חבורת כוח המוח 22: זאב במחשב

היי חברים שלי, מה שלומכם? אצלי גרוע. קרה אצלנו בבית־הספר מקרה כל כך מזַעזע, שאני לא יודע אפילו איך להתחיל לספֵּר על זה. קודם כול, אני איל קורן, אֶת זה אתם כבר יודעים, נכון? אני ראש חבוּרת כוח המוח. אני לומד בכיתה ו', ויחד עם בני החבורה שלי (ליטל, ניב ואריק), מנסֶה למנוע מעשי אלימוּת בבית־הספר. אנחנו חבורה מגוּבשת מאז כיתה ב', ופתרנו כבר 21 תַעלומוֹת. אתם יכולים לקרוא עליהן בַּספרים הקודמים בסדרה. אבל הפעם נתקַלנו בתעלומה מַפחידה במיוחד. תעלומה הורֶסת. למה הורסת? עוד מעט תדעו.

הכול התחיל ביום שלישי. התעוררתי מוקדם, התמַתחתי וחשבתי על ליטל, שהיא גם בחבורה שלי וגם חבֵרה שלי. איזה כיף לי!

קמתי מהמיטה, ולפני שהלכתי לצַחצח שיניים, ניגשתי למחשב לבדוק מיילים ופייסבוק. אני מכוּר למסך המחשב. מודֶה. אני מרגיש שזה האינפוּזיה שלי... זה החיבור שלי לחיים. לפעמים אני מנסה להיגָמל. הולך לשחֵק פינג־פונג או משחָק אחֵר שלא קשור למחשב. אבל זה קשה לי מאוד.

נכנסתי לפייסבוק. ליטל לא מחובֶּרת. חבל. היה נחמד להחליף איתה כמה מילים על הבוקר. נכנסתי לדף של אוֹר אַלפנדָרי. אור הוא חבר שלי שאוהֵד את מכבי חיפה בדיוק כמוני, והוא הֵעז וצבע את כל החדר שלו בצבעים של מכבי חיפה, ירוק ולבן. זה ממש יפה, כדאי לכם להציע לו חברוּת ולראות את התמונות. חדר מדהים! אבל אני לעולם לא אעשה דבר כזה, כי אני אוהד גם של מנצ'סטר, וירוק ואדום לא משתלבים יפה.

"איל, זה אתה?" קפצה לפתע קוביית צ'ט של אחד ששמו פִיל וַיְינֵר.

מי זה? מתי אישרתי אותו כחבר שלי? זה ממש לא בסדר מצידי שאני ממהר לאשֵׁר כל אחד שמציע לי חברוּת בפייסבוק. אני צריך להיזהר ממִפְלֶצֶ'ט. אני מתכוון לאלה שמתנהגים כמו מפלצת בצ'ט – מקַללים ואחר כך מתנצלים: "אוי סליחה, זה לא הייתי אני, חבר שלי נכנס לי לצ'ט..."

לא עניתי לו. אין לי כוח לדבֵּר עם אנשים שאני לא מכיר.

"לא עונה, מה? עושה עצמך לא קיים? טוב, אולי עדיף ככה!!!"

המשפט הזה הכעיס אותי. למה הוא מתכַּוון, המִפלצֶ'ט המעַצבן? מי זה בכלל? נכנסתי מייד לדף הבית שלו וחיפשתי פרטים עליו. היתה רק תמונה של מישהו שמראֶה חצי פרופיל, ואיזה קעקוע של כלב או משהו כזה מצויר לו על העורף.

חזרתי מייד אל קוביית הצ'ט וכתבתי בלהט, "מי אתה בכלל? על מה אתה מדבֵּר? מה זאת אומרת, 'עדיף ככה?' אתה מתכוון שעדיף שלא אהיה קיים? אתה מאיים עלַי או משהו?"

"המנוי אינו מחובר", הופיעה לי שורה מעַצבֶּנת.

לא ייאָמן! הוא אמר דבר כזה והלך? אני חייב למחוק אותו מרשימת החברים שלי, חייב... אבל איך עושים את זה? זה קצת מסובך.

"איל! מה קורה לךָ?" הקול של אבא נשמע לפתע מאחורֵי כתפי. "אני לא מאמין שלא הִתארגַנתָ! כבר רבע לשמונה, ואתה עדיין לא מוכן?"

הסתכלתי בשעון בבֶהלה. זה לא ייתכן! אני יושב מול המחשב כבר חמש־עשרה דקות? זה עבר לי כמו חמש־עשרה שניות! מהיום אני מתחיל לכַנות את המחשב "זולל זמן", כי הוא פשוט בולע את הזמן שלי. אני חייב להתארגן במהירות, אחֶרת אבא ייסע ולא יקפיץ אותי לתחנת האוטובוס ובטוח אאחֵר לבית־הספר.

את פיל אמחַק אחר כך.