצה לו, אבל בסופו של דבר פתח אותה במשיכה חזקה והחל ללכת.

מסדרונות סיירת המערכה גבורה היו עמוסים בחוגרים, ופה ושם גם בקצינים. כשהלך הם פינו לו דרך, ויצרו מעבר צר שנראה כאילו נפתח ונסגר באורח פלא לפניו ומאחוריו בעודו צועד בכבדות ובלי עצירה אל אזור המעבורות. הוא נמנע בכוונה מלמקד את מבטו ובמקום זאת הביט היישר קדימה, בלי לראות את פניהם. הוא ידע מה יראה בבפנים הללו. הוא כבר נתקל בתקווה וביראת הכבוד שלא הבין וגם לא רצה. הוא ידע שעכשיו יתווספו אל יראת הכבוד גם מפח נפש וייאוש, והדבר הפחית את יותר את רצונו לראות את הפנים הללו. כאילו אכזב אותם, כשלמעשה הוא מעולם לא הבטיח להם דבר ולא טען שהוא אחר מכפי שהוא באמת.

קהל האנשים נתקע פתאום לפניו והוא נאלץ לעצור. קצינה זוטרה הביטה לאחור וראתה אותו. "קפטן גירי!" היא קראה, תקווה חסרת היגיון מאירה את פניה. נוזל הידראולי מלוכלך היה מרוח על אחת מלחייה, וידה הייתה נתונה בגבס קל שהונח מעל פציעה שספגה בקרב האחרון. סימני חריכה עיטרו את מדיה בצד של היד הפצועה.

גירי ידע שהוא צריך לומר לה משהו, אבל לא הצליח למצוא שום דבר להגיד. "רציף המעבורות," אמר לבסוף.

"אי אפשר להגיע לשם מכאן, קפטן," נידבה הסגן בלהיטות, במרץ מחודש ובלי לשים לב לחוסר התגובה מצדו של גירי. התלהבותה הפתאומית העניקה לה מראה צעיר להחריד ומשום מה גרמה לגירי לחוש מבוגר אף יותר. "המעבר פה חסום בזמן שמתקנים את הנזק מהקרב. הרגשת את ההדף האחרון, לא? היינו מוכרחים לפלוט מהספינה כמה תאי דלק לפני שהם יתפוצצו. אבל תכף נהיה מוכנים שוב. עוד לא הובסנו. נכון? לא יכול להיות שהובסנו."

"אני צריך להגיע לרציף המעבורות," חזר גירי על דבריו באטיות.

הסגן מצמצה. "רציף המעבורות. רד שני סיפונים, ומשם תמשיך ישר. הדרך אמורה להיות פנויה. טוב לראות אותך, המפקד." קולה נשבר במשפט האחרון.

טוב לראות אותי? חשב גירי. פרץ רגעי של זעם נלחם בקרח שבתוכו. למה? אבל הוא רק הנהן וענה בקול חדגוני. "תודה."

אחרי שירד בסולם שני סיפונים והמשיך ישר, התקדם גירי לבדו בתוך קהל האנשים שעדיין התפצל והתאחד כשעבר דרכו. על אף מאמציו לא לראות, הוא קלט כעת כמה פרצופים, פרצופים שהפגינו את אותו מפח הנפש והוארו באותה אופטימיות מטורפת ברגע שהבחינו בו.

אדמירל בלוך חיכה בכניסה לרציף המעבורות, ואיתו ראש המטה שלו וקבוצה קטנה של קצינים. בלוך סימן לגירי להתקרב ולקח אותו הצדה לדבר בפרטיות. בשונה מהאחרים, בלוך נראה לאו דווקא מיואש אלא המום מהקרב האחרון, כאילו עדיין לא הצליח לקלוט מה קרה. "המנהיגים הסינדיקים הסכימו למשא ומתן. הם מתעקשים שאני וכל שאר קציני הפיקוד העליון נשתתף אישית בשיחות. מצבנו לא מאפשר לנו לסרב לדרישתם." קולו של האדמירל נשמע חסר ברק, שונה מאוד מההתלהבות האדירה שגירי הורגל בה. גם עיניו היו חסרות ברק. "וזה משאיר אותך הקצין הכי בכיר בהיעדרנו, קפטן."

גירי קימט את מצחו. הוא לא חשב על זה עד עכשיו. הוותק שלו חוּשב מהיום שבו קוּדם לדרגת קפטן. זה קרה לפני זמן רב מאוד. ולוותק הזה נלוותה אחריות רבה. "אני לא יכול — "

"כן." אדמירל בלוך נשם נשימה עמוקה. "בבקשה, קפטן. הצי זקוק לך."

"המפקד, עם כל הכבוד — "

"קפטן גירי, לא אאשים אותך אם תתהה שמא מצבך לא היה טוב יותר אילולא מצאנו אותך. חשבתי, הרבה אנשים חשבו, שזה סימן מבשר טובות. ‘בלק ג'ק' גירי חזר מהמתים כדי להתלוות אל צי הברית בגדול שבניצחונותיו." בלוך עצם לרגע את עיניו. "עכשיו אני צריך להשאיר את הצי בידיים של מישהו שאני יכול לבטוח בו."

גירי העווה את פניו. הוא רצה לצעוק על בלוך, להגיד לאדמירל שהאיש שהוא רוצה להטיל עליו את הפיקוד על הצי איננו האיש העומד כאן מולו, שאותו אדם כלל אינו קיים. אבל עיניו של בלוך לא היו סתם חסרות ברק, כך ראה גירי כעת. הן היו מתות. לבסוף הוא פשוט הנהן לאט. "כן, המפקד."

"אנחנו לכודים. הצי הזה הוא תקוותו האחרונה של הברית. אתה מבין, כמובן. אם משהו יקרה... עשה כמיטב יכולתך. תבטיח לי."

גירי נאבק לכבוש דחף נוסף למחות בקולי קולות. אבל יהיה קשה מדי לשבור את הקרח שבתוכו, ותחושת חובה עיקשת בתוכו עמדה על כך שהוא אינו יכול לסרב לבקשתו של האדמירל. "אני מבטיח."

