השרביט והחרב 19: הקמע של אונטיה

1: שׁוּבוֹ שֶׁל אָב

"מֵאָה חֲמִשִּׁים וְאַחַת! מֵאָה חֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם!" קוֹלוֹ שֶׁל קֶפְּטֶן הַרְקְמָן הִדְהֵד בְּרַחֲבֵי מִגְרַשׁ הָאִמּוּנִים.

תוֹם גָּנַח בִּזְמַן שֶׁאִמֵּץ אֶת זְרוֹעוֹתָיו לְהִתְרוֹמֵם לְעוֹד שְׁכִיבַת סְמִיכָה. הוּא חָשַׁב שֶׁהוּא עוֹמֵד לָמוּת מִשִּׁעֲמוּם, אִם לֹא יִמַּס לִפְנֵי זֶה וְיַהֲפֹךְ לִשְׁלוּלִית תַּחַת שֶׁמֶשׁ אָוַנְטְיָה הַחַמָּה.

הוּא נִזְכַּר אֵיךְ רַק כַּמָּה שָׁבוּעוֹת לִפְנֵי כֵן הוּא חָזַר מִגּוֹרְגוֹנְיָה, הַיְשֵׁר מֵהַמְּשִׂימָה שֶׁבָּהּ הֵבִיס אֶת הַמְּכַשֵּׁף הָאָפֵל מֶלְוֶל, בַּפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית.

"אָוַנְטְיָה חָבָה לְךָ חוֹב גָּדוֹל, תוֹם," אָמַר הַמֶּלֶךְ יוּגוֹ. "אַתָּה רַשַּׁאי לִבְחֹר לְךָ כָּל תַּפְקִיד שֶׁתִּרְצֶה בַּחֲצַר הַמְּלוּכָה. כָּל שֶׁתְּבַקֵּשׁ — תְּקַבֵּל."

"תּוֹדָה, הוֹד מַלְכוּתְךָ," עָנָה תוֹם. "אֲנִי מְעֻנְיָן לִהְיוֹת חַיָּל בַּצָּבָא שֶׁלְּךָ."

הוּא חָשַׁב שֶׁזֶּה יִהְיֶה כֵּיף, וְשֶׁזּוֹ תִּהְיֶה דֶּרֶךְ נֶהְדֶּרֶת לְהַמְשִׁיךְ לַעֲזֹר לְאָוַנְטְיָה. "אֲבָל טָעִיתִי," הוּא נֶאֱנַח בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ. מָה הַטַּעַם לַעֲשׂוֹת שְׁכִיבוֹת סְמִיכָה כָּל הַיּוֹם, כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ כּוֹחוֹת שֶׁמְּפַקֵּד הַצּוֹעֲרִים, קֶפְּטֶן הַרְקְמָן, אֲפִלּוּ לֹא חוֹלֵם עֲלֵיהֶם?

"אֵיזוֹ בְּחִירָה גְּרוּעָה," מִלְמֵל תוֹם לְעַצְמוֹ בִּזְמַן שֶׁזְּרוֹעוֹתָיו הִמְשִׁיכוּ לַעֲלוֹת וְלָרֶדֶת. "הַלְּוַאי שֶׁהָיָה מַשֶּׁהוּ אַחֵר שֶׁיָּכֹלְתִּי לַעֲשׂוֹת. אוּלַי מְשִׂימָה נוֹסֶפֶת..."

הוּא הֵעִיף מַבָּט לְצִדּוֹ הָאַחֵר שֶׁל הַמִּגְרָשׁ, אֶל הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ חֲבֶרְתּוֹ אֵלֵנָה לִמְּדָה אֶת הַצּוֹעֲרִים הַצְּעִירִים קַשָּׁתוּת. הוּא הִבִּיט בָּהּ בְּשָׁעָה שֶׁמִּקְּמָה אֶת אֶצְבְּעוֹתָיו שֶׁל אַחַד הַבַּחוּרִים עַל הַמֵּיתָר, וְרָאָה אֶת פָּנָיו מַעֲלִים חִיּוּךְ שֶׁל חֶדְוָה כְּשֶׁהַחֵץ שֶׁלּוֹ נִנְעַץ בַּמַּטָּרָה בִּצְלִיל חֲבָטָה.

