לבסוף מוצאים אהבה

1 אהבה - אבדות ומציאות

ב-35 השנים שבהן סייענו לאנשים למצוא את האהבה שהם רוצים, היינו עדים לשינויים הרבים בנראות של מערכות יחסים רומנטיות ושל קשרי אהבה. כך למשל, ראינו עלייה דרמטית בגיל הנישואים. כשהתחלנו לעבוד עם זוגות, גיל הנישואים הממוצע עבור נישואים ראשונים לגברים היה 23, ולנשים 21. בשנת 2017 הגיל הממוצע עלה משמעותית לגיל 30 לגברים ו-27 לנשים.1 היום, סביר שאנשים בשנות העשרים שלהם ילמדו, יעבדו או יטיילו בעולם, כפי שסביר שיתחתנו ויקימו משפחה. רבים מתחתנים בשלב מאוחר יותר, אם בכלל. במקרים רבים אנשים צעירים חשדנים לגבי מושג החתונה, ומחליטים לוותר על מוסד הנישואים, מאחר שהם ראו כל כך מעט מקרים ודוגמאות לחיי נישואים מוצלחים שהם מעוניינים לחקות.

לפני שלושה עשורים, רוב הזוגות שראינו בילו מעט מדי זמן יחד, מה שהסיט את האנרגיה ממערכת היחסים שלהם. היום, העולם הדיגיטלי כיווץ את הזמן אפילו יותר. בסקר שנערך ב-2016 2 נמצא כי מבוגרים מבלים כחמש שעות ביום מול המסכים הניידים שלהם, זאת בנוסף לזמן שהם מבלים בצפייה בטלוויזיה ובעבודה מול מסכי המחשב. המכשירים הדיגיטליים של חברת אפל - האיי־פון והאיי־פד - קיבלו שמות ראויים: הם מחזקים את האני (I) ולא את הקשרים ואת מערכות היחסים שחשובים לנו ביותר.

עוד תופעה השייכת למאה ה-21 היא העלייה בהסתמכות על רשת האינטרנט. בשנות השבעים והשמונים רוב הזוגות נפגשו במהלך הלימודים, העבודה או באירועים חברתיים. היום מיליוני אנשים פוגשים את בני זוגם באתרי היכרויות. בעבור דמי מנוי חודשיים, מחשב יבחן את האישיות שלכם ואת העדפותיכם ויספק רשימה של אנשים המסתמנים כקרובים ביותר לאידיאל שלכם. עם מעט מזל, תמצאו התאמה של עד 100 אחוזים! ההתאמה היא כבר לא מהשמיים- היא נעשית על ידי אלגוריתם.

האמיתות המתמידות

במהלך כל אותם שינויים בדרך בה שבה אנשים נפגשו והפכו לבני זוג, שתי אמיתות נותרו יציבות. הראשונה היא שאנשים בכל מקום עדיין מחפשים ושואפים לאהבה תמידית. כולנו משתוקקים להרגיש את התחושה העמוקה של חיבור ואושר, המציפים אותנו כשהאהבה חדשה. אדם שהשתתף באחת הסדנאות אמר: "להתאהב באשתי גרם לי להרגיש אהוב ומוערך על מי שאני בפעם הראשונה, זו הייתה תחושה משכרת." המשורר הרומנטיקן ג'ון קיטס, בן המאה ה-19, ניסח זאת כך: "אמונתי היא אהבה, ואַתְּ היחידה בה - סחפת אותי בעוצמה שאיני יכול להתנגד לה". אתם מאוהבים, אתם כבר לא לבד. התחושה של לחיות את החיים באופן מלא חיוניות, ולהיות מחוברים בחוויית אושר, מציפה את מערכת העצבים שלכם. אתם מרגישים בבית בעולם עצמו. נלכדתם בעוצמה ובפלא של אהבה רומנטית.

