זוגות זוגות

 

מבוא

משחר ההיסטוריה האנושית בני האדם חיים בזוגות. ספר התורה, שהשפיע על האנושות יותר מכל ספר אחר, אינו פותח בסיפור מעמד מתן תורה או בהקמת המשכן ואף לא בכניסה לארץ ישראל, אלא בסיפור על איש ואישה. הוא מתאר את האדם כיצור זוגי, שלא טוב לו היותו לבדו, ואפילו במקום שלם כמו גן עדן דאג לו בוראו ל"עזר כנגדו". מעצמו ובשרו ממש הוציא הקב"ה לאדם את רעייתו.

גם לאחר שחרב העולם בעקבות המבול, יצאו בני האדם ובעלי החיים מן התיבה זוגות זוגות כדי לבנות את העולם מחדש. זכר ונקבה בראם, זכר ונקבה הוציאם מן התיבה, ועכשיו - "פרו ורבו ומלאו את הארץ".

הרבה יצורים "המציא" הקב"ה וכל אחד יפה ומיוחד בדרכו: האננס, האבטיח, החתול והכבשה, אבל בעיניי ההמצאה הזו, של איש ואישה, היא המרתקת והפלאית מכולן.

בכל יום אני יושב מול הפלא הזה. ומדוע פלא? כי בינו לבינה ישנו כמעט תמיד איזה קסם, איזה קשר סודי, תקשורת שהיא רק שלהם; קודים שרק הם מכירים. מבטים שרק הם יודעים לתרגם וזר לא יבינם. "חוט של חסד" משוח ביניהם.

כל זוג הוא עולם ומלואו, מקדש מעט.

מאז שנחרב בית המקדש, אין השכינה שורה אלא בין בני זוג. כותב הרב קוק: "אין לנו באנושות דבר נקדש וראוי להיות מרומם כקדושת קשר ברית הנישואין" (עין אי"ה).

בכל יום יושבים מולי זוגות וחושפים את פלאי הפלאים וקרעי הקרעים של אהבתם. בכל יום אני מתרגש מחדש, מופתע וסקרן לגלות עולם מופלא, ובכל יום אני כואב. כי ישנם גם קשיים. לעתים, בגלל דרישות היומיום ולחץ המשימות, נפרם החוט שביניהם ואין ברירה אלא להתיר את הקשרים שהסתבכו או לשזור מחדש את הפרום.

לרוב הם מגיעים אלי על מנת ליצור מחדש את החיבור, להשיב את האמון שאבד, ואני מנסה לגרום להם לראות את הרצון הטוב שמתחת למילים הקשות, את הנשמה של שניהם הזועקת לחיבור; את הילד הקטן שנמצא בתוכו ואומר, "תעריכי אותי", או את הילדה הקטנה שנמצאת בתוכה ואומרת, "תאהב אותי, אני צריכה להרגיש שאני חשובה לך".

הקשיים

על הקשיים שהדור שלנו חווה בתחום הזוגיות אין צורך להכביר מילים. התבוננו סביבכם, צפו והקשיבו - המציאות עולה על כל דמיון. כל כך הרבה זוגות נמצאים במשבר, כל כך הרבה מתגרשים, כל כך הרבה מחפשים זוגיות. אנשים טובים, יפים, מוצלחים, ערכיים, שלא חסר להם דבר, מלבד אהבה. הם מסתובבים בעולם כמו "חולי אהבה", משוועים לחיבור, לאכפתיות, לחיבוק ולחיוך. בכל יום הם יושבים בקליניקה שלי ונשברים, ואז נבנים מחדש.

אם אתה מאמין שאפשר לקלקל, כותב לנו רבי נחמן מברסלב, תאמין שאפשר לתקן.

את מאמינה? אתה מאמין?

אחוזי הגירושין הנוסקים בכל רחבי העולם מעוררים שאלות נוקבות ומערערים את האמונה בטוב הגנוז בחיבור הזוגי. נדמה, עם כל יום שעובר, שהמוסד הזוגי פושט לאיטו את הרגל. מחלות רבות מתפשטות בו והוא מתקשה לשרוד את מהפכות התקופה.

