זה לא את זה אני

פתח דבר

אתם מכירים את ההרגשה שאי אפשר ליצור מערכת יחסים אחת נורמלית עם בחורה? הכול הולך הפוך ובלגן, ובדיוק לא כמו שתכננת או חשבת.

אתה מלא כוונות טובות, ורק כוונות טובות, ומה בסך הכול ביקשת? להכיר בחורה שתמצא חן בעיניך ושאתה תמצא חן בעיניה, ויאללה לעניינים: מכירים, יוצאים, מבלים, מדברים, הולכים לפאב או לשתות קפה. והפגישה השנייה חייבת להיות בבית קולנוע - חשבתם למה? ובכן, יום או יומיים לפני זה הייתה הפגישה הראשונה, שבה עשיתם הכול על מנת להרשים את הצד השני: התלבשתם יפה, התקלחתם, התגלחתם, שמתם טונה וחצי בושם, ניסיתם להיות מקסימים ונחמדים, מרשימים ורציניים, ולהראות לצד השני את כל הטוב שבכם בפחות משלוש שעות.

נורא נורא מעייף. ממש מתיש הייתי אומר.

בשלב זה אין לכם כוח לכלום, אבל על מנת לנצל את המומנטום מהערב המקסים הקודם אתם חייבים להיפגש שוב. אבל מה לעשות? אתם נורא עייפים ואין לכם כוח. בכלל גבר שמדבר יותר מחמש מילים בערב זה משהו לא טבעי כלל וכלל. אנחנו תשושים, אין לנו יותר מה להגיד ואנחנו צריכים קצת זמן איכות בלשתוק - אז מצאנו את נוסחת הקסם. מקום שבו לא צריך לדבר, פרט אולי לכמה דקות נסיעה לקולנוע ועוד כמה רגעים עד שמגיע הרגע הגואל ו"הבקרוב" מתחיל.

אז שימו לב, בנות, תמיד הגברים נאנחים אנחת רווחה ברגע זה, כי הם יודעים שיש להם שעה של לא לחשוב על כלום פרט לחזה שלך, ואיך תהיה ההרגשה לגעת בו יותר מאוחר באותו ערב, או במקרה הגרוע באותו שבוע, והידיעה שאם זה לא יקרה באותו שבוע סביר להניח שזה לא יקרה בכלל. ושעה נוספת לחשוב על נושאי שיחה להמשך הערב המקסים שלכם ביחד.

כי אתמול היה מקסים, ועכשיו היא חושבת שאתה מקסים, והרי אתה לא רוצה לאכזב אותה. אז אנחנו בלחץ. כן, בנות, אם לא שמתן לב אנחנו נורא פוחדים ממה שיקרה כשייגמר הסרט. אין לנו מושג מה הלאה. אם התמזל מזלנו וזה סרט עמוק כזה כמו הצעה מגונה, יש לנו נושאי שיחה לפחות לעוד שעה, ואחרי זה... ואקום. פשוט ואקום אדיר וענק ומפחיד שאנחנו מפחדים להישאב אליו, ואיתנו יישאבו שביבי התקווה לגעת לך בחזה. אם אנחנו ניפול פה, אין סיכוי שנתאושש מהמכה הזאת. הקרב אבוד וככה גם הזיון איתך ועם הרגליים היפות שלך, שבאור של הסרט נראות יותר חלקות מכל מה שהכרנו עד היום.

כל גבר יודע, שאם הפגישה השנייה עברה חלק, הוא על הסוס (גם את על הסוס, הסוס שלו אומנם אבל את במקום בטוח). פגישה שלישית בדרך כלל תהיה בפאב, שם הוא ינצל את הקרבה והאלכוהול וינסה לנשק אותך או לשלוח ידיים או שניהם גם יחד. ואם הוא מנוסה ונועז הוא אפילו יעז למשש לך את הרגל - פה הוא הולך על כל הקופה, להיות או לחדול, את שלו או שהוא הולך הביתה לשחק עם עצמו לפני השינה ולחשוב איפה הוא טעה (ולמה אי אפשר ללכת יומיים רצוף לסרט).

הגברים הם אולי המין החזק, אבל לידכן אנחנו כמו דויד נגד גוליית, רק בלי הנס שקרה אז. אנחנו מובסים בלי הינד עפעף, החרב ננעצת בגופנו, ורק המחשבה על החזה שלך מעלה חיוך קטן על דל שפתינו כשאנו שרים את שירת הברבור שלנו. אין לנו, לא היה לנו, ולא יהיה לנו סיכוי לעולם להתמודד איתכן במערכה. או כמו שנאמר, כרוניקה של מוות ידוע מראש.