"גבורה... תקשיב, קפטן." בלוך רכן קרוב אליו וקולו נעשה חרישי יותר. "גבורה נושאת על סיפונה את המפתח. אתה מבין? תשאל את קפטן דסז'אני. היא יודעת, והיא תוכל להסביר. הספינה הזאת חייבת לחזור הביתה. איכשהו. מפתח ההיפרנט חייב לחזור אל הברית. אם נצליח לעשות את זה יישאר לנו סיכוי, והספינות והאנשים שאיבדנו לא יהיו לשווא. תבטיח לי, קפטן גירי."

גירי בהה בחוסר הבנה, תדהמתו מהתחנונים שבקולו של האדמירל גוברת על קהות החושים שאפפה אותו. אבל גירי הרי לא יישאר האחראי לנצח. בלוך יישא וייתן עם הסינדיקים ואחר כך יחזור וייטול לידיו שוב את הפיקוד. גירי לעולם לא יצטרך ללמוד שום פרט על איזה "מפתח" שנמצא על סיפונה של גבורה וקשור איכשהו לשיטת המסע הבין כוכבי המהירה בהרבה אפילו מהקפיצה הבין מערכתית המהירה ממהירות האור שהייתה שיטת התעבורה בתקופתו של גירי. "כן, המפקד."

"יופי. תודה. תודה רבה, קפטן. ידעתי שאם יש אדם אחד שאני יכול לסמוך עליו, זה אתה." אם פניו הסגירו את תגובתו לדבריו של האדמירל, בלוך לא הראה זאת ולו ברמז. "אני אעשה כמיטב יכולתי, אבל אם יקרה הגרוע מכול..." בלוך השתתק לרגע. "איכשהו, אם תוכל, תציל מה שנשאר מהצי." הוא הרים את קולו כשהוביל את גירי בחזרה אל השאר. "קפטן גירי יפקד על הצי בהיעדרי."

כולם פנו להביט בגירי. הפתעה והתרוממות רוח הופיעו על פניהם של הקצינים הצעירים וספקנות הופיעה על פניהם של כמה מהקצינים המבוגרים בעודם מאשרים חרישית ששמעו את פקודתו של האדמירל.

גירי הרים את ידו בהצדעה הרשמית שהכיר מאז ומעולם אבל לא נתקל בה בקרב אנשי הצי הזה. הוא לא ידע מתי חדלה ההצדעה לשמש מחווה צבאית רגילה בצי הברית, אבל לא הייתה לו שום כוונה סתם לנופף לשלום לקצין בכיר ממנו. בתגובה החזיר לו בלוך חצי הצדעה חלודה, ולאחר מכן הסתובב ועבר במהירות באזור הכניסה בדרכו אל המעבורת הממתינה, ובעקבותיו כמה מהקצינים המבוגרים יותר.

גירי עמד בלי לזוז והביט במעבורת יוצאת לדרך, בעודו תוהה איך הוא אמור להרגיש. פיקוד על צי שלם. או לפחות על מה שנשאר ממנו. פסגת הקריירה של קצין צי. המינוי שלו היה רק לזמן קצר, כמובן. לא משנה עד כמה הידרדר המצב, הם לא רוצים אותו באמת כמפקד. אדמירל בלוך פשוט עשה מחווה קטנה לקפטן "בלק ג'ק," גירי האגדי, וחלק לו כבוד סמלי לפני שיחזור עם ההסכם שיצליח להשיג. המשא ומתן עשוי לקחת זמן–מה, אבל גירי הכיר פעם נציגים של עולמות הסינדיקט והתמודד איתם, ואף–על–פי שמעולם לא אהב את הסינדיקים, הוא היה בטוח שהם יעדיפו להסכם לסגור עסקה עכשיו מאשר להתמודד עם האבדות שצי הברית הלכוד יגרום להם תוך כדי גסיסה.

הוא שם לב שהקצינים הנותרים מביטים בו, ארשת של ציפייה נאבקת כעת בשאר הרגשות שעל פניהם. גירי הסתובב בפניו אל הקבוצה והנהן, "משוחררים." כולם פנו ללכת, מלבד שניים שנעצרו והצדיעו הצדעה מגושמת לאות אישור כי קיבלו את הפקודה. גירי הצדיע בחזרה בעודו תוהה למה ומתי בדיוק יצאו המחוות האלה מהאופנה.

ואז הוא עמד שם וצפה בהם הולכים, מתלבט מה יהיה הצעד הבא שלו. איפה אמור להיות ממלא מקום מפקד הצי? על גשר הפיקוד של גבורה, אולי. כשכולם מסתכלים בו ואין לו שום תעסוקה של ממש. מה זה משנה בכלל לאן אלך עכשיו? אם אצטרך אוכל לתת פקודות מהתא שלי, אבל אני לא אצטרך, ומה הייתי עושה אם הייתי יכול? כל מה שהכרתי, כל מי שהכרתי, נעלם מן העולם. אני עייף כל–כך. העברתי כמעט מאה שנה במצב של קיום מושהה. ישנתי לאורך כל החיים של החברים שלי, ואני עדיין עייף. לעזאזל הכול.

הוא חזר לתאו, התיישב ליד השולחן בעל הקצוות המחוספסים וניסה לא להסתכל שוב או לחשוב שוב על שום דבר. אבל הוא לא הצליח, כי הרי היה לו עכשיו תפקיד למלא. כעבור כמה דקות החלו הרגלי החובה הוותיקים להציק לו ולדחוק בו לפעול. גירי צמצם את עיניו והביט בלוח התקשורת שליד השולחן, תוך שהוא מוודא שלחץ על הכפתורים הנכונים. "גשר, כאן קפטן גירי. ממלא מקום מפקד הצי. אנא הודיעו לי כשהמעבורות של הצי מגיעות לספינת הדגל הסינדיקית."

"כן, המפקד." החובל שנראה על המסך הנהן במרץ, עיניו מלאות יראת כבוד למראה גירי. "זמן ההגעה המשוער הוא רבע שעה מעכשיו."

