חשד מוטעה

1

ליאו כריסטאקיס בן השלושים וארבע, שהיה סוס עבודה ועמד בראשה של האימפריה העסקית כריסטאקיס, התרווח בכיסאו בראשו של שולחן הישיבות. הוא הכניס את החדר למתח נוקשה עם שתיקתו המהדהדת.

איש לא העז לזוז. כל התיקים שנחו על השולחן הארוך הממורק נותרו סגורים. מלבד התיק שהיה פתוח מול ליאו. כשחמש דקות זחלו באיטיות מייסרת לקראת עשר, אפילו הנשימה הפכה למאמץ ואיש מהנוכחים לא הרהיב עוז להשמיע אפילו קול.

תנוחתו הרגועה כלפי חוץ של ליאו היתה תעתוע מסוכן, וכך גם הנקישות העדינות של ציפורניו הגזוזות על המשטח המבריק כשהוא הוסיף לקרוא. וכל מי שהעז לחשוב שפיו החושני רגוע בחיוך, היה זקוק לשיעור מהיר בהבדלים בין חיוך להעוויית בוז.

ליאו ידע מה ההבדל הארור. הוא גם ידע שמישהו בצרות גדולות. כי מישהו כאן גנב כספים מהחברה, ומה שהכעיס אותו באמת היה שהגניבה היתה כה חובבנית, עד שכל אדם עם הבנה בסיסית בחשבון יכול היה לעלות עליה ממרחק קילומטר. ליאו לא העסיק אנשים חסרי יכולת. לכן רשימת העובדים שאולי העזו להאמין שהם יכולים לגנוב ממנו ולצאת מזה נקי הצטמצמה לאדם אחד.

ריקו, אחיו החורג הריקני, הרדוד והאנוכי, והאדם היחיד שעבד בחברה הזאת והשיג את תפקידו בזכות פרוטקציה בלבד.

משפחה, במילים אחרות.

לעזאזל, גידף ליאו במחשבותיו הכעוסות. מה לעזאזל גרם לריקו לחשוב שהוא יכול לצאת מזה בשלום? ברחבי הארגון העולמי היה ידוע, שבכל סניף נערכות ביקורות ספרים פנימיות, אקראיות ושגרתיות, שמטרתן להניא אנשים מלנסות לבצע תרגילים כאלה. זו היתה הדרך היחידה לחברה רב-לאומית בקנה מידה שכזה לקוות לשמור על שליטה!

הטיפש היהיר. לא די שהוא קיבל משכורת מכובדת מבלי לעשות כאן כמעט כלום? איזו חוצפה היתה לו להאמין שהוא יכול לשלוח את אצבעותיו החמדניות לקופה כדי לקחת עוד.

"איפה הוא?" דרש ליאו לדעת, גורם לחצי תריסר ראשים להתרומם בפתאומיות לשמע קולו.

"במשרד שלו," מיהר לענות ג'ונו, העוזר האישי שלו בלונדון. "הוא קיבל הודעה על הישיבה הזאת, ליאו," הוסיף האיש הצעיר יותר במקרה שליאו קיבל את הרושם המוטעה שלריקו לא נאמר להשתתף.

ליאו לא הטיל בזה ספק, בדיוק כפי שהוא לא הטיל ספק בכך שכל הנוכחים בחדר האמינו שריקו עומד לזכות בעונש המגיע לו. אחיו החורג היה טפיל. מיותר לציין שאנשים שעבדו קשה לפרנסתם לא אהבו טפילים. ודי היה לו להרים את ראשו הכהה, שיכול היה להיות מושלם אלמלא הבליטה באמצע אפו הדק – שנגרמה מבעיטת פוטבול בצעירותו – ולבחון בעיניו החומות, הכהות והקטיפתיות את חצי תריסר ההבעות המאופקות בחדר כדי לזכות באישור למחשבתו האחרונה.

ת'אוס. אין סיכוי שהוא יצליח לבצע טיוח כשכל-כך הרבה אנשים מצויים בסוד העניינים וצמאים בסתר לבם לנקמה, סיכם כשהסתיר שוב את עיניו תחת ריסיו המעוגלים הסמיכים.

האם הוא רצה לבצע טיוח בשביל ריקו? השאלה הקפיצה את השריר בקו הלסת המוגדר שלו, משום שליאו ידע שהתשובה היא כן. הוא באמת העדיף לבצע טיוח מאשר להתמודד עם החלופה.

גנב במשפחה.

כעס חדש הציף אותו. התלוותה אליו תנועת יד קודרת כדי לסגור את התיק לפני שהוא נעמד, רגליו הארוכות דוחפות אותו למלוא מאה תשעים וארבעה הסנטימטרים המאיימים שלו שהיו עטופים ללא דופי בחליפה כהה חלקה עם פסים דקיקים.

גם ג'ונו קפץ לעמידה. "אני אלך ו – "

"אתה לא," אמר ליאו באנגלית מתובלת במבטא. "אני אלך לקרוא לו בעצמי."

כל האחרים זעו במתח כשג'ונו צנח בחזרה במושבו. אילו מצב רוחו של ליאו היה מאפשר לו לשים לב, הוא היה רואה את גל המבטים המהירים והחושפניים שעבר בחדר, אבל הוא לא רצה לשים לב לשום דבר כשהקיף את כיסאו ויצא מהחדר מבלי לטרוח להעיף במישהו מבט נוסף.

בדיוק כפי שהוא לא טרח להביט ימינה ושמאלה כשפסע לאורך מבואת המנהלים השקטה והמפנקת של משרדי כריסטאקיס בלונדון. אילו העיף במקרה מבט הצדה, הוא היה רואה שדלתות המעלית עומדות להיפתח – אבל הוא לא הסתכל.

