טיפול בעברייני מין בישראל

הטיפול בעברייני מין: אתגרים בזיהוי, באפיון ובמענה טיפולי מבוא מלי שחורי, שרה בן דוד ומאיר חובב

העיסוק בסטיות מיניות ובעבריינות מין הינו עתיק יומין, אולם עלייה במודעות לצורך להגן על קורבנות עברות המין עלתה רק לקראת שלהי המאה הקודמת, עם התעוררותן של תנועות של קורבנות עברות מין בעולם ובישראל, התעוררות שמצאה ביטוי באמצעי התקשורת ובשיח החברתי. כל אלה תרמו לדיון מחודש באשר לתגובה החברתית הראויה לעברות ולעברייני המין, דיון שתוצאותיו ניכרות במערכות אכיפת החוק, בחקיקה, בדרכי הענישה ובדרכי הטיפול. עיקר חילוקי־הדעות בדיון זה הוא באשר להתאמתם לטיפול של עברייני המין וסיכוייהם לשיקום (בן דוד ושחורי, 2008).

החל משנות ה־70 אנו עדים להתרבות מואצת של פרסומים הקשורים בהערכה ובטיפול של עברייני מין, מגמה שהואצה בשנות ה־80 (Prentky, 2003; Marshall & Laws, 2003). בשנים האחרונות פורסמו בישראל מספר ספרים העוסקים בנושא עבריינות בכלל ועבריינות מין בפרט, לרבות התייחסות לקורבנות העברה (ראו: מהל, חובב וגולן, 2008; עדן, 2005; שוהם, 2008). הידע המצטבר העלה את הצורך בהוצאתו של ספר העוסק רובו ככולו בטיפול בעברייני מין, תוך התייחסות להטרוגניות של אוכלוסייה זו ולהיבטי ההערכה והטיפול בעברייני מין במסגרות השונות הנהוגות בארץ.

התגובה החברתית לעברות מין ולעברייני מין היא מגוונת ותלוית תרבות [ראו לדוגמא, נג'ידאת (1994) לגבי האוכלוסייה הבדווית, ועילם (1994) לגבי הקיבוצים]. יחד עם זאת, קיימת הסכמה שעברות מין גורמות לסבל רב לקורבנות ולמשפחותיהם ולחברה בכללותה. הגם שבמדינות שונות בעולם קיימות התייחסויות משפטיות והגדרות שונות לעברייני מין, חקירה ובחינה של מאפייני עברייני המין הובילו להבנה שיש צורך בשילוב של ענישה, טיפול ומעקב אחר אלו שביצעו עברות מין, תוך אימוץ גישה של הגנה על הקהילה (community protection approach). גישה זו כוללת, בין היתר, פיקוח מוגבר על עברייני מין וטיפול שנועד למנוע מוּעדוּת (רצידיביזם) (שחורי, בן דוד ואידיסיס, 2008). הספרות הענפה והניסיון הקליני תומכים במידה רבה בגישה זו ומדגישים את הצורך בשימוש בפתרונות מוסדרים, הן במוסדות התקון השונים והן בקהילה, על־מנת להגן על החברה ועל־מנת להקנות לעבריין דפוסי התמודדות (בן דוד ושחורי, 2008; ווזנר, גולן וחובב, 1994; חובב, 1997; טילמאן, 1995; Marshall, Fernandez & Serran, 2005; Webster, 2005).

הגישה המשלבת ענישה וטיפול הוכחה כיעילה במחקרים רבים ואף יושמה במדינות מערביות רבות (McGuire, 2000; Edwards & Hensley, 2001). שילוב זה הוביל מדינות מערביות רבות לקבוע הסדרים להתמודדות עם עברייני מין, לטיפול בהם, לליוויָם ולהגנה על הציבור מפניהם (בן דוד, פישמן ותקוה, 2008; הורוויץ, 2004; Frenken, 1999). במדינת ישראל אין עדיין חקיקה המשלבת בין ענישה לבין טיפול, אם כי מתנהלים כיום דיונים בוועדות שונות במשרד המשפטים הנוטים לחקיקה כזו.