"תודה." גירי כיבה במהירות את המסך, מוטרד מהערצת הגיבורים שנשקפה מפניו של האיש. הוא ניסה לחזור אל קהות החושים, אבל תחושת החובה נעצה את טפריה בכתפו ולא הפסיקה לנקר בו. במקום להמשיך להילחם בה, הוא הושיט יד ללוחות בקרה אחרים. מערכת הלחימה של ספינת הדגל סירבה לשתף פעולה כשניסה לראות את נתוני המצב העדכניים של הצי, אבל לבסוף גילתה איכשהו שגירי משמש כעת ממלא מקום המפקד וסיפקה לו את הגישה הנחוצה, באי–רצון ניכר. גירי קרא את רשימת הספינות לאט ובשיטתיות והרגיש בכאב מתחיל סוף–סוף לכרסם בקיפאון שבתוכו. ספינות כה רבות אבדו. כה רבות מאלו שנותרו ניזוקו. לא פלא שאדמירל בלוך יצא לנסות להגיע להסכם עם הסינדיקים.

"קפטן גירי. המעבורות שלנו הגיעו לספינת הדגל הסינדיקית."

"תודה." גירי לא רצה לחשוב על אדמירל בלוך מובל בתוך ספינת האויב כדי להתחנן ולרמות במטרה לסחוט כמה שיותר ויתורים מהאויב המנצח. גירי מעולם לא אהב את יחסם של הסינדיקים כלפי אנשיהם, ועל אחת כמה וכמה את התנהגותם כלפי אחרים. אבל אפשר לדבר איתם בהיגיון.

"ק...קפטן גירי. כ... כאן תורנית הקשר."

גירי הביט במסך. הקצינהן שהופיעה שם נראתה מזועזעת יותר מכל אדם אחר שראה מימיו. הרבה יותר מזועזעת. "מה קרה?"

"התק...קבלה הודעה... מספינת הדגל הסינדיקית. קפטן. הם ש...שלחו אותה לכל הספינות שלנו."

"תראי לי." דמותו של הקצין התפוגגה. גירי ראה את אדמירל בלוך ואת שאר קציני הפיקוד העליון של הברית עומדים ליד קיר במקום שללא ספק היה ספינת הדגל הסינדיקית. המצלמה התרחקה והראתה כי מיקומם המדויק הוא רציף מעבורות וחשפה בכיר סינדיקי במדים מחויטים ללא רבב, ולו הדרגות המבריקות והיהירות האופיינית כל–כך למנהל כללי הפונה למצלמה.

"צי הברית, האדמירל שלכם בא אלינו כדי ‘לשאת ולתת' על תנאי כניעה." המנכ"ל החווה בידו.

גירי חש שפיו מתייבש בשעה שכמה לוחמי יחידות מיוחדות סינדיקים צעדו קדימה, לוחם אחד מול כל קצין של הברית, וירו באדמירל בלוך ובאחרים מטווח אפס. בלוך וכמה מהאחרים התאמצו להישאר על רגליהם אבל התמוטטו ודמם התפשט על המדים שלבשו. בתוך רגעים ספורים שכבו כל הקצינים הבכירים של הברית על הקרקע, מתים בעליל.

המנכ"ל הסינדיקי החווה לעבר הגופות בתנועת יד מרושלת. "אין על מה ‘לשאת ולתת' עם מנהיגיכם לשעבר. כל מי שינסה ‘לשאת ולתת' יזכה לגורל זהה לזה של האידיוטים האלה. הספינות והקצינים של הברית שייכנעו ללא תנאי יזכו לתנאים סבירים. אין לנו שום דבר נגד אלה שנאלצו להילחם בנו באשמת מנהיגים תועי דרך כמו אלה." למרות ההלם שאחז בו, תהה גירי אם המנכ"ל הסינדיקי יודע עד כמה נשמעים דבריו בלתי כנים. "אבל אלה שינסו ‘לשאת ולתת' ימותו, אם כי אולי לא יזכו למוות מהיר כמו האדמירל שלכם."

"יש לכם שעה להיכנע ולהעביר את הספינות לידינו. בתום השעה נצמצא למתקפה ונמחץ כל התנגדות."

גירי המשיך לבהות במסך גם אחרי שהשחיר וקצינת הקשר חזרה, מביטה בו בייאוש. גירי ידע שהסינדיקים חסרי רחמים, אבל למיטב ידיעתו לא ביצעו בעבר זוועות שכאלה. כמו דברים אחרים שגירי נתקל בהם, נראה שהסינדיקים השתנו במהלכה של המלחמה הארוכה הזאת, ולא לטובה.

לקח לו רגע ארוך לקלוט שמינויו למפקד הצי חדל להיות זמני. צי שחלק ניכר ממנו הושמד בקרב וכעת היה לכוד, ניצב מול אויב בעל יתרון מספרי ניכר. עם שעת חסד אחת. ומהצד האחר היתה קצינתן הקשר הזוה, ורבים, רבים כמותהו, שקיוו והתפללו שגירי יצליח איכשהו לעשות משהו.

גירי נשם נשימה עמוקה וידע שהריקנות שהרגיש מאז שחולץ עוזרת לו לשמור על הבעה שלווה. "תשיגי לי את קפטן..." מה היה השם שאדמירל בלוך הזכיר? "דסז'אני. קפטן דסז'אני. עכשיו."

"כן, המפקד! היא על הגשר, המפקד."

על הגשר. גירי נזכר באיחור קל שדסז'אני היא המפקדת של גבורה. האם כבר פגש אותה? הוא לא הצליח להיזכר.

בתוך כמה רגעים הופיעו פניה של קפטן דסז'אני על המסך. היא הייתה אולי בגיל העמידה. על פניה ניכרו עקבות הזמן, הניסיון והקרב המחריד האחרון, כך שגירי לא היה מסוגל לנחש כלל איך הייתה נראית בתקופה ובמקום שבהם שוררים שלום ורגיעה. "אמרו לי שאתה רוצה לדבר איתי."