הוא היה שקוע ברוגז על התקף הלב הפתאומי שלקח ממנו את אביו האהוב שנתיים קודם לכן והשאיר לו את המשימה האומללה של פקיחת עין על שני האנשים הכי מרגיזים שאיתרע מזלו להכיר – אמו החורגת האיטלקייה הלחוצה, אנג'לינה, ובנה היקר, ריקו ג'אניטי.

שמישהו יציל אותי מנערי שעשועים נאים וחלקלקים ומאימהות רגישות מדי שאובססיביות לגבי הבנים היפים שלהן, חשב בכבדות. נאמנות משפחתית היתה מבאסת. ליאו כבר חיכה ליום שבו ייערכו נישואיו הקרבים של ריקו והוא ייקח את חייו ואת אשתו החדשה והנאיבית בחזרה למילנו כדי לחיות עם אנג'לינה.

זאת בתנאי שהוא יצליח להוציא את ריקו מהתסבוכת הזאת בלי לסכן את המוניטין והעמדה שלו עצמו בחברה, אחרת ריקו לא ילך לשום מקום מלבד לתא הכלא.

חזהו כאב מאנחה שהוא בחר להחניק. הידיעה שהוא כבר חיפש מוצא בשביל ריקו פגעה בגאוותו במדקרות של בוז.

מה נטשה תעשה אם היא תגלה שהיא עומדת להינשא לגנב?

אף שזו היתה תעלומה מבחינת ליאו מדוע לעזאזל אחיו החורג בחר להתחתן עם מיס נטשה מוילס הקרירה והחסודה. היא לא היתה מסוג הנשים המפורסמות והרזות כמו מקל שלרוב משך את ריקו. למעשה, היא היתה בעלת גוף די מושלם שכלל רגליים ארוכות וגזרת שעון-חול מעוגלת שאותה הסתירה עם הטעם המחורבן שלה בלבוש. חוץ מזה היא היתה קרה ומנומסת ומאופקת להרגיז – לפחות כשליאו היה בסביבה.

אז השאלה מדוע נטשה התאהבה בנער שעשועים כמו ריקו שאוהב לבזבז את חייו היתה פשוט תעלומה נוספת שליאו לא הצליח לפתור. משיכה בין הפכים? האם התחפושת הקרירה והחסודה התמוססה בחברת ריקו?

אולי היא הפכה לאלילת מין לוהטת בחדר השינה, כי בהחלט היה לה פוטנציאל להיות אלילת מין משתוללת עם תווי פניה הנשיים הרכים, עיניה הכחולות הרחוקות והפה השופע והסקסי הזה שהיא לא יכלה להסתיר, שפשוט התחנן לנשיקות –

ת'אוס, גידף ליאו שוב כשמשהו לוהט מוכר עורר את חלציו והזכיר לו איך פיה של נטשה מוילס הצליח להשפיע עליו. באותו הזמן מושא מחשבותיו יצאה מהמעלית ועצרה ברטט כשהבחינה בדמותו הגבוהה והקלה לזיהוי בחליפה הכהה נכנסת למסדרון מהצד השני של המבואה.

לבה של נטשה ביצע פיתול קטן משונה בבית-החזה שלה, ולרגע היא אפילו שקלה להיכנע לדחף הפתאומי לזנק בחזרה לתוך המעלית ולחזור לראות את ריקו מאוחר יותר, כשאחיו החורג לא יהיה בסביבה.

היא לא חיבבה את ליאו כריסטאקיס. הוא גרם לה תמיד להרגיש מתוחה ולחוצה עם היהירות הקשוחה והמתוחכמת שלו ועם העוקצנות הרכה והחלקלקה שלו שתמיד הצליחה לפגוע בנקודות הרגישות שלה.

האם הוא חשב שהיא אף פעם לא הבחינה בחיוך הקטן העוקצני שעלה על פיו כל אימת שנקרתה לו ההזדמנות לרפרף עליה בעיניו? האם הוא חשב שזה קורע מצחוק לגרום לה לקפוא במודעות עצמית מייסרת משום שהיא ידעה שהוא לועג לה על שהעדיפה להסתיר את חמוקיה במקום להציג אותם לראווה כמו הנשים האחרונות שהסתובבו סביבו?

לא שאכפת לה מה ליאו כריסטאקיס חושב עליה, אמרה לעצמה נטשה במהירות. היא סירבה להודות שעיניה המשיכו ללוות אותו או שאחת מידיה דחפה למקומה באי-שקט קווצת שיער זהובה שהשתחררה מהתסרוקת האסופה והמהודקת שלה ושידה השנייה לפתה את התיק השחור הקטן שלה אל חליפתה התכולה כאילו התיק שימש כשריון שנועד להגן עליה מפניו.

היא לא הגיעה לכאן כדי לפגוש אותו. הוא היה רק אחיו החורג היהיר, הנפוח והשתלטן של האיש שאיתו היתה אמורה להתחתן בעוד שישה שבועות. ואלמלא יהיו לריקו תשובות טובות מאוד להאשמות שהיא עומדת להטיח בו, לא תהיה שום חתונה!

נטשה הרגישה שהיא מחווירה כשנזכרה בתמונה שאיזו נפש רחומה שלחה אליה הבוקר לטלפון הנייד שלה. למה אנשים מסוימים נהנים לשלוח לאישה תמונה של הארוס שלה חבוק בזרועות אישה אחרת? האם הם חשבו שמפני שהיא קשורה לתעשיית מוזיקת הפופ אין לה רגשות והיא לא יכולה להיפגע?

