וומנייזר

פרק 0 חוף גורדון נשים צריכות סיבה בשביל סקס. גברים צריכים רק מקום. בילי קריסטל גם הסדינים אצלי בדירה, שהיו ספוגים בזיעה בעקבות אחר צהריים אינטנסיבי, חשבו בדיוק כמו בילי. פילסתי את דרכי בין קרטון הפיצה המעוך לבין הקונדומים המשומשים, התחתונים שלה, מכנסי היוגה שלה, הגרביים ועוד מלא דברים שנותרו זרוקים על הרצפה והשתיקה יפה להם. הדירה באלנבי פינת רוטשילד נראתה כמו שדה קרב של ממש. נותרתי עם כמעט אפס יכולת לזוז על המיטה שכבר נשברה במהלך אחד הסיבובים שלנו, והיא? היא ישנה לה, מדושנת מעונג עם חיוך מרוח על כל הפרצוף. ליטרלי, היא גמרה לי את הצורה. פתאום היא הסתובבה אליי תוך כדי שינה וחיבקה אותי. דיילת אוויר לוהטת מאחת מחברות התעופה הגדולות בעולם. היא התעוררה לרגע, הסניפה לי את החזה ולחשה במבטא זר, "אני מתה על הריח שלך, אתה כמו חיה! זה סקסי." נשים, לך תבין אותן. כל פעם שכבר נדמה לי שאני יודע עליהן הכול, הן פשוט עושות לי בית ספר. מסתבר שאחרי כל שטיפת המוח בסרטים של דיסני בילדות, ואחרי הצונאמי של תנועת ה־MeToo והסרטים הקיטשיים בנטפליקס; בחיים הבוגרים הכול פשוט בולשיט אחד גדול. הרי לימדו אותנו הגברים מגיל אפס שצריך להתייחס לנשים כמו לנסיכות. אנחנו צריכים לחזר אחריהן, להיות ג'נטלמנים, נחמדים, מנומסים, להתלבש יפה, להריח טוב, לאסוף אותן לדייט ועוד, והן? בסופו של יום הן שוכבות עם גברים "מנייאקים", "פליירים" ומזיעים, כאלה שעושים איתן סקס חזק ומתנהגים יותר כמו אנשי מערות מאשר כאנשי החברה הגבוהה. מה הדבר הכי מתסכל בזה?! שרובן לעולם לא יודו בזה או אפילו ידעו להסביר למה – למה הן טוענות שהן רוצות את הבחור הנחמד, זה עם הקריירה המסודרת, שיבוא לאסוף אותן עם מכונית הטסלה הלבנה, אבל בסופו של יום זורמות לסקס חסר מעצורים ואולי להתחלה של יחסים עם מנייאקים כמוני. בחור נחמד VS בחור מנייאק בחור נחמד הן ימשיכו איתו לכמה דייטים, השיחה תזרום, הן יצחקו מהבדיחות שלו, יחמיאו לו ואפילו יזרמו איתו לנשיקה, אבל הן לא יימשכו אליו מספיק כדי לשכב או להתקדם איתו ליחסים ברמה זו או אחרת. בחור מנייאק בחור שיש לו את היכולת להיות חוצפן, לעקם את הכללים, להוביל קדימה לסקס בלי לשבור את הראש ולאכול סרטים על ענייני מוסר, להציב להן גבולות ביחסים, לסיים איתן כשצריך, ולתת להן להבין שאם לא הן, תמיד יהיו אחרות במקומן. בבסיס שלי, אני מלך הנחמדים. אבל עם השנים למדתי (בדרך הקשה) לפתח גם אספקטים באישיות שלי שמאפיינים יותר גבר מנייאק. במהלך השנים הגעתי בהדרגה לאזן בין השניים, וזו, לדעתי, האוטופיה בתחום הזה. אפשר להיות נחמד ולהצליח עם נשים, אבל להיות רק (!) נחמד, בדרך כלל יוביל את הגבר הממוצע עמוק לאזור הידידות (פרק 6). למעשה, מחקר מקיף שנערך באוניברסיטת סינגפור בפקולטה למדעי החברה גילה תופעה שבה נשים בתקופת הביוץ, כאשר רמת ההורמונים גבוהה, נוטות לתפוס פרטנרים לסקס כאבות פוטנציאליים ללא קשר לשאלה אם הם באמת מתאימים לזה או לא. לחץ כאן כדי לקרוא את תוצאות המחקר כשפגשתי אותה היה לה וייב קשוח לגמרי. כזה של ביץ' אמיתית, אבל בקטע טוב. היו לה משקפי שמש שחורים ענקיים שכיסו את כל הפנים, עור בהיר, שזוף מעט, ומכנסי יוגה שלא השאירו אפילו גרם של ספק לגבי קימורי הגוף המושלמים שלה. תוסיפו לזה לחות של קיץ דביק והורמונים ברמה יותר גבוהה ממחירי הדירות המתפוררות בעיר, ותקבלו 1.70 וקצת דנ"א אירופאי, שסובבו לכל טיילת תל אביב את הראש. לא היה גבר אחד שלא בהה בגזרה הלוהטת שלה. חבל שלא הסרטתי את זה בסלולרי. בדיוק סיימתי אימון על המתקנים בחוף גורדון. בזווית העין קלטתי בחור שרירי שנראה טוב. הוא החליט שהוא ניגש אליה, עזב את המתקנים והלך לנסות את מזלו. מצד אחד שמחתי בשבילו, ומצד שני ידעתי שאומץ, ידע ומוטיבציה בתחום הזה הם דבר אחד, אבל אופן הביצוע הוא דבר אחר לגמרי. הוא התקרב ושאל אותה באנגלית עילגת עם מבטא ישראלי כבד ובקול רם, כדי שכל הטיילת תשמע: “Excuse me, where are you from?" הוא נעמד באמצע הדרך וניסה לגרום לה לעצור, ואילו היא פשוט זזה ממנו והמשיכה בהליכה שלה כאילו הוא מעולם לא פנה אליה. ללא ספק מדובר היה בברקס מביך ובמכה לא נעימה לאגו בשביל רוב הגברים. אני בטוח שלאותו בחור לא היו כוונות רעות. הבעיה במקרה הזה היתה בשפת הגוף שלו איתה – הוא ניגש לבחורה, ממש קפץ עליה משום מקום, חסם לה את הדרך והרתיע אותה. שימוש נכון של הגוף במרחב או אל תפתיע אותה אם נחשוב רגע יותר ברמה של בני אדם ונימנע מההפרדה של גברים מול נשים, הרי אם מישהו שאנחנו לא מכירים היה ניגש אלינו וחוסם לנו את הדרך בהפתעה, התגובה הכמעט־אוטומטית של רובנו היתה לזוז ממנו ולהסתכל עליו במבט של וואט דה פאק - מה לעזאזל הוא חושב לעצמו. זה בדיוק מה שקרה איתה. אותו בחור ממש הפתיע אותה ולכן היא הגיבה וזזה, מתוך האוטומט. היא אפילו לא חשבה על הפעולה שלה. היא ראתה שהוא מנסה לדבר איתה, ולא רק שהתעלמה ממנו, אלא גם הגבירה את קצב ההליכה שלה בהפגנתיות. לחלופין, אם הוא היה שם לב אליה בתזמון טוב, אז שווה היה לפתוח איתה את התקשורת ממרחק של כמה מטרים, כדי לתת לה להבין שהוא מנסה לתקשר איתה. אז היה קיים סיכוי טוב שהוא לא היה חוטף