"קפטן, את מודעת להודעה האחרונה שהתקבלה מהסינדיקים?"

היא בלעה רוק לפני שענתה. "כן. היא נשלחה לכל הספינות, כך שכל המפקדים ראו אותה."

"את יודעת למה הסינדיקים הרגו את אדמירל בלוך?"

דסז'אני חשפה שיניים בבוז. "כי הם חלאות חסרות נשמה."

גירי חש צביטה של כעס. "זאת לא סיבה, קפטן."

היא הביטה בו לרגע. "הם חיסלו את ההנהגה שלנו, קפטן גירי. צי סינדיקי יאבד את יכולת הלחימה אם יישאר ללא הנהגה, והם יוצאים מתוך הנחה שגם אצלנו זה יהיה כך. הם רוצים לייאש אותנו על–ידי הצגת טבח, ועל–ידי הריגת המנהיגים שלנו לעיני כול הם מנסים לוודא שלא ייתקלו בהתנגדות נוספת מצדנו."

הוא השיב לה מבט, חסר מילים בתחילה. "קפטן דסז'אני, לצי הזה יש הנהגה."

הבעתה של דסז'אני השתנתה ועיניה נפערו. "אתה מפקד הצי?"

"זה מה שאדמירל בלוך אמר. חשבתי שידעת מזה."

"הודיעו לי, אבל... לא הייתי בטוחה איך תגיב, קפטן גירי. אבל באמת תיקח על עצמך את הפיקוד? השבח לכוכבים החיים. אני צריכה להודיע לשאר הספינות. כשמסרו לי להתקשר אליך בדיוק עקבתי אחרי הדיון של מפקדי הספינות בשאלה מה כדאי לנו לעשות."

גירי שכח את הדבר הבא שהתכוון להגיד כשההשלכות האפשריות של דבריה של דסז'אני נקלטו במוחו. "דיון? במה דנים מפקדי הספינות האחרות?"

"מה לעשות, המפקד. הם דנים ומתווכחים מה לעשות בעקבות מותם של אדמירל בלוך ושאר קציני הפיקוד העליון."

"הם מה?" הקרח בתוכו של גירי נסדק. "לא הודיעו גם להם שאדמירל בלוך מינה אותי לפקד על הצי?"

"כן... המפקד."

"ואף אחד מהם לא יצר קשר עם ספינת הדגל כדי לקבל הוראות?"

פניה של דסז'אני, שכבר התחילו לקרון בתקווה, הביעו כעת רגש אחר, הזהירות שמפגינה קצינה מנוסה כשנראה כי הממונה עליה עומד לצאת מהכלים. "אמממ... לא, המפקד. לא היו ניסיונות להתקשרות עם ספינת הדגל."

"הם מתווכחים מה לעשות, ולא טרחו אפילו ליצור קשר עם ספינת הדגל?" גירי לא הצליח להבין את הרעיון. דבר אחד הוא להניח למסורת ההצדעה להיעלם, אבל מפקדי ספינות שמתעלמים מקיומה של סמכות גבוהה יותר? מה קרה לצי הברית שהוא הכיר? קפטן דסז'אני הביטה בו וחיכתה לפיצוץ שנראתה משוכנעת כי יתרחש. במקום זאת הוא דיבר ברוגע כפוי, והמילים הנכונות נבעו ממקום כלשהו בתוכו והתגלגלו מפיו כמו הקלטה נושנה שהוחזרה לחיים. "קפטן. צרי בבקשה קשר עם מפקדי כל הספינות. הודיעי להם שמפקד הצי דורש את נוכחותם בישיבה שתתקיים בספינת הדגל."

"יש לנו פחות משעה לפני שהדדליין של הסינדיקים יפוג, קפטן גירי."

"אני מודע לכך, קפטן דסז'אני." ואני נעשה יותר ויותר מודע לכך שאני חייב להראות לאנשים האלה שאני המפקד לפני שהצי יתפרק לגורמים, ואני חייב להכיר אותם קצת לפני שאעשה טעות חמורה בשיפוט בנושא קריטי. יש לי פחות מדי ידע על יותר מדי דברים. "אדמירל בלוך הראה לי את חדר הישיבות שלו. הוא אמר שהוא יכול לכנס שם את כל מפקדי הספינות שלו לפגישה וירטואלית."

"כן, המפקד. רשת הנתונים הדרושה לשם כך עדיין פועלת בתוך הצי."

"טוב מאוד. אני רוצה שכולם יהיו מוכנים בחדר הישיבות תוך עשר דקות, ושיאשרו אישית את קבלת הפקודה תוך חמש דקות. ואם מישהו מהם מנסה להתחמק מזה, תגידי להם שהנוכחות היא חובה."

"כן, המפקד."

הוא נזכר, בפרץ של אשמה, שהוא נותן לקפטן פקודות על הספינה שלה, בלי שום מחווה של נימוס. הוא שנא התנהגות כזאת, פעם, כשהופנתה כלפיו. עליו לזכור זאת עכשיו. "תודה, קפטן. תפגשי אותי בבקשה מחוץ לחדר הישיבות של קציני הפיקוד העליון בעוד... שמונה דקות."

אם זיכרונו אינו מטעה אותו, חדר הישיבות נמצא חמש דקות הליכה מתאו. גירי ניצל את שלוש הדקות שנותרו לו כדי להעלות שוב את נתוני פרישת הצי, להתבונן במערך של ספינות צי הברית ולחשב בראשו את דרגות הנזק שספגו. מה שהיה פעם תרגיל אינטלקטואלי שנעשה מתוך חובה הפך למשהו שעליו לקלוט טוב ככל האפשר בתוך שלוש דקות. הוא הבחין שמשהו חסר בתצוגה, משהו שהוא ידע שאמור להיות שם, והוסיף אותו, ואז הביט בתצוגה עוד זמן–מה וניסה להבין למה התמונה נראית לו בלתי הגיונית.

