פרק 1
כשליאת הייתה צריכה להביט בעצמה במראה, זה אף פעם לא היה קל. בעיקר כאשר הייתה צריכה להתארגן לעבודה. היא שנאה את העבודה שלה בה נאלצה לריב עם אנשים בלי סוף, לענות על אין ספור שאלות, כמו “למה לא נכנס הכסף״, “למה לא אישרו ללקוח ההוא את ההלוואה״, “למה היא לא הציעה לו לרכוש כרטיס אשראי נוסף״, ולמה היא איחרה למשמרת ההיא לפני חודש?
המנהלת החדשה, שירה, יושבת לה על הווריד להיות יותר ייצוגית ושאולי כדאי לה לשמור על המשקל, כי היא באמת בחורה יפה וחבל... בשבילה! לא בגלל משהו אחר כמובן.
כל הטפסים האלה שהיא צריכה למלא בכמויות בלתי הגיוניות...
לא. היא בהחלט לא אהבה את הבנק. לא בתור לקוחה ולא בתור עובדת. מה היה לה רע באבטחה? שם היה לה חופש מוחלט. לפני שהיא טסה לטיול הגדול אחרי הצבא, הכול נראה לה אפשרי. היה לה כסף, שקט נפשי, עבודה בה הייתה מאושרת, ועכשיו... היא חזרה לארץ בלי שקל בחשבון ועם חרא עבודה. שנה שהיא כבר עובדת בבנק, מקום עבודה ששאב ממנה את כל האנרגיות.
הכול מתחיל בכך שהיא מביטה בעצמה ולא אוהבת כלום. היא שונאת את שיער הקש שלה, את הבטן המשתפלת, את הישבן עוצר הטרמפים, את העיניים המשעממות ובכלל, את השילוב הכללי של המראה שלה.
באותו בוקר היא הסתכלה על עצמה במראה במשך כמה רגעים והגיעה להחלטה ‘די! די ליאת, אי אפשר ככה. את צריכה לשנות את הגישה! את חייבת לעשות שינוי. את לא אוהבת את עצמך? תשתני! שירה צודקת. את צריכה קצת לרדת במשקל, לשמור, את צריכה להיות יותר אופטימית, לטפח את עצמך. את צריכה לחגוג את החיים!׳
בעבר היא כבר קיבלה את ההחלטה הזאת, אך הפעם, היא הייתה נחושה בדעתה ללכת עם זה עד הסוף. היא חטפה במהירות את החולצה האהובה עליה ואת המכנסיים החדשים שקנתה רק יום קודם והתלבשה בזריזות. את שיערה היא הרטיבה וסירקה בכוח כמו בהתקף זעם, מהר, מהר, מהר, שהרגע הזה לא יחלוף! זהו, עכשיו נותר לה למרוח על הפנים קצת קרם, להוסיף צבע עם קצת איפור, להכין לעצמה ארוחת בוקר המורכבת מתפוח וסנדוויץ׳ מלחם קל שנשאר מהדיאטה הקודמת שלה, והיא מוכנה לצאת לעבודה. היום הוא היום הראשון של שארית חייה. בתוך שלושה חודשים מהיום היא תהיה דוגמנית על או לפחות בדרך, גמלה ההחלטה בליבה.
בדרכה אל העבודה היא כבר הספיקה לסמס לליאור ושרית שהיום יוצאים יחד וחוגגים את שחרורה מליאת הישנה, השמנה, העייפה והמדוכאת.
שרית, חברתה הטובה, שמחה לשמוע על המסיבה המתוכננת בערב, הרי לשם כך היא חיה... היא כתבה לליאת שהיא תגיע עם מישהו נוסף. כמובן שליאת לא מתנגדת... החיים היו נראים לה כל כך יפים לפתע. ליאור ענה לה כי עדיין לא יודע אם הוא פנוי, והוא יחזור אליה במשך היום.
ליאת הייתה משועשעת משני אלה, היא תמיד אהבה את הדינמיקה ביניהם.
ליאור, בחור משוחרר, שעסוק כל היום בשמירה על הבריאות שלו ובהפצת הבשורה על אורח החיים הבריא, הצמחונות והספורט האקסטרימי. בשביל ליאת, ליאור היה כמו אח קרוב. איש הסוד שלה. ימים שלמים היו מעבירים בשיחות פילוסופיות על החיים. היא הייתה בוכה לו על יחסים שנגמרו, והוא היה בוכה על האקסית המיתולוגית שתמיד הייתה שם ברקע, על כמה אידיוט הוא שאיבד אותה ומה יעשה בלעדיה. ליאת לא אהבה לשמוע את אותם הסיפורים שוב ושוב, אבל התרגלה להיות סבלנית ולהקשיב.
