הקדמה אישית
לפני שלוש שנים ראה אור ספרי הקודם, המדריך לעתיד בהוצאת הציבור המאוחד.
כן, קראתם נכון: לא הקיבוץ המאוחד, אלא הציבור המאוחד.
לכו לוויקיפדיה או לגוגל. חפשו ברשת. לא תמצאו את הוצאת הציבור המאוחד. אין גוף כזה. אין ארגון או חברה כאלו. ובכל זאת, קרוב לאלף אנשים התארגנו והתאגדו יחד כדי להוציא את ספרי לאור. דרך אתר גיוס ההמונים הישראלי הדסטארט, הם גייסו ביחד יותר מחמישים אלף שקלים ששימשו להוצאת הספר. דרך הרשתות החברתיות כמו פייסבוק הם עבדו ביעילות שחברות שיווק יכולות רק לייחל לה: הפיצו את הבשורה על הקמפיין, דרבנו את חבריהם לתמוך בו, ואפילו הצטלמו עם הספר כשראה אור והפיצו את התמונות לכל חבריהם. דרך תוכנות לעבודה משותפת על מסמכים הם ערכו את הטקסט וסיפקו ביקורות על הטיוטה.
ביחד, הם עשו עבודה של חברה — של הוצאה לאור שלמה.
אבל אין חברה כזו, הציבור המאוחד. איש מאותם "עובדים" לא קיבל שכר ולא הרוויח כסף מכל הפעילות הזאת. לא היה להם מנהל שיעמוד בראשם — גם אני לא ניסיתי להכתיב להם הנחיות והוראות. ואף על פי כן, בזכות כל אותה פעילות משותפת, הפך המדריך לעתיד לרב מכר והוא עדיין נמכר בחנויות הספרים המובילות (רמז, רמז).
חוויה זו עוררה את תשומת לבי לעובדה שמשהו מוזר קורה כאן. כיצד יכול להיות שאנשים מתאגדים בלי להיות קשורים בחברה כלכלית ממוסדת ובלי שארגון היררכי ישלוט בהם וינתב את פעולותיהם? איך אפשר לכנות ארגונים חדשים ומוזרים אלו, שקמים, מתפרקים וקמים מחדש, כמעט מדי יום ביומו?
התחלתי לחקור את הנושאים הללו, ואז הגיעה שנת 2014 — השנה שבה התעורר לראשונה חשדם של שירותי הביטחון כי אני עלול להתנקש בחייו של נשיא ישראל דאז, שמעון פרס.
בוקר אחד בתחילת אותה שנה, התמתחתי לי במיטתי עם היקיצה, פיהקתי והחלטתי לקפוץ לבקר בצור מחצבתי — הטכניון. מיד כשהתגבשה בי ההחלטה, הושטתי את ידי לצד המיטה, נטלתי את הטלפון החכם וטרחתי לעדכן בכוונותי את כל חברי, מכרי, ידידי, שונאי ועוד אנשים רבים שמעולם לא החלפתי עמם ולו מילה אחת. בקיצור, כתבתי פוסט בפייסבוק.
תופעה זו אינה יוצאת דופן בפני עצמה. מדי חודש מתחברים יותר ממיליארד וחצי בני־אדם לפייסבוק — מה שהופך את הפלטפורמה ל״מדינה״ הגדולה ביותר בעולם. בכל דקה עגולה מתפרסמים כמעט 300,000 סטטוסים חדשים בפייסבוק, כך שברור שאני לא לבד בעדכונים הקדחתניים שאני מעלה לרשת. מלבד זאת, אני מעדכן רק במקרים ובמאורעות החשובים בחיי, כגון ההחלטה מה לעשות בבוקר, ההחלטה מה לאכול בבוקר, וההחלטה לקום בבוקר — לאו דווקא בסדר זה.
באותו בוקר עדכנתי את כל אלפי האנשים המקושרים אלי בפייסבוק שבכוונתי לצאת עוד מעט מהבית ולהגיע לטכניון, ליום של קריאה ועיון בספריית המוסד. הוספתי והזמנתי אותם להצטרף אלי ולאכול עמי צהריים. זו היתה כל מטרת הביקור, אך לרשת החברתית רצונות משלה, כפי שנוכחתי לדעת בהמשך אותו יום.
על סף צאתי מהבית שלח אלי חבר הודעה פרטית בפייסבוק. "יש ברשותי רחפן," כך אמר, "שאני מתכנן להעלות לאוויר לניסוי קטן במהלך היום בטכניון." הוא הציע לרתום את ספרי לרחפן ולהטיס אותו בכל רחבי הקמפוס, כסוג של פרסומת משעשעת ועתידנית לאופן משלוחי ספרים בעתיד, וגם — יש להודות — כפרסומת לספר עצמו.