הטיפול בעברייני מין התפתח במסגרת מערכת המשפט הפלילי, בה ההגנה על הציבור והגנת הפרט מהוות מרכיב בעל משקל רב. המטרות הללו מודגשות בעלון האגודה לטיפול בעברייני מין (The Association for the Treatment of Sexual Abusers – ATSA, 2005), תוך שימת דגש על ביטחון הקהילה כעומד מעל לכל שיקול טיפולי אחר. עם זאת, כיום קיימת הסכמה רחבה לכך שטיפול בעברייני מין אינו יכול להיות מושתת, רובו ככולו, על עקרונות וקריטריונים של מערכת אכיפת החוק ומערכת המשפט הפלילי וכי לקריטריונים ולשיקולים פסיכולוגיים־טיפוליים וכאלה הנובעים מהפסיכולוגיה הפורנזית, בעיקר להערכת המסוכנות של עברייני המין, נודע משקל רב ביותר (Birgden, 2004).

ככלל, עברייני מין הם אחת מקבוצות העבריינים הקשות ביותר לטיפול ולפיקוח. ממצא החוזר ונשנה במחקרים רבים הוא היות האוכלוסייה הטרוגנית. מחקרים מצביעים על הבדלים אישיותיים בין סוגי עברייני המין השונים (שחורי ובן דוד, 2008; Langevin, 1983; Marshall & Hall, 1995; Shechory & Ben David, 2005), ומדגישים את החשיבות של התאמת הטיפול למאפייניו האישיים והאישיותיים של העבריין, על־פי הגורמים הקרימינוגניים שלו, על־פי יכולותיו, מידת שיתוף הפעולה שלו, היענותו לטיפול (Andrews, Zinger, Hoge, Bonta, Gendreau & Cullen, 1990; Birgden, 2004), ואף על־פי הסביבה החברתית בה הוא חי (ראו לדוגמא תיאור הטיפול בעברייני מין בוגרים, במגזר החרדי, בדיחי, 2008). אחרים מתייחסים לצורך בהתייחסות מיוחדת לעברייני מין מוגבלים קוגניטיבית (מפגרים) ונפשית (חולי נפש) (Drake & Pathe, 2004; Fazel, Sjostedt, Niklas Langstrom & Grann, 2007). ממצאי מחקרים אלו החריפו את הצורך בדבר התאמת תוכנית טיפול ייחודית לעברייני מין למיניהם, תוך שימת דגש על מטרות משותפות־הגנה על הציבור, הפחתת אלימות מינית ומניעת מועדוּת ופגיעות עתידיות.

לצד הגורמים הקשורים במטופל, ישנם גורמים נוספים חשובים היכולים לסייע ולתרום להצלחת הטיפול. אחד מהם הוא מידת המקצועיות וכישורי המטפל. כותבים רבים ממליצים על הכשרה מקצועית הולמת למטפלים בעברייני מין, שכן טיפול הניתן על־ידי מי שאינו מומחה בתחום, לא רק שלא יועיל, אלא יש בו אף כדי להעלות את רמת המסוכנות ואת מידת המועדוּת של המטופל (Birgden, 2004). גורם חשוב נוסף מיוחס לחשיבות של שילוב המשפחה והקהילה בתהליך הטיפולי. מחקרים מראים כי מערכת תמיכה חברתית ומשפחתית, בעלת ערכים נורמטיביים, יש בה כדי להגביר את הסיכוי לשיקום ולשילוב העבריין בקהילה (MeGrath & Cumming, 2003).

ספר זה שם לו למטרה להציג את הגישות השונות ואת אופי הטיפול בעברייני מין בוגרים הן בהתייחס למקום בו נערך הטיפול והן בהתייחס לסוגי עברייני המין השונים. בספר זה אין התייחסות לטיפול בקטינים ובילדים פוגעים מינית. במיוחד מאחר שבמחקרים בתחום קיימת הדגשה על ייחודיות הטיפול בקרב ילדים ומתבגרים שביצעו עברות מין (לפירוט, ראו: אברמסון ולוי, 1994; אתגר ונצר, 2008; הרן, 1994).

