הקוד האלוהי

1 ההיסטוריה: סיפור ההבדלים הקיימים בתוכנו

הגזע האנושי הוא תערובת מסתורית של ניגודים ונטיות קיצוניות. נאמר עלינו שאנו מסוגלים לחלום את החלומות היפים ביותר ולחוות את הסיוטים הנוראים ביותר, ושבכוחנו לממש כל אחד מהם. בתקופה זו בהיסטוריה האנושית שבה אנו חיים, אנו חולקים את העולם עם מספר בני אדם גדול מאי פעם, אך דומה שרובנו חשים בודדים ונפרדים יותר מתמיד. ועם זאת, העתיד טומן בחובו הבטחה גדולה וגם פחד גדול. בתוך הניגודים האלה, אנו תרים אחר אחדות ותוהים כיצד נעניק לחיינו משמעות רבה יותר.

מה היה קורה אם היינו מגלים הוכחה ניצחת לכך שהיווצרות המין האנושי היא אקט מכוון של הבריאה? כיצד ישתנו חיינו ועולמנו, אם נדע שבכל תא ותא, בגופם של כל אישה, גבר וילד, טבוע שמו העתיק של אלוהים, בקוד הכימי של מהות החיים? מסר מעין זה עשוי לשנות לחלוטין את העולם שהכרנו.

שוו בנפשכם את ההשלכות שיהיו לגילוי שהאלוהים המופיע בתפילותינו - אללה של האיסלאם, אלוהים באמונה היהודית ובאמונה הנוצרית, האל העליון של מסורת הינדו והרוח הגדולה של האינדיאנים - הוא בדיוק אותו אלוהים. הידיעה שהרדיפות, הטיהורים האתניים, מלחמות הדת וזוועות האינקוויזיציה, שנעשו בשם אלוהים במהלך 2,000 השנים האחרונות, היו תוצאה של אי הכרת מסר נצחי זה, עשויה לרפא את הפצעים הישנים!

גילוי זה יביא לביטול הטיעונים שהיוו הצדקה לזוועות העבר. מאותו רגע ואילך, לא ניתן יהיה עוד לתמוך בעזרת הבורות במעשים אכזריים בשל ההבדלים הקיימים בתוכנו. לנוכח הוכחה ברורה למורשתה המשותפת של האנושות, סכסוכים בהם ישתמשו בשם אלוהים יוכלו להתפתח אך ורק מתוך בחירה ליצירת קונפליקט. מצב כזה יפתח עידן חדש.

חיפוש התשובות הנכונות במקומות הלא נכונים

האם יש בנמצא הוכחה רבת עוצמה כזו? האם ישנו כתב מקודש ששרד את שיני הזמן ואת חורבן התרבויות, אשר ממתין לגילויו משחר בריאתנו? מלומדים שואלים שאלות אלה בדיוק כבר יותר מ–4,000 שנה, ומחפשים את התשובות בכתביהם של מי שקדמו להם: במגילות, בכתובות החרותות על אבנים ובקטעי טקסטים עתיקים. החיפוש בספריות של מנזרים נידחים והתרגום המייגע של כתבים עתיקים, המתפוררים למגע, עם כל העניין שיש בהם, לא ענו עד כה על ציפיות החוקרים, אך העלו רמזים לחידת קיומנו, המעידים על כך שהכתבים העתיקים אינם שלמים ומגלים רק חלק ממשהו רחב בהרבה.

במקומות שונים, מהפסקאות הסתומות המופיעות בספר יצירה העתיק של הקבלה היהודית ועד הכתובת החרותה מעל הכניסה למקדש אפולו בדלפי, ישנה התייחסות למפתח אוניברסלי - כמוסת ידע נצחי - המכיל את התשובה, שנשתכחה מזמן, לשאלות מהי הזהות של בוראנו ומהו מקור האנושות. באמצעות מפתח זה, נוכל לגשר על כל ההבדלים בין אמונות ומסורות, אשר מפרידים בינינו. הניסוחים באותם משפטים הנם מתעתעים. ברהיטות אופיינית למסורות עתיקות רבות, אנו מוזמנים "לדעת את עצמנו" ו"לחפש בתוכנו" את התשובות לתעלומות העמוקות ביותר.