האמת השנייה היא שכאשר האהבה מאיטה, אנשים חווים אותו כאב לב שחוו קלאופטרה ואנטוניוס (במחזה השייקספירי "אנטוניוס וקליאופטרה") שבו התאבדות הייתה הפתרון הטוב ביותר עבורם. אחד המטופלים אמר כשבת זוגו עזבה אותו: "אני לא יכול לישון ולאכול. החזה שלי כואב כאילו הוא עומד להתפוצץ. אני בוכה כל הזמן, ואני לא יודע מה לעשות." אכן, זוהי אותה טראומה שתוארה שוב ושוב לאורך ההיסטוריה. טקסט רפואי עתיק מהמזרח התיכון, שנכתב לפני יותר משלושת אלפים שנה, מתאר מצב שנקרא "מחלת אהבה".3 לפי הטקסט הזה, תוכל לדעת אם המטופל חולה במחלת אהבה כשהוא "נוהג בדכדוך ובדיכאון, גרונו מכווץ, הוא אינו מוצא הנאה באכילה או בשתייה, והוא חוזר שוב ושוב באנחה, 'אוי, ליבי האומלל'."

זה נהיה אישי

אנו מכירים את הכאב באהבה שאבדה, משום ששנינו היינו נשואים בעבר, נישואים שהסתיימו בגירושים. אני (הארוויל) ואשתי הראשונה התחלנו לחוות קשיים בנישואים כשילדינו היו צעירים. היינו מחויבים מאוד לקשר שלנו, ועברנו שמונה שנים של עבודה אינטנסיבית על הקשר עם כמה מטפלים. דבר לא עזר, ולבסוף החלטנו להתגרש.

כשישבתי בבית המשפט לענייני גירושים והמתנתי לשופט, חשתי כישלון כפול, הן כבן זוג והן כמטפל. ממש באותו אחר צהריים הייתי אמור ללמד קורס העוסק בנישואים ובחיי משפחה, ולמחרת, כרגיל, היו לי כמה פגישות לייעוץ זוגי. על אף הכשרתי המקצועית, הרגשתי מבולבל ומובס כמו שאר האנשים סביבי, הממתינים להיקרא לאולם המשפט.

בשנה שלאחר הגירושים התעוררתי בכל בוקר עם תחושה חריפה של אובדן. כשהלכתי לישון בלילה בהיתי בתקרה, מנסה למצוא הסבר כלשהו לכישלון הנישואים שלי. לאשתי ולי היו לפחות עשר סיבות הגיוניות לגירושים, ממש כמו לכולם: משהו שלא אהבתי בהתנהגותה או בה, משהו שהיא לא אהבה בי, היו לנו תחומי עניין ומטרות שונים, התרחקנו זה מזה. אך מתחת לרשימת התלונות, חשתי באכזבה המשותפת, מקור בסיסי לחוסר האושר שלנו, שנותר יציב לאורך שמונה השנים שבהן ניסינו וגיששנו אחר פתרון. הזמן חלף, והייאוש שלי הפך לצורך ולתשוקה למצוא היגיון שיסייע לי למצוא פתרון לבעיה שלי: סירבתי להתקדם הלאה מהריסות הנישואים שלי, בלי ללמוד מכך ולקבל תובנות. הכרתי את הלן שנתיים לאחר מכן.

גם לי (הלן) היו שני ילדים צעירים, וכמו הארוויל, הייתי מלאת עצב ובלבול מכישלון הנישואים הראשונים שלי. הייתי ערה למרחק שנוצר ביני ובין בן זוגי, וחשבתי ששעות העבודה הארוכות שלו תרמו לבעיה. כשהוא לא היה זמין, חשתי בודדה ועצובה. התחלתי לתהות האם היו סיבות נוספות, סמויות, למרחק הגדל בינינו. למה לא היינו מסוגלים לזהות את הנושאים העמוקים הללו ולפתור את הבעיות?

טיפול אימגו

מהיום שבו אנחנו (הארווי והלן) נפגשנו, גילינו כי אנו חולקים את אותו עניין עז בפסיכולוגיה של מערכות יחסים. הארווי היה יועץ קליני רוחני, והלן למדה לתואר שני בייעוץ באוניברסיטה. בתחילת מערכת היחסים בילינו את רוב זמננו באיסוף תובנות ממגוון תחומים, ביניהם פילוסופיה, דת, פמיניזם ופיזיקה. בילינו את ה"דייטים" שלנו בשיתוף התגליות שלנו.

טיפול אימגו, הרעיונות והטכניקות שתקראו עליהם בספר זה, נולד מתוך עשורים של שיתוף פעולה ולוטש בכור ההיתוך של הזוגיות ושל הנישואים שלנו. במהלך 35 השנים האחרונות, השתמשנו בתובנות שלנו על מנת לייעץ לאלפי זוגות, חלקם במפגש פרטי וחלקם בסדנאות הקבוצתיות שאנו מובילים יחד כעת.