שוב הליכה במסדרונות גבורה, שוב פניהם של אנשי צוות הספינה נישאות אליו. גירי זכר את הבטחתו לאדמירל בלוך וניסה להיראות כאילו הוא יודע מה הוא עושה. פעם הוא היה קצין זוטר, כך שלמד את התרגיל הזה לפני זמן רב. הוא לא היה בטוח אילו דברים נוספים שלמד עשויים לעזור לו עכשיו.

אחד מנחתי הברית עמד בהקשב מחוץ לחדר הישיבות של הסגל הבכיר והצדיע כשגירי התקרב אליו. התנועה הפתיעה אותו לרגע, עד שהוא קלט שאם יש מישהו שישמר את המסורות הישנות, ודאי שאלה יהיו הנחתים.

קפטן דסז'אני פסעה קדימה. "קפטן גירי, כל מפקדי הספינות נוכחים."

הוא הסתכל לעבר חדר הישיבות, שנראה ריק מהזווית הזאת ומחוץ לשדה הראייה.

"כולם."

"כן, המפקד. רובם נראו שמחים מאוד לקבל את הפקודה שלך, המפקד," מיהרה דסז'אני להוסיף.

"שמחים." מובן שהם שמחים. הם לא ידעו מה לעשות. עכשיו הם יכולים לפנות אליו. גם דסז'אני, שנראתה צעירה לפחות בעשר שנים מאז שגירי הודיע לה שהוא ייקח על עצמו את הפיקוד. מחכים לגיבור שיציל את המצב, חשב גירי במרירות. אבל זה לא היה הוגן מצדו. אחרי כל מה שהם עברו... הוא חשב על איך שהוא מרגיש, על הריקנות שבתוכו, ותהה איזו מין ריקנות מרגישים ודאי כל השאר לנוכח האופן שבו היקום שלהם השתנה פתאום, באופן בל יתואר. הוא שלח מבט חוקר אל מפקדת גבורה כדי לנסות לראות מה מסתתר מתחת לתשישות שהיא מקרינה. "מה מצבם?"

היא קימטה את מצחה כאילו לא הייתה בטוחה שהבינה את השאלה. "הם העבירו לנו דוחות מצב מעודכנים על הנזקים שנגרמו לספינות שלהם, המפקד. אתה יכול לראות אותם ב — "

"כבר ראיתי. לא התכוונתי לספינות שלהם. את דיברת איתם. אני מניח שאת מכירה אותם. מה המצב שלהם?"

קפטן דסז'אני היססה. "כולם ראו את ההודעה מהסינדיקים, המפקד."

"כבר אמרת לי. עכשיו אמרי לי את דעתך הכנה על מפקדי הספינות. הם שפופים?"

"אנחנו לא שפופים, המפקד!" אבל דבריה של דסז'אני נשמעו מגומגמים מעט לקראת סופם, ועיניה קפצו לרגע אל הסיפון. "הם... עייפים, המפקד. כולנו עייפים. חשבנו שהמתקפה הזאת על מערכת האם של הסינדיקים תטה סוף–סוף את הכף, תסיים את המלחמה. אנחנו נלחמים כבר כל–כך הרבה זמן, המפקד. ועברנו מהתקווה הזאת אל... אל…"

"זה."

גירי לא רצה לשמוע תיאור נוסף של התוכנית. אדמירל בלוך הסביר אותה עשרים פעם כשדיבר איתו. מתקפה נועזת, שהתאפשרה בזכות משהו שנקרא היפרנט שלא היה קיים בתקופתו של גירי, ובזכות בוגד סינדיקי. או לפחות מישהו שהיה אמור להיות בוגד סינדיקי. "אני צודק בהנחה שהספינות שמולנו הן החלק הארי של הצי הסינדיקי?"

"כן, המפקד. כמעט כל הצי הסינדיקי." קולה של דסז'אני רעד, וניכר בה שהיא מתאמצת להמשיך לשלוט בעצמה. "שחיכה לנו. לכוח החלוץ שלנו לא היה שום סיכוי."

"הכוח העיקרי הצליח לעבור."

"כן. אבל במחיר יקר. בלק — סליחה. אין שום תקווה שנביס את הצבא הסינדיקי עם מה שנשאר לנו."

גירי קימט את מצחו בלבד והבחין רק בהיסח הדעת באופן שבו שינתה דסז'אני בחטף את מה שהתכוונה להגיד. מה שהיה חשוב יותר כרגע היה מה שאמרה בפועל. אין תקווה. באגדה העתיקה על תיבת פנדורה נאמר כי התקווה הייתה אמורה להיות המתנה היחידה בתיבה, אחרי כל הצרות. משהו שאמור לתת לאנשים כוח להמשיך כשלא נשאר עוד דבר מלבדו. אבל אם האנשים הללו באמת איבדו את התקווה... ואז הוא הישיר מבט אל קפטן דסז'אני וראה שוב את מה שלא רצה לראות. התקווה עדיין הייתה שם, בעיניים שהתמקדו בו.

"המפקד," אמרה מפקדת גבורה מאולץ בסגנון נוקשה להפליא. "ברשותך, המפקד. אנחנו זקוקים לך, המפקד. הם, כולנו, זקוקים למשהו להאמין בו. למישהו שיכול להוציא אותנו מזה."

"אני לא אגדה, קפטן, או מה שאת חושבת שאני." הנה. הוא סוף–סוף אמר את זה. "אני בן אדם. אני לא יכול לחולל נסים."

"אתה ‘בלק ג'ק' גירי, המפקד! נלחמת באחד מהקרבות הראשונים של המלחמה הזאת, כנגד כל הסיכויים."

"והפסדתי, קפטן."

"לא, המפקד!" גירי שוב קימט את מצחו, מופתע מהתלהטותה של דסז'אני. "הדפת את המתקפה, חילצת משם את כל הספינות בשיירה ההיא! ואז המשכת להדוף את האויב ואפשרת לשאר כוחות הליווי להימלט. הדפת את הסינדיקים ואחר כך פקדת על אנשי הספינה שלך להציל את עצמם בזמן שאתה נשארת מאחור ונלחמת באויב עד שהספינה שלך הושמדה. למדתי את הסיפור הזה בבית הספר, המפקד, כמו כל שאר ילדי הברית!"