מלומדי העבר ראו בפסקאות אלה מטפורות, וסברו שניסיון חייהם הוא שיאפשר להם לרכוש את חכמת הדורות. מעטים יחלקו על כך שתהפוכות החיים המודרניים והאתגרים שהם מציבים בפנינו מלמדים אותנו שיעורים רבים וחשובים, אך האם ייתכן שבהזמנה "להביט פנימה" יש משהו נוסף? האם יש לקרוא קטעים אלה כפשוטם או כהוראות - הוראות פשוטות - שאומרות היכן נוכל למצוא רמזים למשמעות קיומנו?

פירוש חדש לנאמר בכתבים העתיקים גורס שהמפתח לחידת קיומנו מצוי במה שאבותינו כינו "פאר הבריאה" - הביולוגיה שלנו! במקום לחפור בשרידי מקדשים ולקרוא כתבים מתפוררים, נוכל למצוא את התשובה לתעלומה העמוקה ביותר בביטויי החיים עצמם.

הרעיון לחפש הוכחות לקיומו של הבורא בבריאה עצמה אינו שונה בהרבה מהגישה המודרנית הרווחת. אנשים שחוקרים את המבנה של אלקטרונים מורכבים וכן גם אמנים רוצים להציג את הישגיהם לעולם - כך פועל הטבע האנושי. מכוניות, מכשירים ביתיים, מוזיקה שמרעידה את נשמתנו ופסלים מעוררי השראה - די בכך שנתבונן במוצר כדי שנבחין בחותמו של מי שיצר אותו. אם אכן "חותם" הבורא שרד את שיני הזמן והטבע, אזי הגיוני למדי שהוא מצוי בגופנו.

סוד גילויו של חותם זה הוא הכרת העקרונות האוניברסליים המחברים אותנו לעולם, ומה שחשוב מכך - זה לזה. עולה מכך שהחיפושים שנעשו בעבר היו זרז, שהוביל אותנו אל מקור הידע העתיק ביותר, ספריית החיים.

נֶאמר שהמפתח לעתידנו טמון בעברנו. האנתרופולוג הנודע, לואיס ליקיי, שהתפרסם בזכות הגילוי של הומינידים בערוץ אולדובאי באפריקה, העיר פעם, "אינני סבור שאנחנו יכולים להתקדם באמת, בלי להבין מי אנו ומאין באנו." בשלב מאוחר יותר במאה העשרים, חיזק האנתרופולוג ריצ'רד ליקיי, בנו של לואיס ליקיי, את דברי אביו, כשאמר, "כדי להעניק משמעות למקום בו אנו נמצאים כיום, עלינו לדעת מאין באנו."1

ההיסטוריה היא סיפור מסענו. דפי הזמן תיעדו את חיפושנו אחר זהות ואת שאיפתנו לדעת מי אנו ואיך בדיוק אנו משתלבים במערך הכללי של הבריאה. אנו נושאים עמנו את מורשתנו המשפחתית ואת המורשת של עמנו, את מלחמותיהם ואת הישגיהם של אלה שחיו לפנינו - כל אלה הן אבני הבניין של עברנו. יחד, הפכנו כמעט כל אבן ובחנו מהו קצה גבול היכולת של חושינו ואת אמונותינו, במאמץ להגדיר את עצמנו.

ההיסטוריה שלנו משקפת את ניסיונותינו לזכות בחסדו של כוח עליון. המקדשים העצומים שנבנו במדבריות מצרים, מצפי הכוכבים החבויים בג'ונגלים של יוקטן, מקומות הפולחן הנישאים על הרי פרו והקתדרלות המפוארות באירופה, מהווים עדות למאמציהם של בני האדם לרַצות את מושג האל שעבר שינויים בתודעתנו ולהתקרב אליו. ההיסטוריה מזכירה לנו גם את סבלם הנורא של יחידים ועמים שסירבו לדגול באמונות שרווחו בתקופתם.