טוב, תראו אותי עכשיו, חשבה נטשה בעגמומיות כשקרעה את עיניה מליאו וראתה איך אצבעותיה הרועדות לופתות את תיקה. אני לא סתם פגועה, אני כמעט עתה! או שאהבתה לריקו כמעט מתה, תיקנה בקדרות. כי זה היה הקש האחרון, הפעם האחרונה שהיא תעצום עיניים ותאטום אוזניים לשמועות שהוא בוגד בה.

הגיע הזמן לעימות.

בשפתיים חיוורות חשוקות ובעיניים שנעוצות בשטיח האפור הפרוש לפניה, נטשה המשיכה לחצות את המבואה ונכנסה למסדרון שמוביל אל משרדו של ריקו בעקבותיו הנשכחות של ליאו כריסטאקיס.

הדלת היתה סגורה. ליאו לא טרח לדפוק עליה לפני שסובב את הידית ופתח אותה בדחיפה. אחר-כך פסע פסיעה ארוכה קדימה והתכונן לתת לריקו ג'אניטי על הראש – אך מצא את עצמו קופא לנוכח המחזה שנגלה למבטו הכהה הרושף.

למשך מספר שניות המומות ליאו מצא את עצמו תוהה אם הוא חולם. היה כל-כך קשה להאמין שאפילו ריקו מסוגל להיות טיפש כזה! כי אחיו החורג הנאה עמד מול המכתבה שלו כשמכנסיו מופשלים אל קרסוליו וזוג רגליים נשיות דקות כרוכות סביב מותניו. האוויר בחדר געש מהתנשפויות כשישבנו המתוח והשזוף של ריקו נדחק קדימה ואחורה, וגניחות רכות בקעו מפיה של האישה הערומה והלא כל-כך חסודה שהיתה שרועה על המכתבה.

בגדים היו פזורים בכל עבר. הריח של מין היה חזק וכבד. הרצפה תחת רגליו של ליאו רעדה מהתנועות הנמרצות של ריקו.

"מה לעזאזל–?" ליאו התפרץ בסלידה בדיוק ברגע שבו קול שונה לגמרי הגיע אליו מאחור וגרם לו להסתובב במהירות.

הוא מצא את עצמו מביט בפניה הקפואות מזעזוע של ארוסתו של ריקו. בלבול נרשם על תווי פניו הזהובים הקשים משום שהוא האמין שהבלונדינית השרועה על המכתבה היתה היא!

"נטשה?" פלט בקול מחוספס מופתע.

אבל נטשה לא שמעה אותו. היא היתה עסוקה מדי בצפייה באישור לסיוט הנורא ביותר שלה על-ידי שני האנשים שהתחילו לקלוט שהם כבר לא לבד. היא התבוננה במחזה כמו ממקום רחוק וראתה את ראשו הכהה הנאה של ריקו מתרומם ופונה. בחילה הפכה את בטנה כשעיניו כבדות-העפעפיים המזוגגות מתשוקה פגשו בעיניה.

פתאום האישה זזה, מפנה את מבטה של נטשה הצדה כשראש בלונדיני עם זוג עיניים כחולות התרומם כדי להציץ מעבר לדמותו החוסמת של ריקו. שתי הנשים הביטו זו בזו – זה הכול – רק הביטו.

"מי ה–?" ליאו הסתובב בחזרה וגילה ששני הנאהבים כבר מודעים לנוכחותם.

האישה ניסתה להשתחרר, מתרוממת על מרפק אחד והודפת את חזהו החשוף של ריקו ביד דקה. ליאו הפנה את עיניו אליה והרגיש שהוא באמת בגיהינום כשהזוועה המלאה של המחזה שמולם נחבטה בפניו כמו משאית.

סינדי, אחותה של נטשה. שתי בלונדיניות עם עיניים כחולות ופער גילים שגרם לסינדי להיראות כמו ילדה.

בטנו התהפכה. הוא פנה בחזרה אל נטשה, אבל נטשה כבר לא עמדה מאחוריו. דמותה המעוגלת ארוכת-הרגליים, המתוחה בחליפה התכולה הנוקשה שלה, כבר היתה באמצע המסדרון, מתקדמת אל המעלית במרב המהירות.

ליאו פנה בחזרה אל שני הנאהבים האשמים כשכעס בוער בו בשביל נטשה. השאלות הרציניות שעליהן ריקו היה אמור לענות פרחו פתאום ממוחו. "גמרת איתי, ריקו," פלט בצורמנות אל האיש הצעיר יותר. "תתלבש ותסתלק מהבניין שלי לפני שאני אדאג להעיף אותך – ותיקח איתך את הזנזונת!"

אחר-כך הוא יצא מהמשרד וסגר אחריו את הדלת. הוא החל לרוץ בעקבות נטשה והרגיש סיפוק מבולבל משונה עתה משריקו סיפק לו סיבה מוצדקת להעיף אותו בבעיטה מהחיים שלו.

דלתות המעלית נסגרו לפני שהוא הספיק להגיע אליהן. ליאו גידף בשיניים חשוקות כשפנה אל המדרגות. בקומה שמתחת המעלית היחידה שעלתה לקומה העליונה הפכה לשלוש מעליות, שהיו מיועדות לכל הבניין. הוא נשא מבטו ושם לב שנטשה יורדת אל המרתף לפני שנכנס לתוך מעלית אחרת ולחץ על הכפתור שיביא אותו אל אותו המקום.

קרביו רעדו. כול גופו היה דרוך ופועם כי... ת'אוס, זו היתה ההשפעה של סקס על אנשים. אפילו כשהמחזה שראית היה דוחה ומגעיל, עדיין היתה לו דרך מכוערת לזמר את שירו בדמך.