כזה ברקס. סרטון 1: "איך לפתוח תקשורת" – לחץ כאן ותגיע לסרטון שמראה איך עושים את זה תכלס אני הנחתי לה להתרחק קצת מהאזור שבו אותו הבחור ניסה להתחיל איתה. הגוף שלי היה גמור מהאימון ובנוסף הייתי אחרי לילה שבו בקושי ישנתי. למרות כל זה, המהממת הזו שהרגע דחתה את הבחור, היתה פשוט עוצרת נשימה. משהו בווייב שלה ובכוח שהיא הקרינה, פשוט קנה אותי ובאותו הרגע קיבלתי החלטה שאני פשוט הולך על זה. תקראו לי משוגע, אבל נשים חזקות, ביצ'יות, כאלה שמשדרות החוצה קשיחות, שמשדרות לעולם שלא אכפת להן מכלום, פשוט מדליקות אותי. אני פשוט יודע שברוב המקרים מה שהן משדרות החוצה זו פסאדה – בולשיט אחד גדול. זו מסכה שהן שמות כדי לשחק אותה קשוחות. הן רק מחכות למישהו שיבוא וידע להסתכל מבעד למסכה. מישהו שיראה להן שהוא קולט את המשחק הקטן שלהן ובכך יאפשר להן להסיר את המסכה ולהיות עצמן – פשוט להרגיש נשיות, כיפיות ומשוחררות לידו. היא הלכה בערך מאה וחמישים מטר לפניי, ואני הגברתי את קצב ההליכה שלי, כדי להגיע למצב שבו אני הולך מעט לפניה. הרבה גברים היו תופסים את הפעולה הזו כסוג של סטוקינג. הבחור הממוצע: "מה אחי, כאילו עקבת אחריה כדי לדבר איתה? לא יודע, בעיניי זה מוזר ונואש. אני לא רודף אחרי אף אחת, אני כבר אכיר בחורות בזמן ובתנאים שלי." אני: "מעולה אחי, כל אחד והשיטה שלו. תהיה פתוח ואולי תלמד משהו או תישאר בבית מול הפורנו." או במילים יותר מעודנות – אם דברים עובדים לך ואתה מצליח, אל תשנה אותם, אבל אם הדברים לא מתקדמים לך, ואתה מסתכל על עצמך במראה ויודע שאתה מפספס הזדמנויות כאלו על ימין ועל שמאל – שווה שתחשב מסלול מחדש. הטעות של הרבה חבר'ה היא שהם מחכים תמיד לסיטואציה ה"מתאימה". מצב מאוד ספציפי שבו הכול ירגיש להם נכון ונוח כדי לזרוק לבחורה איזה משפט. מצב שייראה כאילו הוא סבבה וזורם טבעי, במקום מוזר ומאולץ. הרבה פעמים אותו המצב הוא בעצם הזמן שבו שהם מרגישים מספיק בטוחים בעצמם, בדרך כלל בחסות האלכוהול והאפלוליות של בר בלילה. הם צריכים שכל התנאים האופטימליים עבורם יתממשו, ורק אז הם ינסו לעשות מהלך מול בחורה שמוצאת חן בעיניהם. אבל האמת? כמו כל דבר בחיים, הרגע המושלם לעולם לא יגיע. אפשר לתזמן פתיחה טובה יותר או פחות בכל מיני מצבים שנרחיב עליהם בהמשך הספר, אבל אי אפשר לחכות לרגע המושלם, בטח לא במקרה הזה, בו היא דהרה על הטיילת ולי היו בקושי כמה שניות להגיב. הגעתי לנקודה שבה עקפתי אותה בקצת. עדיין לא פתחתי איתה בשיחה, אבל וידאתי שהיא הבחינה שיש מישהו שנמצא מעט לפניה. כדי לא ליצור מצב שבו אני מרתיע אותה, שבע שניות אחרי שהייתי מעט לפניה, פניתי אליה באנגלית: "אני אוהב את ההליכה הסמכותית שלך," אמרתי וחיקיתי את ההליכה שלה. "את בטח הבוסית בעבודה," חייכתי בהפגנתיות והטיתי את זווית הראייה לכיוונה. היא הלכה עם האיירפודס שלה, הסתכלה עליי לשנייה, החזירה את המבט קדימה והתקדמה בהפגנתיות. המשכתי ללכת באותו קצב כמו שלה והוספתי באנגלית: "אם היית עובדת איתי במשרד וזה היה היום הראשון שלי בעבודה, הייתי בטוח שאת המנהלת או משהו, כי כולם שם מפחדים ממך." היא עדיין לא ענתה לי. רק שוב סובבה את הראש לכיוון שלי, הרימה גבה ונתנה בי מבט מזלזל. המשכתי לשמור איתה על קשר עין, לחייך ולהנהן, תוך שאני מתעלם לחלוטין מהמבט השלילי שלה. המשכתי ללכת באותו קצב כמו שלה עוד בערך שלושים שניות. שנינו שתקנו, אבל החלפנו מבטים. בהדרגה המבט המתנשא שלה התחלף לכדי חצי חיוך. היא הפנתה אליי שוב את המבט וענתה בטון קשוח: "יכול להיות שאני באמת הבוסית ואתה לא יודע!" (היא אתגרה והפתיעה אותי). עניתי בטון ממזרי עם חיוך: “לפי איך שענית אז בטוח!" היא (בטון ובמבט של – למה הוא עדיין מדבר איתי? הוא מוזר): “האמת שלא, אני דיילת אוויר." אני (בחיוך): "אז את כן אומרת לנוסעים שלך מה לעשות ומנהלת להם את החיים!" היא (בחצי חיוך ועם מחווה קטנה עם היד): "זה חלק מהתפקיד." בנקודה הזו זיהיתי שהיא מקבלת אותי ברמת התחלתית. כך תדע שהיא מקבלת אותך ברמה ההתחלתית מקבלת אותך – זה בסדר מבחינתה לדבר איתך והיא מעוניינת בתקשורת איתך ברמה סבירה או יותר. הכוונה ברמה סבירה היא שיכול להיות שהיא לא עפה עליך, אבל היא גם לא מראה סימני דחייה או רצון לסיים איתך את התקשורת. מבחינתי, העניין הראשוני שאני מחפש בתחילת כל מצב תקשורת עם אישה, הוא לא בהכרח שהיא תחייך אליי, תתלהב ממני או אפילו תמשיך איתי את השיחה מיוזמתה. מה שאני כן מחפש בהתחלת התקשורת איתה, הוא לאן מופנים הקשב או הריכוז שלה. זה מתבטא בשני סימנים: המבט או הגוף שלה עדיין מופנים אליי – כלומר אני בפוקוס שלה באופן כזה או אחר. היא לא דוחה אותי – היא לא מנסה להפנות אליי את הגב, לא שוברת מבט באופן הפגנתי, לא חוזרת להתעסק בסלולרי שלה, לא מנסה ללכת ממני או אומרת שהיא לא מעוניינת לדבר. בשניות הראשונות, חוץ מקשר העין החלקי, היא לא הגיבה אליי בכלל ברמת השיחה. גם כשהיא התחילה לענות, היא ענתה קצר ויבש, כאילו עשתה טובה שהיא מדברת איתי. בגלל שהיא ענתה בצורה יבשה, הרבה גברים היו מפרשים באופן מיידי את ההתנהגות שלה כדחייה – חוסר רצון לדבר איתם. הם היו מתבאסים, מנסים לסיים איתה את התקשורת ומחפשים