התמימות

באמצע שנות השישים, טרק־סנטמיקלוש היא עיירת שדה של עשרים וארבעה אלף תושבים במחוז סוֹלנוֹק, העיירה הראשונה אחרי נהר טיסָה שבה עוצרת הרכבת המהירה הנוסעת מבודפשט לדברצן. מבחינת האופי, היא כפר גדול, בתים מעט בורגניים לאורך כביש מספר 4 שחוצה את היישוב. ברחוב הראשי הזה, בטירת אַלמָאשי הישנה, שוכנת מועצת העיר בחשיבות עצמית של פילי מהרג׳ות.

מימין לכביש הראשי יש חמישה רחובות ישרים כמו סרגל, שאורכם שישה קילומטרים. מלמעלה הם נראים כמו בורות של קבר אחים. כאן מכה בך האווירה האופיינית למקום: קרירות של כפרים מבודדים ודממה של כלבי שמירה שאולפו לחדול מנביחות.

שמות הרחובות הקודרים התחלפו בכל פעם שהתחלף השלטון. במקום בשמות הרשמיים, ששירתו אינטרסים חולפים, התושבים מכנים את הרחובות בינם לבין עצמם במספרים שציין בזמנו מודד הקרקעות המחוזי. אפילו בשנות החמישים צלחו המכוניות את הרחובות מלאי המהמורות האלה רק בקיץ, מחליקות על הדשא הטרי שצמח בקצה גלי הבוץ היבשים.

אין עונה בשנה שיכולה לייפות את הרחובות המוזנחים, הבלתי נגמרים. אבל באביב, אם יש לך חשק להסתובב ברגל, אתה יכול לחוש לא רק בפראותם, אלא גם בהגזמות האופייניות למקום. אתה הולך לאורך הרחובות הנושאים מספרים עצומים, בלי לראות נפש חיה משעת השקיעה ואילך, עד שלפתע תגיע לחנות תכשיטים: רעש ילדים מסתנן מבעד לחלונות המוארים, ואתה ממשיך עד שיורדת החשכה, וליד אחת הבארות, שמתגלות מתוך האפלה, תגלה כמה נשים שעומדות כמו פסלים. הרוח מעיפה לכלוך, אבל מפיצה גם את ריח היבול. ציפורים חוצות את הרקיע, אך לא יעצרו שם.

בנקודה מסוימת בלב הכפר העיניים המורגלות לשממה יגלו לפתע חיזיון מתעתע: כיכר רוֹזָ׳ה תופיע בקצה הרקיע, כמו ראי הזהב שמושט לאסיר לפני הוצאתו להורג. ביתו של הכומר יכול היה לפאר עיירה בארוקית, ואילו בית הספר לנזירות מעורר תחושת טוהר של ציורי ילדים. הכנסייה בקצה הכיכר, הבנויה מלבנים אדומות, נבנתה בשנות השלושים, שנות השגשוג של האיכרים. מהחומה אפשר להשקיף מטה אל המעמקים המפתיעים של גדות נהר טיסה הישנות.

בין המקומות הראויים לציון מזכיר הלקסיקון את הכנסייה הקלוויניסטית, את טחנת הרוח שעתידה להפוך למוזאון, ואת בית החרושת לכלים חקלאיים. מדריך הנסיעות מזכיר את הפונדק של טירת אלמאשי, שניתן ללון בו עם סוסים, ואת הטירה שבסנט־תמש, לא רחוק מהעיירה, שהאורחים נוהגים לרכוב משם לטרק־סנטמיקלוש על סוס.

השמש רק בתחילת מסלולה מעל הרחובות המתארכים ללא סוף כאשר באופק מופיעות נקודות קטנות — קבוצה של תיירים גרמנים, הולנדים או שוודים רוכבת לה בנחת בין הבתים הדוממים. הם מגיעים מהכביש הרחב, המכוסה שכבה רדומה של אבק שבכל רגע עומד להתרומם. רק הארכוף משתקף בחלונות הבתים. הם מגיעים, מפוזרים לכל רוחב הכביש ונהנים מן המרחבים הבלתי שגרתיים ומן הדומייה שתמשיך ללוות אותם עד שהאוטובוס שמגיע ממֵזוֹ־טוּר יצפור להם.

שמה של העיירה, שלדברי התיירים ״מנציח טורקי שהתנצר״, אינו אלא תזכורת טיפוסית לאסון ישן: מאות שנים, עוד מתקופת בית המלוכה של ארפד, התקיים סביב הכנסייה יישוב משגשג שנקרא על שם ניקולאס הקדוש. בזמן הכיבוש הטורקי היה היישוב, שנקרא אז בָּלָה־סנטמיקלוש, אחד המעוזים האסטרטגיים של הטורקים מעבר לנהר טיסה. במונחי המנהל האזרחי, העיירה הייתה ״נָאהִייֶה״, כלומר המרכז האזורי בסנדז׳ק, מחוז סולנוק. במלחמת השחרור המבצר, וגם היישוב עצמו, נחרבו לחלוטין.

היישוב שוקם בידיו של מיהַאי גוֹנדָה בֵּקֵשי, מנהל המשק של הרוזנים אלמאשי. המסורת מספרת שהוא היה מהנדס, ורחובות העיר תוכננו על פי הקווים הישרים ששרטט בעפרונו. הוא הביא למקום את התושבים הראשונים, בהם משפחת לדני, שאחד מצאצאיה היה בשנות השלושים לבעל האדמות הגדול של טרק־סנטמיקלוש.

היישוב שגשג בימים ההם: על אדמת הלס הסמוכה גידלו חיטה ששמה יצא לפניה, כמו החיטה של אזור בָּנָט. אף שהשדה היה מוקף אחוזות, הוא היה בבעלות האיכרים. החיטה, לאחר שנטחנה בטחנת הקמח של איגוד האיכרים, זכתה למוניטין בין־לאומיים. בשנת 1945 פורק משק האחוזה, והעובדים לשעבר היו לאיכרים עצמאיים. הם שמרו על מעמדם גם כאשר העיירות הסמוכות טוּרקֵבֶה, מזו־טור וקישוּי־סָלָש הפכו לקולחוזים.

העיירה הוכנסה לרשימה השחורה. שמה, שנאסר להזכירו עוד, נקשר כעת לאיכרים סוררים. פיתוח אזור כזה היה בגדר מעשה חבלה. אם בוצעו עברות (חזירה נמצאה מתה או ערמת חציר הוצתה) הרי שהחקירות הושלמו עוד באותו היום, והתובע המחוזי קיבל כתב אישום מוכן מראש כבר למחרת.

בשנת 1953, לאחר שהכריזה הממשלה על תכנית כלכלית חדשה, נשמה העיירה לרווחה עם יתר תושבי המדינה. השדות שוב נזרעו מקצה לקצה, והשוק התעורר לחיים. חיי הקהילה החלו לפרוח, והסומק חזר ללחיי התושבים. באווירה כזו אף אחד לא שם לב שהכרוז המקומי, שהיה מפרסם בעיקר את השוק של יום ראשון, הביא לידיעת הציבור הרחב את תיאור לבושה של ילדה שנעלמו עקבותיה.