הספר נכתב על־ידי קרימינולוגים, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, פסיכיאטרים ועורכי דין, חוקרים ואנשי טיפול מהמובילים בארץ, בתחום מורכב זה של עבריינות מין. הספר נועד להעשיר את הידע וההבנה של העוסקים בתחום, לרבות סטודנטים ואנשי מקצוע, ולשמש כבסיס ללמידה, לדיונים ולמחקרים נוספים בתחום. מטבע הדברים, בשל קוצר היריעה, אין בספר ביטוי לכל הדעות, העמדות וההשקפות בתחום התגובה החברתית, הטיפול והענישה של עברייני מין. כל אחד מהפרקים עבר בחינה אקדמית על־ידי מומחים בתחום, אך יחד עם זאת ראוי להדגיש שהעמדות שמובעות במאמרים השונים משקפות קודם־כול את דעת המחברים של כל אחד מהמאמרים, ולאו דווקא את עמדות העורכים.

הספר כולל שלושה־עשר פרקים, המחולקים לשלושה שערים ושער רביעי הכולל בתוכו את החוקים הרלוונטיים לנושא עבריינות מין בישראל.

השער הראשון עוסק בסוגיות באבחון ובהערכת מסוכנוּת של עברייני מין. שער זה כולל ארבעה פרקים. הפרק הראשון עוסק בהערכת מסוכנותם של עברייני מין כחלק מתהליך הטיפול בהם. הערכת מסוכנות מהווה שלב מקדים חשוב בתהליך הטיפול בעברייני מין, שכן מטרת הטיפול היא בעיקרה צמצום רמת המסוכנות של עבריין המין. הערכת מסוכנות מקצועית מספקת מידע לא רק לגבי רמת הסיכון, אלא גם לגבי צרכיו הקרימינוגניים של העבריין ואף לגבי הפרוגנוזה הטיפולית. הפרק מתאר את הכלים העיקריים המשמשים להערכת מסוּכנותם של עברייני מין בוגרים, ואת שילובם של כלים אלו בתהליך הטיפולי.

הפרק השני עוסק בתיאור האישיות הפסיכופתית, תוך התייחסות לנושאים הקשורים בתחום האבחון והטיפול בעברייני מין. הפרק סוקר את התפתחות המושג "אישיות פסיכופתית" ואת דרכי האבחון המקובלות להערכת פסיכופתיה בקרב עבריינים בוגרים. כמו כן מוצג הקשר שבין מאפייני אישיות פסיכופתית לבין מסוכנות מינית, תוך הדגשת החשיבות שבאבחון פסיכופתיה בעת גיבוש תוכנית טיפולית עבור עבריין המין והשפעת הטיפול על מסוכנות עתידית של עבריין המין בעל האישיות הפסיכופתית.

העבָרה והעבָרה נגדית בהערכה ובטיפול בעברייני מין הינן מעניינו של הפרק השלישי. המושגים העברה והעברה נגדית מספקים מסגרת המאפשרת להבין את הקשרים התרפויטיים ויחסי הגומלין המורכבים עם המחשבה הסובייקטיבית, המודעת והלא מודעת (כלומר, עולמו הפנימי) של המטופל. בפרק מוצגת סקירה על המאפיינים הייחודיים של ההעברה בטיפול בעבריינים בכלל, ועברייני מין בפרט, תוך ניסיון להתחקות אחר הגורמים והמניעים למאפיינים אלה. כמו כן ניתנת סקירה על מאפייני ההעברה הנגדית כפונקציה של החשיפה לעברייני מין ולעבֵרות שביצעו.

הפרק הרביעי חותם שער זה בהצעה לראייה ביקורתית של הערכת מסוכנותם של עברייני מין בישראל. מטרת הפרק היא לעמוד על דרכי הערכת הסיכון הקיימות כיום, על יתרונותיהן וחסרונותיהן, הן לעניין תקפותן, הן לגבי התייחסותן לסוגיית העבריין המכחיש את ביצוע העברה והן לגבי היקף הפגיעה בזכויותיו של הנבדק. בנוסף, נבחנת הערכת המסוכנות במבט ביקורתי, בעיקר בהתבסס על כתבי פוקו ועל המעבר שאובחן על־ידי הוגים, ממשיכי דרכו.