העבודה עם אנשים כה רבים העמיקה את הבנתנו לגבי האופן שבו נישואים עובדים, מדוע קשרי הנישואים מתקלקלים, וכיצד בני זוג יכולים ללמוד להתחבר מחדש ולחוות את האושר והפליאה שהתקיימו כשהתאהבו לראשונה. בהסתמך על תובנות אלה, יכולנו להפוך את טיפול אימגו ליעיל יותר ויותר. היום אנחנו יכולים לעזור לזוגות למצוא את האהבה שהם רוצים באופן מהיר יותר מבעבר, ועם תוצאות טובות יותר.

רעיון הליבה

אחד מרעיונות הליבה של טיפול אימגו הוא שהסיבה הבסיסית לחוסר שביעות הרצון של רוב הזוגות זה מזה נותרת קבורה מתחת לפני השטח. מעל פני השטח, זוגות מתווכחים על מטלות הבית, כסף, סגנון הורות, החופשה הבאה, או מי מבזבז יותר מדי זמן בטלפון הנייד. מחוץ לטווח המודעות, כל אחד נאלץ להתמודד עם העקרונות הבלתי כתובים שנוצרו מוקדם במהלך חייו: שיקום תחושת החיוניות והאושר המקשר עם האחר, שאיתם הגענו אל העולם. אף שפרטי העקרונות ייחודיים לכל אדם, מטרת־העל זהה: לחוות עם בן הזוג אותן תחושות שנחוו עם ההורה או עם המטפל העיקרי בילדות. אנו ממנים את בן הזוג למשימה כדי לגרום לכך לקרות: "בן זוגי, אני מצפה ממך לספק את הצרכים הרגשיים הבלתי ממומשים שלי, שהבאתי איתי מהילדות!"

רובנו לא מעריכים במידה ניכרת את היקף התת־מודע בנפשנו. קיימת השוואה שיכולה להדגים את השפעה הנרחבת של התת־מודע. במהלך היום, אנחנו לא מסוגלים לראות את הכוכבים. אנו אומרים שהם "מופיעים" בלילה, אף שהם שם כל הזמן. אנחנו גם מזלזלים במספר האינסופי של הכוכבים. אנחנו מביטים מעלה אל השמיים, רואים במבט שטחי קבוצות כוכבים עמומות, ומניחים שזה הכול. כשאנחנו מתרחקים מאורות העיר, אנחנו רואים שמיים זרועי כוכבים ונותרים המומים מזוהר השמיים. אך רק כאשר אנחנו לומדים אסטרונומיה, אנחנו מגלים את האמת כולה: מאות אלפי הכוכבים שאנו רואים בלילה בהיר, ללא ירח, רחוק מאורות העיר, הם רק שבריר מכלל הכוכבים ביקום. הרבה מנקודות האור שאנו מניחים כי הן כוכבים, הן למעשה גלקסיות שלמות. כך גם עם תת־המודע: המחשבות ההגיוניות והיומיומיות של המודע הן כמו צעיף דקיק הפרוש מעל התת־מודע הפעיל והמתפקד תמיד. כשאנחנו מתאהבים, התת־מודע, הלכוד בהווה נצחי ובעל מודעות עמומה בלבד לעולם החיצוני, מנסה ליצור מחדש את סביבת הילדות. הסיבה לכך שתת־המודע מנסה לשחזר ולהחיות את העבר אינה הרגל או כפייה שרירותית, אלא צורך עמוק לרפא פצעי ילדות.

מעט אנשים מודעים לעקרונות אלה, ורבים מכחישים ודוחים אותם. "מה הקשר בין הילדות שלי לבעיות השתייה של בן הזוג שלי? אני רוצה להתמודד עם הכאן ועכשיו." הם לא יודעים שחוסר הזמינות שלהם עבור בן זוגם יכול להיות המקור לבעיית השתייה, שבתורה מזינה את חוסר הזמינות לקשר בהווה. הם אינם יודעים גם כי חוויה משותפת של קרע בתקשורת ובחיבור, הוא שידור חוזר של הילדות של כל אחד מבני הזוג. בעוד שכל בן זוג תורם לתלונות על האחר, מבלי להיות מודעים לכך, אנו מצפים מבן הזוג לחוש בצרכינו הבלתי ממומשים ולענות עליהם מבלי לבקש דבר בתמורה. נוסף על כך, בחרנו בבן הזוג כדי לחוות מחדש את הרגשות הישנים הללו כך שנוכל לרפא את הכאב ואת העצב מהעבר.