המחלה הראשונה נקראת "גירושין". בעולם המערבי, כל זוג שני (כמעט) מתגרש. בישראל, כמעט כל זוג שלישי מתגרש. ארבעים אחוז בציבור החילוני, ארבעה עשר אחוז בציבור הדתי-לאומי, ארבעה אחוזים בציבור החרדי. בממוצע - עשרים ושבעה אחוזי גירושין. ברחבי אירופה, בארצות הברית ובשנים האחרונות גם בערי גוש דן, ישנה תופעה חדשה שמורידה את אחוזי הגירושין - פשוט לא מתחתנים. אני מאמין כי המספרים הללו צריכים להיות נמוכים בהרבה. במקרים של התעללות פיזית או רגשית אין ברירה על פי רוב אלא להתגרש, אך רוב הזוגות אינם מתגרשים בגלל הסיבות הללו, אלא בגלל מה שהם מכנים "חוסר התאמה" או "חוסר הסכמה". אם רואים דברים אחרת, זה סימן שצריך להתגרש? אם היא חזרה בתשובה והוא לא, זה אומר שאי אפשר לחיות ביחד?

לצערי ולעניות דעתי, רוב הזוגות לא מודרכים בצורה נכונה. הם מנוהלים על ידי האגו שלהם או מסרבים להכיר בצורך בטיפול אישי ו/או זוגי.

המחלה השנייה מכונה בשם "גירושין רגשיים". על פי הערכות ומחקרים פסיכולוגיים, אחד מתוך חמישה זוגות נשואים "חולה" במחלה הזו. תסמיניה מוכרים וידועים לרבים: חיים ביחד, אך לחוד. נשואים, אבל נשארים ביחד רק בגלל הילדים, הכסף או "מה יגידו". הלכה למעשה אין שם זוגיות כלל וכלל. רוב הזוגות הללו אינם מגיעים לטיפול.

המחלה השלישית היא מחלת הרווקות המאוחרת. קשה לקרוא לה מחלה שהרי טבעית היא (כולנו נולדים רווקים...), אך נדמה כי בעשורים האחרונים פרצה הרווקות מגבולות הטבע והחלה להטביע את בני ובנות זמננו בביצה טובענית ומייאשת. גברים ונשים נורמטיביים, יפים, חכמים ומוכשרים מוצאים עצמם רווקים בגיל מאוחר. מדוע? ואיך אפשר לעזור להם?

הנתונים שהבאנו מעוררים שאלות קשות; מדוע בכלל לחבר בין איש ואישה? מדוע להתעקש על הצורה ה"מיושנת" והלא טבעית הזו, שמחייבת איש להיות עם אישה אחת למשך חמישים שנה ומעלה? ואולי אבד הכלח על מוסד הנישואין?

אני מוצא את עצמי יושב מול רווקים ורווקות ומקשיב לסיפורים על דייטים והיכרויות שנסתיימו במפח נפש. אני יושב מול זוגות נשואים ומנסה לפשר ולגשר ביניהם, ושאלה אחת מטרידה את מוחי ולבי: למה זה כל כך מורכב ומסובך? זה לא אמור להיות פשוט? גבר ואישה ביחד, וכל השאר אמור להסתדר מעצמו, לא?

מבחן המציאות מוכיח שהחיבור הזוגי הוא המורכב ביותר מבין כל מערכות היחסים שלנו. אחריו, במקומות השני והשלישי, נמצאים כנראה יחסינו עם הורינו ועם ילדינו. אבל מדוע דווקא החיבור הזה מורכב כל כך? האם ייתכן שמורכבותו הרבה נובעת מכך שהוא טומן בחובו את הפוטנציאל הגדול ביותר לתיקון?

הישן יתחדש והחדש יתקדש

הספר שבידיכם נכתב מתוך כאב על אחיי ואחיותי שסובלים ומתוך זעזוע מהמצב הזוגי שהדור הידרדר אליו, אך גם מתוך אמונה חזקה ביכולתה של זוגיות טובה להעניק לאדם חיים (או לכל הפחות רגעים) של חסד, אור, שמחה ותענוג ששום "מוסד" אחר לא יכול לספק לו.