היכן לקבור את עצמם מרוב בושה. למה? עצם זה שהיא לא הראתה להם מיד שגם היא רוצה, לא שאלה שאלות, לא חייכה וענתה בצורה יבשה, כיבה אותם ויצר אצלם הרגשה רעה. הם הרגישו שהם יוצאים מוזרים בעיניה, לא קשורים ואפילו מטרידים. רוב הסיכויים שבמצבים כאלו, רוב הגברים יאבדו את המוטיבציה והביטחון העצמי (פרק 1) ויפסיקו לנסות לתקשר איתה. ברגע כזה, מתוך חוסר היכולת להתמודד עם ההרגשה הרעה, הם יפלטו את עצמם ממצב התקשורת, רק כדי לא להמשיך ולחוות את חוסר הנעימות הזה. הבחור הממוצע: "איזה פוזה, מה היא חושבת לעצמה, לא מבין מה היא עושה כזה עניין. בסך הכול רציתי לדבר ולהכיר!" הלכתי חצי צעד לפניה ועל נתיב משלי, כדי שיהיה ברור שאני לא חוסם לה את הדרך (בניגוד לבחור הקודם) ולא מונע ממנה להשתחרר ממני. אם היא לא רוצה, היא יכולה לחתוך ממני בכל רגע נתון. בפועל כמובן ידעתי, מנקודת המבט שלי, שלא מדובר היה בדחייה. היא כן מקבלת אותי, אבל באופן מאוד איטי. ככה שאף אחד סביבנו לא הרגיש שזה קורה. לא שזה כזה חשוב מה הסביבה חושבת עליך, במיוחד אנשים שרוב הסיכויים שלא תראה שוב לעולם, אבל הדרך הכי טובה להתחיל עם מישהי היא כזו שאף אחד מהצד לא יבין שאתה מתחיל איתה בכלל וזה ימנע המון לחץ חברתי גם לכיוון שלה, מה שיגדיל את הסיכויים שלך איתה. המשכנו ללכת ולדבר "בקטנה" עוד דקה־שתיים בערך. היא (בטון בוחן): "אתה יודע, לפניך ניסו לדבר איתי כאן בחוף בערך עוד שישה או שבעה גברים." אני (באותו טון בוחן על מנת להראות לה שגם אני מציב מבחנים, לא רק היא): "מעניין. אז מה גרם לך לדבר איתי?" היא הסתכלה עליי לרגע ואז אמרה: "כולם מלמלו בצורה לא ברורה, אתה הראשון שדיבר ברור ובביטחון. אני בן אדם של אנרגיות, אני אוהבת אנשים הבעתיים, לא אנשים אנמיים." אחרי שנים של תקשורת עם נשים, אני יודע שלא צריך לקחת פשוטו כמשמעו את כל מה הן אומרות, אלא יש להן בהמון מקרים רובד נוסף למילים. בראש שלי משפט כזה תורגם כך: “אתה הראשון שניגש אליי בצורה נורמלית, עמד מאחורי הכוונות שלו ולא נכנס לפאניקה וחתך ממני בתוך שנייה רק כי הייתי קצת קרה אליו." תוך כדי שאנחנו מדברים שמתי לב שהיא לא מנסה לחתוך ממני בשום אופן והמבט שלה מופנה אליי באופן עקבי יותר. שנינו הלכנו באותו הקצב (כשאני עדיין נמצא מעט לפניה) ודיברנו. לא היו פיצוצים וזיקוקים (היא לא עפה על מה שאני אומר או צחקה בפראות), ככה שמבחינתי זה לא מספיק, הייתי צריך לוודא שאנחנו לא סתם מנהלים פה שיחה ידידותית, שהיא לא מדברת איתי מתוך נחמדות, רק כדי להעביר לה את הזמן, ושאכן התקיים בינינו קליק ראשוני. קליק ראשוני קליק ראשוני – היא לא מדברת איתך בקטע ידידותי אלא אולי יש גם קצת מעבר. כאן, אני אחפש לבדוק איך היא מגיבה אליי ברמה הגופנית. איך בודקים את זה? 1. אני מתחיל בכוונה להאט בהדרגה את קצב ההליכה שלי עד למצב שאני קצת מזדנב מאחוריה (כ-20 ס"מ). 2. אחרי כ־30 שניות שבהן אני הולך באותו קצב כמו שלה, אני מתחיל להאט את הקצב שלי, כדי לראות אם היא תסתכל לכיוון שלי ותבדוק מה קורה איתי, או אפילו תאט בעצמה את קצב ההליכה ותתאים אותו לשלי. כך אדע שהיא לא מדברת איתי סתם, אלא יש פה עם מה לעבוד. שמתי לב שהיא מסתכלת מעט אחורה ומתחילה להאט את קצב ההליכה שלה בהתאמה לשלי, עד שנעצרתי לחלוטין. נשענתי בהדרגה על המעקה בחוף הילטון ואמרתי לעצמי, הנה, נישען שנייה כאן. הבנתי שהיא זו שהצטרפה לקצב ההליכה שלי, ולכן יזמתי פעולה יותר משמעותית ובדקתי אם היא תזרום איתי. היא התיישרה, עשתה כמוני ונשענה על המעקה. היתה לה אופציה להמשיך, אבל בכל זאת, משום מה, היא בחרה לעצור ולהישען איתי. כמה דקות לאחר מכן היא סיפרה לי שהיא פה עם צוות האוויר שלה. הם ישנים במלון הילטון הסמוך והיא יצאה לעשות הליכה על הים. סיפרתי לה שבדיוק סיימתי אימון. אני: "אז בדרך לאן את עכשיו?" היא: "האמת, למלון. יותר מאוחר יש ארוחת ערב עם הצוות שלי. הטיסה שלנו יוצאת רק מחר בערב." עמדנו יחסית קרוב זה לזו והמשכנו לדבר. תוך כדי השיחה שילבתי מגע אגבי קל באזור הכתפיים (בהמשך הספר ארחיב משמעותית איך אני עושה את זה בפועל). בנקודה ההיא הבנתי שהיא לא ממהרת, אין לה תוכניות ובהחלט יש כאן הזדמנות שאפשר למנף. אני: "בואי תצטרפי אליי כמה דקות לקפה, לא רחוק מכאן יש מקום ממש מגניב," והצבעתי לכיוון מלון קרלטון על הטיילת שנמצא ממש מולנו. באמצעות ההתנהגות הזו והמשפט הזה, הנחתי הצעה לדייט קליל. קז'ואל דייט דייט קליל – הצעה לבילוי ספונטני משותף כאן ועכשיו שלא ידרוש מאף אחד מהצדדים מאמץ מיוחד. אם נחשוב על זה רגע, מה תכלס עושים עם מישהי בדייט קלאסי שנקבע מראש? בתור התחלה יושבים ומדברים. לכן קז'ואל דייט (דייט קליל) מסייע לדלג בהמון מקרים על התהליך המייגע של לדבר בטלפון, להתלבש במיוחד, לאסוף אותה ולשלוח המון הודעות וואטסאפ. הוא בעצם מאפשר לשני הצדדים להכיר באופן קליל, ספונטני ונטול לחצים כאן ועכשיו. על מנת שקז'ואל דייט יקרה, צריכים להתקיים שלושה תנאים: 1. פתיחת תקשורת – היא מקבלת אותך היא לא דוחה אותך, אלא ניטרלית אליך או אפילו חיובית (כל אלה אמורים לקרות בדקה הראשונה או גג השנייה). 