ליאו יצא מהמעלית ועצר כדי לסקור במבטו את החניון התת-קרקעי. רכב המיני של נטשה בלט כמו כתם אדום מבריק בעולם קודר של כסף ושחור אופנתיים. באותו רגע הוא ראה אותה. היא נשענה בכבדות על המכונית וכתפיה עלו וירדו. הוא חשב שהיא בוכה אבל כשהתקרב אליה הבין שהיא מקיאה.

"זה בסדר..." מלמל מאיזו סיבה טיפשית, כי שום דבר לא יכול היה להיות יותר לא בסדר מזה. הוא הניח את ידיו על כתפיה.

"אל תיגע בי!" היא נרתעה ממנו.

העלבון פגע בלסתו המסותתת של ליאו. "אני לא ריקו!" אמר בקול צורמני בתגובה אוטומטית. "בדיוק כמו שאת לא אחותך הזנזונת–!"

היא פנתה וסטרה לו בחוזקה.

הסטירה הצורבת הדהדה ברחבי המרתף כשליאו נשען על עקביו בהפתעה. נטשה רעדה בכל גופה, ובתוך מוחה הבוער היו רק שרידים של אותו פרץ אלימות שגרם לה להסתובב ולתקוף. היא מעולם לא עשתה משהו כזה!

פתאום היא נאלצה לסגת לאחור ולהתקפל כדי להקיא שוב בעודה מתייפחת ורועדת ולופתת את גוף המכונית בציפורניים ששרטו את הצבע האדום המבריק.

ריקו עם סינדי – איך הוא היה יכול?

איך היא היתה יכולה?

זוג ידיים ארוכות-אצבעות העזו לאחוז שוב בכתפיה. היא לא נרתעה, אלא רק קרסה כמו שק רוטט לתוך לפיתתו כששרידי קיבתה נחתו במרחק סנטימטרים בלבד מנעליה השחורות נמוכות העקב. כשהיא סיימה להקיא היא כבר לא הצליחה לעמוד ישר.

ליאו המשיך לתמוך בה בשפתיים קודרות חשוקות כשהיא מצאה ממחטה בכיס הז'קט שלה וניגבה בה את פיה. הוא הרגיש שהיא רועדת תחת לפיתת אצבעותיו. ראשה היה מורכן וחשף את הלובן הארוך והענוג של עורפה. אותה תחושה חמה הופיעה בו שוב, והוא הסב את עיניו ממנה והעיף מבט כעוס ברחבי החניון כמו אדם שנרדף על-ידי טורף בלתי נראה ותוהה מה לעזאזל הוא יעשה עכשיו.

היא לא היתה הבעיה שלו, ניסה לומר לו חלק אחד במוחו. היתה לו פגישה לנהל וסתירה כספית רצינית להסדיר, נוסף על כעשרה עניינים עסקיים אחרים לפתור לפני שיטוס הערב בחזרה לאתונה ו...

גבר הגיח פתאום מבין הצללים של משרדי האבטחה בפינת המרתף. זה היה רסמוס, ראש צוות האבטחה שלו, שבחן אותם בסקרנות. ליאו שחרר אותו במנוד ראש קודר, והאיש נעלם שוב בין הצללים.

מחשבתו הבאה היתה לשדל את נטשה לחזור למעלית ולקחת אותה לסוויטת המשרדים שלו כדי שתתאושש. אבל הוא לא יכול היה להבטיח שהוא יביא אותה לשם מבלי שמישהו – ריקו או אחותה – יראה אותם ויעורר עוד סצנה מכוערת.

"את בסדר עכשיו?" העז לשאול אחרי שרעידותיה שככו מעט.

היא הצליחה להנהן פעם אחת. "כן. תודה," לחשה.

"זה לא רגע לנימוסים, נטשה," הגיב בקוצר רוח.

נטשה נרתעה ממנו, שונאת אותו כמו רעל על שהיה עד לקריסתה המושלמת. לקבל הוכחה מצולמת לכך שריקו בוגד בה לא היה כמו לראות אותו עושה את זה עם אחותה.

עצם המחשבה על כך גרמה לבחילה מחודשת לאחוז בבטנה. נטשה התאמצה נואשות לשלוט בה שעה שפשפשה בתיקה אחר מפתחות המכונית. היא פנתה לפתוח את המנעול של הרכב כדי שתוכל לשלוח יד פנימה ולקחת את בקבוק המים שתמיד החזיקה שם. היא רצתה לצלול לתוך המכונית ופשוט להתרחק בנסיעה מכל זה, אבל ידעה שהיא עוד לא מאוששת מספיק כדי לנהוג בעצמה. היא עדיין היתה מזועזעת מדי, חלשה מדי ומסוחררת מאימה ומהלם.

כשהיא התיישרה שוב, היא נאלצה לעקוף את הקיא שעל הרצפה. הוא לא זז אפילו סנטימטר, כך שהיא התחככה בו בניסיון לזכות במעט מרחב. זה היה כמו להתחכך בתיל דוקרני, חשבה כשעקצוץ בוער עבר בגופה והכריח אותה להישען ברעד של סחרור חושים על צד המכונית.

היא שמרה על עיניים מושפלות ורחוקות מליאו כשפתחה את הפקק וקירבה את בקבוק המים אל שפתיה הרועדות כדי שתוכל ללגום כמה לגימות זהירות. לבה דפק בראשה וגרונה היה כה מכווץ עד שהיא התקשתה לבלוע. והוא המשיך לעמוד שם כמו איזה צל כהה מאיים, פוגם ביכולת החשיבה שלה וגורם לה להרגיש חסרת חשיבות עם מאה שישים ושבעה הסנטימטרים שלה לצד גובהו המשתלט.