גזע שמגדיר את עצמו על פי ההבדלים הקיימים בתוכו

בעולמנו מלא השוני, קל יותר, לפעמים, להתמקד בהבדלים המפרידים בינינו מאשר בעקרונות המאחדים אותנו. בני האדם הגדירו את עצמם מאז ומתמיד על פי דתם, צבע עורם, מצבם הכלכלי ורמת הקדמה הטכנולוגית של החברה בה חיו. מתוך 5.4 מיליארדי השנים של קיום העולם, על פי הערכת המדענים, האנושות קיימת רק 250,000 שנה. בפרק זמן קצר יחסית זה, הדגשנו את ההבדלים בינינו ויצרנו גבולות ומעמדות, המזינים את תחושת הנפרדות שלנו. הצבת גבולות אלה הסבה סבל בל יתואר לאינספור חברים במשפחתנו הגלובלית, ואנשים רציונליים ואוהבים מתקשים לעכל זאת. ההיסטוריה של רדיפות, חקירות אינקוויזיציה, עבדות וניסיונות להכחיד עמים שלמים מעל פני האדמה, משותפת לכולנו.

אנו מלאי התפעלות כיום מפלאי הטכנולוגיה, המאפשרת לנו להילחם במחלות ולהאריך את תוחלת חיינו. ועם זאת, אנו חיים בעולם שבו אנשים רבים מאוד נאבקים לשרוד בחברות אלימות וסובלים ממעשים אכזריים. בעוד שפיתוח כלי נשק משוכללים שנעשה במהלך המאה האחרונה מאפשר כיום להשמיד מספר גדול של בני אדם ביום אחד, ההיסטוריה מראה שמשהו עמוק יותר אחראי ליצירת מה שההיסטוריון אריק הובסבאון כינה "המאה הרצחנית ביותר בהיסטוריה המתועדת".2

כאשר זביגנייב בז'ז'ינסקי, מי שהיה היועץ לביטחון לאומי בממשל הנשיא קרטר, דיבר על תוצאותיו של מה שכינה "טבח ממניעים פוליטיים", הוא העריך שעד 1993, גבתה האלימות שמקורה בהבדלים בין בני האדם במאה העשרים, את חייהם של בין 167 ל–175 מיליון נפש - מספר אנשים השווה לתושבי בריטניה, צרפת ואיטליה גם יחד!3

בנוסף לסכסוכים על גבולות, הייתה המאה האחרונה עדה לזוועות מכל סוג - ניסיונות ל"טיהור" חברות והשתלטות על מדינות לשם ניצול של משאבים טבעיים. ב–1948, בחרה העצרת הכללית של האומות המאוחדות לכנות בשם רצח עם מעשים של "התכחשות לזכות הקיום של אוכלוסיות שלמות". סעיף II של החלטת האו"ם מ–1948, בעקבות הדיון על רצח עם, מגדיר חמש קטגוריות של רצח עם:

1. הרג אנשים המשתייכים לקבוצה מסוימת.

2. חבלה גופנית ונפשית קשה באנשים מקבוצה מסוימת.

3. הכנסת קבוצה מסוימת לתנאי חיים שנועדו להשמדתה הפיזית, החלקית או המלאה.

4. הטלת מגבלות שמונעות ילודה בקרב קבוצה מסוימת.

5. העברת ילדים מקבוצה מסוימת לקבוצה אחרת.

טבלה 1.1 מספר הרציחות המוערך במקרים שונים של רצח עם שאירעו בעולם. אף על פי שמסעות הצלב התקיימו לפני פרק הזמן עליו דובר כאן, הם נכללים כאן לשם השוואה. הנתונים ממלחמות הבלקן שמרניים, שכן רציחות רבות של אזרחים לא דווחו, ויש מעריכים שהמספר מתקרב ל–4.8 מיליון.12 נתונים אלה הם ממוצעים של מקורות היסטוריים שונים.

