הרשימה השחורה 1: קרוב כל כך

המסיבה עמוסה ושוקקת חיים, ובכל זאת אני מודע היטב לנוכחות אחת משמעותית במיוחד — אשתו של מעסיקי, אישה שמתה לפני שנים רבות. מנהטן נוצצת בלילה רחב הידיים העוטף את מגדל הפנטהאוז. עננים שטים על החלונות המתמשכים מהרצפה עד התקרה, מערפלים לרגע את הנוף הקודר של סנטרל פארק והאגם המלאכותי הרחק למטה. המגדל חורק כשהוא נוטה מעט במשבי רוח לילית, הצליל הנוגה חבוי תחת המוזיקה ובליל השיחות.

בין קירות הזכוכית, המתח גועש. האוויר נטען באנרגיה מסוכנת, תוצאה בלתי נמנעת של תחימת יריבים בשטח ניטרלי. מוגבלים על ידי כללי הנימוס וגינוני הטקס המקובלים והפחד לאבד את כבודם, יריבים סומרי שיער מרסנים ציפורניים וניבים, רק לזמן קצר ובתסכול ניכר.

האירוע הוא קבלת פנים מהודרת בלבוש רשמי לכבוד קו מוצרים חדש. האורחים הם מהאליטה הצעירה של מנהטן, מאגר קולקטיבי של הַיָּפים מדי והעשירים מדי. יש ביניהם קשרי ידידות הדוקים ומהוללים וסכסוכים ידועים לשמצה. הוכחה עבור מר בלאק כי הוא יכול לכנס בביתו קבוצות מגוונות — ושנויות במחלוקת — ממין זה.

כמו שחקני שחמט, בחרו האורחים את העמדות שישיגו להם את מרב היתרונות. חברו הוותיק ביותר של מר בלאק, ראיין לַנדוֹן, עומד מול גידאון קרוס, שותפו לעסקים של מר בלאק, בקצה האחר של הסלון המרווח, שני הגברים מנציחים איבה שעברה אליהם בירושה מאבותיהם. ככל שהמחלוקת ביניהם מצערת, אני עדיין מתפעל מסלידתם הגלויה זה מזה.

בניגוד לכך, יריביו העיקריים של מר בלאק — אֶחָיו למחצה רָמין ודריוס — חותרים תחתיו בכל פעם שהדבר משרת את מטרותיהם. וישנה גם איימי, אשתו של דריוס, האישה היחידה בחדר שמסרבת להביט במר בלאק. אף לא הצצה חשאית.

את החללים בין שחקני מפתח אלה ממלאים פליטי ריאליטי ומשפיעניות, דוגמנים ומוזיקאיות. הבזקי אור משתקפים בשמלות הנוצצות ובחלונות הרחבים בזמן שהטלפונים הסלולריים לוכדים מספר אינסופי של תמונות סלפי שישותפו עם מיליוני עוקבים. רוב החברות משלמות שכר מופקע על חסויות מצולמות מסוג זה, אבל הערב המצב שונה. הזמנה לפנטהאוז הזה היא הישג חברתי, וכך גם קרבה לקרוס ולרעייתו, אווה, לכאורה הזוג הפופולרי בעולם, אם מודדים לפי סיקור תקשורתי.

אני מסתכל סביב בסלון לוודא שצוות המלצרים נוכח אך אינו מתבלט, מגיש מתאבנים ומשקאות ומפנה גביעי קריסטל וצלחות לימוז' שהאורחים נפטרו מהם פה ושם.

זרי ליליות ראוותניים בכדי כסף אמיתי מעטרים את השולחנות העשויים מעץ אפריקאי שחור, ומוסיפים מרקם וזוהר בלא צבע או ריח. בחדר מתנגנת מוזיקה תוססת ועכשווית. הזמר נוכח, שעוּן על קיר, זרועותיו כרוכות סביב מותניה של אישה ושפתיו נלחצות אל לסתה. עיניו נעוצות במר בלאק, אבל נודדות אלי בדיוק כשהשעון החכם על פרק כף ידי משגר התראה על הגעתם של אורחים חדשים.