השער השני עוסק בטיפול בעברייני מין בראייה מערכתית. שער זה כולל חמישה פרקים המתארים תהליכי טיפול במסגרות השונות בישראל. שלושת הפרקים הראשונים מציגים את הטיפול הניתן לעברייני מין בישראל בשלוש מסגרות עיקריות: במסגרת הטיפול בכלא, בחטיבה לפסיכיאטריה משפטית, מב"ן – כלא מגן, המרכז לבריאות הנפש והמערך הקהילתי באר־יעקב, במסגרת השירות למבחן למבוגרים, המהווה חלופת ענישה שיקומית ובמסגרת מרכז יום בקהילה.

הפרק הראשון מציג ומנתח תהליך של טיפול קבוצתי ייעודי במב"ן לעברייני מין שנשפטו למאסר בפועל. לצורך תיאור התהליך בוצעו ניתוחי תוכן של מפגשים טיפוליים והתכנים העיקריים שבהם התמקד הטיפול. דגש מיוחד הושם על ניתוח תכנים האופייניים לעברייני מין, תוך הצגת התהליך שעברו המטופלים וההשפעות הדיפרנציאליות על כל משתתף.

הפרק השני מציג ומנתח תהליך של טיפול קבוצתי ייעודי בעברייני מין בשירות המבחן למבוגרים. הטיפול בשירות המבחן פועל על־פי חוק, ומתבצע במסגרת צווים עליהם הורה בית־המשפט. ככזה, הוא מוגדר כטיפול סמכותי בפונים שלא מרצון. בפרק מתואר הטיפול והשיקום הניתנים לעברייני המין, תוך התייחסות מיוחדת למשמעויות הנגזרות מהגדרת הטיפול כטיפול סמכותי בפונים שלא מרצון.

הפרק השלישי מציג טיפול בעברייני מין במרכז יום בקהילה. בישראל, עד שנת 2005, המועד בו נפתח מרכז היום הראשון לטיפול בעברייני מין בקהילה, הטיפול בעברייני מין נעשה בעיקר במסגרת הכלא ובקבוצות טיפוליות שבועיות בשירותי המבחן. מטרת הפרק המוצע היא לתאר את המרכז ואת הטיפול בו. המרכז מהווה מסגרת לתוכניות טיפוליות־מניעתיות לעברייני מין המצויים בצו בית־משפט והנו חלק מרצף טיפולי.

שני הפרקים הנוספים בשער זה מתייחסים למעורבותם של בני משפחה בטיפול בעברייני מין. הספרות המחקרית והקלינית מצביעה על החשיבות שבשילוב בני המשפחה בתהליך הטיפולי, שכן מערכות תמיכה חברתיות ומשפחתיות מפחיתות את הסיכוי להישנות של פגיעות נוספות ומעלות את הסיכוי לשיקום עבריין המין. בישראל, שלא כמו במקומות אחרים בעולם, הניסיון לשלב את בני המשפחה בטיפול הינו עדיין בחיתוליו.

חלקו הראשון של הפרק הרביעי מוקדש לסקירת ספרות רלוונטית למעורבות של בני משפחה בטיפול בעברייני מין. בהמשך מוצגים תהליכים של הקמת קבוצת תמיכה לבני משפחה של עברייני מין והתערבויות טיפוליות שנעשו בה, במרכז היום לטיפול בעברייני מין בקהילה. הפרק מייחד מקום לדיון בקשיים, במגבלות ובמדדי ההצלחה של התהליך.