גירי הביט בה. זה לא היה ככה, קפטן, הוא רצה להגיד בקול. נלחמתי כי הייתי מוכרח. כי נשבעתי לעשות את זה. ואז נשארנו כי הספינה שלי ספגה נזקים גדולים מדי ולא יכלה לברוח. אמרתי לצוות להתפנות, כן, אבל גם זאת הייתה חובתי, לא אקט של גבורה. מישהו היה צריך לספק חיפוי אש עוד קצת זמן כדי שתאי המילוט יספיקו להתרחק, וזה היה התפקיד שלי.

לא רציתי למות. כשמערכת הלחימה האחרונה בספינה שלי יצאה מכלל שימוש כיוונתי את ליבת הכוח למצב השמדה עצמית וניסיתי להיחלץ משם בתא המילוט האחרון. תא מילוט פגוע שנפגע עוד יותר כשהספינה שלי התפוצצה. בלי משואת איתור. סתם עוד קצת פסולת במערכת שהייתה מלאה בפסולת מהקרב. אף אחד לא מצא אותי. רק כמעט מאה שנה אחר כך, כשהצי המפואר שלכם התגנב דרך המערכת הנחשלת הזאת ונתקל בי במקרה.

והעיר אותי סוף–סוף וסיפר לי שהברית הפכה אותי למשהו שלא זיהיתי. שזמן קצר אחרי מותי לכאורה במהלך "עמידתי האחרונה" קידמו אותי לדרגת קפטן בצי ולמעמד גיבור אגדי של הברית. אני מאמין שאני יכול להיות קפטן. אבל איך אדם חי יכול להיות גיבור אגדי?

אבל גירי לא אמר דבר, כי כשהביט בדסז'אני ידע שהיא לא תאמין לכך, וכי ידע כעת שאם אכן תאמין, הוא יחסל בכך את תקוותה האחרונה. הבטחתי לאדמירל שאציל את הצי שלו אם אוכל. קשה לי להאמין שאני יכול לעשות את זה. אבל אולי האליל ההירואי שהם מאמינים בו יכול לעשות את זה איכשהו. "זה קרה לפני הרבה זמן, קפטן," הוא השיב לבסוף בקול חרישי. "אבל אעשה כמיטב יכולתי." ואתפלל שזה יספיק. "ועכשיו, לפני הפגישה, מה הסיפור עם ה'מפתח' הזה?"

דסז'אני הסתכלה היטב ימינה ושמאלה במסדרון לפני שענתה, וגם אז דיברה בקול שקט כל–כך עד שגירי בקושי הצליח לשמוע אותה. "מפתח ההיפרנט הסינדיקי נמצא על סיפונה של גבורה."

"מה זה אומר, לעזאזל?"

היא נראתה מופתעת. "אני מצטערת. שכחתי שלא היה לכם היפרנט."

"כל מה שאני יודע על ההיפרנט זה שהוא מאפשר מסע בין כוכבי מהיר בהרבה ממה שאפשר להשיג בעזרת מנועי הקפיצה הבין מערכתית."

"מהיר בהרבה. כן, המפקד. היתרון המדויק של ההיפרנט על פני קפיצות בין מערכתיות משתנה בהתאם לחישובים מדעים שאני מודה בכנות שאני לא מבינה, אבל לרוב יתרון המהירות הוא בסדר גודל של בין פי עשרה לפי מאה."

"וואו."

קפטן דסז'אני הנהנה והביטה שוב סביבה כדי לוודא שאף אחד אינו שומע אותם. "בשונה מקפיצות בין מערכתיות, שמשתמשות בבארות כבידה מכוכבים, היפרנט צריך ליצור, וכשמקימים היפרנט כל הרשת מכוונת בהתאם למשהו שלרוב נקרא תדר, אף–על–פי שזה בעצם משהו מסובך בהרבה. לכל שער מוקצה מעין תת–תדר. כדי להשתמש בהיפרנט מסוים צריך דבר שנקרא מפתח. המפתח מאפשר להיכנס לרשת ולבחור את השער הרצוי."

גירי הנהן וניסה לקלוט את ההשלכות. "אז אם יש לנו מפתח להיפרנט הסינדיקי זה אומר שנוכל להשתמש בו. מאיפה יש לגבורה מפתח סינדיקי?"

"השגנו אותו מהבוגד." פניה התעוותו. "הבוגד הכפול. המפתח אפשר לנו לתקוף את מערכת האם של הסינדיקים."

"אני מבין. הם נתנו לכם את האמצעי להגיע לכאן, וחיכו לכם." כי הם ניחשו שלא תוכלו להתנגד לפיתוי.

דסז'אני עיוותה את פניה. "כן, המפקד."

"אם כך, הסינדיקים יודעים שהמפתח בידינו. למה העובדה שהוא נמצא על הסיפון של גבורה חשובה כל–כך?"

"כי הם יודעים שהוא היה בידינו, אבל הם לא יודעים באיזו ספינה הוא נמצא. הם לא יודעים אם הספינה הזאת הושמדה כבר. הם לא יודעים אם הוא על אחת מהספינות ששרדו. אם הם היו יודעים שהמפתח נמצא על סיפונה של גבורה..."

"הם מיד היו זורקים עליה את כל מה שיש להם כדי לוודא שהמפתח יושמד."

"כן, המפקד."

"הם לא יכולים פשוט לשנות את ה... אמממ... תדר של ההיפרנט שלהם?"

דסז'אני הנידה בראשה. "זה בלתי אפשרי, קפטן גירי. ברגע שהרשת מוקמת, אי אפשר לשנות את המאפיינים הבסיסיים שלה."

גירי חשב לרגע. הוא היה מודע היטב לכמות הדברים שעליו ללמוד, אבל ידע שעליו להזדרז להיכנס אל חדר הישיבות ולפגוש את מפקדי הספינות שהלכו והתקבצו שם. "מה גודלו של המפתח הזה?"

"הוא גדול מכדי שמישהו יוכל להחזיק אותו אצלו, אם לזה התכוונת. הוא גדול וכבד."