אך זה היה ליאו כריסטאקיס הדגול והחשוב, הרהרה בדכדוך – ישות גדולה, קשוחה ומשתלטת עם רפרטואר של מבטים עוקצניים והערות בוטות שיכול היה לצמק אדם נחות ממנו לבשר כתוש, ומוח שכל מטרתו היתה לעשות כסף. בזמן שהיא עמדה כאן וסירבה להביט בו, היא הרגישה שהוא נאבק בדחף להעיף מבט בשעונו, כי בוודאי היו לו דברים חשובים יותר לעשות עם הזמן שלו מאשר לעמוד כאן ולבזבז אותו עליה.

"אני ת-תכף אהיה בסדר," הצליחה לומר. "אתה יכול לחזור עכשיו לעבודה."

היא אמרה את זה כאילו היא האמינה שעבודה היתה הדבר היחיד שלמענו הוא חי, קלט ליאו. סנטרו המסותת נשלח החוצה. נטשה מוילס תמיד הצליחה לעורר בו עוינות עם התנהגותה המנומסת והמאופקת ועם המבטים המהירים והקרירים שסקרו אותו בביטול כאילו הוא לא ראוי להתייחסותה. היא עשתה לו את זה מהפעם הראשונה שנערכה ביניהם היכרות בדירתו של אחיו החורג בלונדון.

ליאו תחב את ידיו הקפוצות לכיסי מכנסיו, כך שהדשים של הז'קט הכהה שלו הוסטו לצדדים וחשפו את חולצתו הלבנה הצחה התפורה ביד. היא זעה באי-שקט כאילו התנועה איימה עליה באופן כלשהו, והיא היתה פתאום ערה ביותר לגוו הארוך והשרירי שלו ולעורו המתוח והשחום. אפילו שכבת השיער שכיסתה את חזהו עקצצה.

"תשתי עוד קצת מים ותפסיקי לנסות לקרוא את המחשבות שלי," ייעץ לה בקרירות, כי לא מצאו חן בעיניו התחושות הללו שתקפו אותו ללא הרף.

"לא ניסיתי – "

"את כן," קטע אותה והוסיף לקונית, "את אולי סולדת ממני, נטשה, אבל אני לא חסר רגישות עד כדי כך שאזנח אותך כאן אחרי מה שראית עכשיו."

אך הוא לא היה רגיש מספיק כדי להימנע מלהזכיר לה את זה! הבחינה נטשה כשהאימה המחליאה של מה שראתה שאבה אותה בחזרה פנימה. עולמה הפנימי החל להסתחרר, והגניחה שהיא כנראה פלטה גרמה לידיו ללפות את זרועותיה. היא רצתה להתנער מאחיזתו, אבל גילתה שהיא לא יכולה. היא היתה זקוקה לתמיכתו משום שהיתה לה הרגשה איומה שבלעדיה היא היתה שוקעת לתוך חור אפל גדול באדמה.

צפצוף משונה הדהד פתאום בחניון. זה היה הצלצול של מעלית המנהלים שמוזעקת בחזרה אל ראש הבניין כדי לאסוף נוסעים חדשים. ליאו סינן קללה בדיוק כשראשה של נטשה התרומם כדי להביט בו, עינה הכחולות פוגשות בעיניו החומות הכהות. לרגע ארוך איש מהם לא זז. הם עמדו לכודים תחת איזו אנרגיה משונה שהבהבה בגופה של נטשה עד לבהונותיה.

ת'אוס, היא יפהפייה, שמע את עצמו ליאו חושב.

היא ביצעה צלילה פתאומית לעבר דלת המכונית הפתוחה. ליאו נע במהירות הברק והצליח להגיע לשם לפניה, אצבעותיו סוגרות על מפרק ידה העדין כדי לעצור אותה, שעה שהוא סגר את דלת המכונית ולקח ממנה את המפתחות.

"מ-מה?"

שאלתה החלקית המגומגמת נקטעה על-ידי אדם שהיה רגיל להחליט החלטות מהירות. ליאו פנה ופחות או יותר גרר אותה על פני המרתף אל המכונית השחורה המבריקה הנמוכה שלו.

"אני מסוגלת לנהוג בעצמי!" מחתה כשקלטה מה הוא עושה.

"את לא."

"אבל – "

"זה יכול להיות ריקו שעומד לצאת מהמעלית," פנה אליה בתקיפות. "אז תחליטי, נטשה, עם מי מאיתנו את מעדיפה להיות עכשיו!"

מסר כה אכזרי. מוחה של נטשה הוצף שוב בתמונה שבה היא חזתה במשרד והיא הפכה לנציב קרח.

ליאו פתח את דלת המכונית ודחף אותה פנימה. היא נכנסה בלי מחאה ובטעות הפילה את בקבוק המים. ליאו סגר את הדלת כשלסתו מקובעת כמו צבת, בדיוק כשרסמוס, כמו אדם שנולד עם כוחות מחשבה מיוחדים, הופיע לא הרחק. ליאו השליך לעברו את המפתחות שלה ולא היה צריך לחלק לו הוראות. ראש צוות האבטחה שלו פשוט נעלם שוב, יודע בדיוק מה מצופה ממנו.

ליאו התעלם מבקבוק המים שנפל. הוא הקיף את המכונית והתיישב מאחורי ההגה. נטשה היתה מכווצת במושב הנוסע, בוהה בשתי ידיה שהיו לפותות מעל התיק השחור הקטן שלה. היא רעדה כמו עלה נידף עתה משהתעוררה בה התגובה הקלאסית להלם.