במהלך השנים הרבות שבהן אני צולל עם זוגות אל תוך עולמם, חיפשתי נוסחה שתעזור להם, מקבץ כללי "עשה ואל תעשה", שהרי אף פעם לא לימדו אותנו כיצד חיים עם אותה אישה או עם אותו גבר במשך עשרות שנים. אבל אין נוסחה כזו. אין דף הוראות אחד. כל זוג הוא עולם בפני עצמו. עולם ומלואו.

ובכל זאת, ישנן בעיות המשותפות לזוגות רבים, אולי בכל זאת קיימת איזו נוסחה?

במסע האישי שעברתי, גיליתי שטכניקות שלמדתי וכלים שרכשתי מעולם הפסיכולוגיה והגישור הם לא תמיד מספיקים. הרגשתי שנדרשת הבנה עמוקה יותר בנוגע לאיש ואישה ולחיבור הנכון ביניהם. הבנתי שאל לנו להסתפק בתובנות שפיתחו פסיכולוגים ומטפלים במאה השנים האחרונות. הם כמובן עשו את המיטב ואף מצאו כמה פתרונות מעשיים שגם אני משתמש בהם בהצלחה ואת חלקם אפרט בהמשך, אולם המציאות מוכיחה שלמרות ריבוי המטפלים והגישות - אחוזי הגירושין עולים. אז מה חסר? מה ישלים את התמונה? מה יחזיר אותנו לשפיות חברתית ולהרמת קרנה של המשפחה וערכיה?

בטוחני שכמספר האנשים כך מספר התשובות, אבל עבורי, תשובות לשאלות הללו קיבלתי כשתרתי אחר רבדים עמוקים יותר, בעולם היהדות. הרי לא אנחנו "המצאנו" את האיש והאישה, מי שברא אותם - הוא שייתן לנו את הוראות ההפעלה. הוא שייתן לנו נוסחה כלשהי.

ולא רק הבורא. במשך אלפי שנים, עוד הרבה לפני פרויד, אדלר וממשיכי דרכם, עסקו חז"ל בחוכמתם במה שמכונה ה"שורש" של כלל התופעות הקיימות בעולמנו. בין שלל הנושאים הם עסקו רבות גם בתחום שבינו לבינה ולימדו אותנו את מהות האיש והאישה, את מהות החיבור ביניהם, את העתים המדויקות לקירבה ולריחוק ביניהם, והתאימו לכל אחד את מקומו בתא המשפחתי לפי טבעו ומינו. הנביאים והתנאים, הרמב"ם, הרמ"ק, גדולי החסידות כמו גם גדולי הקבלה, כולם עסקו בתחום הזוגי משל היו הם עצמם מטפלים, והידע שלהם לא יסולא בפז. שורשי ונצחי הוא.

האם הידע שלהם רלוונטי בימינו?

נדמה לי כי בחמישים השנים האחרונות, יחד עם תהפוכות הדור, הטכנולוגיה וצורות החיים, יחד עם פריצת הגבולות ושחיטת רוב הפרות הקדושות, הפכנו ובלבלנו גם את מערכת היחסים הבריאה בין המינים. אבל אני משוכנע כי המשבר שהדור שלנו חווה בתחום הזוגי הוא הזדמנות אדירה לשינוי חיובי, לעליית מדרגה בקשר שבין האיש והאישה, כפי שהתנבא הנביא הושע: "והיה ביום ההוא נְאֻם יהוה תִּקְרְאִי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי" (פרק ב’, פסוק י"ח).

כיצד נהפוך את המשבר להזדמנות? כיצד נתמיר את הירידה לעלייה? כיצד נעבור לשלב הבא, של "איש ואישה"?

הספר שלפניכם מבקש לתת מענה לדור שנופל "בין הכיסאות" ולהציג בפניו את הדרך שנסללה זה מכבר, מודל עתיק ומיוחד הידוע לעם ישראל כבר אלפי שנים.