ליאור הוא אדם אופטימי מטבעו שרואה את הצדדים החיובים של החיים לא פחות מאשר את הצדדים המכוערים שלהם. הוא חי עם עצמו בשלום סביר, מחייך רוב שעות היום ומבקר את המערכת באופן קבע. כן, זה ליאור. אדם שלם שמנסה להפוך את העולם הזה לשלם, והכול בחיוך.
לעומתו, שרית היא בחורה חזקה, לפחות כלפי חוץ. נראית תמיד מתוקתקת. יש לה שיער שטני ארוך וחלק שתמיד מסודר למשעי, הפנים שלה מקובעות באיפור מושלם, היא לובשת בגדי מעצבים ומקפידה על נעליים תואמות. אין מה לומר, היא נסיכה בממלכה שלה.
שרית עסוקה בחיפוש מתמיד אחר האחד שעדיין לא הגיע. הם אף פעם לא עמדו בציפיות שלה. כל בחור היה הגבר המושלם בתחילת היחסים. היא הייתה מספרת לליאת במשך שעות כמה הוא מקסים, מושלם, משכיל, איך הוא מדבר, מה הוא לובש, איך נראה השיער שלו ואיך בולטים השרירים, צבע העיניים והריח המשגע וכמה הם פשוט זוג משמיים.
לאחר יום, יומיים, חודש, או חודשיים מקסימום זה היה נגמר. פשוט ככה. הוא לא משקיע מספיק, הוא בגד בה, הוא דיבר אליה לא יפה, הוא נחמד מדי, הוא לא מצחיק אותה, היא לא נמשכת אליו... היא מצאה בכל פעם סיבה אחרת.
לאחר הפרידה היא הייתה בוכה עליו שבוע נוסף וממשיכה הלאה. שרית הייתה בחורה הרבה פחות אופטימית מליאור. היא הרגישה מעל כולם, הייתה לה ביקורת תמידית על כל אדם שעבר בדרכה, והיא הייתה מסתכלת על האנשים במבט עקום ומשנה את ארשת פניה למבט של אכזבה, ש׳אין מה לעשות, הוא/היא מקרה אבוד׳. אין פלא ששרית וליאור לא הסתדרו ביניהם. הוא אופטימי מושבע והיא פסימית חסרת תקנה. שניהם נפגשו בגלל סיבה אחת, ואחת בלבד, ליאת!
אבל ליאת ידעה בתוכה כי הם הרבה יותר דומים ממה שנראה כלפי חוץ. שניהם... בעצם שלושתם, היו כמהים לדבר הנכסף הזה שכל כך מורכב למצוא, אהבה.
כאשר הגיעה ליאת הביתה עם שקית הקניות שלה, “האוצר שלה״, היא התיישבה על המיטה ופתחה אותה בהתרגשות. בשקית נחו שמלה מהממת בצבע דובדבן, עם קפלים לאורך החצאית ומחשוף שמסתיר טפח ומגלה טפחיים, נעלי עקב שהיא מקווה כי תחזיק איתן לפחות את מחצית הערב, ואודם בצבע אדום בהיר מותאם בדיוק לשמלה, אם כי שרית הבטיחה לה שהיא תאפר אותה, ולכן הסיכוי שיהיה שימוש לאותו אודם היה קלוש ביותר. היא זרקה הכול על המיטה לידה ונשכבה לנוח. היא חשבה על היום שעבר עליה, על הלקוחות שהיו קצת יותר נחמדים היום, המזגן שהיה בדיוק בטמפרטורה המתאימה, על המחמאות שקיבלה על החיוך שלה משני לקוחות חמודים... כן, היא בהחלט הולכת לאמץ לעצמה את החיוך הזה. הוא ישתלב מצוין עם הגוף החדש אותו היא מתכננת לעצב לעצמה. לפתע נחתה עליה המחשבה, שאם היא רוצה לרזות, עליה להתאמן ולעשות כושר. לצאת קצת לרוץ, להירשם לחדר כושר ולהתחיל להבין מה הן היכולות שלה בתחום. בתוך שניות היא קפצה מהמיטה, לבשה במהירות חליפת ספורט, נעלה נעליים מתאימות ו-יאללה, לרוץ!