הפרק החמישי מתאר התערבות טיפולית עם בנות־זוג של עברייני מין. בתחילת שנת 2008 הוקמה, לראשונה בארץ, קבוצת תמיכה לבנות־זוג של עברייני מין המטופלים בשירות המבחן למבוגרים. התוכנית הוגדרה כתוכנית ניסיונית. היא הוקמה מתוך צרכים שעלו מהשטח ותוך הבנת החשיבות שבשילוב בנות־זוג בתהליך הטיפולי. שכן, הספרות המקצועית מלמדת כי היחסים הזוגיים של עברייני מין מאופיינים בבעיות תקשורת, בנתק רגשי ופיזי, בתחושות של בדידות, ניכור וכדומה. הפרק מסכם את הפעילות שנעשתה בקבוצה ומעלה סוגיות לדיון בנושא.

השער השלישי, הטרוגניות וטיפול בקרב עברייני מין, עוסק באוכלוסיות ייחודיות של עברייני מין, על מאפייניהן השונים.

שער זה כולל ארבעה פרקים. הפרק הראשון עוסק בעבריינות מין בקרב אוכלוסיות חריגות כגון בעלי פיגור שכלי או הסובלים ממחלות נפש. תחילה מוצג הקושי שבאבחון ובטיפול באוכלוסיות חריגות אלו. לאחר־מכן סוקר הפרק את עקרונות הטיפול המרכזיים באוכלוסיות הללו, את הטכניקות הטיפוליות המותאמות לצרכים המיוחדים שלהן ואת המטרות הטיפוליות.

בפרק השני מובאים ממצאי מחקר שנערך במסגרת החטיבה לפסיכיאטריה משפטית, מב"ן – כלא מגן, המרכז לבריאות הנפש והמערך הקהילתי באר־יעקב, ועסק בחולים סכיזופרניים עברייני מין. תחילה מציגים החוקרים סקירה של מחקרים שנעשו בעבר במב"ן. לאחר־מכן מוצג מחקר אותו ערכו החוקרים בניסיון לאפיין חולים סכיזופרניים המבצעים עברות מין ולבחון את הקשר שבין עברות מין לבין הסימפטומים המאפיינים את מחלת הסכיזופרניה. מסקנת המחקר, שחולי סכיזופרניה עברייני המין מהווים קבוצה בעלת מאפיינים ייחודיים, נדונה בהרחבה בפרק.

הפרק השלישי מתאר טיפול קבוצתי בעברייני מין אקסהיביציוניסטים בשירות המבחן למבוגרים. הפרק עוסק בתיאור הסטייה המינית של אקסהיביציוניזם ובתיאור הטיפול הקבוצתי במופנים לשירות המבחן למבוגרים בגין עברות מין בקרב אוכלוסייה זו. בפרק משולבים קטעים מתוך שיחות קבוצתיות, תובנות של מנחי הקבוצה לגבי החומר המובא על־ידי המשתתפים ובחירת ההתערבויות שלהם עצמם.

את הספר חותם הפרק הרביעי בחלק זה. הפרק עוסק בנשים עברייניות מין. רוב הספרות המחקרית בתחום עבריינות המין ממוקדת בגברים תוקפים ובנשים ובילדים כקורבנות. בשנים האחרונות אנו עדים למספר הולך וגדל של מקרים שבהם נשים הן העברייניות, והקורבנות הם גברים וילדים. אולם, עדיין ניתן לראות כי התפישה החברתית הרווחת היא שתופעה של גברים קורבנות היא נדירה ומיתוסים כמו "אונס גברים יכול להתרחש רק בבתי־כלא או במוסדות דומים אחרים" או "קורבן גבר שלא התנגד לאונס – היה צריך לעשות זאת" מוצאים ביטוי גם ביחס החוק והרשויות לקורבנות עברות מין, הן בקרב הציבור והן בקרב אנשי מקצוע ואנשי חוק (שחורי ואידיסיס, 2008; Shechory & Idisis, 2006).

הסיבות להעדר התייחסות לנושא נדון בהרחבה בפרק הרביעי, תוך שימת דגש על הכחשת התופעה. כמו כן מוצגת סקירה מקיפה של הידע הקיים לגבי נשים פוגעות מינית. מתוארים האפיונים והטיפולוגיות ומוצג הטיפול המוצע כיום לנשים עברייניות מין.