יש שיטענו כי המודל אינו רלוונטי לתקופתנו. הרי ברור שגברים ונשים עברו אי אלו התפתחויות במהלך הדורות, וודאי שמקומה של האישה ומקומו של הגבר השתנו מאז ועד היום מן הקצה אל הקצה. ובכל זאת אני מבקש לשאול: האם מה שמתרחש בין גברים ונשים בימינו הוא אידיאלי? האם הגישות המודרניות והפוסטמודרניות של יחסים מכל הצורות לא הוכיחו עצמן ככישלון? האם הנתונים המזעזעים של אחוזי הגירושין אינם בגדר עדות לכך שנדרש שינוי?

נדמה לי שאם ספר זה היה רואה אור לפני שני דורות, היו הקוראים צוחקים ומשתוממים: "מה הוא חידש כאן? על מה ולמה נכתב ויצא לאור ספר שמבאר את המובן מאליו?". אך בדורנו - המובן מאליו אינו מובן מאליו כלל וכלל.

למשל, מובן מאליו בעיניי שגבר ואישה צריכים לשים האחד את השני בראש סדר העדיפויות שלהם - הרבה לפני הקריירה, החברים, התחביבים, עבודות הבית, וגם לפני הוריהם, כנאמר בספר "בראשית": "על כן יַעֲזָב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו" - שאם לא כן, המערכת הזוגית לא תצליח. מובן מאליו בעיניי גם שכבוד חשוב יותר מאהבה ושזלזול וחוסר הערכה יקלקלו כל חלקה טובה.

אך בימינו כל זה אינו מובן מאליו, ולכן דרוש אומץ רב לעמוד מול גברים ונשים, לשנות להם דפוסי חשיבה שהוטמעו בהם ולשבור להם מודלים עקומים שינקו מהבית ומהסביבה. דרוש אומץ רב לעמוד מול זוגות ולהוציא מראשם את הדמיונות שמנהלים את ביתם, את עולם הדימויים שאנשי תרבות ורייטינג עמלו עליו רבות, דימויים הוליוודיים על התאהבות ויופי אידיאלי שמי שגדל לתוכם מתקשה להבחין עד כמה הם מעוותים. דרוש אומץ רב לאחוז בתורה עתיקת יומין ולהציע אותה לדור שהזוגיות הקדושה והטהורה רחוקה ממנו, דור שפרץ את הגבולות עד שכמעט איבד עצמו לדעת.

האם בכלל ניתן לחיות כאן ועכשיו, במאה העשרים ואחת, כשערכי הליבה שלנו מיובאים ממילניום אחר? האם זוגות בתקופתנו יכולים ליישם ערכים "של פעם"?

אני מאמין שכן. דומה הדבר לצורך הטבעי שלנו במזון. בני האדם אכלו מאז ומעולם ויאכלו לנצח. השאלה שצריכה להישאל היא במה יזינו את גופם; בוויטמינים ומינרלים או בחומרים משמרים. כך גם בנוגע לזוגיות. הרי מה שאנו מכנים היום בשם "מזון אורגני" היה פעם המזון הרגיל והנורמטיבי שצמח בכל גינה. אם כך, הבה נכנה ספר זה בשם "זוגיות אורגנית", נטולת ריסוס וחומרים משמרים, נטולת "הנדסה גנטית" ושאר מרעין בישין. ובמילים פשוטות: העולם ימשיך ככל הנראה לחיות בזוג לנצח נצחים. השאלה היא כמה "בריאות", דהיינו אושר, חיוּת ושמחה, תתקיים בזוגיות הזו.

בחרתי לשלב בספרי זה סיפורים אמיתיים של זוגות, מעין הצצה אל הקליניקה שלי, יחד עם תיאוריה עתיקה מאוד - מודל עשר הסְפִירוֹת. תפיסת העולם היהודית-קבלית הצומחת ועולה מתוך הספר נוסחה וגובשה בידי גדולי ישראל באלפי השנים האחרונות, ואני תקווה כי מי שיישם את הנאמר בספר, ימצא אושר גדול.

מהו מודל עשר הספירות?

עשר הסְפִירוֹת הוא מודל שבחרו המקובלים לתאר בעזרתו את מכלול התופעות בעולם, הגשמיות והרוחניות, ובעיקר את השתלשלות האור, השפע האלוקי, מבורא העולם ועד אלינו, אל תוך הגוף והנפש שבעולם הגשמי.

מהי משמעות השם "ספירה"?