הריצה הייתה הרבה יותר קצרה ממה שהיא תכננה לעצמה וערכה כרבע שעה. לא ייאמן — היא לא מסוגלת לרוץ יותר מ-500 מטר רצוף! היא כל כך לא בכושר! זהו, מייד כשתחזור הביתה מהריצה, היא תאכל ארוחת צוהריים שתתבסס על חזה עוף וחסה.
היא תגיע למסיבה הזו ותדפוק את הראש כל כך חזק, תרקוד כל הלילה ותשרוף את כל הקלוריות אותם צברה בשבוע האחרון, ומחר היא תצום, יום אחד, כדי לנקות את הגוף שלה. במקרה הכי גרוע, היא תאכל שלוש פירות לאורך היום, כמו שמומלץ לה. בערב היא תצא להליכה של לפחות חמישה קילומטרים. היא עשתה את זה בעבר והיא תעשה זאת שוב.
לאחר שחזרה מהריצה, היא נכנסה למקלחת והתפשטה. נעמדה מול המראה ובחנה כל מילימטר ומילימטר בגופה. הפנים צריכות להיות הרבה יותר מוצקות, השפתיים בסדר, החזה מלא ורך, אותו היא תשאיר בדיוק ככה, הבטן חייבת להיעלם לחלוטין, התחת יכול להיות מוצק יותר והרגליים? הרגליים חייבות גילוח!
היא לא אהבה את דמותה שבמראה, אבל היום היא ידעה שיש עוד תקווה. ליאת נכנסה למקלחת ושטפה ביסודיות כל חלק בגופה, כאילו רצתה לשטוף מעצמה כל פיסת אנרגיה רעה שדבקה בה במהלך היום. היא שיחקה עם המים. תחילה, התקלחה עם מים רותחים עד צריבה, עד שלא יכולה הייתה יותר לסבול, ואז בתנועה חדה סובבה את הברז לצד השני, ומי קרח פרצו ממנו. קור חודר לעצמות... היא ספרה בינה לבין עצמה עד עשר, והחזירה את הברז למצב של מים חמימים. היא התיישבה על הרצפה במקלחת, נותנת למים לזרום על גופה ברכות, מניחה את ידיה בין רגליה ובשקט בשקט, שאיש לא ישמע, מענגת את עצמה. לאחר שסיימה היא יצאה מהמקלחת בעיניים כבויות, היא קצת נזכרה בבדידות שלה ובחוסר האהבה בחייה, היא עטפה את עצמה בחלוק מגבת ונכנסה לחדרה. ‘איש לא יאהב אותה כמו שהיא אוהבת. איש לא יבין אותה כפי שהיא מבינה.׳ עם מחשבה זו היא נרדמה לשעה קלה.
כשליאת התעוררה, השעה הייתה כבר שמונה בערב. היא חייבת להתארגן. בשעה תשע מתחילה המסיבה בביתה של שרית. ליאור עוד לא עדכן אותה אם הוא מגיע, אבל היא לא תיתן לזה להטריד אותה. היא אישה חזקה ולא תיתן למשהו כל כך פעוט להפריע לה. היא החלה להתלבש ואז, כאילו סימן לה שהיא בדרך הנכונה, הודיע הטלפון שלה על הודעה נכנסת מליאור. הוא בא! ‘איזה כיף,׳ חשבה לעצמה, ‘תמיד כיף כשליאור נמצא במסיבה!׳. כאשר סיימה להתלבש, נעלה את נעלי העקב החדשות שלה ובאותו רגע היא ידעה שלא תצליח להחזיק איתם מעמד אפילו לא בשעתיים הראשונות. לא נורא, העיקר ש׳תדפוק׳ את הכניסה שהיא מצפה לה. ליאת פיזרה את שיערה, נתנה לתלתלים שלה ליפול, בהתה לרגע באוויר כדי להחליט על התסרוקת הראויה, ואז לקחה את מחליק השיער, ובמשך ארבעים דקות החליקה והחליקה את השיער עד שנכנע לחום והפך להיות גלי משהו. רק אז התרצתה ליאת. היא לקחה את תיק הערב, הכניסה לתוכו את הטלפון והארנק, ועכשיו היא בדרך לשרית שתשלים את ההופעה.