2. קליק ראשוני (איזון התקשורת) אתה מוודא שיש לה עניין ראשוני והיא לא סתם נחמדה (6-2 דקות ככל שהמצב מאפשר). 3. הצבת הצעה והובלה להרחבת מצב התקשורת, הובלה לישיבה על ספסל, בית קפה או בר קרובים – קז'ואל דייט. דגש: באופן טבעי לא תמיד ניתן יהיה להוציא אל הפועל קז'ואל דייט. בפרק 10 נראה גם מתי ואיך להגיע להחלפת טלפונים עם בחורה שבה אתה מעוניין. היא הסתכלה עליי לרגע במבט חצי מחייך וחצי חושד. אני לעומתה נשארתי קר. היא (בטון בוחן): "מה עכשיו? ככה, שאני מזיעה?!" אני (בטון טיזרי עם חיוך): "בחורה מזיעה זה לא בהכרח דבר רע, את יודעת?" ואפילו הוספתי (תוך כדי שהצגתי בפניה את החולצה שלי): "הנה, גם אני הרגע חזרתי מספורט." הרעיון כאן היה להראות הזדהות עם המצב שלה – הנה, תראי, גם אני מזיע, לא צריך לעשות מההצעה שלי ביג דיל ולא חייבים לחכות לזמן אחר, אפשר לעשות את זה כאן ועכשיו. היא הסתכלה עליי לרגע, חייכה ואמרה (בטון של פקודה): "אוקיי, אבל אני מעדיפה יין!" אני: "אין בעיה, בוס! יש שם גם יין. בואי" (את המלה בוס אמרתי לה תוך כדי צחוק). בסוף המשפט נתתי לה טפיחה על השכם עם קצות האצבעות, מסמן לה להצטרף, והתחלתי לעשות צעד לכיוון הבר. באופן כזה, ייצרתי הנחה תנועתית. הנחה תנועתית אמירה מסויימת שמניעה לפעולה וכוללת בתוכה גם תנועה פיזית, מתוך הנחה שהאדם שאיתי (הבחורה) יתנהג בהתאם. זאת בהתבסס על העובדה שהיא עומדת ומדברת איתי כבר כמה דקות, וכל תשומת הלב שלה נתונה אליי. לכן רוב הסיכויים שהיא תקבל את ההובלה שלי, ומהלך מן הסוג הזה יצליח. הפעולה הזו מעולה גם למפגשים אקראיים בין גברים ונשים, לדייטים ולמקומות נוספים. סרטון 2 "הנחה תנועתית": לחץ כאן ותגיע לסרטון שמראה איך עושים את זה תכלס היא הצטרפה אליי, שילבנו זרועות והתחלנו ללכת (שילוב הזרועות אינו חובה כמובן). אחרי דקה שבה אנחנו צועדים לכיוון הבר: היא (בטון בוחן, אבל ללא התנגדות פיזית למהלך): "רגע, למה אנחנו בעצם משלבים זרועות?" אני (בנונשלנט): "שלא תגידי שישראלים לא ג'נטלמנים." היא (בטון ממזרי): "אתה נראה לי פלייר, אתה אוסף קבוע ככה בחורות בטיילת?" אני (בחיוך קל): "רק כאלו שמוצאות חן בעיניי, אבל אני אקח את זה כמחמאה." היא: "והיום? עם כמה בחורות כבר התחלת היום?" הסתכלתי עליה בנונשלנט ואמרתי: "קצת פחות ממאה, אבל... הֵיי! אנחנו פה, לא?" היא חייכה והנהנה. אחרי כמה דקות של הליכה משותפת, הגענו לבר מגניב שניצב בחלק העליון של כיכר אתרים. נכנסנו כשאני לא שוכח לחייך למארחת. התיישבנו מול השמש התל אביבית שהחלה לרדת לה אל תוך הים. הזמנתי לנו יין, בדיוק כפי שהיא ביקשה. סרטון 3 ARM CURL: לחץ כאן ותגיע לסרטון שמראה איך משלבים זרועות עם בחורה באופן כללי, לפחות לפי השיחות איתה, נראה שהיא מצד אחד אדם שמכיר את העולם הגדול ואת מה שיש לו להציע, עם סיפורים על מטוסים פרטיים, מלונות יוקרה ועוד. מצד שני, החומרנות והמותגים לבדם לא מניעים אותה, יש לחיים שלה תוכן ורובד עמוקים יותר מ"כמה כוסית היא יצאה באינסטגרם". עבור מישהי עם אופי אדג'י כמו שלה, בשילוב זה שהיא דיילת אוויר, היו לה לא מעט חוויות. היא סיפרה לי על הרבה מהמקומות שבהם ביקרה בעולם, ועל כך שהיא מתעניינת ברוחניות ובהתפתחות אישית, ושיתפה איזה ספרים היא אוהבת לקרוא, ועוד. מצידי פיתחתי שיחה על כל מיני מקומות שבהם הייתי בחו"ל (נושא שגם לי יש מה לתרום בו). דיברתי איתה על האומנות שאני אוהב לעשות בזמן הפנוי שלי, על כך שאני מאמן אישי ועל כל מיני פרוייקטים שבהם הייתי מעורב בזמנו. איך לפתח שיחה? הבחור הממוצע: "אני מרגיש שהשיחות שלי עם בחורות משעממות ויבשות. אני לא יודע על מה לדבר איתן מבלי לצאת משעמם ובלי שהשיחה תיתקע." אחד הנושאים שמטרידים הרבה גברים בהקשר של תקשורת אקראית עם נשים, דייטים (פרק 12) והתכתבויות באפליקציות (פרק 13), הוא על מה מדברים עם בחורה וכיצד ליצור שיחה כייפית כזו שלא תשעמם אותה ולא תרגיש כמו ראיון עבודה. למען אמת, תוכן השיחה עצמו השיחה עצמה הוא לרוב החלק הכי פחות חשוב בהצלחה עם נשים. מה שלרוב קובע את ההצלחה בתקשורת עם נשים הם אלמנטים כמו הלכי רוח, הדרך שבה הדברים נאמרים, שפת הגוף משחק פיזי ועוד, שנראה דוגמאות רבות לגביהם במהלך הספר. על קצה המזלג, וכעזרה ראשונה, אני נותן כאן כלי נהדר ששימש אותי שנים בפיתוח שיחות קלילות עם נשים (וגם עם גברים). THE BIG FOUR אלו הם בגדול ארבעת הנושאים שתמיד אפשר לדבר עליהם עם כולם ותמיד יהיה לצד השני עניין כזה או אחר לשתף לגביהם (בתוספת דרכים מגניבות להתחיל לדבר עליהם). טיולים בארץ ובחו"ל - “מה המקום הכי משוגע שהיית בו בחו"ל?" - "רגע, אז הפייבוריטית שלך היא אירופה?" - "אני מניח שאת מתחברת למזרח?" (המשפטים האלו אומנם כתובים כשאלה, אבל בפועל הם הנחה) עולם התוכן – נטפליקס, סדרות, סרטים וכדומה - "אז הסדרה שאת הכי אוהבת זה בטח משחקי הכס?" (או כל סדרה אחרת שנראה שתתאים לה) - "אצלך זה יהיה כנראה הרבה סדרות אקשן." - "האמת שאני אוהב את (סדרה X), מה שלך?" אוכל וקולינריה – אין בן אדם שלא אוהב לאכול - "את נראית כמו מישהי שמכורה לגלידה גולדה (או כל שם של מאכל אחר), לא?" - "אז מה הרעל שלך? מתוקים או דווקא מלוחים?" - "אני מנחש שאת מאוהבת במטבח איטלקי?" תרבות