המוח הפלאי שלך

איך נוכל לספק את צרכינו מהעבר, אם אנחנו לא מודעים אליהם? למידה של כמה עובדות הנוגעות למוח תיתן לנו הבנה טובה יותר של הפוטנציאל שיש בכולנו להשיב את האושר הראשוני שאבד.

הבה נעיף מבט מהיר במבנה המוח, אותו איבר מסתורי ומורכב המחולק להרבה יחידות משנה. כדי לפשט את הדברים, נחלק את המוח לשלוש שכבות בעלות מרכז משותף.4

גזע המוח הוא השכבה הפנימית והפרימיטיבית מכולן. הוא מפקח על שטף המסרים העוברים מהמוח אל יתר אברי הגוף. הוא גם מפקח על תפקודים בסיסיים, כגון נשימה, בליעה, קצב הלב, לחץ הדם ותפקודים חיוניים אחרים. החלק הזה של המוח ממוקם בבסיס הגולגולת, ולפעמים קוראים לו "מוח הזוחלים", משום שהוא מצוי אצל כל בעלי החוליות, למן הזוחלים ועד ליונקים.

מעל החלק העליון של גזע המוח בולטת שכבה בצורת טבעת הנקראת המערכת הלימבית, המאחסנת זיכרונות לטווח רחוק ויכולה ככל הנראה לייצר רגשות עזים. המדענים מסוגלים לגרות באופן כירורגי את המערכת הלימבית של חיות מעבדה, וליצור התפרצות ספונטנית של פחד ושל תוקפנות. בזוגיות שלכם, ייתכן שאתם הייתם אלה ששלחו או שקיבלתם גל דומה של התפרצות או אימפולסיביות!

לחלק המוח הכולל גם את גזע המוח וגם את המערכת הלימבית אנו קוראים בספר זה "המוח העתיק". התייחסו לחלק זה של המוח כקובע את רוב תגובותינו האוטומטיות.

החלק השלישי במוח הוא קליפת המוח, אותה מסה גדולה ומפותלת של רקמת מוח המקיפה את שני החלקים הפנימיים, ומחולקת בעצמה לארבעה אזורים, או אוּנות. בחלק זה של המוח, המגיע לשיא התפתחותו אצל האדם, ממוקמים רוב תפקודי החשיבה. לקליפת המוח נקרא "המוח החדש", משום שהוא היה האחרון שהופיע בתהליך האבולוציוני.

המוח החדש הוא החלק המודע שלכם, החלק העומד על המשמר ובא במגע עם סביבתנו היומיומית. זה החלק המחליט החלטות, חושב, צופה, מתכנן, מצפה, מגיב, מארגן מידע והוגה רעיונות. המוח החדש הוא הגיוני מעצם טבעו, ומנסה למצוא סיבה לכל תוצאה ותוצאה לכל סיבה. ככלל, החלק הזה של המוח, המנתח, החוקר והדורש, הוא החלק שאליו אנו מתייחסים כאל "עצמנו". כאשר אתם ובני זוגכם פועלים מחוץ למוח החדש, אתם יכולים לסייע בהרגעה ובמיתון של כמה מהתגובות האינסטינקטיביות של המוח העתיק.

ההיגיון של המוח העתיק

בניגוד גמור למוח החדש, אין אנו מודעים לרוב תפקודי המוח העתיק. אם ננסה להבין את החלק הזה של הווייתנו, נמצא שזוהי משימה בלתי אפשרית, שכן ניאלץ לכוון את המוח המודע שלנו כדי לבדוק את הקרביים שלנו עצמנו. מדענים שחקרו את המוח העתיק טוענים שעיקר תפקידו הוא לשמר את קיומנו. המוח העתיק תמיד עומד על המשמר, ותמיד שואל את השאלה מקדמת דנא: "האם זה בטוח?"