ליאו הצמיד את שפתיו זו לזו כשהתניע את הרכב, הכניס אותו להילוך והטיס אותו לעבר היציאה בצווחת צמיגים מחרישת אוזניים. הם יצאו אל אור היום ואל התנועה של שעות אחר-הצהריים המוקדמות באווירה גועשת של מתח רגשי. כעבור דקה התעוררה מערכת הטלפון שלו המותקנת ברכב, ועל הצג שעל לוח המחוונים הבהב שמו של ריקו. ביטוי נבחר נתקע בגרונו, והוא לחץ על מתג בהגה שכיבה את הטלפון.

כעבור עשר שניות החל לצלצל הטלפון של נטשה בתוך התיק שלה.

"תתעלמי ממנו," סינן.

"אתה חושב שאני טיפשה?" אמרה חנוקות.

שניהם ישבו בשתיקה כבדה ופועמת ושמעו את הטלפון שלה מצלצל עד שהשיחה הועברה למענה הקולי. הטלפון שלה המשיך לצלצל שוב ושוב כשהם חצו את לונדון. הם ישבו שם כמו בובות שעווה וחיכו שהמענה הקולי שלה ימשיך למלא את תפקידו שעה שכעס הזרים אדרנלין לדמו של ליאו וגרם לאצבעותיו ללפות את ההגה חזק מדי.

איש מהם לא אמר מילה לרעהו. הוא לא ידע מה לומר בלי לפלוט רצף של קללות שקרוב לוודאי יגרמו לאישה שלצדו להחוויר.

לעומת זאת, נטשה הסתגרה בתוך עולם קטן קר מלא בשידורים חוזרים של מה שהיא ראתה. היא ידעה שהתנהגות אחותה יצאה מכלל שליטה, אבל היא בחיים לא חשבה שסינדי תגיע לשפל כזה ו...

היא נאלצה לבלוע את הקיא שהחל לעלות בה שוב כששחזרה את הרגע שבו סינדי ראתה אותה עומדת בפתח. היא ראתה את מבט הניצחון על פני אחותה מלווה בשרבוב השפתיים המרדני המוכר כל-כך שחשף את האמת באשר לסיבה שהיא עשתה את זה עם ריקו.

סינדי לא באמת רצתה אותו. היא אפילו לא חיבבה אותו כל-כך, אבל היא לא יכלה לשאת את המחשבה שלנטשה יש משהו שהיא לא ניסתה קודם בעצמה.

אנוכית עד טיפת הדם האחרונה, חשבה נטשה בכאב. סינדי פונקה על-ידי שני הורים שרצו להאמין שבתם הצעירה היא היצור המחונן ביותר עלי אדמות. היא היתה יפה יותר מנטשה, מוחצנת יותר מנטשה. משעשעת יותר ותוססת יותר והרבה יותר מוכשרת מכפי שנטשה יכלה או רצתה אי פעם להיות.

מבורכת, כינו אותה ההורים שלהן, כי סינדי יכלה לשיר כמו זמיר והיא היתה תגלית הפופ האחרונה שהבטיחה לטלטל את אנגליה. אחרי הופעה קצרה בתחרות שירה בטלוויזיה הלאומית, כולם זיהו את הפנים של סינדי, בעוד שנטשה עמדה כמו צל ברקע. השקטה מביניהן, הבלתי נראית, זו שעבודתה היתה לוודא שהכול ילך חלק בחייה הנפלאים של אחותה המוכשרת.

למה היא אפשרה לזה לקרות? שאלה את עצמה עכשיו כשהרגישה שהכול כל-כך מכוער. למה היא הסכימה לשים את החיים שלה בעמדת המתנה ולהפוך להיות בייביסיטר לילדה מפונקת ואנוכית שתמיד התרעמה על העובדה שהיתה לה אחות בכורה שאיתה היא צריכה לחלוק הכול?

כי היא ידעה שהוריהן המבוגרים לא יכולים להתמודד עם סינדי. כי מהרגע שכישורי השירה של סינדי התגלו, היא הבינה שמישהו חייב לנסות למנוע ממנה לרדת מפסי האגואיזם.

ותודי בזה, נטשה. בהתחלה התלהבת לקחת חלק בחיים המופלאים של סינדי.

סינדי כמובן התרעמה על נוכחותה. תופסת טרמפ על ההצלחה שלה, כינתה את זה סינדי. נטשה לא קלטה שהיא דיברה בקול עד שליאו אמר בצרידות, "אמרת משהו?"

"לא," מלמלה, אבל זה בדיוק מה שהיא הניחה לעצמה להפוך להיות – טפילה עלובה שתופסת טרמפ על הפופולריות המדהימה של אחותה.

המפגש עם ריקו היה כמו לגלות מחדש שהיא אישה אמיתית בזכות עצמה. ברוב טיפשותה היא הניחה לעצמה להאמין שהוא באמת התאהב בה בגלל מי שהיא ולא רק בגלל מי שאליה היא קשורה.

איזו בדיחה, חשבה כעת. איזו בדיחה עלובה וחולנית.

ריקו עם סינדי...

דמעות עלבון צרבו את אחורי גרונה.

ריקו עשה עם סינדי את מה שהוא התאפק לא לעשות איתה...

"אוה," יבבה חמקה מפיה.

"את בסדר?" שאל האיש שלצדה.

ברור שאני לא בסדר! נטשה רצתה לצרוח עליו. ראיתי עכשיו את הארוס שלי דופק את אחותי!

"כן," לחשה.

ליאו חרק שיניים בחיתוך חד כפלדה. הוא העיף לעברה מבט מהיר וגילה שהיא עדיין יושבת בראש מורכן כשאצבעותיה הלבנות העדינות שלובות מעל תיקה.