רצח עם על רקע גזעי, דתי ומסורתי אחראי במידה רבה למספר הרציחות העצום עליו דיברו בז'ז'ינסקי ואחרים, והוא מכונה בשם טיהור אתני.

אף על פי שההיסטוריה של הרדיפות החלה הרבה לפני העידן המודרני, המאמץ בן 300 השנה לנשל את האינדיאנים שחיו בצפון אמריקה מאדמתם ולהכחיד את תרבותם, הוא שהחל מגמה זו בעידן שלנו, ומקרי רצח עם ממשיכים להתקיים עד ימינו (ראו טבלה 1.1). מאז סחר העבדים שהעביר בני אפריקה רבים לצפון אמריקה, באוניות ששייטו באוקיינוס האטלנטי, ועד שואת האינדיאנים, שהתרחשה במאות השבע עשרה עד התשע עשרה, נרצחו קרוב ל–40 מיליון בני אדם בשל הבדלי דת, גזע ומסורת, וזה עוד לפני זוועות המאה העשרים. כשמוסיפים לכך את הרציחות ההמוניות באירופה, כולל שואת יהודי אירופה במהלך מלחמת העולם השנייה; שואת הנוצרים והקתולים בפולין במלחמת העולם השנייה; והטיהורים האתניים באזור הבלקן, בווייטנאם, קמבודיה, לאוס, אפריקה וטיבט, המספר עולה על 53 מיליון.

טבלה 1.2 מספר הרציחות המוערך על רקע הבדלי דת ואמונה, בהשוואה למספר המיתות ממחלת האיידס ומאסונות טבע במאה העשרים. אסונות טבע אינם כוללים מקרים של בצורת ורעב.

כדי להכניס לפרספקטיבה את המספרים העצומים הללו, יש לדעת שבמאה האחרונה, במהלכה התחוללו מלחמות עקובות מדם רבות, נרצחו 80 מיליון ילדים, נשים וגברים, בני כל הגילאים, כתוצאה מאלימות על רקע אתני ודתי. מספר זה גדול בהרבה ממספר האנשים שמתו ממחלת האיידס באותה תקופה (ראו טבלה 1.2). רוב ההיסטוריונים מסכימים על מספרים אלה, אך המספרים פחות חשובים מהסיפור שהם מספרים. דומה שזו הסיבה שהמאה העשרים מכונה גם המאה בה "נרצח השלום".16

שלום: לא רק העדר מלחמה

הדורות הבאים ילמדו שהמאה העשרים הייתה המאה העקובה ביותר מדם בהיסטוריה המתועדת. אך בשנים הראשונות של המאה העשרים ואחת, ממשיכים להתקיים עדיין רבים מהמאפיינים הקודרים של המאה שקדמה לה. לנוכח פיתוחו של נשק גרעיני במדינות כמו הודו, פקיסטן, איראן וצפון קוריאה, נראה שהמילניום החדש צופן בחובו מירוץ חימוש דומה לזה שהתרחש במהלך המלחמה הקרה בין ארצות הברית וברית המועצות. איום הטרור, מלחמות אזרחים וסכסוכים על רקע דתי, מותירים מעט מאוד מקום לספק שהאלימות והסבל שהיו נפוצים כל כך במאה שחלפה יימשכו גם במאה הזו.

תמיד רצוי לפתור סכסוכים באמצעים מדיניים ועל ידי הידברות, אך כשמאמצים אלה נכשלים, פונים בדרך כלל לאמצעים צבאיים ומנסים להתגבר על רודנות בעזרת כוח רב יותר. כך אירע באינספור מקומות, החל בבוסניה הרצגובינה ועד לסיירה לאונה ומזרח טימור.

טבלה 1.3: מקומות בהם נערכו ניסיונות להשכנת שלום של האו"ם עד שנת 2002.17

בשנתה השנייה של המאה העשרים ואחת, שלח האו"ם כוחות ל–14 אזורי סכסוך. הסך הכולל של משלחות של האו"ם מאז 1945 הוא 54 (ראו טבלה 1.3). כיום, מרכז האו"ם את עיקר מאמצי התיווך שלו במזרח אירופה, באפריקה ובמזרח התיכון.