"אפשר לשכפל אותו? לעשות ממנו העתקים ולתת כמה מהם לספינות אחרות?"

"לא. אין שום ספינה בצי הזה שמסוגלת לשכפל מפתח היפרנט. בבית, בחלל הברית, יש עולמות שיש להם יכולת כזאת."

הוא חשב לרגע נוסף, חשב על המשמעות שתהיה למפתח הזה בעיני הברית אם הם יצליחו להביא אותו איתם הביתה. עוד אחריות שהגיבור הדגול אמור לשאת על כתפיו. "בואי נלך לפגוש את מפקדי הספינות." אנשים שנראו כמוהו אבל היה ברור שהם לא חושבים כמוהו. כמה זמן ייקח לו לגלות את ההבדלים שנוצרו במשך מאה שנה, מאה שנה שעברו עליהם במלחמה? הוא יצטרך להקשיב היטב לכל דבריהם... "רגע. רק עוד דבר אחד. לפני כמה דקות, כשאמרת שכבר אין לנו סיכוי להביס את הצי הסינדיקי כאן, התחלת להגיד משהו אחר. מה זה היה?"

דסז'אני נראתה נבוכה, עיניה קפצו אל נקודה מאחורי גירי. "אני... התחלתי להגיד שבלק ג'ק בכבודו ובעצמו לא היה יכול להביס את הצי הסינדיקי הזה. המפקד."

בלק ג'ק בכבודו ובעצמו לא היה יכול לעשות את זה. הביטוי נשמע כאילו נמצא בשימוש שוטף. לרגע אחד גירי לא הצליח להחליט איך להגיב לכך. ואז באה לעזרתו צביטה של לעג עצמי. "טוב, קפטן דסז'אני, נצטרך לקוות שאת טועה בקשר לזה."

היא נעצה בו מבט וחייכה חיוך בלתי צפוי. "כן."

גירי נכנס לחדר. דסז'אני נכנסה בעקבותיו וכשנעצר בהיסוס הצביעה על מקום ישיבה לא הרחק מהדלת. חדר הישיבות לא היה גדול כל–כך, בעצם. גירי ראה אותו כשמערכות שיחת הוועידה היו כבויות, סתם חדר בגודל בינוני עם שולחן בגודל בינוני שהיה אמור להספיק למי שעשוי לשבת כאן בפועל. אבל כעת מערכות שיחת הוועידה פעלו וגירי, שהיה בדרכו למקום הישיבה המיועד לו ליד השולחן, ראה כי הוא נפרש לאורך עשרות מקומות ישיבה, שבכל אחד מהם ישב מְפקדה של אחת מספינות הצי. גירי לא הצליח להימנע לגמרי מנעיצת מבטים, נדהם מהאופן שבו כל קצין וקצינה נראו ממש כאילו הם יושבים כאן במקום בספינות שלהם. בכל פעם שהתמקדו עיניו באחד מהם, דמותו התקרבה כאילו הוא יושב ממש לידו, ותג קטן הופיע ועליו כתובים בבירור שמו ושם ספינתו. במרכז השולחן, במקום שהיה קל לראות מכל מקום ישיבה סביב השולחן, הוקרנה תמונה גדולה שהראתה את פרישת הכוחות של צי הברית ושל הסינדיקים. אין ספק שטכנולוגיית ההדמיה הווירטואלית השתפרה מאוד בזמן שנתו הארוכה.

בטח הרבה יותר קל לערוך ישיבות עכשיו. גירי תהה לרגע אם זה דבר טוב או שזה אחד הדברים ששאבו מהצי את כל כוחו. הוא עמד ליד כיסאו ותהה אם מישהו אמור לקרוא לכולם לסדר, אבל כשאיש לא עשה זאת הוא התיישב בנוקשות.

איש לא דיבר. מלבד קפטן דסז'אני, שישבה בכיסא אמיתי לשמאלו, כל שאר הקצינים הסתכלו עליו. גירי הסתכל עליהם בחזרה בזה אחר זה, ודאג להשהות מעט את מבטו על כל אחד מהם לפני שעבר לבא אחריו. כמה מהם הביטו בו בחזרה בהבעות חתומות בקפידה המסתירות את מחשבותיהם. מבטיהם של כמה מהם קראו עליו תגר והיה ברור כי הם אינם מקבלים את סמכותו. אבל רובם נשאו אליו מבט מיואש כגוססים המתפללים לישועה. כולם נראו, ברמה זו או אחרת, מותשים ומודאגים.

גירי נשם נשימה עמוקה והחליט להימנע במתכוון מחוסר הרשמיות הרווח בקרב אנשי הצי הזה ולאמץ במקומו את ההתנהגות ואופן הדיבור הרשמיים שהכיר מאז ומעולם. "לאלה מכם שלא פגשו אותי, אני קפטן ג'ון גירי. כשאדמירל בלוך עזב את גבורה, הוא העביר לידיי את הפיקוד על הצי. אני מתכוון למלא חובה זאת כמיטב יכולתי." הוא תהה איך נשמע להם קולו, מהי משמעות דבריו בעיניהם.

אישה שנראתה קרובה לגיל פרישה נעצה בגירי מבט ארסי. "האם אדמירל בלוך נתן סיבה להחלטתו?"

גירי הזעיף אליה פנים. הוא חש התפשטות אטית של להט בתוכו, וקידם אותו בברכה כהקלה מתחושת הקור שהשתלטה עליו מאז שחולץ. "אני אישית לא רגיל לדרוש מהממונים עלי להצדיק את ההחלטות שלהם." רחש חלף בקרב מפקדי הספינות, אבל לא היה לו מושג מה משמעות הדבר. "עם זאת, אדמירל בלוך יידע אותי שמכל הקצינים שנותרו בצי, אני הבכיר ביותר מבחינת ותק ודרגה."

גבותיה של האישה התרוממו בחדות. "ותק? אתה רציני?"

"את מציעה שנשווה תאריכי קבלת דרגה, קפטן..." הוא הביט בתג הזיהוי שריחף לידה, "קפטן פָרִיזָה?"