הרב יהודה אשלג (1954-1884) עונה כך: "השם ‘ספירה’ מורה רק על אור וכלי ביחד, כלומר שהאור העליון מלובש בכלי, אבל כלי בלי אור אינו נקרא בשם הזה, כי ספירה משמעותה סַפִּיריּוּת ובהירות". (תלמוד עשר הספירות, כרך א’, עמוד מ"ד).

מערכת הספירות מחברת בין האורות ובין הכלים. "ספירה" פירושה מילוי מסוים של אור בתוך כלי. דומה הדבר לעשר מבחנות. המבחנה הראשונה מלאה עד הסוף, השנייה מלאה קצת פחות, השלישית עוד פחות ממנה וכן הלאה, עד שנגיע למבחנה העשירית והיא תהיה ריקה כמעט לחלוטין. אם תקישו עליהן, יתקבלו עשרה צלילים שונים.

במאמר אחר ממשיל הרב אשלג את הספירות לזכוכיות: "בדומה לאור השמש, שאי אפשר להסתכל בו אלא על ידי זכוכית, הממעטת אורו ומתאימתו לכח הראיה של העיניים" (הרב אשלג, פתיחה לפירוש הסולם, אות א’).

מערכת של העברת שפע

מערכת השתלשלות השפע הרוחנית פועלת כמו מערכת חשמל או מים המזרימה שפע ממקום מלא למקום חסר. מהקב"ה יוצא אור אחד, אינסופי, שברצונו להעביר שפע לכלים החסרים. מתוך האור יוצאים "יובלים", המצמצמים ומקטינים את כמותו ועוצמתו עד שהוא מגיע דרכם אלינו, המקבלים, לכל אחד בהתאם ליכולתו לקבל.

דהיינו, במקום שכל הכנרת תישפך עליו בבת אחת, הוא מקבל מים בצינורות קטנים אל ביתו. במקום שכל עוצמת החשמל של חברת החשמל תצא מתוך קירות ביתו, הוא מקבל דרך מתַּאמים את כמות החשמל שהוא זקוק לה.

יוצא מדברינו שהמערכת הרוחנית, המצמצמת את השפע האלוקי ומתאימה אותו לכלים המקבלים, נקראת בשפת הקבלה "מערכת הסְפִירוֹת". אם ננסה לציירה, היא תיראה כך:

ספירת הכתר היא הספירה הקרובה ביותר לאלוקות, היא הזכה והעליונה ביותר, ואילו ספירת המלכות היא הרחוקה ביותר מהאור, היינו - הכי מצומצמת.

המקובלים מחלקים את מערכת הספירות לשני חלקים:

שלוש הספירות הראשונות, כתר, חכמה ובינה, מכונות בשם ג"ר (ג’ ראשונות). שבע הספירות התחתונות, מחסד ועד מלכות, מכונות בשם ז"ת (ז’ תחתונות).

הספירה העליונה נקראת כתר וממנה יוצאת חכמה. חכמה מעבירה את השפע לבינה ובינה מוזגת את השפע לחסד. חסד היא הספירה הראשונה מתוך שבע הספירות התחתונות. חסד מעבירה לגבורה, גבורה לתפארת, תפארת לנצח, נצח להוד והוד ליסוד. ספירת היסוד מתוארת בכתובים כ"אמבטיה" האוספת את כל השפע, את כל האור, ומעבירה אותו לספירה האחרונה, התחתונה, שנקראת מלכות.

שלוש הספירות הראשונות, כתר, חכמה ובינה (ג"ר), שייכות לחלקים המחשבתיים והרוחניים של האדם (או של הזוגיות), ושבע הספירות התחתונות, מחסד ועד מלכות, שייכות לחיים הגשמיים יותר, לעבודת המידות, לפרקטיקה.