בשער הרביעי נכללים החוקים הרלוונטיים לנושא עבריינות מין בישראל. השער כולל את החוק למניעת העסקה של עברייני מין במוסדות מסוימים, תשס"א, 2001; וחוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העברה תשס"ה, 2004; חוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין, תשס"ו, 2006.

תודותינו למחברי הפרקים על שיתוף הפעולה, לקוראי המאמרים, על הערותיהם והארותיהם החשובות והמועילות, לעמותת קש"ת שסייעה במימון ההוצאה לאור של הספר, ולעובדי ההוצאה לאור. תודה מיוחדת לעוזיאל לויה, עורך המשנה אשר יזם את הרעיון לכתיבת ספר זה.

מקורות

אתגר, ט' ונצר, נ' (2008). "תפירה מאותו הבד על פי מידות המטופל" – התיחסות פרטנית לעקרונות הטיפול בעברייני מין קטינים. בתוך מ' חובב, ח' מהל ומ' גולן (עורכים). מסיכון לסיכוי: התערבויות טיפוליות בנוער עובר חוק ובצעירים במצוקה (עמ' 219-244). ירושלים: כרמל.

בדיחי, מ' (2008). "בחדרי חרדים" – מאפיינים, אטיולוגיה והתייחסות טיפולית לעבירות מין בעולם החרדי. בתוך ח' מהל, מ' חובב וג' מרים (עורכים). התמכרויות, אלימות ועבירות מין: טיפול לאור החוק (עמ' 458-477). ירושלים: כרמל.

בן דוד ל', פישמן א' ותקוה ר' (2008). סקירה משווה בנושא: הטיפול בעברייני מין והפיקוח עליהם. בתוך א' שהם (עורכת). הפיקוח על עברייני מין בישראל – ענישה או טיפול? (עמ' 3-43). תל־אביב: פרלשטיין־גינוסר.

בן־דוד, ש' ושחורי, מ' (2008). התגובה החברתית לעברייני מין – ענישה, פיקוח, טיפול ושיקום מונע. בתוך א' שוהם (עורכת). הפיקוח על עברייני מין בישראל – ענישה או טיפול? (עמ' 183-197). תל־אביב: פרלשטיין־גינוסר.

ווזנר, י', גולן, מ' וחובב, מ' (עורכים) (1994). עבריינות ועבודה סוציאלית: ידע והתערבות. תל־אביב: רמות.

חובב, מ' (עורך) (1997). פגיעות מיניות בילדים: החוק החוקר ובית המשפט. תל־אביב: צ'ריקובר.

טילמאן, פ' (1995). התעללות מינית בילדים – תיאוריה ודרכי טיפול. קריית ביאליק: אח.

מהל, ח', חובב, מ' וגולן, מ' (2008). התמכרויות אלימות ועבירות מין. ירושלים: כרמל.

נג'ידאת, ס' (1994). תגובה חברתית ומנגנוני שפיטה במקרי אונס ועבירות מין בחברה הבדווית בנגב. בתוך י' ווזנר, מ' גולן ומ' חובב (עורכים). עבריינות ועבודה סוציאלית: ידע והתערבות (עמ' 34-50). תל־אביב: רמות.

עדן, ל' (עורך) (2005). הילד – מין ואלימות בחברה ובראי המשפט. נתניה: אוצר המשפט.

עילם, א' (1994). אונס ונאנסות בקבוצות מיוחדות בישראל: ניתוח והשוואה. בתוך י' ווזנר, מ' גולן ומ' חובב (עורכים). עבריינות ועבודה סוציאלית: ידע והתערבות (עמ' 124-140). תל־אביב: רמות.

שוהם, א' (עורכת) (2008). עברייני מין בישראל – ענישה או טיפול?. תל־אביב: פרלשטיין־גינוסר.

שחורי, מ' ואידיסיס, י' (2008). מיתוסי אונס כלפי קורבנות נשים וקורבנות גברים והקשר לסטריאוטיפים מגדריים בקרב נשים וגברים. בתוך י' קים, י' בר־זוהר ול' עדן (עורכים). קרבנות: אכיפת החוק, מין וחברה (עמ' 265-280). תל־אביב: מסדה.

