התחילו במקום שבו אתם נמצאים

הקדמה

לעולם אני כאן.

שוכנת ברגע הזה.

 

הגוף כאן.

הנשימה כאן.

העכשיו – גם הוא כאן.

איפה עוד יכול להימצא?

אין מקום אחר.

לעכשיו.

אין מקום אחר.

לי.

איני יכולה אלא להיות כאן.

בחירה? גזירת גורל?

 

אבל המחשבות בשלהן,

נודדות.

ואני, כמעט כבולה, מפליגה עמן:

אל מחוזות האתמול והמחר,

אל שדות הפחד והתשוקה,

אל מרחבי ה'בעד' וה'נגד',

אל עולמות ה'אני' וה'אחר'.

 

והרוח שסועה ומסוכסכת.

מבקשת לאחוז בנעים, לבל יחמוק ממני.

מבקשת לגרש את הבלתי נעים, לבל ישכון בלבי לנצח.

סכסוך הרוח מתעתע ומתעצם,

וכמו עוקר את קיומי מן הכאן הזה,

שהוא עכשיו,

שהוא ביתי.

ולי – הרי אין בית אחר.

 

ולו יכולתי לעמוד בלב הסערה,

רוחי בעין רוחה,

ולו יכולתי לשכון בתוככי ה'ככה' הזה

של הרגע הזה,

בתוך תוכה של השניות,

ומעט מעבר לכל ה'זה-מול-זה',

לו יכולתי להיות כאן,

רק 'כאן',

כל כולי

 

'כאן',

שוכנת בשלמות

בתוך הנשימה ששוכנת בי,

היא השכינה ואני לה משכן,

ואנחנו לא שתיים,

ואולי אחת,

לו יכולתי –

בלא לאחוז,

בלא להדוף,

רק להיות.

 

להיות פשוט,

ופשוט להיות,

להיות ככה,

כמו שהנני,

בלא 'כמו',

בלא 'רק',

בלא 'פשוט',

רק הנני

[ואפילו בלא 'הנני' זה];

לו יכולתי,

כי אז הייתי 'אני',

זו שהנני,

ממילא.

 

זו שמסרבת לעצמה,

זו שחושקת,

זו שהודפת.

ולו הניחה זו לאחיזה,

ולו ויתרה על ההדיפה,

ולו הסכימה היא-אני

להיות כאן

ומכאן להתחיל,

כי אז -

אז היה מה שהיה:

רק

מה

שהיה.

 

ואולי לא כך:

כי אם

'היה

מה

שיש',

כאן.

 

פמה צ'ודרון, מורת הדהרמה הנודעת, מזמינה אותנו לחיות את חיינו כאן - בשלמות, בחמלה, ביושרה, בחירות ובפשטות. כאן, בתוך הדברים כולם, במקום שבו אנחנו נמצאים. והרי, אין מקום אחר להתחיל בו את המסע הביתה.

בעזרת פתגמי חוכמה ופרקי אימון רוחני שמקורם במסורת הטיבטית העתיקה קוראת לנו צ'ודרון לפתוח את הלב מבעד לסדקי כאביו, ולגלות שהלב נדיב ורחב ושאין לו גבולות.

צ'ודרון מזמינה אותנו לא לברוח מן הקשיים.

אדרבא, היא מציעה, מוטב שנפגוש בהם מקרוב.

היא מזמינה אותנו להתבונן בפחדים ובמצוקות.

לגעת בתסכול ובעצב.

להסכים לשבריריות ולחוסר האונים.

לחשוף את הפצעים.

לחמול גם על חוסר השלמות שלנו.

להתמסר ואט אט לצמוח.

 

הרגע הזה. הגוף הזה. המקום הזה.

על המענג והמייסר.

ועל מה שמעל ומעבר להם.

הכול כאן.

מחכה להינגע.

זו העת,

להתחיל במקום שבו אנחנו נמצאים.

 

מי ייתן ונדע נחת.

כאן.

עכשיו.

ובימים האחרים.

 

קריאה מהנה,

נעמה

 

ד"ר נעמה אושרי

כפר ויתקין

ינואר 2013