אני עובר אל המבואה.

ברגע שהברונטית האלגנטית גולשת מבעד לדלת הראשית בנעלי עקב גבוהות ועדינות, אני יודע שמעסיקי יפתה אותה. היא הגיעה לצדו של ג'נטלמן נאה, אבל זה לא משנה דבר. היא תיכנע; כולן נכנעות.

האישה דומה לגברת בלאק המנוחה: שיער שחור כדיו, עיניים ירוקות חושניות, שפתיים ארגמניות. יפהפייה, כן, אבל חיקוי חיוור של האישה המונצחת בדיוקן שמר בלאק מעריך כל כך. כולן כאלה.

אני מקבל את שניהם במנוד ראש ומציע ליטול את המעילון של האישה, ממתין בזמן שמלווהּ האדיב מסייע לה במקומי.

"תודה," היא אומרת כשהמלווה מושיט לי את הבגד הנוצץ. היא מדברת אלי, אבל מר בלאק כבר לכד את תשומת לבה והיא מביטה בו. למרות נסיגתו המכוונת לשולי החדר, בשל גובהו קשה להתעלם ממנו. האנרגיה שלו היא תופת משתלחת הנבלמת רק בכוח רצון עצום. הוא אדם המחשב את תנועותיו בקפידה ועם זאת איכשהו מעורר רושם של רוח סערה. אני רואה את המאמץ הנדרש מהאורחת החדשה שלנו להסיט ממנו את המבט כדי להתרשם מהחגיגה.

אחותו של מר בלאק, רוזנה, מחזיקה בעמדת הפיקוד מול החלונות. היא אישה יפה גבוהה ושחומה בשמלת טורקיז משובצת חרוזים. שיער מבריק בצבע מהגוני מכסה את כתפיה, ניגוד בולט לבלונד הכסוף של אווה קרוס, העומדת לצדה, קטנטונת וחטובה ולבושה במשי ורדרד אלגנטי. אווה היא השגרירה השותפה של רוזנה במיזם החדש; שתי הנשים כה שונות, ושתיהן חביבות הצהובונים והרשתות החברתיות.

אני מביט במר בלאק, בודק מה תגובתו לאורחת החדשה. אני רואה מה שציפיתי לראות: מבט ממוקד. בזמן שהוא בוחן אותה, לסתו מתהדקת. הסימנים עדינים, אבל אני חש את אכזבתו הנוראה ובעקבותיה גל של האשמה עצמית.

לרגע הוא קיווה שזאת היא. לילי. אישה שיופייה המעודן הונצח בתמונה אחת התלויה בחדריו הפרטיים אבל חשיבותה העצומה רודפת את הבית הזה ואת בעליו. לבי נשבר כשאני רואה את מעסיקי מוסיף לחפש אחריה בכל אישה.

לילי נעדרת מחייו של מר בלאק עוד מלפני ששכר את שירותַי, לכן אני מכיר אותה רק לאחר מותה, ועם זאת אני נמצא בעמדה שבה אני שומע דברים. העובדה שהיתה מקסימה במיוחד ידועה לכול; רבים אומרים שהיא נותרה האישה היפה ביותר שראו מימיהם. אף ששמה הפרטי מרמז על עדינות ושבריריות, מכרים מתארים אותה כעצמאית, חריפת שכל ונועזת. היא זכורה כאישה טובת לב ומעוֹדדת, משעשעת ואכפתית ביותר, תכונות שלדעתי טובות בהרבה מלהיות מעניינת.