שני דיוקים חשובים בנוגע למבנה עשר הספירות, לפני שנצלול אל הקשרם הזוגי:

עשר הספירות קיימות בכל דבר ועניין. כמו שכותב הרב יהודה אשלג, "אין לך מהות בכל העולמות, הן בעולמות העליונים והן בעולם הזה, שלא תהיינה נבחנות בו עשר הספירות" (תלמוד עשר הספירות, חלק א’). כלומר, כשם שהפיזיקאים הוכיחו לנו שכל חומר מורכב מחלקיקים קטנים הנקראים אטומים, כך, טוענים המקובלים, אם ננתח כל מהות בעולם נמצא בתוכה את המבנה של עשר הספירות. זהו גם היתרון שבמודל, שניתן להסביר בעזרתו את כלל התופעות בעולם ולחבר בין חלקים ותופעות הנראים מנותקים זה מזה. זהו אתגר, כמובן, מפני שצריך ללמוד את המודל לעומק ולהכיר את היהדות על בוריה על מנת ליצור את כלל ההקשרים.

למשל, מדוע עומד היהודי מחוץ לסוכתו ומזמין דווקא את "שבעת הרועים" (אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרון, יוסף ודוד המלך), ודווקא בסדר המסוים הזה? או מדוע סופרים שבעה שבועות בין פסח לחג שבועות? עבור מי שרכש את השפה המיוחדת הזו, שפת הספירות, התשובה פשוטה. ארץ ישראל, לדוגמה, כך לפי האר"י הקדוש, בנויה על פי מבנה עשר הספירות; החרמון הוא הכתר, מהחרמון זורמים יובלים עד לכנרת שהיא חסד וממנה - עד הספירה התחתונה, ים המלח, שהוא גם המקום הנמוך בעולם (ספירת מלכות).

בספר זה ניישם את המודל רק בהיבט הזוגי אך יש לו כאמור ביטויים רבים. הלמדנים מבין הקוראים מוזמנים להעמיק בספרים שמהם נלקחו הציטוטים.

המבנה של עשר הספירות הוא מבנה דיאלקטי.

אם המודל עוסק כדברינו בהעברת שפע, מדוע השפע אינו עובר בצורה קווית אלא משולשת?

מדוע הוא עובר כך:

ולא כך:

התשובה: מודל עשר הספירות מורכב מהפכים המשלימים ומפתחים זה את זה. העברת השפע מתקיימת בזכות ההפכים. בדומה לפלוס ומינוס בחשמל או לאלקטרון והפרוטון באטום, הניגודים מייצרים את הזרם. בהמשך נלמד כיצד מן הצד האחד מופיעה תכונת החסד, של ההתפשטות והנתינה, ומן הצד השני, כנגדה, מופיעה תכונת הגבורה - העצירה והביקורת.

מן הצד האחד ספירת חכמה הזכרית ומן הצד השני - ספירת בינה הנקבית. מה נכון? מה עדיף? האלקטרון השלילי או הפרוטון החיובי? החסד או הגבורה? מודל עשר הספירות מחבר את ההפכים אל שלם אחד: שניהם חשובים ונכונים. נבין את הרעיון לעומקו כשנגיע לפרק השישי ונלמד על ספירת התפארת. בהקשר זה אציין כי לא ניתן להבין לעומק את המבנה הרוחני של האיש והאישה כל זמן שמתבוננים על רובד אחד, ספירה אחת או פרק אחד. נצטרך לקרוא את הספר כולו על מנת לקבל את התמונה השלמה, על כל היבטיה.

מה הקשר בין עשר הספירות לבין זוגיות?

לא אני המצאתי כמובן את החיבור בין תחום הזוגיות למודל עשר הספירות. חז"ל והמקובלים עשו זאת בעצמם. רבי משה קורדוברו, למשל, בן המאה השש עשרה מצפת, מסביר בספרו קצר היריעה "תומר דבורה" את העולם הרוחני ואת עולם הספירות דרך דוגמאות מן העולם הזוגי (ציטוטים מספרו יובאו בהמשך). רבי נחמן מברסלב משתמש באותם רעיונות בספרו "ליקוטי מוהר"ן", וכך גם הרב יהודה אשלג ב"תלמוד עשר הספירות" ורבי יצחק לוריא בספרו "עץ חיים". אותם רעיונות נמצאים גם בספר הזוהר, ואפילו הרמב"ם, שכלל לא עסק בקבלה, העביר בהלכותיו הנוגעות לתחום הזוגי את אותה הרוח בדיוק. הוא השתמש באותן תובנות אך בשפה אחרת ולא בשפתם של המקובלים (נדגים זאת בפרק התשיעי).

