זכות רשב”י

גדולתו של רבי שמעון בר יוחאי

דרגתו של רבי שמעון

פעם אחת ישב רבי שמעון עם תלמידיו ולפתע הוא שומע: ״שמעון, שמעון.״

אמר רבי שמעון לעצמו: ״אם יוצאת בת־קול מהשמיים ומזכירה את השם העצמי שלי, זה לא סתם בת־קול שיצאה מהשמיים, אלא זה רק ריבונו של עולם שקרא לי כרגע. אפילו לא מלאך, לא שרף ולא אף אחד אחר.״

תבינו רבי שמעון זה אדם שדיבר בלי גאווה, אלא הוא ידע מה הוא.

נקרא את זה במאמר הזוהר הקדוש הבא (מקור המאמר בזוהר הקדוש פרשת בראשית, דף כב ע״א בדילוג, בביאורינו כרך א, עמ' רעו):

פָּתַח הַהוּא סָבָא דְסָבִין וְאָמַר שִׁמְעוֹן שִׁמְעוֹן, כפל שמו בלשון חיבה. אַדְהָכִי פָּרַח הַהוּא סָבָא דְסָבִין וְלָא חָמָא לֵיהּ, נעלם החיזיון מלפני עינֵי שכלו, פתאום הבת־קול הזאת נעלמה. מאיזה סבא זה יצא? וּכְמָה דִשְׁמַע רַבִּי שִׁמְעוֹן דַּהֲוָה קָרֵי לֵיהּ שִׁמְעוֹן וְלָא רַבִּי שִׁמְעוֹן, כששמע רבי שמעון את הבת־קול, את הסבא דסבין שלא קרא אותו בתואר רבי, אלא קרא לו בשם העצמי, אָמַר לְחַבְרוֹי וַדַּאי הַאי הוּא קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אין בריאה בעולם שיכולה לקרוא לי בשם העצמי. אפילו לא מלאך ולא שרף.

רשב״י הגיע לדרגה כזאת גדולה ועצומה — טוב השם לכל, טוב רבי שמעון לכל. אמרו צדיקים: בכל השנה כולה וביום ההילולא שלו, כל יהודי ויהודי מרגיש באשר הוא שם לפי מדרגתו, איזו שהיא התעוררות, איזו שהיא הארה, איזה משהו מיוחד בזמן הזה וביום הזה — יום ההילולא של התנא קדישא.

למעלה מעשרה שיעורים זכינו ולמדנו בשבחיו, בהילולא לכבודו, במאמריו ובתורתו של רשב״י, ועדיין לא באנו על סיפוקנו. זכות רשב״י תגן בעדנו ובעד כלל ישראל. אמן!

השיר: ״בַּר יוֹחַאי נִמְשַׁחְתָּ אַשְׁרֶיךָ״, הוא שיר מלא בהארה שנכתב ברוח הקודש על־ידי רבי שמעון לביא, שהיה צדיק יסוד עולם שכתב את הספר כתם פז שהוא הביאור הראשון על ספר הזוהר הקדוש שיש לנו בנדפס.

בַּר יוֹחַאי נִמְשַׁחְתָּ אַשְׁריךָ / רבי שמעון לביא

בַּר יוֹחַאי נִמְשַׁחְתָּ אַשְׁרֶיךָ שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן מֵחֲבֵרֶיךָ.

בַּר יוֹחַאי שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ נִמְשַׁחְתָּ מִמִּדַּת הַקֹּדֶשׁ

נָשָׂאתָ צִיץ נֵזֶר הַקֹּדֶשׁ חָבוּשׁ עַל רֹאשְׁךָ פְּאֵרֶךָ.

בַּר יוֹחַאי מוֹשַׁב טוֹב יָשַׁבְתָּיוֹם נַסְתָּ יוֹם אֲשֶׁר בָּרַחְתָּ

בִּמְעָרַת צוּרִים שֶׁעָמַדְתָּשָׁם קָנִיתָ הוֹדְךָ וַהֲדָרֶךָ.

בַּר יוֹחַאי עֲצֵי שִׁטִּים עוֹמְדִיםלִמּוּדֵי יְיָ הֵם לוֹמְדִים

אוֹר מֻפְלֶא אוֹר הַיְקוֹד הֵם יוֹקְדִיםהֲלֹא הֵמָּה יוֹרוּךָ מוֹרֶיךָ.

בַּר יוֹחַאי וְלִשְׂדֵה תַפּוּחִיםעָלִיתָ לִלְקוֹט בּוֹ מֶרְקָחִים

סוֹד תּוֹרָה כְּצִיצִים וּפְרָחִיםנַעֲשֶׂה אָדָם נֶאֱמַר בַּעֲבוּרֶךָ.

בַּר יוֹחַאי נֶאֱזַרְתָּ בִּגְבוּרָהוּבְמִלְחֶמֶת אֵשׁ דַּת הַשַּׁעְרָה

וְחֶרֶב הוֹצֵאתָ מִתַּעְרָהּשָׁלַפְתָּ נֶגֶד צוֹרְרֶיךָ.

בַּר יוֹחַאי לִמְקוֹם אַבְנֵי שַׁיִשׁהִגַּעְתָּ לִפְנֵי אַרְיֵה לַיִשׁ

גַּם גֻּלַּת כּוֹתֶרֶת עַל עַיִשׁתָּשׁוּרִי וּמִי יְשׁוּרֶךָ.

בַּר יוֹחַאי בְּקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁיםקַו יָרוֹק מְחַדֵּשׁ חֳדָשִׁים

שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת סוֹד חֲמִשִּׁיםקָשַׁרְתָּ קִשְׁרֵי שִׁי״ן קְשָׁרֶיךָ.

בַּר יוֹחַאי יוּ״ד חָכְמָה קְדוּמָההִשְׁקַפְתָּ לִכְבוֹדוֹ פְּנִימָה לֵב (שְׁלשִׁים וּשְׁתַּיִם)

נְתִיבוֹת רֵאשִׁית תְּרוּמָהאַתְּ כְּרוּב מִמְשַׁח זִיו אוֹרֶךָ.

בַּר יוֹחַאי אוֹר מֻפְלֶא רוּם מַעְלָהיָרֵאתָ מִלְּהַבִּיט כִּי רַב לָהּ

תַּעֲלוּמָה וְאַיִן קוֹרָא לָהּ נַמְתָּ עַיִן לֹא תְשׁוּרֶךָ.

בַּר יוֹחַאי אַשְׁרֵי יוֹלַדְתֶּךָאַשְׁרֵי הָעָם הֵם לוֹמְדֶךָ

וְאַשְׁרֵי הָעוֹמְדִים עַל סוֹדֶךָלְבוּשֵׁי חֹשֶׁן תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ.