הקדמה
צוֹעֲדִים תִּינוֹקוֹת־צִיוֹנִים־סוֹצְיַאלִיסְטִים,
צוֹעֲדֹים תִּינוֹקוֹת־סִיעַת נֵיאוֹ־מַרְכְּסִיסִטִים,
[...]
כִּי חִלְקוּם לִדְגָלִים
וּלְחֻלְצוֹת־אוּנִיפוֹרְמוֹת,
כִּי אֶצְלֵנוּ גְּדֵלִים
תִּינוֹקוֹת־עַל־פְּלַטְפוֹרְמוֹת!
שירו של נתן אלתרמן "אִלוף ילדים" הובא בתוך קובץ מחקרים רחב יריעה על תנועות הנוער הארצישראליות בשנים 1960–1920. הקובץ, שיצא לאור ב־1989, כולל שלושה תחומי מידע: רב־שיח בין חוקרים על הנושא: "תנועות הנוער — מרד, אוונגרד או הליכה בתלם?"; מאמרים על תנועות הנוער השונות — סוציאליסטיות־ציוניות, אזרחיות ודתיות, וביבליוגרפיה מוערת של 90 מחקרים על תנועות הנוער. תנועות הנוער הארצישראליות של המחנה האגודאי כלל לא אוזכרו בקובץ, למעט "עזרא", אשר הייתה מ־1948 לתנועת הנוער של פועלי אגודת ישראל.
המשתתפים בדיון מצאו כי רוב המחקרים על אודות תנועות הנוער עוסקים בתנועות הסוציאליסטיות ומיעוטן בתנועות האזרחיות והדתיות.
המחלקה לענייני הנוער והחלוץ של ההסתדרות הציונית העולמית פרסמה ב־1963 חוברת נתונים לגבי תנועות הנוער היהודיות בעולם. הנתונים נאספו באמצעות שאלונים שהמחלקה שלחה לתנועות הנוער בישראל ובארצות הגולה, ובאמצעותם ניתן "סיכום נאמן על כלל הנוער היהודי המאורגן ברחבי העולם". תנועות הנוער האגודאיות לא נכללו בה.
ב־2004 פרסמו שלושה חוקרים מאמר רחב יריעה שדן בפרופיל החברתי של תנועות הנוער בישראל. המאמר הסתמך על נתוני מחקר שהתפרסמו ב־1999 והוא התייחס לתנועות נוער שהיו קשורות לתנועות הפועלים, לתנועה הרוויזיוניסטית ולציונות הדתית. המאמר כלל לא אִזכר את תנועות הנוער האגודאיות. במועד פרסומו פעלו שלוש תנועות נוער אגודאיות מוכרות בידי משרד החינוך, והן היו חברות במועצת תנועות הנוער. אחת מהן — תנועת בנות אגודת ישראל — הייתה הרביעית בגודלה בין התנועות שהוכרו ותוקצבו בידי משרד החינוך.
שלושה ערכים שעוסקים בתנועות נוער נכללו בקובץ אנציקלופדי על אודות תרבות יהודית שיצא לאור ב־2007. האחד התייחס לתנועות הנוער היהודיות באירופה בין שתי המלחמות. הן סווגו לתנועות ציוניות, שמאל — אנטי־ציוניות, ספורטיביות או ממוקדות השכלה ומקומיות. לא היה בו כל אזכור לתנועות הנוער האגודאיות. הערך השני עסק בתרומת תנועות הנוער בישראל לעיצוב החברה החדשה. הן הוצגו כשלוחות של התנועות הציוניות באירופה ואוֹפיין האידאולוגי היה "אנטי־גלותי" וקשור ל"קדמה סוציאלית". תנועת בני עקיבא הוצגה כ"מקרה מיוחד". גם כאן לא היה אזכור לתנועות האגודאיות. הערך השלישי סקר את ההיסטוריה של תנועות הנוער היהודיות. בערך זה אוזכרה תנועה נוער אגודאית אחת — "בנות בתיה" — בהקשר לחברותה במועצת תנועות הנוער. מעבר לכך לא הובא תיאור כלשהו של תנועה זו, שמנתה, כמצוין בערך זה, 25 אלף חברות, וכלל לא אוזכרו התנועות האגודאיות האחרות.
מן האמור לעיל עולה כי תנועות הנוער של אגודת ישראל לא נחקרו ומידע על פעילותן נכלל רק באקראי בתוך המחקרים המועטים על אגודת ישראל או על רשתות החינוך שלה.
ספר זה בא למלא את החלל הקיים בחקר תנועות הנוער והצעירים של אגודת ישראל — תולדותיהן, מאפייניהן ופעילותן.
נוער הינו שם כולל לצעירים ולצעירות בתקופת נעוריהם או בתקופת התבגרותם כשכבר אינם ילדים. אגודת ישראל ותנועות הבת שלה ייסדו תנועות נוער לילדים, למתבגרים ולבוגרים צעירים. תנועת "צעירי אגודת ישראל" (להלן — צא"י), שנוסדה בפולין על בסיסה של תנועת "תבונה", הייתה לתנועת הנוער הדומיננטית והגדולה שבמחנה האגודאי, והיא אחת התנועות שעומדות במוקד ספר זה. בתנועת צא"י זו נכללו ילדים ומתבגרים, שגובשו לעתים כתנועות־בת שלה, וצעירים מעל לגיל 18 ובשנות ה־20 המוקדמות לחייהם שהיו הלוז של צא"י. בשנים המאוחרות, בעת שמייסדי התנועה התבגרו והמשיכו להחזיק בתפקידיהם, נכללו בצא"י גם בוגרים יותר.