תוֹם שָׁמַע צְעָדִים כְּבֵדִים. רַגְלָיו שֶׁל קֶפְּטֶן הַרְקְמָן עָצְרוּ לְיָדוֹ; הוּא טָפַח בְּשׁוֹטוֹ עַל מַגְּפֵי הָרְכִיבָה הַמְּצֻחְצָחִים שֶׁלּוֹ.

"שׁוּב מִתְעַצֵּל?" נָבַח קֶפְּטֶן הַרְקְמָן. הוּא הִשְׁתּוֹפֵף לְצִדּוֹ שֶׁל תוֹם, כָּךְ שֶׁתּוֹם רָאָה אֶת פָּנָיו הָאֲדֻמִּים הַמְּיֻזָּעִים וְאֶת שְׂעָרוֹ הָאֲדַמְדַּם. "אַתָּה בְּדִיּוּק כְּמוֹ אַבָּא שֶׁלְּךָ. גַּם הוּא הָיָה עַצְלָן."

זַעַם הֵצִיף אֶת תוֹם. הוּא חָשַׁק אֶת שִׁנָּיו בְּמַאֲמָץ לִשְׁלֹט בְּמִזְגּוֹ.

"טָלָדוֹן הִתְאַמֵּן פֹּה בֶּעָבָר, כְּשֶׁהָיָה צָעִיר," הִמְשִׁיךְ הַקֶּפְּטֶן וְהִזְדַּקֵּף. "לֹא הָיָה אִישׁ יוֹתֵר מְיֻמָּן מִמֶּנּוּ בְּאָוַנְטְיָה, אֲבָל הוּא גַּם הָיָה שַׁחְצָן. הַצּוֹעֵר הֲכִי שַׁחְצָן שֶׁאֲנִי אֵי פַּעַם..."

תוֹם שָׁמַע חֵץ מְזַמְזֵם בָּאֲוִיר. הוּא פִסְפֵס רַק בִּמְעַט אֶת רֹאשׁוֹ שֶׁל קֶפְּטֶן הַרְקְמָן, כְּשֶׁזֶּה הִתְכּוֹפֵף וְחָמַק בְּגִלְגּוּל הַצִּדָּה.

"מִי יָרָה אֶת זֶה?" הוּא צָעַק תּוֹךְ שֶׁנִּתֵּר בַּחֲזָרָה עַל רַגְלָיו.

אֵלֵנָה הִגִּיעָה בְּרִיצָה כְּשֶׁקַּשְׁתָּהּ בְּיָדָהּ, וְעָצְרָה לִפְנֵי קֶפְּטֶן הַרְקְמָן.

"סְלִיחָה," הִיא אָמְרָה. "זֶה הָיָה אֶחָד מֵהַצּוֹעֲרִים שֶׁלִּי. הוּא עוֹד לֹא הֵבִין לְגַמְרֵי אֶת הָרַעְיוֹן שֶׁל הַשִּׁמּוּשׁ בְּקֶשֶׁת."

תוֹם הִסְתִּיר חִיּוּךְ. הוּא יָדַע טוֹב מְאוֹד שֶׁאֵלֵנָה עַצְמָהּ יָרְתָה אֶת הַחֵץ. אָמְנָם הֵם לֹא בְּמַסַּע הַצָּלָה שֶׁל חַיּוֹת פֶּלֶא, אֲבָל זֶה לֹא אוֹמֵר שֶׁהוּא וְאֵלֵנָה כְּבָר לֹא שׁוֹמְרִים זֶה עַל זֶה.

קוֹל קָרָא מִכִּוּוּן גַּנֵּי הָאַרְמוֹן. "הוּא חָזַר! טָלָדוֹן הַמָּהִיר חָזַר!"

תוֹם קָפָא עַל מְקוֹמוֹ. טָלָדוֹן? אַבָּא שֶׁלִּי?