כאשר המוח העתיק ממלא את תפקידו ושומר על ביטחוננו, הוא פועל בצורה שונה לחלוטין מהמוח החדש. אחד ההבדלים העיקריים ביניהם נעוץ בעובדה שלמוח העתיק יש רק תודעה מעורפלת לגבי העולם החיצון. שלא כמו המוח החדש, הקולט במישרין את התופעות החיצוניות, המוח העתיק שואב את נתוניו מהדימויים, מהסמלים ומהמחשבות הנוצרים במוח החדש. לכן הוא ממיין את הנתונים באופן גס מאוד. לדוגמה: המוח החדש מבחין בקלות בין ג׳ון לבין סוזי או רוברטו, ואילו המוח העתיק מגבב יחד את כל האנשים האלה, ומחלק אותם לשישה סוגים בסיסיים. הדבר היחיד הנחשב בעיניו הוא אם פלוני הוא אדם (1) מטפל, (2) שיש לטפל בו, (3) שיש לעשות איתו יחסי מין, (4) שיש לברוח מפניו, (5) שיש להיכנע לו, (6) שיש לתקוף אותו.5 המוח הזה אינו מסוגל להבחנות דקות כגון: "זו השכנה שלי", "זה האחיין שלי", "זו אימא שלי", או "זה בן הזוג שלי".

המוח העתיק והמוח החדש, השונים זה מזה במובנים רבים מאוד, מחליפים כל הזמן מידע ומפרשים אותו. הבנת העובדה הזו לגבי טבעו של המוח עוזרת להבין מדוע ייתכנו רגשות המופנים כלפי בני הזוג שלכם, שנדמה כי הם חסרי פרופורציה לאירועים שגרמו להם.

בוא נניח שאתה אדם בגיל העמידה, העובד בתפקיד ניהולי בחברה בינונית. אחרי יום עמוס בעבודה, שבו הצלחת לפייס לקוח חשוב ולסגור קצוות פתוחים בתקציב של כמה מיליונים, אתה בדרך הביתה, מחכה בקוצר רוח לשתף את אשתך בהצלחה. ממש לפני שאתה מגיע הביתה, היא שולחת לך הודעה וכותבת שהיא עדיין בעבודה ושהיא לא תגיע הביתה במהלך השעות הקרובות. סמכת על כך שהיא תהיה שם! אתה חונה במוסך הביתי והולך אל הבית הריק. האם אתה מתאושש מהאכזבה ומעריך את האפשרות להיות לבד?! האם אתה משתמש בזמן שהתפנה כדי לבדוק שוב את החשבונות? כן. אבל לא לפני שפנית ישר אל המקפיא וחיסלת קערה של גלידת וניל, ברירת המחדל שלך, כאוכל נחמה המסייע לך לעמעם את הכעס ואת האכזבה.

כשאשתך חוזרת לבסוף הביתה, אתה מרגיש ריחוק וקרירות כלפיה. אתה ממשיך להיות עצור למחרת. אתה מביא את העבודה אל שולחן האוכל, ובקושי מעיף מבט לעבר אשתך. אתה מבלה בערב בצפייה בתוכניות ספורט בטלוויזיה.

בימים שלאחר מכן ייתכן שתהיה מבולבל מהתגובה שלך. אתה יודע שלאשתך יש עבודה מאתגרת ממש כמו זו שלך. גם היא, כמוך, צריכה לעבוד שעות נוספות. למה כל כך נפגעת ממנה? למה הרגשת נבגד? אתה לא מודע לזה, אבל ההיעדרות שלה הפעילה עבורך רגשות שחווית לפני עשרות שנים, כילד להורים עובדים.

כשהיית בבית ספר יסודי, נשארת לפעילות אחרי הלימודים בבית הספר, ואימך הגיעה לאסוף אותך מדי יום לפני ארוחת הערב. קינאת בחבריך שהלכו הביתה עם סיום הלימודים. כמתבגר צעיר, חזרת הביתה מבית הספר אל בית ריק, ובילית שעות בצפייה בטלוויזיה בהמתנה להוריך שישובו הביתה. כשהם חזרו הביתה, לעיתים קרובות הם היו לחוצים וחסרי מנוחה מיום העבודה שלהם, מכדי לבלות איתך זמן נינוח בבית.

עשרות שנים מאוחר יותר, העבר שלך ימצא את דרכו אל ההווה, ויגרום לתגובה מוגזמת לכך שאשתך הגיעה מאוחר הביתה. עבור המוח העתיק שלך, חווית שוב אותה תחושת נטישה שחשת במהלך ילדותך.