שחורי, מ', בן דוד, ש' ואידיסיס, י' (2008). עבריינות מין בעולם ובישראל: חקיקה, פיקוח, טיפול ושיקום. בתוך ח' מהל, מ' חובב וג' מרים (עורכים). התמכרויות, אלימות ועבירות מין: טיפול לאור החוק (עמ' 421-443). ירושלים: כרמל.

Andrews, D.A., Zinger, I., Hoge, R.D., Bonta, J., Gendreau, P. & Cullen, F.T. (1990). Does correctional treatment work? A clinically relevant and psychologically informed meta-analysis. Criminology 28, 369-404.

Association for the Treatment of Sexual Abusers (ATSA) (2005). Practice standards and guidelines for the evaluation, treatment and management of adult male sexual abusers. Beaverton, OR: Author.

Birgden, A. (2004). Therapeutic jurisprudence and sex offenders: A Psycho-legal approach to protection. Sexual Abuse: A journal of Research and Treatment 13, 351-363.

Drake, C.R. & Pathe, M. (2004). Understanding sexual offending in schizophrenia. Criminal Behaviour and Mental Health 14, 108-112.

Edwards, W. & Hensley, C. (2001). Contextualizing sex offender management legislation and policy: The problem of latent consequences in community notification laws. International Journal of Offender Therapy and Comparative Criminology 45, 83-101.

Farkas, M.A. & Stichman, A. (2002). Sex offenders laws: Can retribution, public safety and treatment be reconciled?. Criminal Justice Policy Review 27, 256-283.

Fazel, S., Sjöstedt, G., Niklas Långström, N. & Grann, M. (2007). Severe mental illness and risk of sexual offending in men: A case-control study based on Swedish national registers. Journal of Clinical Psychiatry 68, 588-597.

Fernandez, Y.M., Shingler, J. & Marshall W.L. (2006). Putting “behavior” back into the cognitive-behavioral treatment of sexual offenders. In W.L. Marshall, Y.M. Fernandez, L.E. Marshall & G.A. Serran (Eds.), Sexual offender treatment, controversial issues (pp. 211-224). England: John Wiley & Sons Ltd.

Langevin, R. (1983). Sexual strands: Understanding and treating sexual anomalies in men. New-Jersey and London: Lawrence Erlbaum Associates.

Marshall, W.L., Fernandez, Y.M. & Serran, G.A. (2005). Sexual offenders treatment. UK: John Wiley & Sons.

Marshall, W.L. & Hall, G.C.N. (1995). The value of the MMPI in deciding forensic issues in accused sexual offenders. Sexual Abuse: A Journal of Research and Treatment 7, 205-219.

Marshall, W.L. & Laws, D.R. (2003). A brief history of behavioral and cognitive behavioral approaches of sexual offenders treatment: The modern era. Sexual abuse: A Journal of Research and Treatment 15, 93-120.

MeGrath, R.J. & Cumming, G.F. (2003). Sex Offender Treatment Needs and Progress Scale Manual. Middlebury, VT: Author.

McGuire, J. (2000). Can the criminal law ever be therapeutic?. Behavioral Sciences and the Law 18, 413-426.

Prentky, R.A. (2003). A 15-year retrospective on sexual coercion: Advances and projections. New York Academy of Science 989, 13-32.

Shechory, M. & Ben-David, S. (2005). Aggression and anxiety in rapists and child molesters. International Journal of Offender Therapy and Comparative Criminology 49 (6), 652-661.

Shechory, M. & Idisis, Y. (2006). Rape myths and social distance towards sex offenders and victims among therapists. Sex Roles 54 (9-10), 651-658.

Webster, S.A. (2005). Pathways to sexual offense recidivism following treatment: An examination of the ward and Hudson self-regulation model of relapse. Journal of Interpersonal Violence 20, 1175-1196.

Wexler, D.B. (1996). Therapeutic jurisprudence and the criminal courts. In D. Wexler & B. Winick (Eds.), Law in a therapeutic key (pp. 811-829), Durham, NC: Carolina Academic Press.