"זה יהיה חסר משמעות, כידוע לך."

"לא, זה לא ידוע לי." גירי הניח ללהט ההולך וגובר לחדור לקולו. "אם הצי יתחיל לבחור לעצמו אילו מאפיינים של דרגה ושל ותק נחשבים, ייווצר פה תוהו ובוהו מוחלט, וכולכם תמותו."

לרגע השתררה דממה, ואז התערב בשיחה קצין אחר. קפטן נוּמוֹס מאוריון, כך ראה גירי. "אתה טוען שאתה יכול להציל אותנו בדרך כלשהי? כצי, עומדות בפנינו רק שתי אפשרויות, קפטן. או שנמות בקרב או שניכנע, במקרה הטוב, לחיי עבדות ולמוות אטי יותר."

גירי מצא את עצמו מחייך חיוך יגע. "אני יכול למות בקרב. אני מתאר לעצמי שבפעם השנייה זה קל יותר."

קפטן דוּאֶלוֹס, מפקד אומץ, צחק. "טוב מאוד, קפטן גירי! אם זה הגורל שמצפה לנו — "

נומוס התפרץ שוב לשיחה. "יש עוד ברירה. אם נתפצל וכל ספינה תדאג לעצמה, כמה מאיתנו אולי יצליחו לפלס דרך לשער ההיפרנט — "

"להתפצל?" אמר קפטן אחר במפגיע. "אתה מתכוון שכל ספינה תדאג לעצמה?"

"כן! הספינות האטיות יותר ואלה שספגו את הפגיעות החמורות ביותר אבודות גם ככה. אין היגיון — "

"הספינה שלי נפגעה כי היא ספגה אש אויב שאחרת הייתה פוגעת בספינה שלך! עכשיו אתה רוצה לזנוח אותנו במחנות העבודה הסינדיקיים?"

"אם אין שום אפשרות אחרת — "

"שקט." רק אחרי שכולם הביטו בו קלט גירי שהוא זה שדיבר. ההבעות שעל פניהם גרמו לו לתהות איך נשמע קולו הפעם. "הצי הזה לא ינטוש אף ספינה."

נומוס דיבר שוב, וגירי ראה שכמה מהקצינים האחרים מהנהנים בהסכמה עם דבריו. "זה לא שיקול דעת הגיוני, כי אין לך את הכישורים הדרושים לפקד על הצי. אתה יודע את זה. הידע שלך באמצעי לחימה ובטקטיקות מיושן ללא תקנה. חסרה לך הבנה של מצב העניינים הנוכחי, כאן ובבית. אתה — "

משהו בגירי ניצת בפרץ של להט. "קפטן נומוס, לא באתי הנה כדי לדון בנושאי פיקוד איתך או עם כל קצין אחר בצי."

"אין לך את הכישורים הדרושים לפיקוד! אתה לא יודע — "

"אני יודע שאני המפקד בזכות הוותק שלי ובזכות פקודתו האחרונה של אדמירל בלוך ושאם אזדקק למידע כדי לתמוך בפיקוד שלי, הכפופים לי יספקו לי את המידע הזה."

"אני לא — "

"ואם אתה או אחד ממפקדי הספינות האחרים תרגישו שאתם לא מסוגלים לסייע לי כראוי או למלא פקודות, אני אדאג לשחרר אתכם מתפקידכם ולהחליף אתכם בקצינים שאני יכול לסמוך עליהם. קצינים, אוסיף ואומר, שגם שאר הספינות יכולות לסמוך עליהם שיסייעו להן." פניו של נומוס האדימו. "האם אתה מרגיש שאתה לא מסוגל לסייע לי כראוי, קפטן נומוס?"

נומוס בלע רוק ואז דיבר בנחישות עיקשת אבל ללא הביטחון הרב שהפגין קודם לכן. "קפטן גירי, הוותק שלך הוא מקרי, כפי שאתה בעצמך יודע. תאריך קבלת הדרגה שלך הוא לפני כמעט מאה שנים כי ההעלאה שלך לדרגת קפטן התרחשה לאחר המוות. אף אחד לא ידע שאתה עדיין בחיים. מאה שנה במצב של קיום מושהה לא מעניקות שום ניסיון." כמה ממפקדי הספינות האחרים הביעו את הסכמתם בניעות קלות, שניכר כי נועדו לחזק שוב את נומוס. "אנחנו צריכים לבחור מפקד בהסתמך על היכולת שלו להתמודד עם המצב העדכני, וזה דורש ידע עדכני."

גירי החזיר לנומוס מבט צונן כל–כך עד שהוא נשען לאחור כאילו איימו עליו. "בצי הברית שאני מכיר, אף אחד לא ‘בחר' את המפקדים שלו. אין לי שום כוונה לתת לך או לאף אחד אחר להתערב בסמכות הפיקודית שלי."

איש חסון שישב בקצה השולחן כחכח בגרונו. "קפטן גירי הוא הכי בכיר. הוא המפקד. סוף פסוק."

גירי הנהן אליו ושינן את שמו ואת פרצופו. קפטן טוּלֵב מלוויתן. מישהו שגירי יכול לסמוך עליו.

ואז דיברה אישה במדים של נחתי הברית. קולונל קָרָבָּלִי, שוודאי ירשה את הפיקוד כשגנרל הנחתים שהתלווה אל הצי יחד עם שאר קציני הפיקוד העליון. "נשבענו לציית למפקדים שלנו ולהגן על הברית. הנחתים מבינים שקפטן גירי הוא המפקד שלנו בהתאם לתקנות צי הברית."

מפקדת ספינה נוספת דיברה בקול מחוספס. "לעזאזל, אם הוא לא יכול להוציא אותנו מזה, מי כן יכול?"

כל העיניים התמקדו שוב בגירי כשהאישה נתנה ביטוי למה שרבים מהם חשבו. הוא רצה להתחמק מהפנים האלה, אבל היה עליו להתמודד ישירות עם תקוותם ועם ספקנותם. גירי לא היה יכול להסתתר עוד. "אני מתכוון לנסות."