יצירת נתיבים חדשים

אם הייתם יכולים להיות מודעים לעצמכם ואף להתחיל לווסת את הפולשים הבלתי רצויים, אלו שאינכם מודעים אליהם, שהגיחו מן העבר, הייתם פחות תגובתיים זה אל זה והיו לכם פחות ויכוחים. הייתם יכולים להישאר במוח החדש שלכם, ולתקשר באופן הגיוני יותר. רמות המתח היו יורדות, והייתם יכולים להיות פתוחים יותר ולבלות שוב זמן איכות מהנה זה עם זה. אך איך ניתן להגיע להישג הזה? איך ניתן להפחית את התחושות הפולשות מרבדים תת־קרקעיים כשאיננו מודעים לרבים מהפרקים המכאיבים מעברנו שלנו, ופחות מכך לפצעי הילדות הרגשיים של בן זוגנו?

חלק מתרגולי טיפול האימגו תוכננו לסייע בהשלמת הפערים הללו. תופתעו, אך במהלך זמן קצר תוכלו לזהות נושאים מרכזיים המפריעים לשאיפה להגיע לזוגיות ולשותפות בטוחה ואוהבת (תוכלו למצוא את התרגולים הללו בחלק השלישי של הספר. אנו ממליצים לקרוא את כל הספר לפני תחילת התרגול). המודעות החדשה הזו תחזק את הרגישות שלכם כלפי הצרכים הבלתי ממומשים של האחר ותניע אתכם לשאוף למלא אותם.

אם ליבת הרעיון של עבודתנו היא ההבנה כיצד המטרה הבלתי מודעת של הזוגיות והנישואים היא לסיים את הילדות, הרי ליבת התרגול היא ללמוד מיומנות חדשה. דיאלוג האימגו מציג דרך חדשה ומהפכנית לשיחה והופך את כל השיחות לבטוחות. כשתתרגלו את היכולת הבסיסית הזו, תיצרו סביבה בטוחה שבה תוכלו להתחיל להבין זה את זה באופן עמוק יותר משיכולתם עד כה.

חשוב לזכור שתחושת הביטחון היא המפתח. כשתלמדו ליצור תחושת ביטחון בזוגיות שלכם, תוכלו גם לשוחח על נושאים רגישים בלי לגלוש לוויכוח או לחוש תסכול וייאוש. תרגיל חשוב נוסף, דיאלוג "בקשה לשינוי התנהגות", מדגים כיצד להמיר תסכול לבקשה, וכיצד להפוך את הבקשה להתנהגות פשוטה לביצוע. הסרת הביקורת המוטבעת בתחושת התסכול שומרת על המרחב ביניכם פתוח ובטוח לתקשורת.

בעודכם פוסעים צעד אחר צעד בדרך הטיפול באימגו, תיצרו בהדרגה מרחב של ביטחון ביניכם, מרחב קדוש שאנו קוראים לו "מרחב הביניים", שהוא חיוני לקבלת האהבה שאתם שואפים אליה. תוכלו להשוות את המרחב הזה לנהר הזורם ביניכם. שניכם שותים ממנו ורוחצים בו, לכן חשוב שהוא יישאר נקי מאשפה ומרעלים. האינטראקציה שלכם במרחב הביניים תקבע כיצד תרגישו ומה תחוו בתוככם. כדי שהמים הזורמים יישמרו נקיים וטהורים, עליכם להפסיק למלא אותם בביקורת ובהערות פוגעניות, ולהחליפם באינטראקציה מכבדת ובטוחה. עליכם לנוע מדאגה עצמית אל דאגה כדי לשמר את מרחב הביניים הזה.

ממצאים חדשים על המוח

התקדמות בתחום מדעי המוח במהלך שנות התשעים גרמה לי (הלן) להתעניין במושג נויורופלסטיות, הקובע כי המוח שלנו מושפע ומשתנה על ידי החוויות שאנו חווים עם אחרים ועם העולם שסביבנו. יש לנו "מוח חברתי" המושפע על ידי מערכות היחסים שלנו. לפני תגלית זו, מדענים וחוקרי מוח שיערו שהמוח אינו מושפע ואינו ניתן לשינוי על ידי אינטראקציה עם אנשים אחרים ועם העולם מסביב. התגלית הזו יכולה להסביר מדוע תרגול של טיפול אימגו יכול להיות כל כך משמעותי ולחולל שינוי. המוח שלכם משתנה בכל פעם שאתם מתקשרים עם אחרים.