אף על פי שלאו"ם מטרה נעלה של יצירת שלום ויציבות במקומות שונים בעולם, כל שביכולתו ליצור הוא שלום כפוי בכוח ההרתעה. בנוסף לכך, אופיים הבינלאומי של כוחות האו"ם, שמהווה תזכורת לכך שבאופן "רשמי", רוב מדינות העולם ניצבות מאחורי עושי השלום, מלווה בהבטחה להביא כוח צבאי גדול עוד יותר לאזור הסכסוך, במידת הצורך. אלא שההיסטוריה מראה, ששלום כפוי אינו יעיל בטווח הארוך. אין ספק שמספרן הרב של המשלחות ומשך ההתערבות מלמדים אותנו שיעור חשוב.

יש לזכור, שכפי שקורה כאשר תוקעים אצבע בצדו האחד של בלון וגורמים לצדו השני להתנפח עוד יותר, דיכוי אלימות שמקורה בתחושות כעס ופגיעה באזור כלשהו בעולם, אינו גורם להיעלמות הסכסוך. אמנם חיילים וסנקציות יכולים להקשות על ביטוי אלימות במקום מסוים, אך המתח הבסיסי נותר בעינו, ולכן אין זה מפליא שמיד אחרי ניסיונות לדכא אלימות בכוח, אנו עדים להתפרצויות אלימות קשות.

ניתן להמשיל התערבות צבאית להדבקת פלסטר - תגובה מהירה למשבר עמוק. במצב העולם כיום, תגובות כאלה עשויות להציל חיים בטווח המידי. לדוגמה, רק התערבות כוחות בעלות הברית במהלך המשבר בקוסובו ב–1999 מנעה את השמדתם של כפרים וקהילות שלמות ביוגוסלביה לשעבר. אולם, הסכסוך המתמשך בין ישראל לפלשתינים הסלים והגיע לשיאים חדשים בתחילת המאה הזו. גל מחודש זה של אלימות בא למרות ההימצאות של כוחות האו"ם באזור, מה שמעיד על כך ששימוש בכוח אינו יכול להביא לשלום בר–קיימא.

בין אם מדובר במשפחה המסבה לשולחן ארוחת הערב או בעולם כולו, שלום אמת הוא יותר מאשר העדר קונפליקט. שלום בר–קיימא מתפתח בלבותיהם ובתודעתם של בני האדם לפני שהוא מתרחש בין ממשלות ועמים. מאמצי הפיוס הנעשים באזורים שונים בעולם עשויים למנוע אלימות בטווח הקצר ולהוות צעד חיוני לקראת פתרון בדרכי שלום של כל סכסוך, אך בסופו של דבר, הם אינם יכולים לעשות הרבה יותר מאשר לקנות זמן יקר. השאלה המרכזית היא האם בזמן הזה נצליח למצוא דרך אחרת לפתור את המחלוקות המפרידות בינינו.

את התשובה לשאלה זו נדע רק בעתיד, אך בדבר אחד אנו יכולים להיות בטוחים: ניתן ללמוד מהעבר. ביכולתנו לראות כל סכסוך, כל מלחמה וכל טיהור אתני, כמשקפים את הקשר שלנו עם הבורא, זה עם זה, ועם הבריאה כולה. כשאנו מעריכים את החיים ותופסים את עצמנו כחברים במשפחה גלובלית וכשומרי כדור הארץ, מעשינו משקפים אמונה זו. ההיסטוריה מראה, שרק כאשר אנו בוחרים לא לכבד זה את זה ואת עקרון החיים, אנו מידרדרים בספירלה של אלימות ותוקפנות. מנפילת רומא ועד התמוטטות ברית המועצות, העובדה שאמת פשוטה זו נשכחה, הביאה הרס על כמה מהעמים החזקים ביותר בהיסטוריה.