הסכמתי מיד לרעיון, ושלב ההתארגנות יצא לדרך. הפצתי את הבשורה הלאה, שוב ברשת החברתית, ומיד התחילו להגיע תגובות. חבר אחר בפייסבוק יידע אותי שכבוד הנשיא שמעון פרס יהיה נוכח בטכניון באותו יום, ואולי ישמח לקבל במשלוח מוטס את הספר ישירות לידיו. חבר נוסף דאג שאיראה ייצוגי, והציע להביא לי חולצה מכופתרת וז'קט מגוהץ. אחר שאל אם אני זקוק למצלמה כדי לתעד את הטיסה הספרותית, וחברים חכמים במיוחד הזהירו מפני הניסיון לשלוח את הספר דרך האוויר לנשיא פרס בלי לבקש קודם את רשות אנשי הביטחון המלווים אותו. התייעצות קצרה הבהירה שאנשי הביטחון עלולים לפרש את התקרבות הרחפן לנשיא באופן שגוי, ועל כן החלטנו להציב יעד חדש לטיסה: המעבדה בבניין מדעי המחשב שבטכניון.
התוכנית המוגמרת החלה להתגבש כאילו מעצמה, כשהיא מונחית בכוחם של חברים שמעולם לא נפגשו לפני כן, וכל אחד מהם תרם משלו לתצרף המורכב של המטלה שעל הפרק.
אירוע זה, שהתרחש לפני חודשים אחדים, עשוי להישמע דמיוני לאלו מאיתנו שאינם מתייעצים תכופות עם הרשת החברתית, אך מקרים דומים מתחוללים מדי יום ביומו, ומאפשרים לפרויקטים ולמיזמים לקום לחיים במהירות וביעילות. באמצעות אינטראקציות המתחוללות דרך הרשת, מסוגלים אנשים שלא נפגשו מעולם בעבר להגיע להחלטה על פעולה משותפת כלשהי, ביחד.
הרחפן שוגר בהצלחה באותו יום בטכניון, כשהוא נושא עמו את ספרי ומציג אותו לראווה בכל רחבי המוסד. הוא חצה את רחבת הדשא הגדולה, נכנס לפקולטה למדעי המחשב דרך הדלת הקדמית, ריחף במעלה המדרגות והגיע למעבדה שהזמינה את הספר. כל תנועה שלו תועדה על־ידי חבר שצילם, וחבר אחר ערך את סרט הצילום והעלה אותו ליוטיוב, שם ניתן למוצאו עד עצם היום הזה. והספר? שלושה חודשים מאוחר יותר השתחררה לשוק המהדורה השנייה. זהו כוחם של ההמונים הפועלים ביחד.
לאחר הטסת הרחפן הבלתי־מתוכננת, לא יכולתי להפסיק לחשוב על אודות ההשלכות של דרכי ההתארגנות החדשות הלא־פורמליות הללו. כיצד ישפיעו התארגנויות דומות מצד האזרחים על הכלכלה העולמית ועל יכולתן של ממשלות לשלוט בנתיניהן? כיצד ייראו מדינות העתיד בעולם בו גם קהילות ענק יכולות להתארגן מחדש כך שהאזרחים ישלטו בהן באופן בלתי־אמצעי?
ספר זה מביא את התשובות שמצאתי לשאלות אלו ולרבות אחרות. הוא תוצר של עבודה מאומצת בניסיון להבין את העתיד: עבודה הכוללת ראיונות עם אנשים חכמים רבים שהיו נדיבים דיים לשתף אותי במחשבותיהם וברעיונותיהם לגבי הכיוון שאליו העולם מתקדם. הוא שופך אור על כיווני השיפור האפשריים של השלטון — אך גם על הדרך בה הטכנולוגיות מנוצלות כיום וינוצלו בעתיד למטרות אנוכיות של מעטים.
אני מאחל לכם שתיהנו מהקריאה, ושתנצלו את הידע שתמצאו בין דפי הספר כדי לקדם את כולנו לעתיד טוב יותר.
אור –
השולטים בעתיד
ספר מצויין לקריאה בישיבה אחת אומנם אני לא מסכים אני הרבה ממה שהסופר כותב עליו אבל מאוד נהנתי לקרוא מומלץ
עפר (בעלים מאומתים) –
השולטים בעתיד
ספר מעניין ומעורר מחשבה. רועי מנתח את המצב הנוכחי של המשק העולמי, מנסה לנבא את העתיד ומעלה רעיונות בדבר היכולת שלנו כאזרחים לעצב אותו לעתיד טוב יותר. כאמור שווה לקרוא
נבו –
השולטים בעתיד
ספר כתוב באופן קריא ושוטף בדרך כלל עם מעט חוש הומור ששזור בין שורותיו. את מרבית המושגים הכרוכים בעולם המיחשוב (לא את כולם…) הוא מסביר בצורה יפה ובהירה עם מראי מקומות עבור הקורא הקפדן.
מומלץ לכל אדם בעל סקרנות לא רק לאנשי מערכות מידע ומחשבים, כדי שנדע לפחות לאן העולם מתקדם ולהתכונן לכך.
כדאי.
גדי (בעלים מאומתים) –
השולטים בעתיד
ספר מאיר עיניים. רהוט וקולח, מעביר את מסריו גם למי שחסר ידע טכנולוגי עמוק. אהבתי במיוחד את חציו הראשון של הספר. לגבי החלק השני, אני לא שותף לחלק המסקנות של. מחבר, אבל הוא העביר אותן בצורה ברורה וסיפק חומר למחשבה. מומלץ בעיקר ללא-טכנולוגיים מביננו.