באמצעות מחקרים בבעלי חיים וטכניקות מתוחכמות של הדמיות מוח, נוירולוגים גילו שחוויות ילדות נרשמות במוח כנתיבים כימיים המקושרים לתאי עצב נפרדים. חוויות מכאיבות מהעבר שלנו נשמרות בנתיבים עוצמתיים, עוצמה שמקורה בזרם חזק של מוליכים עצביים כימיים. בכל פעם שאנו חווים חוויה מכאיבה, הנתיבים הללו הופכים לחזקים יותר. בהמשך החיים, בעת עימות עם בן או בת הזוג, עוצמת התגובה שלכם יכולה להתגבר בשל אותו נתיב מוחי מוסתר. אנו קוראים לתופעה זו הפרעת דחק פוסט טראומתי משפחתי (Post Family Stress Disorder, ובקיצור PFSD), בהתייחסות למצב המנטלי שיכול להתפתח במהלך מצבים הקשורים למערכות יחסים הגורמים למצבי דחק ומתח משמעותיים. מעטים מזהים שלחץ הקשור למערכות יחסים דומה להפרעת דחק פוסט טראומתית (Post Traumatic Stress Disorder, ובקיצור PTSD), הנגרמת בין השאר מלחימה בצבא, מאסונות טבע או מהחיים באזורי מלחמה. זמן ממושך לאחר האינטראקציה שגרמה ללחץ ולמתח, אנשים עם PFSD מגלים שקשרים בחייהם בהווה עלולים לעורר רגעים של חרדה עמוקה, ובעיקר אירועים המזכירים את הטראומה המקורית. תופעה זו תהיה אינטנסיבית פחות כאשר היא נגרמת על ידי לחץ בין־אישי מתון יחסית, שרוב האנשים חווים במהלך ילדותם, אבל אם המטען הרגשי מהעבר מגביר ומעצים סכסוך בין בני הזוג, הוא עלול ליצור קרע בקשר שלכם ולעורר חרדה הדומה לשבר המקורי בילדות.

טיפול אימגו יכול לקטוע את המערבולת ואת הסחף הבלתי רצויים מהעבר על ידי עזרה ביצירה וחיזוק של נתיבים עצביים חדשים. כאשר אתם חווים חוויה חיובית עם בני זוגכם, המוח העתיק שלכם מקדד זאת על ידי יצירת קשרים חדשים בין תאי מוח. כאשר אתם חווים עוד ועוד חוויות חיוביות, הנתיבים העצביים מועצמים. בינתיים, הנתיב הישן והבעייתי שנוצר בילדותכם מאבד מכוחו (הפחתת המוליכים העצביים הכימיים שעוברים בין התאים), וכך אין ביכולתו לפלוש לתוך מערכת היחסים שלכם בהווה.6

אנו משווים את התהליך הזה לסלילת כביש ראשי חדש לצד הכביש הישן - כאשר אנשים נוסעים בכביש החדש, הם נמצאים פחות זמן בכביש הישן והצר. וכאשר הם מגיעים לכביש הישן, הם מזהים זאת מייד ויודעים שיש בידם אפשרות לתגובה חדשה למניע הישן והמוכר. במשך הזמן, הכביש הישן כבר אינו מתוחזק והוא הופך להיות משובש ומלא עשבייה. בינתיים, הכביש החדש הופך לנתיב המרכזי.

היינו עדים לשינוי ולמהפך בחייהם של זוגות רבים שלקחו חלק בטיפול אימגו ובלמידתו. כאשר חוויה שלילית מהעבר הופכת להיות פחות פולשנית לחיי היום־יום הזוגיים, פחות חוסר הבנה מתגלעת בין בני הזוג. הם מגיבים להתרחשויות ביניהם באופן הולם יותר. מתרחשים פחות אירועים של התפרצויות וזעם, ובמקומם יש יותר זמן משותף רגוע יחד. מערכת היחסים שהופכת להיות בטוחה ומחוברת מתחילה להיות מקור לאושר ולהתחדשות.