במסגרת צא"י שבפולין התגבשה תנועת נוער לילדים שאך זה סיימו את לימודיהם היסודיים (15–13) בשם "פרחי אגודת ישראל". בארץ־ישראל נוסדו לצד צא"י כמה תנועות נוער לבנים, הדומיננטית שבהן הייתה "הנוער האגודתי". תנועות נוער נפרדות נוסדו בפולין לבנות — "בתיה" לילדות תלמידות בית הספר היסודי, ו"בנות אגודת ישראל" לבנות מתבגרות ולצעירות עד לראשית שנות ה־20 של חייהן. שתי תנועות אלה פעלו גם בארץ־ישראל ולצדן הופיעו תנועות נוספות.
ספר זה מנסה לעקוב אחר התפתחות תנועות הנוער והצעירים של אגודת ישראל, התנהגותן הפוליטית והחיים החברתיים והתרבותיים שהתגבשו בתוכן. עוד נבחנה בו מידת היותן אוונגרד מורֵד או הולכות בתלמים שתנועת האם — אגודת ישראל — התוותה עבורן.
במועד כתיבת הספר מלאו כ־110 שנים לייסוד אגודת ישראל (1912). בתקופה זו נוסדו ופעלו במסגרתה או בקשר עמה 14 תנועות נוער וצעירים. פעילוּת ארבע מהתנועות — "עזרא", "תבונה", "פועלי אגודת ישראל" (פא"י) ותנועת הנוער שלה "סיני" — נדונה במחקרים קודמים ולכן לא נכלל דיון לגביהן בספר זה. המחקר בספר זה יתמקד בפעילות עשר התנועות האחרות בפולין ובארץ־ישראל.
הנהגת צא"י בפולין הקימה בוורשה ארכיון ודרשה מכל הסניפים להעביר לשם תיעוד שישמש חלק מהזיכרון ההיסטורי של התנועה. לצערנו, הארכיון אבד בשואה. תנועת צא"י הארצישראלית ותנועת בנות אגודת ישראל חסרו מודעות היסטורית שכזו ולא שימרו תיעוד היסטורי. כתוצאה מכך, נאלצתי להתבסס על תיעוד מועט שנכלל בארכיונים אגודאיים ובארכיונים אחרים. מידע ראשוני רב נשאב מהעיתונות של תנועות הנוער והצעירים האגודאיות ושל עיתונים שמחוצה לה, מהתקופות הרלוונטיות.
מקור היסטורי נוסף מהווים ספרי הזיכרון לקהילות היהודיות בפולין שנכחדו בשואה. רובם כוללים מידע על אודות התנועות הפוליטיות ותנועות הנוער שפעלו בקהילות אלה. בספריית אוניברסיטת בר־אילן מצויים קרוב ל־250 ספרי זיכרון. מעיון בספרים אלה עולה כי ברובם הובא תיאור הפעילות של תנועות ציוניות ושל תנועת הבונד שפעלו בקהילות. למחנה האגודאי — אגודת ישראל ותנועות הנוער והצעירים שפעלו במסגרתו — היו מאות סניפים בערים ובעיירות שבפולין. רק בכ־30 מספרי הזיכרון האמורים מצאתי תיאורים של תנועות אגודאיות. גם מאגר מידע זה תרם למחקרי.
חלק מהעיתונים ומהמסמכים נכתבו ביידיש. מובאות מתוכם תורגמו בידי לעברית.
אני בן לניצולי שואה שרוב בני משפחתם נספו בשואה. בעת כתיבת הספר זכרתי את המוני החניכים של תנועות הנוער והצעירים האגודתיות שנספו בשואה יחד עם חניכי תנועות נוער אחרות. ד"ר הלל זיידמן תיאר ביומנו מגטו ורשה את יצירתו של נטע ירוחם ברלינר, המשורר שהיה מנהיג תנועת צעירי אגודת ישראל בפולין בשנים שבהן היא התגבשה לתנועה עצמאית, וגם הוא נספה בשואה. ברלינר כתב בגטו לודז' שיר ערש, לא לילדים שנרדמים כדי להתעורר לבוקר חדש, אלא שיר ערש לילדים שהלכו למנוחת עולמים — ילדים שמתו ברעב או נרצחו.
יהא ספר זה נר לנִשמות חניכי תנועות הנוער היהודיות שנספו בשואה.
דברי תודה
תודתי נתונה לעובדי הארכיונים שאפשרו לי לעיין במסמכים שברשותם. לספרני הספרייה למדעי היהדות באוניברסיטת בר־אילן שהייתה לי לבית. בתקופה שבית זה נסגר בפני עקב מגפת הקורונה נעזרתי באתר Hebrew Books לקבלת תיעוד סרוק, תודה ליוזמיו. תודה מיוחדת לעובדי הספרייה הלאומית, גנזך קידוש השם, מכון לבון ומִנהלת בנות אגודת ישראל — בתיה, שנענו לבקשותיי והמציאו לי העתקים מתיעוד שהיה ברשותם. תודות למשה וליצחק אדלר וליהושע רוט, מפעילי תנועת הנוער האגודתי בעברם, שחלקו עמי מזיכרונותיהם. תודות לישראל כרמל, המנכ"ל והבעלים של הוצאת כרמל; לבני מזרחי, עורך הלשון, שעמל ליישר הדורים בכתב היד; ולכל עובדי הוצאת הספרים כרמל שתרמו מכישוריהם לפרסום הספר בצורה נאה ומתוקנת.
אחרונים חביבים בני משפחתי: רעייתי, צביה, שניצבת כל העת לצדי וילדיי — נעמה וברק בעלה, יהודה והודיה שמביטים לעברי בחיוך.
קוראים כותבים
אין עדיין חוות דעת.