הפנאי – סוגי הספורט למיניהם, ריקודים, אומנות - "יש לך הרבה שעות יוגה (כל סוג ספורט או תחביב אחר), אני רואה." - "נראה לי שאת מישהי אומנותית כזו... את מציירת?" - "את שומעת הרבה ג'אז?" תוך כדי שדיברנו על נושאים כאלה, ניווטתי את השיחה למקום של פאן ואסקפיזם. אלו נושאים שלרוב יוצרים אווירה קלילה וזורמת במפגשים אקראיים, בדייטים וגם בהתכתבויות. זה תמיד עדיף במקום חפירות על העבודה, התואר, הבוס במשרד, משפחה, איזה קשר היא מחפשת או מערכות יחסים קודמות (אסון!). אלו נושאים מעיקים שיוצרים אווירה כבדה וגורמים לה לקטלג את מי שמולה כמשעמם או כנחמד. ישבנו יחסית קרוב על הבר, מה שאפשר לי, תוך כדי התקשורת, להעלות בעדינות את רמות המגע והמשחק הפיזי. מינפתי את הקִרבה והתחלתי, במהלך השיחה, לגעת בצורה אקראית עם קצות האצבעות באזור הכתפיים והזרועות – אלו מקומות ידידותיים, כאלו שכבר שילבתי בהם מגע מתחילת התקשורת איתה. אחרי כמה דקות, בהן ראיתי שהיא לא מסתייגת, עשיתי צעד קדימה ובהדרגה התחלתי לעשות לה נעים על הירכיים, מעל קו הברך. משחק פיזי התהליך שמייצר משיכה מינית הדרגתית בין גברים ונשים עם כמה שפחות ברקסים מצד הבחורה. זאת בהנחה שנוצר איתה "קליק ראשוני" כלפי אותו גבר אפילו ב־1%. הרעיון המרכזי הוא מאוד פשוט - בהנחה שנוצר חיבור ברמה התחלתית בין גבר לבחורה, אפשר להתחיל ממגע במקומות אקראיים וידידותיים כמו כתפיים וזרועות. ככל שהיא מקבלת את המגע הזה ולא מסתייגת ממנו (ראה למטה סימני הסתייגות ברקס VS ברקסון), אפשר להתקדם למקומות ולפעולות אינטימיות יותר. התקדמות שכזו מייצרת מקסימום גירוי מיני ופיזי, מה שתכל'ס הופך אותה לחרמנית כלפיך ברמות כאלו ואחרות. משחק פיזי הוא אחד מהגורמים החשובים ביותר בתקשורת רומנטית עם נשים. חלק ניכר מהגברים היום חוששים מפעולות של מגע במהלך תקשורת עם נשים, כי הם לא רוצים להיתפס כסטוציונרים, סליזיים או כאלו שמתנהגים באופן שיכול להיתפס כלא מכבד כלפי נשים. זה קורה, בין היתר, כי הם מושפעים מהלחץ החברתי סביבם ומשטיפת המוח הכללית בעניין מגע עם נשים, שהם נחשפים אליהם ברשתות חברתיות, בטלוויזיה וכו'. עם עשייה נכונה והתמדה, אפשר להשתפר המון במיומנות הזו ולהגיע ליותר מצבים מיניים או חצי מיניים עם נשים ולהתחלות יחסים שונות. מיומנות מגע טובה תסייע לצמצם משמעותית את האמונות המגבילות סביב המגע, הסקס והמיניות, ולהפוך אותו לכמה שיותר טבעי. היא לא אמרה שום דבר בעד או נגד מה שעשיתי, אבל קלטתי את החיוך ואת המבט הערמומי שלה. בהדרגה העליתי את היד לכיוון הירך הפנימית שלה, מתחת לשולחן הבר. שמתי לב שהחיוך שלה הפך ליותר ממזרי והמבט הפך ליותר עמוק. השארתי את היד באזור הזה וליטפתי אותה שם בעדינות. הפעם לא רק בקצות האצבעות, אלא ברוב שטח כף היד, המבט שלה הפך לעמוק יותר. היא (רומזת באופן מילולי על כך שהמגע שלי הרחיק לכת מעט): "אני יכולה לעזור לך עם משהו?" אני (מחזיר בלופ עליה): "אני נראה כמו מישהו שצריך עזרה?" היא (בטיזריות, תוך כדי שהיא שמה בעדינות את היד שלה על היד שלי): "יכול להיות שהיד שלך קצת הלכה לאיבוד, אתה לא חושב?" התקרבתי לאט לאוזן שלה ואמרתי בלחישה, בטון ציני: "נראה שאת מאוד סובלת מזה." היא חייכה, אבל (!) זזה מעט אחורה עם הראש, הפנתה את הלחי וגם החזיקה לי את היד שהיתה על הירך שלה (לא הזיזה אותה לגמרי, אלא רק החזיקה). היא עשתה את זה כדי שלא אתקדם הלאה למקומות אינטימיים יותר. על פניו, היא נתנה לי ברקס על המהלך הזה. ברקס VS ברקסון ברקס – היא לא מעוניינת בכלל במה שאתה מנסה לעשות ואתה צריך להפסיק מיד! איך זה נראה ונשמע: היא זזה בתנועה חדה וקיצונית אחורה עם פלג הגוף העליון, כדי להימנע מהמגע שלך, חוסמת אותך עם היד או אומרת לך שהיא לא מעוניינת במה שאתה עושה. טון הדיבור והפנים שלה הופכים לרציניים או כועסים. סרטון 4 "ברקס": לחץ כאן ותגיע לסרטון שמראה איך נראה ברקס ברקסון היא רוצה את מה שהולך ביניכם ברמה הפיזית, אבל כנראה המקום שזה קורה בו פחות נוח לה או שקצב ההתקדמות שלך במגע איתה מהיר מדי. כלומר היא רוצה להתקדם איתך ברמות מסויימות, אבל אולי לא פה ולא עכשיו. איך זה נראה ונשמע: היא זזה קצת, מסתייגת או מזיזה לך את היד ממקום מסויים, אבל עדיין נשארת יחסית קרובה אליך ולא מנסה לסיים את התקשורת איתך. בנוסף, במקרים כאלו לרוב לא תשמע הסתייגות ברמת המלל כמו: "אני לא רוצה" או "זה לא מתאים לי." כלומר היא לא אומרת "לא" לתמיד, אלא רק נכון לעכשיו. בהרבה מקרים היא תחייך ויהיה לה מבט שובב בעיניים. לא תמיד לאישה יהיה נוח לעצור, למרות שבאותו רגע היא רוצה לעצור. לכן כגבר, לעיתים אתה צריך להיות קשוב מספיק בשביל שניכם. עדיף לפעמים לקחת צעד זמני אחורה ולהפסיק, מאשר לצאת אדם מעיק. דרך מעולה לדובב אותה ולראות איך היא מרגישה באמת, יכולה להיות לשאול אותה בטון משעשע, תוך כדי שהמגע ההדרגתי קורה ביניכם: "אוהבת את כל המסאז'ים הקטנים האלו, נכון?" ואז לראות מה היא תגיד. סרטון 5 "ברקסון": לחץ כאן ותגיע לסרטון שמראה איך נראה ברקסון במצב של ברקסון, הרבה גברים לא היו יודעים מה לעשות והיו מפסיקים לגמרי את הניסיונות שלהם לקדם עניינים איתה. מבחינתם הם קיבלו סירוב