הֱיוּ בְּנֵי חַיִל
נובמבר 1930
הבל מעופש של עשן טבק ואוויר דביק ולח חבט בה כשנכנסה לבית הקפה. גשם ירד בחוץ, וטיפות מים עדיין רטטו כאגלי טל דקיקים על מעילי הפרווה של כמה מן היושבות בפנים. מלצרים בסינרים לבנים התרוצצו הלוך ושוב וסיפקו את צורכיהם של אנשי מינכן המתענגים על שעת פנאי - קפה, עוגה ורכילות.
הוא ישב לשולחן בקצה האחורי של החדר, מוקף בחסידיו ובמעריציו הקבועים. ביניהם ישבה גם אישה שלא היתה מוּכּרת לה, בקרזול צהוב-פלטינה ובאיפור כבד - שחקנית כנראה. המקורזלת הציתה סיגריה והפכה את העישון למופע פאלי. כולם ידעו שהוא מעדיף נשים צנועות ובריאות, ועדיף מבוואריה. עם כל שמלות הסרפן האלה והגרביים עד הברך, אלוהים ישמור.
השולחן היה גדוש. בּינֶן שְטיךְ, גוּגל הוּפּף, קאזֶה קוּכְן. הוא אכל פרוסת קירְש טוֹרטֶה. הוא אהב לאכול עוגות. לא פלא שהוא נראה בצקי כל כך. מוזר שלא פיתח סוכרת. הגוף הרך והדוחה, שמעולם לא נחשף לעין הציבור (בעיני רוחה ראתה בצק מתחת לבגדים). גבר לא גברי. הוא חייך כשהבחין בה, התרומם קלות בכיסאו, אמר, "גוּטְן טאג, גנֵיידיגְס פְרוֹילַיין" והחווה אל הכיסא שלצדו. מלחך הפנכה שישב שם זינק ופינה לה את המקום.
"אוּנזֶרֶה אֵנגלישֶה פרוֹינדין," אמר אל המקורזלת, שנשפה באטיות את עשן הסיגריה, סקרה אותה בחוסר עניין ולבסוף אמרה, "גוּטן טאג". מבטא ברלינאי.
על הרצפה ליד כיסאה הניחה את תיק היד שלה, הכבד ממשאו, והזמינה שוקולָדֶה. הוא עמד על כך שתטעם את הפְלָאוּמֶן שטרוֹיזֶל.
"אֶס רֵייגְנֶט," אמרה כדי להגיד משהו. "יורד גשם."
"כן, יורד גֵיישם," אמר במבטא כבד. הוא צחק, שבע רצון מן הניסיון שלו לדבר אנגלית. כל היושבים סביב השולחן הצטרפו אל צחוקו. "בראבו," אמר אחד מהם. "זֶר גוּטֶס אֵנגליש." מצב רוחו היה טוב, ובקצה אצבעו נקש על שפתיו בחיוך משועשע, כמאזין לנגינה בראשו.
העוגה היתה טעימה להפליא.
"אֵנטשוּלדיגוּנג," התנצלה, התכופפה אל תיקה ופשפשה בו כדי למצוא ממחטה. פינות תחרה שעליהן ראשי תיבות שמה - אב"ט - מתנת יום הולדת מפּמי. בנימוס מחתה את פירורי השטרויזל מעל שפתיה, התכופפה שוב כדי להחזיר את הממחטה לתיק, ושלפה את החפץ הכבד שהיה מונח שם. אקדח צבאי ישן של אביה, מהמלחמה הגדולה. וֶבּלי V.
תנועה שהתאמנה עליה עשרות פעמים. ירייה אחת. בזריזות, זה הכי חשוב. ובכל זאת, לרגע, כששלפה את האקדח וכיוונה אל לבו, נוצרה בועת זמן מושעית, שבה נעצר הכול.
"פיהרר," אמרה ופוצצה את הבועה. "פִיר זִי."
סביב השולחן נשלפו אקדחים וכוּונו אליה. נשימה אחת. ירייה אחת.
אורסולה לחצה על ההדק.
חשיכה ירדה.
שרה שרון –
חיים ועוד חיים
ספר נפלא מאת סופרת מחוננת שאני אישית מאד אוהבת. הספר מתאר את חייה של הגיבורה מנקודת מבט של ׳מה היה אילו׳ מה היה אילו הגיבורה לא היתה מתה בלידה? לא היתה טובעת בים, לא היתה נאנסת, היתה רוצחת את היטלר…התבוננות מאד לא רגילה על החיים ועל הידיעה של ההיסטוריה הפרטית והעולמית בדיעבד. ספר מרתק שנקרא בנשימה אחת בלי הפסקה. ממליצה בכל ליבי.