הוּא קָם עַל רַגְלָיו בִּנְשִׁימָה עֲצוּרָה וְשָׁעַט לְעֵבֶר הַמַּעֲבָר הַמְּקֻמָּר שֶׁהִפְרִיד בֵּין מִגְרַשׁ הָאִמּוּנִים לַגַּנִּים, כְּשֶׁהוּא מְפַלֵּס אֶת דַּרְכּוֹ בֵּין חֲבֵרָיו הַצּוֹעֲרִים.

"הֵי! אַתָּה שָׁם! חֲזֹר הֵנָּה!"

תוֹם הִתְעַלֵּם מִצַּעֲקוֹתָיו שֶׁל קֶפְּטֶן הַרְקְמָן. לֹא הָיָה אִכְפַּת לוֹ אֵיךְ הַקֶּפְּטֶן יַעֲנִישׁ אוֹתוֹ, אִם רַק יוּכַל לִרְאוֹת אֶת אָבִיו.

הוּא שָׁמַע צְעָדִים קַלִּים מְמַהֲרִים בְּעִקְבוֹתָיו. הוּא יָדַע לְמִי הֵם שַׁיָּכִים — לְאֵלֵנָה.

תוֹם חָצָה אֶת הַמַּעֲבָר הַמְּקֻמָּר כְּרוּחַ סְעָרָה, וְרָאָה אֶת אַחַד הַשְּׁלִיחִים שֶׁל הַמֶּלֶךְ רָץ לְאֹרֶךְ הַגַּנִּים. "הוּא פֹּה!" קָרָא הַשָּׁלִיחַ. "טָלָדוֹן חָזַר!"

תוֹם נִתֵּר בַּמַּדְרֵגוֹת הָעוֹלוֹת לָאַרְמוֹן, שָׁלוֹשׁ בְּכָל פַּעַם. הַשּׁוֹמְרִים לְיַד הַדְּלָתוֹת הַפְּתוּחוֹת אוֹתְתוּ לוֹ לְהִכָּנֵס, וְהוּא רָץ בְּמוֹרַד הַמִּסְדְּרוֹן הָאָרֹךְ לְעֵבֶר חֲדַר הַכֵּס שֶׁל הַמֶּלֶךְ יוּגוֹ.

אָבִי יָצָא לְדַרְכּוֹ כְּשֶׁהָיִיתִי תִּינוֹק, הוּא חָשַׁב. אֲנִי בֶּאֱמֶת הוֹלֵךְ לִרְאוֹת אוֹתוֹ עַכְשָׁו?

תוֹם פָּנָה אֶל חֲדַר הַכֵּס וְעָצַר עַל מְקוֹמוֹ. הַדְּלָתוֹת הָיוּ פְּתוּחוֹת, וְגֶבֶר עָבַר דַּרְכָּן. הַשֶּׁמֶשׁ, שֶׁשָּׁלְחָה קַרְנַיִם אֲלַכְסוֹנִיּוֹת דֶּרֶךְ חַלּוֹן סָמוּךְ, שִׂרְטְטָה אֶת קַוֵּי הַמִּתְאָר שֶׁל כְּתֵפָיו הָרְחָבוֹת וְשֶׁל הַגְּלִימָה הַשְּׁחֹרָה הָאֲרֻכָּה שֶׁלּוֹ. הוּא צָעַד קָדִימָה בְּבִטָּחוֹן, בְּרֹאשׁ מוּרָם.

"אַבָּא!" תוֹם זִנֵּק לְעֶבְרוֹ, אֲבָל הָיָה נִדְמֶה שֶׁהָאִישׁ אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ. הוּא הִמְשִׁיךְ לָלֶכֶת מִבְּלִי לְהַבִּיט לְאָחוֹר, וְהַשּׁוֹמְרִים סָגְרוּ אַחֲרָיו אֶת הַדְּלָתוֹת.

"אַבָּא?" תוֹם חָזַר וּמִלְמֵל לְעַצְמוֹ כְּשֶׁעָמַד לְבַדּוֹ בַּמִּסְדְּרוֹן.