וזהו, אין איך להתקדם מכאן. אצלי, בגלל שראיתי בוודאות שמדובר בברקסון בו היא זזה קצת, אבל לא לגמרי התרחקה ממני; נשארתי קר רוח ובתגובה זזתי מעט לאחור עם הראש, היד שלי עדיין נשארה על הירכיים שלה, אבל לא ביצעתי עוד התקדמות. המשכנו בשיחה כאילו כלום לא קרה ונשארנו באותו המצב שתי דקות נוספות. אם זה לא היה לה מתאים, היו לה לפחות כמה דקות והזדמנות לקום, לחתוך או להעמיד אותי במקום על זה שאני עושה משהו חסר טקט. אחרי כחמש דקות מהברקסון האחרון, התחלתי שוב עם מגע רחב באזור הירכיים והתקרבתי שוב עם הפה שלי אל הלחי שלה, אבל עדיין לא מנשק אותה. הפעם היא לא זזה. נשארתי שם ודיברנו עוד דקה. עשיתי צעד קדימה והתחלתי לנשק אותה בעדינות על הלחי ועל הצוואר, ובמקביל התקדמתי עם המגע באזור הירכיים הפנימיות שלה, עד שהיד שלי התחילה לגעת באיבר המין שלה באקראיות על גבי מכנסי היוגה. היא עצמה עיניים, חיוך נמרח לה על כל הפנים והיא עדיין לא אמרה לי מילה. אני (לוחש לה באוזן תוך כדי האקט): "את כמו חתלתולה קטנה, את אוהבת את כל הקיצים האלו, נכון?" באופן הזה אני גם מוודא מילולית שהיא בסדר עם כל העניינים כאן, רק בדרך מתוחכמת יותר. היא (מהנהנת בעיניים עצומות): "מממממ... נעים." כל זה קרה מתחת לשולחן הבר כאשר הגוף שלי מסתיר את האקט המשוגע. היא רכנה אליי ולחשה לי (בטון מיני): "אתה דפוק על כל הראש." תרגום חופשי: "אתה לא נורמלי, אני לא יודעת מאיפה יש לך את הביצים לעשות דבר כזה, אבל אני זורמת איתך, תמשיך עם זה." במשך מספר דקות עוד דיברנו מעט. תוך כדי המשכתי לסירוגין לנשק לה את הצוואר ולעשות מסאז' בין הרגליים על איבר המין שלה מתחת לשולחן. כאן, במומנטום המיני שנוצר, עדיין לא ניסיתי לנשק אותה. חיכיתי שהיא תנשק אותי או תתעקש על זה (ראה פרק 5 "החתול והכלב"). מומנטום מיני – להכות בברזל בעודו חם מומנטום מיני – נקודת שיא ראשונה מבחינת המשיכה המינית בתקשורת שבה כדאי שהגבר יתחיל להוביל למקום פרטי שבו הוא והיא יהיו אחד על אחת. למה? כי במצב כזה רוב הסיכויים היא מספיק מגורה מינית כדי להתקדם לסקס או לדברים קרובים אליו. כאן זה התבטא בכך שנגעתי באזור האינטימי ביותר שלה מתחת לבר והיא אהבה את זה (אומנם מעל הבגדים, אבל עדיין). במצב כזה הרבה גברים היו ממשיכים להישאר איתה בבר אפילו שעה או שעתיים קדימה, לדבר איתה ולעוף על האגו של עצמם שיש להם קטע עם מישהי כוסית שרוצה אותם. הם לא רוצים להרוס את המצב הקיים. אבל פה זה ממש לא היה המקום לחגוג או להיכנס לשאננות רק כי היא רצתה אותי. אם לא אבצע שום הובלה למקום שבו אני והיא נהיה לבד בטווח הזמן הקרוב, המשיכה שלה אליי תרד. היא תתקרר, תהפוך להיות פחות בעניין ותתייג אותי כבחור נחמד שכיף לדבר איתו, אבל לא גבר שהיא רואה בו אובייקט מיני. מהרגע שזה קורה, יהיה קשה מאוד להדליק אותה שוב. עדיף להוביל את המצב יחד איתה למקום כמו הדירה בה אני גר, דירת נופש שאני שוכר לפי שעה, החדר שלה במלון, מושב אחורי של רכב או כל מקום בו שנינו נרגיש מספיק בנוח. אני: "בואי נעשה סיבוב ברוטשילד, יש שם גלידה מגניבה. אני אטפל בחשבון ונלך." בנקודה הזו נתתי לה סיבה הגיונית לעבור למקום אחר. היא (אומרת לי בלחש, באוזן): "זה קרוב? אני אצטרך לחזור עוד מעט למלון." אני (בנונשלנט): "זה ממש כמה דקות מכאן." הרמתי יד לברמנית כדי שתוציא לנו חשבון (הנחה תנועתית), ניגשתי אליה ושילמתי. היא הגיבה בהתאם והתחילה לקום מהכיסא באיטיות עם החיוך המטופש שהיה מרוח לה על הפנים. לתת לה סיבה הגיונית בצמתים מרכזיים בתהליך החיזור, אתה צריך לתת לבחורה תשובות הגיוניות לשאלה למה עושים פעולה מסויימת. כאן הרעיון היה להתחיל להוביל לכיוון הדירה שבה גרתי באזור אלנבי־רוטשילד, בעוד שאני והיא ישבנו בבר בכיכר אתרים. לכן השתמשתי בסיבה של "בואי לאזור רוטשילד, יש גלידה מגניבה." עשיתי זאת כי אם היינו לוקחים מונית, היא היתה יודעת לאן הולכים ולא הייתי מפתיע אותה. הרעיון הוא לתת תחושה רגועה שבה הפעולה שלי נראית הגיונית ולגיטימית. אני חושב שהמשפט של בילי קריסטל בתחילת הפרק לא היה יכול לסכם את זה טוב יותר. בהמשך נראה סוגים אחרים של סיבות שאני נותן, תוך כדי הובלת תהליך החיזור בשלל מצבים. הגבר הממוצע: "רגע, אם בסופו של דבר אתה מנסה להזרים אותה לבית שלך, למה אתה אומר לה שהולכים לגלידה? זה מרגיש לי כאילו אתה מנסה לעשות עליה מניפולציה ולשקר לה. לא עדיף להיות כן ולשאול אותה אם בא לה לקפוץ אליך וזהו?" מניפולציה ושקרים VS עיגול פינות א. אין פה שקר (בהחלט יש עיגול פינות) מצד אחד: אני באמת מתכוון ללכת איתה לגלידה (ואולי לעוד מקום לאחר מכן). מצד שני: בשלב הזה היא בכלל לא חייבת לדעת שהגלידה צמודה לבית שלי. מצד שלישי: חיזור הוא תמיד סוג של מניפולציה. ככה זה בטבע בין המינים ואין בזה שום דבר רע. ככל שגברים יקבלו את זה מהר יותר ויאכלו פחות סרטים, כך הסיכוי שלהם להצליח עם נשים יגדל. כשנשים מדברות עם גברים, הן כל הזמן מעגלות פינות ואומרות חצאי אמיתות (גם אם הן לא יודו בכך), לכן אין שום סיבה שגברים לא יפעלו באופן דומה. ב. אם הייתי אומר לה: "בואי ניקח מונית ונלך אליי", בהרבה מקרים ובהתחשב בעובדה שאני בחור שהיא הכירה