האם ריק השכיב אי פעם את האישה הזאת על השולחן שלו כפי שעשה לאחותה?

סנטרה התרומם בתנועה גאה משונה כאילו היא יכלה לשמוע את מחשבותיו ועיניה הכחולות הביטו היישר קדימה. היתה לה צדודית מושלמת של מדונה חסודה, מצא את עצמו ליאו חושב. אך כשהשפיל את עיניו אל פיה, הוא נזכר שזה לא פה של מדונה חסודה. זה היה פה סקסי מאוד, עסיסי מאוד ורך עם שפה תחתונה קצרה ופגיעה ושפה עליונה מלאה יותר שפשוט התחננה ל–

הבעירה הפתאומית לפתה אותו בדיוק במקום האסור – משקעים ממה שקרה לו כשירד במעלית, פסק בעקשנות.

אבל זה לא היה נכון, והוא ידע את זה. הוא נאבק בסקרנות מינית לוהטת לגבי נטשה מוילס מהפעם הראשונה שפגש אותה במסיבת האירוסין של ריקו. אחותה היתה שם, תופסת את מרכז הבמה ומהממת את כולם עם הכוכבות הנוצצת שלה, לובשת שמלה דקיקה בצבע גוף שעוצבה במיוחד כדי לאפשר לה להבליט את גזרתה הגבעולית ואת התסרוקת המנופחת שלה שהקיפה את פניה הנפלאות והדגישה את עיניה הכחולות הבורקות.

האחות הזאת לבשה שמלה שחורה קלאסית. הוא נדהם מזה באותו הזמן, משום שזו היתה המסיבה של נטשה, אבל היא בחרה ללבוש צבע של אבל. הוא זכר שציין זאת בפניה.

הוא משך בכתף אחת. אולי הוא לא היה צריך להעיר את ההערה. אולי הוא היה צריך לשמור את הדעה העוקצנית שלו לעצמו, כי אם הוא עשה את זה כדי לעצבן אותה, הוא בהחלט הצליח לחלץ ממנה תגובה – של כפור חשוק-שפתיים וקר-עיניים.

מאז הם בקושי החליפו מילה מנומסת.

אז היא פיתחה סלידה מיידית כלפיו, חשב ליאו בהעוויה אירונית. נטשה לא אהבה גברים יווניים גבוהים וכהים שהתנהגותם בוטה וישירה. הוא לא אהב זמרות פופ קולניות רזות כמו מקל עם שיער נפוח.

הוא העדיף אישה שבורכה ברכות ובצורה.

ריקו לא.

נטשה בורכה בשני הדברים.

ליאו קימט מצחו כשחצה ברכבו את הנהר. אז מה לעזאזל ריקו עשה בכלל עם נטשה? האם האידיוט הטיפש התחיל לשחק עם אחות אחת כדי לזכות בגישה לאחות השנייה, רק כדי לגלות שהסתבך עד מעל הראש? נטשה לא היתה אישה שמשחקים בה. היא פשוט לא תבין. האם אחיו החורג האנוכי גילה מצפון מתישהו בין הרגע שבו התחיל עם נטשה לבין הרגע שהציע לה להינשא לו בעוד מספר שבועות?

אם כן, רגשי האשם לא החזיקו מעמד מספיק כדי לגרום לו להניח לאחות השנייה לנפשה, הרהר בקדרות כשעבר בשני רמזורים כתומים וביצע פנייה צווחנית שמאלה.

"לאן אתה נוסע?" התפרצה נטשה בחדות.

"לבית שלי," ענה.

"אבל אני לא רוצה – "

"את מעדיפה שאני אוריד אותך בדירה שלך?" הטיח בה ליאו. "את מעדיפה לשבת יפה בשקט בכיסא עם התיק על הברכיים שלך ולחכות שהם יופיעו ויתחננו בפנייך לסלוח להם?"

ליאו שם לב שהאנגלית שלו אכזבה אותו, אבל לא מספיק כדי להסתיר את העוקצנות שבקולו, עוקצנות שהצליחה לזעזע אפילו אותו.

"לא," פלטה ברעד.

"כי הם יופיעו," המשיך למרות זאת. "היא זקוקה לך כדי שתעשי לה סדר בחיים בזמן שהיא מסתובבת ומשחקת את זמרת הפופ החרדתית. וריקו זקוק לך כדי שתשמחי את אמא שלו כי אנג'לינה מחבבת אותך, והיא רואה בך את מי שמושיעה את בנה היקר מחיים של נשים מופקרות ואלכוהול."

האם זה העניין? האם ריקו השתמש בה כדי לרצות את אמו המיושנת בדעותיה שחיבבה אותה ממבט ראשון? נטשה הרגישה שדמעות חמות ממלאות את עיניה כשנזכרה בחיוך ההקלה שאנג'לינה העיפה לעברה כשהם נתקלו בה במקרה במסעדה לילה אחד. "כזאת נערה נחמדה," אמרה אנג'לינה לאחר מכן.

האם זה היה הרגע שבו ריקו החליט שאולי כדאי לו להתחתן איתה? הוא הציע לה נישואים ימים ספורים לאחר מכן. כמו טיפשה גמורה היא קפצה על ההזדמנות. עד אז הם בקושי התנסו בנשיקה הגונה!

וזה לא מפתיע. היא לא היתה הטיפוס של ריקו, היא היתה הטיפוס של אמא שלו. סינדי היתה הטיפוס של ריקו.

לבה כאב כשהיא הביטה החוצה מבעד לחלון המכונית. לצדה, ליאו הרגיש שהאמת פוגעת בו חזק בבטן.