yaelhar –
חיים ועוד חיים
אטקינסון בוראת לגיבורתה חיים ועוד חיים. בכל צומת כזו היא בוחנת איך תתפתח הגיבורה, אם תלך בכיוון הזה, ואיך יתפתח הסיפור – שלה ושל האחרים – במצבים משתנים. הגיבורה היא תמיד אורסולה, שנולדה כבת שלישית למשפחה אמידה, לה אחות ואח אהובים (תמיד) ועוד שני אחים. קוי הסיפור השונים של אורסולה, משנים לא רק את סיפורה, גם את אישיותה ואת הדרך בה תגיב ותתמודד, וכמובן משנים גם את סביבתה ומשפיעים על אנשים נוספים. אטקינסון מעמידה אותה בנסיונות ובוחנת את ההשפעה עליה ובוחנת גם את השפעת האדם הבודד על סביבתו הקרובה וגם הרחוקה.
הכתיבה של אטקינסון נפלאה. העלילות בספר הזה מרתקות ברובן, מאירות את תחילת המאה העשרים בבריטניה, בעיקר את תקופת מלחמת העולם השנייה שם ובגרמניה.
אהבתי מאד את הספר, המתאר באמצעות הפטנט של פנייה שונה בצמתים את הסיפור האפשרי של כולנו – אם אפשר היה להתנסות ביותר מהחלטה אחת. הגדולה של הסיפור היא שהוא אינו מביא ברירה “יותר טובה” באחת מאפשרויותיו. הוא מתאר פשוט חיים, בכל אחת מהברירות הנבחרות. הספר דורש קצת הסתגלות לרעיון היצירתי של הסופרת, אבל מתגמל את הסבלנים, ובגדול.
https://simania.co.il/showReview.php?reviewId=74805
אל –
חיים ועוד חיים
רעיון מסקרן וחדשני שבודק את אחת מהשאלות העתיקות ביותר בהיסטוריה
מה היה אילו…
בדרך מקורית ומעניינת של עלילות שונות לחייב של אישה אחת…
אל –
חיים ועוד חיים
רעיון מסקרן וחדשני שבודק את אחת מהשאלות העתיקות ביותר בהיסטוריה
מה היה אילו…
בדרך מקורית ומעניינת של עלילות שונות לחייב של אישה אחת…
אל –
חיים ועוד חיים
רעיון מסקרן וחדשני שבודק את אחת מהשאלות העתיקות ביותר בהיסטוריה
מה היה אילו…
בדרך מקורית ומעניינת של עלילות שונות לחייב של אישה אחת…
אל –
חיים ועוד חיים
רעיון מסקרן וחדשני שבודק את אחת מהשאלות העתיקות ביותר בהיסטוריה
מה היה אילו…
בדרך מקורית ומעניינת של עלילות שונות לחייב של אישה אחת…
גדעון –
חיים ועוד חיים
חיים ועוד חיים הוא ספר מסקרן ומעלה שאלות רלוונטיות. אהבתי את השיטה בה הוא נוקט, להעמיד גיבורה ולשאול את כל השאלות סביבה. זה עבד לא רע. יצאתי מהספר הזה מהורהר מאד וזה נאמר לשבחו
לימור –
חיים ועוד חיים
ספר מרתק, וסופרת שהיא ממש מעולה בעיניי, על יכולת לבחור כל פעם אחרת כאשר אנו מגיעים לצומת דרכים. אין ספק נהנתי מאוד לקרוא.
הדר (בעלים מאומתים) –
חיים ועוד חיים
מי אוהב סיפורי “הגיבור חוזר לעבר עם כל הידע והניסיון ומתקן הכל”? אז זה לא זה. הגיבורה, אורסולה, חיה שוב ושוב, ובכל מוות היא חוזרת ללידתה, ללא זיכרונות – אבל עם תחושות מקדימות, שמונעות אותה מהגעה למצב שהרג אותה בפעם הקודמת. בנוסף, נראה שיש גם שינויים אקראיים של גורמים חיצוניים לאורסולה, מה שגורם לי לחשוב שהתודעה של אורסולה נעה בין יקומים מקבילים, או שהיא לא היחידה שזוכרת.
הסופרת מנצלת את המצב הזה כדי לחקור את שאלת התורשה מול סביבה, והתוצאה מרתקת.
הספר קולח, מעניין וממש שווה קריאה.
שאול –
חיים ועוד חיים
ספר נפלא. הרעיון של “מה היה קורה אילו”, אינו מקורי (“דלתות מסתובבות” למשל), אבל הביצוע כאן מופלא. העלילה, ליתר דיוק העלילות, מרתקות. הקריאה שוטפת וסוחפת, ויש כאן גם סוג של שאלה פילוסופית – כמה דק לפעמים ההבדל בין לחיות חיים עשירים לבין לא לחיות בכלל, או לחיות חיים הרבה פחות מלאים. ממליץ מאד.