לב רעב – זה יקרה הלילה

דלית היתה זו שרצתה ללכת ל"סְלִיפּ נוֹ מוֹר". היא שמעה מחברות שזה מדהים. והוא, חוץ מההופעה של לני קרביץ, לא היו לו אג'נדות בחופשה הזאת בניו יורק. אז הוא אמר לה: סבבה. והיא אמרה, איזה כיף שאתה זורם איתי בחופשות. ועצרה את עצמה ברגע האחרון מלהגיד — אבל אחרי עשרים שנה ביחד הוא שמע גם את המחשבות שלה — חבל שאתה לא ככה גם בבית.

הוא אפילו לא טרח לבדוק לפני זה במה מדובר. זרק על עצמו ג'ינס וסווטשרט. נזרק לתוך המונית שהיא עצרה, עמד איתה בתור הארוך לקבל את הכרטיסים שהיא הזמינה.

מתברר שזאת הצגה שמתרחשת בתוך מלון שהיה פעם האנגר נטוש. בכניסה היו עמדת קבלה כמו במלון ופקיד קבלה כמו במלון, והם נדרשו להפקיד בקופסה קטנה ומעוצבת את כל החפצים שלהם. כן, כולל הסלולרי. דלית עוד ניסתה להתמקח בישראלית, המציאה לו איזה סיפור על זה שהיא אחות־חדר־מיון, ולכן חייבת להיות זמינה עשרים־וארבע־שבע, אבל הפקיד ענה לה באמריקאית שהוא וֵרִי סוֹרי, זאת הפוליסי שלהם.