שעה לפני כן, רוב הסיכויים שתעלה אצלה המשוואה בראש של: "אם אני באה אליו = יהיה איתו סקס". ואז יתחילו אצלה כל מיני מחשבות בראש כמו: "רגע, איפה הבית שלו?" "אני עדיין לא מכירה אותו" "אני לא בטוחה שאני רוצה להתחיל עכשיו קשר, אני בתקופה עמוסה." מה שכנראה יוביל אותה להגיד לי: "זה מהר לי מדי, בוא נמשיך לשבת בבר, כיף לי." בנקודה הזו יתחיל ביני ובינה משחק סכום אפס, כלומר מבחינתה כל ניסיון חוזר שלי אחרי הרגע הזה לקדם עוד את רמות המגע (משחק פיזי) או להתעקש על זה שהיא תבוא אליי או אני אליה, ייתקל בהתנגדות מצידה, כי לבוא אליי הביתה = סקס, והיא לא בטוחה עדיין שהיא רוצה לשכב איתי. לעומת זאת, אם אני אומר: "בואי נאכל גלידה מגניבה, זה כמה דקות מפה," רוב הסיכויים שהיא תחשוב: "כן, הוא חמוד, כיף לי איתו. סבבה, נלך על הגלידה ואחר כך נראה." הובלתי יחד איתה בזריזות לתחנת המוניות מתחת למלון קרלטון ולקחנו מונית. במקום ללכת ברגל מכיכר אתרים לאזור אלנבי־רוטשילד (בערך ארבעים דקות), לקחתי מונית שתסגור לי את הפינה בכמה דקות ותצמצם את האפשרות שהיא פתאום תתקרר והמומנטום המיני ירד – הרבה יכול לקרות במהלך הליכה ממושכת של כמה עשרות דקות. תוך כדי הנסיעה במונית ליטפתי לה את הרגל והיא נגעה בי בקטנה בחזרה (פעם ראשונה שהיא החזירה מגע באופן אקטיבי), ואז משום מקום היא הסתכלה עליי עמוק בעיניים ואמרה: "רגע, אז לאן בעצם אנחנו הולכים?" אני: "לגלידה!" היא (בוחנת אותי לראות שאני לא מתחיל לתרץ או לגמגם מולה): "רק לגלידה?" אני (בטון סרקסטי עם חיוך – משליך עליה את המבחן בחזרה): "יש עוד משהו שחשבת עליו חוץ מגלידה?" היא (בטון בוחן): "לא, רק שואלת כי לגברים לפעמים יש בראש כל מיני רעיונות!" אני (משליך את השאלה חזרה אליה): יש לי תמיד רעיונות. על איזה רעיונות חשבת?" היא: "רק שתדע שאני לא כזאת קלה." (תרגום חופשי: "שמע, אם אתה בונה על סקס איתי זה לא יהיה לך כזה קל כמו שזה נראה") הנהנתי, הסתכלתי ישר בעיניים שלה ואמרתי: "יש לך דמיון פרוע ואת הרפתקנית, כבר קלטתי את זה. נתחיל עם גלידה, אם יהיו לך רעיונות אחרים, נוכל לדבר גם עליהם, סבבה?" (דרך התגובה שלי רמזתי לה שאני יודע שהיא חשבה על סקס בהקשר שלי, אבל לא אמרתי לה את זה במפורש) היא במבט (חד ובחיוך): "סבבה." הבחור הממוצע: "אני לא מבין! היא נהנית, מחייכת וצוחקת, אנחנו נוגעים זה בזה והולכים לאכול גלידה יחד, אז מאיפה היא באה לי עם כל השיט הזה עכשיו? אין לי כוח לכל המבחנים והמשחקים האלו ואני לא טוב בהם. אני רק רוצה מישהי שתהיה חברה שלי, שתקבל אותי כמו שאני וזהו!" מבחנים ומסרים סותרים של נשים מבחנים ומסרים סותרים של נשים – ברמה המילולית הן אומרות דבר אחד, אבל ברמה ההתנהגותית הן מביעות דבר אחר לגמרי. סתירה כזו בין מה שהן אומרות לאופן שבו הן מתנהגות, יוצרת אצל גברים רבים בלבול, מבוכה וחוסר הבנה לגבי הכוונות שלהן – מה להגיד או לעשות על מנת להתקדם איתן הלאה ברמה הרומנטית. הן לא עושות את זה בכוונת זדון כי הן רעות או ביצ'יות, אלא כדי להבין איזה סוג של גבר עומד מולן ואם הוא עומד מאחורי הדרך שבה הוא מתנהג או שהוא מנסה לחרטט כדי להשיג מהן סקס, דייטים, המשך יחסים ועוד. באופן כוללני ניתן לחלק מסרים סותרים ומבחנים לשני סוגים: 1. מבחנים מילוליים היא אומרת אמירה (שאלה או הנחה) שמראש נועדה לאתגר את הגבר שמולה. 2. מבחנים התנהגותיים היא עושה פעולה פתאומית שנוגדת את הלך הרוח והאווירה ביניכם. בשני המקרים העיקר פה הוא לבחון עד כמה אתה עקבי בהתנהגות שלך ואיך תפעל נוכח המבחן או המסר הסותר שהיא שולחת לעברך. סרטון 6 מבחנים מילוליים: לחץ כאן ותגיע לסרטון שמראה איך מתמודדים עם מבחן מילולי במצב הזה במונית היה מבחן מילולי מובהק. מצד אחד, ברור היה שהיא בעניין שלי ברמה הפיזית, היא קיבלה את המגע הקרוב שלי, ישבה צמוד אליי ואפילו נגעה בי מיוזמתה. מצד שני, היא פתאום אמרה לי ככה סתם משום מקום: "רק שתדע שאני לא כזאת קלה." כאן נוצר מצב שהאמירה שלה סתרה את הלך הרוח הכללי בינינו, כדי לראות איך אגיב למצב הזה. אם הייתי אומר לה משהו כמו (בטון מתגונן): "לא, אל תדאגי, אני בחור רציני, אנחנו לא חייבים לעשות שום דבר." היא היתה מבינה שאני נלחץ מהמבחן שלה ולכן אני עונה באופן מתגונן ומתרץ. תגובה כזו והאופן שבו היא נאמרה, היו סותרים את כל ההתנהגות שלי עד עכשיו (הקרנת ביטחון ויציבות) בניגוד לאמירה שמקרינה חוסר ביטחון. בעצם היא היתה מבינה שכל מה שאני אומר או עושה הוא בגדר הצגה, ומהנקודה הזו והלאה היא היתה בהדרגה מאבדת משיכה אליי, גם אם לפני רגע היא היתה סופר בעניין שלי. הבחירה שלי להגיד: "יש לך דמיון פרוע ואת הרפתקנית, כבר קלטתי את זה. נתחיל עם גלידה, אם יהיו לך רעיונות אחרים, נוכל לדבר גם עליהם." בתגובה הזו ובעיקר באופן בו היא נאמרה, למעשה השלכתי אליה חזרה את אותו מבחן. מצד אחד היא ראתה שנוח לי מאוד עם נושאים מיניים ואני לא אוכל את הבולשיט שלה, ומצד שני אני עדיין אותו גבר שהיא פגשה בבר ואין שום שינוי בהתנהגות שלי – אותי היא לא תבלבל. נכון לנקודת הזמן הזו עברתי את המבחן שלה. בדרך כלל כשזה קורה התשובה שלהן תהיה משהו כמו: "אתה מנייאק, אתה ממזר, אתה