הוא קיבל את התשובה שלו לשאלה מה גרם לריקו לרצות להתחתן עם האחות הזו בזמן שחשק בשנייה. הוא שימח את אמו, משום שאנג'לינה השמיעה קולות הסתייגות קשים לגבי סגנון החיים שלו, וריקו ראה באמו האוהבת מקור ראשי לכספות של כריסטאקיס – מלבד ליאו, כמובן.

זה הפך את נטשה לקורבן האהבה של ריקו כפי שליאו היה הקורבן המשפחתי שלו. מאותו יום לפני שמונה שנים שבו אביו הביא את אנג'לינה הביתה ככלתו החדשה, מלווה בבנה בן השמונה-עשרה, החיים של ליאו הפכו לרצף של ניסיונות לגרום לריקו להרגיש חלק מהמשפחה מפני שאנג'לינה היתה כה רגישה להבדלים בין שני הבנים. ואביו היה עושה הכול כדי שאנג'לינה תהיה מאושרת ומרוצה. כשלוקאס מת בפתאומיות כזאת, ליאו המשיך לוודא שאנג'לינה תהיה מאושרת, דרך ריקו, משום שניכר היה שהיא היתה מאוהבת באביו ושבורה כתוצאה ממותו.

טוב, זה לא יקרה יותר, נשבע. הגיע הזמן שאנג'לינה וריקו כאחד ייקחו שליטה על חייהם. נמאס לו לפתור את הבעיות שלהם.

וזה כלל את הכסף שריקו גנב ממנו, החליט ליאו בקימוט מצח קודר שחיבר בין גבותיו מעל אפו, משום שהוא הרשה לעצמו לשכוח את הסיבה שהוא ניגש למשרדו של ריקו מלכתחילה.

נטשה היתה עוד אחת מהבעיות של ריקו, הודה ליאו והעיף לעברה עוד מבט קודר מהיר. היא ישבה שם כשפניה לבנות כסיד ונראתה כאילו היא עלולה להקיא במכונית שלו.

מה, האישה הזאת? חשב לעצמו בלעג אכזרי. היצור הסופר-מאופק הזה תעדיף להיחנק מהקיא שלה עצמה מאשר לעשות משהו חסר נימוס כמו להקיא על העור המרוקאי החום-צהבהב שלו.

וזה עורר מחדש את השאלה – מה יצור אצילי שכמותה מצא בגבר שטחי כמו ריקו?

כעס טרי החל לפעור חור בחזהו.

"תחשבי על זה," סינן כשגילה שחרף רצונו, הוא לא מסוגל לסתום את הפה שלו. "הם מתאימים יותר אחד לשני מאשר את וריקו. כולם יודעים שהוא אוהב נשים כמו אחותך – את בטח ידעת את זה, שמעת על ההיסטוריה שלו עם נשים? הוא מילא את התפקיד של הפלייבוי הנהנתן בכל רחבי אירופה במשך תקופה ארוכה מספיק. עצרת פעם כדי לשאול את עצמך מה בדיוק הוא מצא דווקא בך מבין כולן?"

דמעות העלבון הצטברו עוד יותר לשמע מטח השאלות האכזרי שלו. נטשה הרגישה כאילו נדרסה על-ידי אוטובוס ואחר-כך נבעטה משום שהעזה להרשות לזה לקרות. היא הצליחה לפלוט, "חשבתי שהוא אוהב אותי."

"וזו הסיבה שהוא השכיב את אחותך על השולחן שלו כשהוא היה אמור להשתתף בישיבת מועצת המנהלים שלי ולהגן על עצמו."

"להגן על עצמו?" אמרה.

ליאו לא ענה. הוא חשק שפתיים כשיצא מהרכב וכעס על עצמו משום שרצה לפגוע בה על חטאיו של ריקו. הוא הקיף את מכסה המנוע של המכונית, פתח את הדלת שלה ואחז באחד ממפרקי ידיה כדי למשוך אותה החוצה, אף שהוא ידע שהיא לא רצתה לצאת. הטלפון שלה התחיל לצלצל שוב, מסיח את דעתה מספיק כדי לאפשר לו להכניס אותה לביתו.

הוא משך אותה אל הסלון ודחף אותה לתוך כיסא. אחר-כך ניגש אל ארון המשקאות כדי למזוג לה משקה נקי.

הוא שם לב שידיו רועדות וקימט את מצחו כשמזג ברנדי נקי לכוס. כשחזר אל נטשה, הוא ראה שהיא יושבת על קצה הכיסא, מסודרת ומהוגנת כשהתיק בחיקה כפי שחזה שהיא תעשה.

כעס טרי עבר בו. "הנה." הוא הושיט לה את הכוס. "תשתי את זה, אולי זה יעזור לך להשתחרר קצת."

הוא לא קיבל שום אזהרה לכך שהוא עומד לחטוף מנה. נטשה זינקה על רגליה והשליכה את תכולת הכוס שלה בפניו.

"מ-מי אתה חושב שאתה, מר כריסטאקיס, שאתה מעז לחשוב שאתה יכול להתנהג אלי בצורה כה מחרידה?" השתלחה. "מי שיקשיב לך עלול לחשוב שאתה זה שנבגדת שם! או שזה העניין?" הטיחה בו. "אתה כל-כך מגעיל אלי בגלל שהיית שמח להיות שם עם אחותי במקום ריקו – זו הסיבה למזג המזופת שלך?"

ליאו כריסטאקיס, המנהל הדינמי וחסר הרחמים של אחת החברות הגדולות בעולם, עמד לפניה כשברנדי נוטף על עצמות לחייו הזהובות הקשות ושמע את עצמו ממלמל...

"לא. הייתי שמח להיות שם איתך."