לתקופה מסוימת יכולתי להסתמך רק על הרשמים והדעות המעטים האלה, עד לאותו ליל ייסורים שבו מר בלאק הגזים בשתייה וכמעט השתגע כשלא היה יכול להכיל עוד את היגון והזעם. הבנתי אז את האחיזה יוצאת הדופן שעדיין יש לה בו. אני חש בעוצמתה כשאני מביט בדיוקנה העצום החולש על הקיר מול מיטתו.

דמותה היא נקודת הצבע היחידה בחדרו, אבל זאת לא הסיבה לכך שהתצלום כה מרשים. המבט הקדחתני והנוקב בעיניה הוא הסיבה.

מי שלא היתה לילי, אהבתה לקיין בלאק כילתה את שניהם. האובססיה שלו היא עדיין הרכיב המסוכן בחייו עד ליום זה.

אני מתבונן באורחת האחרונה שלנו מתקדמת במאמץ דרך אנשים, נפרדת ממלווהּ ומתקדמת אל מר בלאק. היא בוהקת כמו אש בשמלה ארגמנית, אבל לאמיתו של דבר היא העש והוא הלהבה.

מגזין פופולרי הכריז לאחרונה על קיין כעל אחד מהגברים הסקסיים החיים כיום. מר בלאק כמעט בן שלושים ושלוש ודי עשיר להעסיק אותי, דור שביעי לשושלת בריטית של עוזרים אישיים שהוכשר ביסודיות להתמודד עם כל מצב החל מהדברים השגרתיים ביותר ועד למשברים קיצוניים. הוא מרוחק ולא קריא, ובכל זאת נשים נמשכות אליו בלי שום אינסטינקט של שימור עצמי. למרות מיטב מאמציהן, הוא נותר בלתי נגיש בצורה נחרצת. הוא אלמן שנותר נשוי לכל דבר ועניין.

בת הלוויה הקבועה ביותר שלו, הבלונדינית הדקיקה המרחפת בקרבת מקום, נוצצת בשנהב ובפנינים. היא אמא שלו, אף על פי שאיש לא היה חושד שהם קרובים זה לזה אילולא הידע הזה היה נחלת הכלל. גיל אינו הדבר היחיד שאַלייה מסתירה היטב. הרמז היחיד לטבעה הוא המניקור שלה, הציפורניים הארוכות המעוצבות בצורת שקד אופנתי בדומה לטפרים.

כשאני מפנה את מבטי מארון המעילים, אני שומע צליל פתיחה של בקבוק שמפניה. גביעי קריסטל מוּשקים בעליזות. רחשי שיחות. נעלי מעצבים בשווי הון קטן נוקשות וטופחות על אריחי האובסידיאן של הרצפה בעלת המראה הנוזלי, שיכולת השיקוף שלה מזכירה לפוסעים על גביה זרימת מים לילית קלה. מגוריו של מר בלאק הם מחקר במקסימליזם: עץ כהה, אבן טבעית, עור איכותי... הגוונים הכהים יוצרים חלל אלגנטי וגברי כמו הבעלים.

בתי הבהירה לי שהוא בורך ביופי בלתי רגיל וקולל במשהו שלדבריה מרתק אפילו יותר: להט קודר ומתוח. העובדה שהוא אהב פעם אהבה עזה ונשאר אפוף כל כך באבל פרטי טומנת פיתוי רב עוצמה. קשה לעמוד בפני הילת הבלתי מושגוּת שלו, היא אומרת.

זה לא מזויף. אם נשים בצד את השותפות הרבות לסקס, מר בלאק תפוס במובן העמוק ביותר של המילה. זכרה של לילי מרוקן אותו. הוא קליפת אדם, ועם זאת למדתי לאהוב אותו כמו אב שאוהב את בנו.

אישה צוחקת בקולי קולות. הפרזה בשתייה, ללא ספק. והיא לא לבדה בהתענגות היתר הזאת. חליל נופל מאחיזה רשלנית של מישהו ומתנפץ בליווי נגינה צורמת של רסיסי זכוכית מצלצלים.