יודע לענות, אתה פלייר." (תרגום חופשי: אני עונה משהו כי אני לא יודעת איך להגיב לזה שאתה לא סופר את המשחקים שלי) דגש: אתה לא חייב להיות בעל כושר אלתור מטורף כדי לדעת לענות למבחנים שלהן ולהעמיד אותן במקום. הדבר הכי טוב בסיפור הזה הוא שרוב המבחנים שנשים מציבות, פשוט יחזרו על עצמם בכל מיני צורות. גם כשהתחלתי איתה, ברגעים הראשונים של התקשורת, היא לא ענתה לי מיד, אבל מצד שני גם לא חתכה ממני או ביקשה שאלך. לכן הבנתי שמדובר במסר סותר – מבחן התנהגותי שכל מה שהייתי צריך לעשות בו הוא פשוט לזהות את הסיטואציה, להישאר שם ולהמשיך להיות רגוע ממש עוד קצת. נטרול תירוצים של נשים: לחץ כאן ותגיע למאמר שמראה איך לנטרל את התירוצים הנפוצים ביותר שנשים אומרות מגיעים לגלידה באזור רוטשילד. היא: "האמת שאני לא כזה עפה על גלידה, אבל אני יכולה לאכול כדור." אני: "סבבה." הזמנתי לשנינו ושילמתי – היא הציעה, אבל לא נתתי לה לשלם (ראה למה בפרק 12). תוך כדי שאכלנו, ישבנו צמוד והיד שלי חזרה בקטנה לאזור הירך הפנימית שלה, מתחת לשולחן, כדי להמשיך ולשמר מומנטום מיני על אש קטנה. ראיתי שהיא בעניין המיני שלי, בדיוק כמו בבר כשהיא לא התנגדה ולא אמרה כלום. היא דיברה איתי, חייכה ולא הקרינה שום סימן של חוסר נוחות. תוך עשרים דקות סיימנו את הגלידה והדיבורים ואז התרוממתי מהכיסא ואמרתי: "בואי נקפוץ אליי רגע, אני אראה לך את הפרוייקט הזה שסיפרתי לך עליו" (נתתי סיבה לעלות אליי, חיברתי את ההזמנה לנושא שיחה שכבר התקיים בינינו). היא (מופתעת או אולי משחקת מופתעת): "מה?! עכשיו?" אני (בעקרון ההגזמה): "חשבתי על כריסמס הבא, אבל עכשיו יכול להיות סבבה. הנה, אני גר דקה מכאן" (תוך שאני מצביע על הפינה של רחוב אלנבי). היא (מחייכת במבט בוחן): "אממ... אבל תזכור שלא הרבה זמן, יש לי ארוחת ערב יותר מאוחר." אני: "באיזו שעה ארוחת הערב שלך?" היא: "תשע בערב." אני (מקבל אחריות מלאה על כל מה שהיא צריכה): "אני אחראי להחזיר אותך למלון שלך בתשע, בואי!" באמצעות הסיבה הזו וההנחה התנועתית של לקום בהדרגה מהכיסא, לא נשארתי איתה סתם עוד מלא זמן בגלידה, מדבר איתה ומורח את המומנטום המיני שנוצר. במקום זה התחלתי לייצר הובלה למקום בו היא ואני נהיה לבד – הבית שלי. עשיתי את זה כי ראיתי שהיא עדיין בעניין הפיזי שלי גם במקום השני בו ישבנו, והיא מרגישה מספיק נוח איתי. מתוך כל אלה עשיתי צעד קדימה והזמנתי אותה אליי הביתה, תוך כדי שאני נותן לה סיבה ולא עושה מזה ביג דיל. לבוא אליך הביתה זה לא ביג דיל בשביל לא מעט נשים בכל מיני גילים, לבוא לגבר שהן בקושי מכירות הביתה באופן יחסית מהיר עשוי להיתפס כביג דיל או כצעד שיתייג אותן כזולות. "אם אני באה אליו מהר הביתה אני יוצאת זולה." "הוא סתם סטוציונר, אם הוא היה רציני לגביי, הוא לא היה מזמין אותי ככה." כך החברה בה אנחנו חיים לרוב מחנכת נשים. מין ספונטני עם מישהו שהן נמשכות אליו הוא דבר רע. גם אם הן רוצות מאוד לבוא אליו הביתה ולשכב איתו, הן לא רוצות להתמודד עם המחשבה שהן אלו שהובילו לדבר הזה. מצד אחד הן רוצות ליהנות, הן רוצות סקס, אבל הן לא רוצות להרגיש רע בינן לבין עצמן. הן מעדיפות לחשוב שכל עניין הסקס קרה כאילו במקרה. "לא יודעת, איכשהו הגענו אליו הביתה..." לכן ההצעה להגיע אליי הביתה והאופן שבו היא נאמרה היו צריכים להיתפס כמשהו בקטנה ועל הדרך. ברמת האמירה וגם ברמת ההתנהגות שלי באותו רגע בו הזמנתי אותה. כאן ההצעה התרכזה בזה שאנחנו הולכים לראות או לעשות יחד משהו מגניב. הרעיון הוא לגמד את העניין מדבר כבד שיכול להעלות אצלה המון רגשות אשמה, התנגשויות עם ערכים ועוד; למשהו קליל וספונטני, שייתן לה את החופש לזרום על מה שהיא באמת רוצה. כך אני מנטרל את הכבדות וגם מקבל עליי אחריות לכל מה שיקרה בהמשך. דגש: ישנן גם נשים שתכל'ס מפחדות בגלל ניסיון עבר לא חיובי עם גברים במצבים כאלו. הן פשוט חוששות. זה לגיטימי ומובן. במצב כזה, אם אראה שהיא מתנגדת נחרצות לעצם הרעיון, לא אמשיך איתו. נשארתי נונשנלנט, שילבתי איתה ידיים והלכנו לכיוון הדירה שלי. אחרי פחות ממאה מטרים, עברנו את הפינה של אלנבי־רוטשילד ופנינו לאלנבי 95. פתחתי את דלת הכניסה לבניין ונכנסנו אליי הביתה, ישר ללב ליבו של המזגן. הורדתי נעליים והיא עשתה בדיוק אותו דבר. היא התיישבה מיוזמתה על הספה שליד הדלת. ראיתי אותה ווידאתי שהיא מרגישה בנוח. בעדינות סגרתי אחרינו את הדלת, אפילו דאגתי במודע שלא לנעול אותה. במשך כמה דקות דיברנו ונתתי לה להירגע ולהרגיש בבית. שמתי מוזיקת ג'אז והתחלנו לרקוד. במהלך הריקוד החזרתי את הידיים לאותם אזורים אינטימיים, וכאן הבגדים שלי ושלה כבר החלו לעוף לכל עבר. אחרי כל הבלגן, הספקנו להירדם לחצי שעה בערך. קמתי בבהלה, הסתכלתי לתקרה, הסתכלתי עליה והראש הסתובב. "פאק! מה השעה?!" האור הלבן מהמסך ריצד על 20:30. ככה זה, מנת יתר של סקס וריגוש גרמה לי סוג של אפקט ורטיגו. לא ידעתי איפה אני נמצא, מי הבחורה ששוכבת לידי ובטח לא איך קוראים לה. הערתי אותה ועדכנתי אותה בשעה, היא הסתכלה עליי ואמרה "פאק!" חייכנו אחד לשנייה, היא פילסה את הדרך בין הררי הבלגן, התלבשה בזריזות ודאגתי שהיא תעלה על מונית חזרה למלון.