כיצד אנו רואים את עצמנו עם תחילתה של המאה החדשה? מספר המלחמות, הטיהורים האתניים ומאבקי הכוח שהתחוללו במאה הקודמת עשוי לתת לנו רמז לכך, וכך גם תגובתנו למשברים כאלה.

המסע להכרת עצמנו נמשך. התנהלותנו בחיי היומיום מצביעה על כמיהתנו לחיים בעלי משמעות רבה יותר. אנו דומים לשבט שנודד זמן כה רב, עד ששכח מהי מטרת מסעו. אנו עושים את המצופה מאתנו, ומחכים לאות, למשהו שימלא בתוכן את מה שיצרנו ואת מה שהפכנו להיות.

חיפוש מקומנו בבריאה

ב–28 באפריל, 2001, חלה פריצת דרך במאמצינו להבין את מקומנו ביקום, אך חוץ מאזכור קצר בחדשות הערב, לא רבים שמו לב אליה. בשעה 10:27 בבוקר, שעון האוקיינוס השקט, קיבלו מדענים שהפעילו טלסקופ–רדיו רגיש במדריד שבספרד, איתות מהעצם הראשון מעשה ידי אדם שיצא ממערכת השמש שלנו. אחרי שלא התקבלו אותות מהחללית פיוניר 10 מאז אוגוסט 2000, שלחו מדעני סוכנות החלל של ארה"ב (נאס"א) יום קודם, איתות לחלל החיצון עצום הממדים, במאמץ ליצור אתה קשר. האיתות נע במהירות האור, הוחזר ונקלט על ידי הטלסקופ במדריד, וקליטתו חידשה את האמונה בייעודה של חללית זו, ששוגרה מכדור הארץ קרוב לשלושה עשורים קודם לכן.

ב–2 במארס, 1972, החלה החללית פיוניר 10 מסע חסר תקדים אל שולי מערכת השמש ומעבר לה. תפקידה של פיוניר היה לשלוח מידע על מסעה, שיעניק למדענים בוננויות חדשות על השדה המגנטי, כוח הכבידה ודפוסי מזג האוויר בכוכבי לכת שכנים - רמזים שיסייעו לנו להבין מי אנו. ההשערה שבשלב מסוים במסעה, עשויה החללית לזהות את קיומם של חיים אינטליגנטיים מחוץ לכדור הארץ, הביאה לציודה ב"כרטיס התקשורת" הבין–כוכבי הראשון.

לחללית הקטנה הוצמד לוח זהב, שגודלו היה 51 ס"מ x 22 ס"מ, שתוכנן על ידי ד"ר קארל סאגאן המנוח וד"ר פרנק דרייק, והכיל מידע שתיאר את יוצריו ואת מקור החללית. על הלוח נֶחרת תרשים שהבהיר שפיוניר נשלחה מכוכב הלכת השלישי במרחקו מהשמש, והוא הציג את מיקומו ביחס למרכז הגלקסיה. כן נכללו בו מידע על צורת הגבר והאישה האנושיים, צורת החללית וסמלים כימיים שהעידו שאנו יודעים את מבנה המימן, היסוד הנפוץ ביותר ביקום (ראו תרשים 1.4).

האות שהוחזר לכדור הארץ באותו יום ב–2001, היה אותו אות ששודר כ–22 שעות קודם לכן (פיוניר 10 נמצאה אז במרחק 11 שנות אור מכדור הארץ, ולכן נדרשו 11 שעות לקליטת האות ו–11 שעות להחזרתו). אחרי 29 שנים של מסע בתוך פסולת חלל וסערות קרינה בטמפרטורות המקפיאות של החלל העמוק, המשיכה פיוניר "לחיות" והמכשירים שעליה פעלו. אף על פי שמסע החללית עשוי להימשך עוד מאות שנים, בסופו של דבר, המרחק ממנה לא יאפשר את התקשורת אתה.

תרשים 1.4: הצורות שנחרתו על לוח הזהב שהוצמד לחללית פיוניר 10.