המקובלים תיארו את המשפחה כמבנה יציב, שלם, שבו מתקיימת העברת שפע בצורה בריאה. הם מתארים למשל, איך מלכות (שנקראת נקבה) פונה לזעיר אנפין (שנקרא זכר) הנמצא "מעליה" ומבקשת ממנו שפע: תן לי אור, אין לי מספיק. לזעיר אנפין אין שפע משל עצמו ולכן הוא עולה עוד שלב במדרגה ומבקש מספירת הבינה - תני לי אור (ספירת הבינה נקראת אימא). לבינה אין אור משל עצמה ולכן היא מבקשת מספירת חכמה (אבא). לאבא אין אור משל עצמו ולכן הוא מבקש מכתר (סבא). וממי מבקשת ספירת כתר? מהקב"ה, שהוא מקור השפע.

וכעת מתחיל תהליך הפוך, תהליך ירידת השפע: הקב"ה משפיע לכתר, כתר לחכמה, חכמה לבינה, בינה לזעיר אנפין ומלכות. כך פועלת מערכת הספירות וכך פועלת גם מערכת משפחתית בריאה. כך זה נראה בתרשים:

לכן החיבור של איש ואישה הוא חיבור המייצר ברכה ושפע בעולם, ובשיאו - הוא יוצר חיים חדשים. בין חלקים דומים לא נוצרים חיים. החיבור בין מערכות הפוכות הוא היוצר ברכה ושפע. המערכת שמחברת בין גבר ואישה בצורה נכונה ושיוצרת את השפע והברכה בנויה, כמו כלל המערכות בעולם, לפי עשר הספירות. כלומר, עלינו "לפרק" את מושג הזוגיות לעשרה חלקים וללכת צעד אחר צעד כדי להבין לעומק את ההיבטים השונים, ההופכיים ומנוגדים לעתים, כדי שנדע לפעול נכון יותר במערכת יחסים זוגית.

*

זה זמן רב שאני מנסה לסייע ככל יכולתי בתחום הזוגי, החל מליווי בודדים וזוגות שנמצאים לפני החופה ועד לליווי זוגות במשבר. לפני מספר שנים החלטתי לעשות מעשה ובעצת מורי ורבי בניתי קורס מקיף, הקורס המקיף בישראל, ללימוד זוגיות לפי הקבלה. התוצאה הייתה ועודנה מוצלחת במיוחד ב"ה. הקורס הראשון התקיים במרכז "מודעות" בתל אביב והשתתפו בו כמאתיים נשים וגברים. מאז התקיימו עשרות מחזורים, אלפי גברים ונשים השתתפו בקורס ורבים מהם העידו על שיפור בחיי הזוגיות שלהם בעקבותיו, על שינוי דפוסי התנהגות ועל כלים פרקטיים שקיבלו להתמודדות עם מצבים זוגיים שונים. היו אפילו שטענו שהקורס הציל את הזוגיות שלהם, יותר מאשר טיפול זוגי שעברו. הספר מבוסס אם כך על פגישות רבות עם זוגות לפני החתונה ולאחריה, כמו גם על הקורס הנ"ל, והוא כולל בנוסף גם סיפורים, מכתבים, דוגמאות ועצות רבות הלכה למעשה.

נושא אני תפילה כפולה לבורא עולם:

שלא תצא תקלה תחת ידיי ח"ו, שהרי בעניינים רגישים, הרי גורל, עסקינן, בדיני נפשות ממש. לכן כאן המקום להסתייג ולומר שאין שום תיאוריה שמתאימה לכל בני האדם. אינני מתיימר לומר שספר זה הוא "תורה מסיני" ו"כזה ראה וקדש". קִראו, דברו יחד על הדברים, ואם הרעיונות והכלים לא מתאימים לזוגיות שלכם, אל תהססו לסגור אותו בטריקה. שישלח את הספר לכל החפצים בו ולכל אלו שאיבדו אמון במערכת הזוגית והם זקוקים לו כמו למים במדבר.

לו יצילו אסופת דפים זו בית אחד בישראל, אשריי ואשרי חלקי.