5
1 הצבעות
1

כלואה בין שתיים

יהודית הרמן

 40.00

תקציר

עבר כמעט חודש מאז הגענו למקלט, ותחושות בלבול וחוסר אונים אפפו אותי. מה בעצם קרה לי כל השנים האלה? שאלות הציפו אותי יותר מתמיד. במהלך שיחה בינינו אמרה רונית כבדרך אגב: “טוב, אתן הייתן כמו נשים מוכות לכל דבר”. טלטלה אחזה בי. בבת אחת התבהר לי הכל. נכון! זיהיתי את המאפיינים. כבר הספקתי לשוחח עם נשים אחרות במקלט וגם הן חוו את אותם הסימנים של אלימות כלכלית נפשית ופיזית. “עכשיו את אומרת לי את זה?!” עניתי לה חצי נוזפת חצי שמחה. שמחתי שסוף סוף יש לי הגדרה ברורה למה שקרה לי. למה שעברתי. חשתי הקלה עצומה. אומנם ההגדרה “אישה מוכה” מחרידה, אך עדיין זו הגדרה שכעת נתנה לי כיוון, נקודה שבה יכולתי להיאחז ולהמשיך ממנה הלאה. אחרי יותר מחודש שבו הייתי שרויה בכאוס פנימי עצום שלא נתן לי מנוח, והתהלכתי בתחושת ריק מוחלט שאיים לבלוע אותי, קיבלו חיי ברגע אחד תפנית, סדר כלשהו. משהו מוגדר בתוך כל הבלגן הזה. בשלב ההוא הייתי זקוקה להגדרות מסודרות כמו אוויר לנשימה.
במשך כשתים-עשרה שנים חייתה יהודית הרמן בכת של גואל רצון, בשם שהוא נתן לה: לי-יה. היא הצטרפה אל הכת בגיל שבע-עשרה בלבד. בספר “כלואה בין שתיים” יהודית מתארת ברגישות ובאומץ את אשר עבר עליה ועל חמשת ילדיה, החל מהיכרותה עם רצון, דרך החיים בכת תחת שליטתו, הדיכוי, הניתוק מהעולם החיצוני ועד פירוק הכת והלאה – התובנות שלה מתוך המאבק הפנימי בין לי-יה ליהודית, שהביאו לשחרורה משליטתו של רצון, שליטה שנמשכה גם לאחר שהשתחררה ממנו פיזית, והיכרותה המחודשת עם העולם, במסע שכולו צמיחה ולבלוב.

קוראים כותבים (1)

  1. נטעלי שרון

    מהרגע בו פתחתי את הספר לא יכולתי להניח אותו מידיי. בכתיבה קולחת יהודית מספרת את סיפור חייה, כיצד התגלגלה לחיים עם גואל רצון בהיותה בת 17.5 בלבד, את הלבטים והקשיים שהיו מנת חלקה בשיגרת החיים בכת וכיצד יצאה משם וכיצד מאז ועד היום היא משקמת את חייה ואת חיי ילדיה שנולדו בכת.
    הספר היה לי מעניין מאוד לקריאה שכן אל יהודית נחשפתי בהרצאה שאותה קיימה בשנת 2012, זמן קצר לאחר צאתה מהכת. מאז חלף למעלה מעשור שבו היא ונשים אחרות בכת הרצו על סיפור חייהן, פרסמו ספרים אישיים, נעשו סרט, סדרה והצגות (האחרונות מבוססות על יומניה האישיים של יהודית, עליהן היא כותבת בספר) כך שיציאת ספרה של יהודית לאור 13 שנים לאחר היציאה מהכת מעניקה פרספקטיבה נוספת על השיקום והחזרה לחיים נורמליים לאחר זמן כה רב. על האנשים והגופים שעזרו ותמכו בה בתהליך. ותוך כדי שזורים בספר תובנות עמוקות, שיעורי חיים והרבה אור ואופטימיות בצד ההתמודדות הבלתי נגמרת.
    לבי עם יהודית ועם ילדיה, עם משפחתה המורחבת ועם שאר הנשים והילדים שמתמודדים עם כל מה שנותר, ולעיתים גם עם בורות קשה וחוסר הבנה ומודעות של הציבור לתופעת הכיתות, אך בצד האתגרים הם גם עסוקים בבנייה ובעשייה ומגיעות ומגיעים להישגים מעוררי הערכה – של עבודה, של למידה, של צמיחה ושל עזרה מקצועית והתנדבותית, המבוססת על ניסיון, לזולת. כמה כוחות וכמה שיעורים ואת כל אלה, עלינו ללמוד, להבין, לקבל ולחבק.
    תודה, יהודית, על הספר הנפלא הזה ועל כל העשייה שלך – המשיכי לצמוח, להצליח, לנצח!