בשלב מסוים במסעה, עשויה פיוניר לפגוש צורות חיים אינטליגנטיות, המחפשות, כמונו, הוכחה לקיומם של חיים במקומות אחרים. ביום הזה, אחרי שתעשה מרחק רב מהבית עם עדויות לקיומנו, תהפוך החללית הזעירה, שמשקלה כ–280 ק"ג, אשר עזבה את עולמנו באביב של 1972, לשגרירה הראשונה שלנו בחלל העמוק. גם אם מי שיגלו אותה לא יבינו את הסמלים שהיא נושאת עליה, עצם קיומה ידבר בעד עצמו. העובדה שנשלחה למשימות מחקר בלבד תבהיר למי שיגלו אותה שאנו מכבדים את החיים במידה כזו, שאנו מוכנים להשתמש בטכנולוגיה שפיתחנו כדי לחקור מחוזות לא נודעים במערכת השמש שלנו ומעבר לה וכדי לדעת אם יש "שם" עוד מישהו.

האם אנו היחידים?

אחרי נחיתתו על הירח ב–1969, אמר ניל ארמסטרונג, האדם הראשון שרגלו דרכה על כוכב אחר, שאף על פי שעדיין אין בידינו הוכחות לכך, כל הסיכויים הם שקיימים חיים גם במקומות אחרים. "בהתבסס על המידע המצוי בידינו, ניתן לשער ש... יש שם חיים, וייתכן אף שבמקומות רבים."18

על סברתו של ארמסטרונג חזרו מדענים וחוקרים אחרים, ידועים בתחומם. "אנו יודעים שיש כוכבי לכת שמסתובבים סביב כוכבים אחרים, וגם שקיימת סבירות לכך שבכמה מכוכבים אלה קיימים תנאים המאפשרים חיים, ולכן יהיה זה מוזר מאוד אם אנו היצורים החיים היחידים. הרבה יותר סביר להניח שהיקום שוקק חיים," אומר דן וורטימר, פיזיקאי באוניברסיטת ברקלי שבקליפורניה.19

ב–1961, הרחיק האסטרונום פרנק דרייק לכת, בהציעו משוואה להערכת מספר האוכלוסיות האינטליגנטיות הקיימות במקומות אחרים ביקום. נוסחת דרייק מבוססת על שבעה תנאים, הדרושים, לדעת המדענים, לקיום חיים אינטליגנטיים. נוסחה זו מבוססת על השערות מלומדות לגבי מספר הכוכבים החדשים הנוצרים מדי שנה ולגבי מספר הכוכבים מתוכם בהם מתקיימים תנאים לקיום חיים. מסקנתו הייתה שייתכן שביקום שאנו מכירים, קיימות לא פחות מ–10,000 אוכלוסיות אינטליגנטיות20 (ראו תרשים 1.5).

תרשים 1.5: נוסחת אסטרונום גלי הרדיו, פרנק דרייק, להערכת מספר האוכלוסיות האינטליגנטיות העשויות להתקיים ביקום. הערה: בנוסחה זו, ה–x מציין הכפלה.

לעת עתה, אין בידינו הוכחות לקיומם של חיים במקום אחר ביקום עצום הממדים. המדענים סבורים שטווח היקום בו אנו חיים הוא 17 מיליארד שנות אור (1 שנת אור = 15.136 טריליון ק"מ שהאור עובר בשנה אחת) מקצה לקצה, בעוד שאורך גלקסיית שביל החלב שלנו לבדה הוא 000,001 שנות אור. מעריכים שמספר הגלקסיות ביקום כולו הוא כ–200 מיליארד, כאשר בכל גלקסיה יש בין 200 ל–500 מיליארדי כוכבים.