כשהגיעה, פתחה לה שרית את הדלת בחיוך רחב. “אז את שומעת? הוא עולה חדש מארגנטינה, קוראים לו לואיס והוא ממש חמוד. הוא לבד כאן בארץ, הוא בן 23, הוא פשוט מקסים! הוא לומד עכשיו איזה משהו, אבל לא בדיוק הבנתי מה, אני חושבת שהוא יכול להיות אחלה דייט לזמן הקרוב ו...״
“רגע,״ קטעה אותה ליאת באמצע שטף המילים, “דייט לזמן הקרוב? מה קרה לאחד? מה קרה לזוגיות המושלמת?״
“אין מצב!״ ביטלה אותה שרית בהינף יד, “אני עם קבועים גמרתי. לא נותנת להם לשבור לי את הלב יותר. ובכלל, לא נראה לי שהוא מתאים לי בצורה הזו.״
לרגע חשה ליאת בלבול, ואז דבקה בה תחושת הקלילות. “שרית, את לא יכולה להיות כזאת. אולי הוא בחור טוב? אולי הוא בקטע של קשר רציני? למה שלא תתני צ׳אנס?״
“ניסיתי, זה לא זה,״ חזרה ואמרה שרית. “אבל את יודעת מה? היום זו ההזדמנות שלו להרשים אותי״.
הבנות פרצו בצחוק מתגלגל, ואז אמרה ליאת, “נחשי את מי ראיתי היום? את רועי!״
“רועי? באמת?״ התפלאה שרית, “ומה אמר החלאה?״
“כלום,״ השתתקה ליאת, “הוא לא אמר כלום כי אישתו עמדה לידו ושמרה עליו כמו רוטוויילר״.
השתררו כמה רגעי שקט כשהבנות הסתכלו האחת על השנייה עד שלבסוף הן שבו ופרצו בצחוק בלתי נשלט, “רוטוויילר, גדולה!״ צחקה שרית. באותו רגע נשמעה דפיקה על הדלת, היה זה ליאור. שרית פתחה לו בחיוך מאולץ, “היי ליאור,״ היא ברכה אותו.
“שלום בנות,״ ענה לה ליאור. “על מה הצחוק?״
“על כלום,״ אמרה שרית, “סתם על רוטווילר.״ ליאת חייכה.
בדרך למסיבה, הפכה ליאת לשקטה ושקעה במחשבות ישנות. שוב אותן התמונות, הזיכרונות... רועי.
רועי היה חלום הבלהות שלה, בדמות האהבה הראשונה. הם הכירו במפגש חברים. היא הייתה בת 15 והוא בן 21. באותו ערב הם מצאו שלל נושאי שיחה. הם דיברו על מוזיקה, אוכל, בית הספר, חברים, על העיר, על המשפחה על פוליטיקה, אידאולוגיות, על העתיד ועל העבר... החברים שלהם כבר הלכו לישון, והם המשיכו לשבת על הספסל ההוא מתחת לבניין ודיברו בלי לשים לב לזמן שעובר. לבסוף החליפו ביניהם מספרי טלפון ונשבעו לשמור על קשר. הקשר נמשך כשנה וחצי. שנה וחצי בהן ליאת גילתה שאין דבר כזה אהבת אמת. שנה וחצי בהן נתנה לו את גופה ונפשה. היא אהבה אותו כראוי לאהבה עיוורת, אהבת בוסר, אהבה של חיים ומוות. היא הייתה עושה בשבילו הכול. מבשלת, מנקה את חדרו כאשר לא היה בבית, עושה את כל שדרש בעדינות במיטה ומחוצה לה, רק כדי שיישאר. כאשר הם היו רבים, היא לא ישנה כל הלילה ורק מחשבה אחת אחזה בה, מחר אני אסדר הכול!
בבוקר הייתה קמה מבלי לשטוף פנים, מתלבשת בזריזות ויוצאת מהבית עוד לפני שההורים שלה התעוררו. במקום ללכת לבית הספר הייתה רצה לבית שלו, מטפסת את המדרגות בכפולות של שתיים, מתדפקת על דלתו שוב ושוב עד שהיה פותח. אם הוא לא היה פותח, הייתה רצה למטה, עומדת מתחת לחלונו וקוראת “רועי, רועי, רועי, רועי...״ עד שהתעורר. אז היה פותח לה את הדלת בכעס על שהעירה אותו, מחבק אותה ועושה איתה סקס של בוקר בשביל לסלוח לה...
“הגענו!״ קטעה שרית את רצף מחשבותיה של ליאת, “יאללה, מסיבה מותק.״
מזל ששרית הייתה שם. עוד שנייה אחת ולליאת כבר לא היה מצב רוח למסיבה.
הערב היא לא יכולה לתת לעצמה לשקוע ברחמים עצמיים, הערב היא הולכת לשנות את חייה.
וחייה של ליאת בהחלט הולכים להשתנות, היא אפילו לא יודעת עד כמה!
קוראים כותבים
אין עדיין חוות דעת.