המספרים המדהימים הללו מצביעים על סיכויים טובים לקיום חיים אינטליגנטיים "אי שם". יש חוקרים הסבורים שכבר יצרנו אתם קשר בדרך זו או אחרת. אך בהעדר הוכחות חותכות לכך, רבים פשוט חשים זאת באופן אינטואיטיבי ו"יודעים" שאיננו לבדנו. בידיעה זו, כלולה התחושה שישנה נוכחות אוניברסלית שניתן לכנותה אלוהים. גם אם נגלה שנוכחות זו איננה "ה"אלוהים, יש לקוות שגילוי חיים אחרים יקרב אותנו לפתרון התעלומה של שורשינו.

קארל סאגאן העיר על ערכו של החיפוש אחר חיים במקומות אחרים ואמר: "החיפוש אחר יצורים אינטליגנטיים מחוץ לכדור הארץ הוא חיפוש עצמנו, במובן העמוק ביותר."21 ייתכן שהערתו של סאגאן מבוססת על האפשרות שחיפוש מקורותינו יוביל אותנו, בסופו של דבר, לפתרון תעלומת האנושות.

אף על פי שהסיכויים לקיומם של חיים אינטליגנטיים במקום אחר ביקום הנם טובים, לעת עתה דומה שמשפחת בני האנוש הנה ייחודית בבריאה. גם אם נגלה יצורים חיים מחוץ לעולמנו ונכיר בהם מתוך פתיחות, רבים הסיכויים שהם לא ידמו לנו ושמעמדנו כצורת חיים ייחודית לא ישתנה. אנו עשויים לגלות שדווקא בתכונות שהופכות אותנו לייחודיים כל כך, טמון המפתח להתגברות על הסכנות הגדולות שהעתיד צופן בחובו. אך כדי למצוא מפתח כזה, עלינו לפתור תחילה את התעלומה העתיקה והקשה ביותר לפיצוח... עלינו לגלות מי אנו על ידי התבוננות פנימה.

סיכום פרק 1

• בשנותיה הראשונות של המאה העשרים ואחת, מתמודדת האנושות עם האתגרים הגדולים ביותר הידועים בהיסטוריה המתועדת. החשש מפני פריצתה של מלחמת עולם שלישית, הצורך להתמודד עם מחלות עמידות בפני תרופות וחוסר הוודאות לגבי ההשלכות של פיתוח טכנולוגיות ביולוגיות כמו שיבוט, מאיימים על עתיד האנושות כולה.

• למרות ההתקדמות המדעית המדהימה, לא ענינו עדיין על השאלה הבסיסית ביותר של קיומנו: מי אנו?

• ההיסטוריה היא סיפור מסענו להכרת עצמנו. מסע זה רצוף דוגמאות לאופן שבו הבדלים בין גזעים, אמונות, מסורות ואורח חיים היוו הצדקה לביצוע מעשי זוועה ואכזריות שקשה לתארם.

• היסטוריונים רואים במאה העשרים את המאה העקובה ביותר מדם בהיסטוריה המתועדת. בתקופה זו, גבו רציחות של עמים וטיהורים אתניים יותר קרבנות משגבו אסונות טבע ומחלת האיידס גם יחד.

• רבות מהבעיות העומדות בשורש האלימות שפשתה במאה שחלפה, ממשיכות להתקיים גם כיום. ללא פתרון, הן עוברות מהרמה האזורית לאיום על שלום העולם.

• הטכנולוגיה שפותחה במשך חמישים השנים האחרונות אפשרה לנו להרחיב את חיפושנו אחר זהות, אל המחוזות המרוחקים ביותר של מערכת השמש שלנו ומעבר לה. החללית פיוניר 10 ממשיכה במסע המחקר שלה בחלל העמוק, כשהיא נושאת לוח בגודל של 15 ס"מ × 22 ס"מ, המהווה "כרטיס תקשורת" בין–כוכבי ראשון.

• בסופו של דבר, החיפוש אחר מקורותינו יוביל אותנו למקור השופע מכול: החיים עצמם. על ידי הבנת החיים בכללותם, ומי אנו בפרט, אנו עשויים לגלות את המפתח לפתרון סכסוכים שמקורם בהבדלים בינינו, המאיימים על עצם קיומנו.